התאחדות התימנים בישראל

התאחדות התימנים בישראל

מדינה	ישראל
מנהיגים	סעדיה כובשי, זכריה גלוסקא, שמעון גרידי, משה מקייטין
תקופת הפעילות	1923 – 10 בספטמבר 1951 (כ־28 שנים)
אפיון	מפלגה עדתית תימנית
כנסות	1 - 2
אותיות	ל, יענ
שיא כוחה	מנדט אחד
שפל כוחה	לא עברה את אחוז החסימה
נוצרה מתוך	נוצרה כמפלגה עצמאית
התמזגה לתוך	הציונים הכלליים, ואחר כך נפרדה מהם
מיקום במפה הפוליטית	ימין

התאחדות התימנים בישראל (או התאחדות התימנים בארץ ישראל) הייתה מפלגה עדתית שייצגה את יהדות תימן בארץ ישראל. המפלגה הוקמה ב-1923 ונציגיה השתתפו באספת הנבחרים, הקונגרס הציוני העולמי, מועצת העם, מועצת המדינה הזמנית והכנסת הראשונה והשנייה ומאז דעך כוחה עד להיעלמותה מהמפה הפוליטית.

מצע המפלגה

לפי האמור במצע המפלגה, מטרתה היא לפעול "להחזקת המצב הכלכלי, הפוליטי והתרבותי של התימנים המתיישבים בארץ ישראל ולהשפיע על כל החוגים העבריים והתימנים בארץ ישראל ובחוץ לארץ כדי להגדיל את היישוב החקלאי של התימנים, להמציא בשביל עולים עבריים מתימן אפשרות של עבודה קבועה בבתי חרושת ומלאכה, להרים את מצבם החברתי ואת השפעתם בתוך היישוב העברי בארץ, להבריא ולהיטיב את תנאי החיים של היהודים בארץ".

היסטוריה

מודעה על נשף שארגנה הסתדרות ציבור התימנים, תל אביב, שנות ה-20

מנהיגים מיוצאי תימן בשם זכריה גלוסקא, אברהם טביב ושלום כהן הרמתי, אשר היו בין מייסדיה של ההסתדרות העובדים הכללית ולקחו בה חלק, קיוו כי ההסתדרות, מלבד הגנתה על תנאי הפועלים התימנים, תגן גם על ענייני ההתיישבות שלהם, אך למגינת לבם לא קיבלו תמיכה מההסתדרות לדרישה זו. בשנת 1922 החליטו המנהיגים הללו לפרוש מן ההסתדרות, ובשנת 1923 התקיימה בתל אביב ועידה ראשונה ביוזמתם ובהשתתפות 400 צירים, עולי תימן מן המושבות והערים. לאחר התדיינות הוחלט על הקמת "התאחדות התימנים בארץ ישראל" ועל קיומן של בחירות לוועד מרכזי אשר יהיה מורכב מחמישה חברים: אברהם צארום מירושלים, ישראל עובדיה מזרחי מרחובות והפורשים מההסתדרות: גלוסקא מתל אביב, טביב מראשון לציון וכהן הרמתי מפתח תקווה. הוועד החליט כי יש צורך לטפל בבעיות המרכזיות, אשר ההתאחדות עלולה להיתקל בהן בעתיד והן: גיוס כספים, עליית יתומים מתימן ארצה והבטחת סידורם וחינוכם בארץ ישראל, פתיחה של משרד בעדן אשר יטפל בעולים תימנים, מעקב אחר ההתרחשויות בתימן וחינוך דור התימנים הצעירים בערים ומושבות.

הקשיים

מאז ייסודה, נאלצה התאחדות התימנים להתמודד עם קשיים אשר הפריעו לה לממש את מטרותיה.

היחסים עם ההסתדרות

היחסים עם הסתדרות העובדים הכללית היו בלתי תקינים. ההסתדרות לא ראתה בעין יפה הקמתו של גוף שרואה עצמו כמוסמך לטפל בענייניו של ציבור שלם. היא האמינה כי זהו תפקיד המצוי תחת חסותה המקצועית. לפיכך, היא השתמשה באמצעים רבים כדי לצמצם את פעילותה של ההתאחדות, כאשר אחת מדרכיה לביצוע המהלך הייתה הקמת סיעה אופוזיציונית תימנית, שפעלה בתוך ההסתדרות. לאחר כעשר שנים של משא ומתן בין ההסתדרות להתאחדות, נחתם בינואר 1944 הסכם בין הגופים שהבטיח שיפור במצבו ובמעמדו של הפועל התימני. לאחר תקופה קצרה נוכחו מספר חברים בהתאחדות, ובראשם אברהם כהן ויוסף כהן, שהשיפור שהובטח בהסכם לא מתממש. לפיכך, הם פרשו מההתאחדות והקימו תנועה חדשה בשם התאחדות התימנים העצמאית.

גיוס כספים

אנשי ההתאחדות הבינו במהרה שעליהם לגייס כסף רב לשם השגת מטרותיה. תחילה הם ניסו לגייס כספים בקרב יהודי תימן, אך מצבם הכלכלי הבעייתי של יהודי תימן הכשיל צעד זה.

לפיכך הוחלט להרחיב את מאמצם למספר מדינות נוספות. תחילה למצרים, שם הצליחו ליצור אהדה, אך לא עלה בידם לתרגם את האהדה הזו לכספים. לאחר מכן ניסו את מזלם באירופה, שם נחלו כישלון מכיוון שההסתדרות הציונית הצהירה כי יהודי תימן נתונים לטיפולה. בחודש מאי 1953 הגיעה משלחת של ההתאחדות לארצות הברית בראשותו של היו"ר גלוסקא, המזכיר הכללי שמעון גריידי והגזבר יוסף כהן, הם נחלו הצלחה, וקיבלו תגובות חיוביות ומעשיות. בתוך כך אורגנה הוועדה האמריקנית לעזרת יהודי תימן.

מאבקים דתיים

עם ייסוד התאחדות התימנים, התעוררו מאבקים בענייני דת ורבנות עם היישוב, כיוון שהיישוב לא הכיר במנהגיהם השונים, בשחיטה ופוליגמיה. לפיכך, ייסדה ההתאחדות את המועצה הדתית ליהודי תימן בארץ ישראל, אשר מחוסר אמצעים כלכליים פעלה בעיקר בענייני שוחטים ובודקים שהיישוב לא הסכים להכיר בהם, עזרה במינוי רבנים מקומיים ובהשכנת שלום בין איש לאשתו.

ייצוג פוליטי

ייצוג במוסדות היישוב

מאז היווסדה, ניסתה ההתאחדות להביא לסדר היום הציבורי את בעיותיהם של יהודי תימן בענייני עלייה, ואת קשייהם בארץ ישראל. הם הקימו רשימה עצמאית בבחירות לקונגרס הציוני ולאספת הנבחרים כדי להיות חלק מוועד הלאומי (הרשות המבצעת של אספת הנבחרים) ותוך כך להשפיע על סדר היום הציבורי. המפלגה הייתה מיוצגת במועצת העם, ולאחריה במועצת המדינה הזמנית, בייצוגו של סעדיה כובשי. רשימה זו התקיימה גם לאחר קום המדינה וניסתה להיבחר לכנסת. אך עקב העובדה שחלקים נכבדים מיוצאי תימן לא לקחו חלק בהתאחדות, כוחה של המפלגה הלך ונחלש ונוצרה איבה בין הפלגים השונים בתוך יהודי תימן.

הכנסת הראשונה

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

לקראת הבחירות לאספה המכוננת (הכנסת הראשונה) ב-1949, ועקב הפילוג שנוצר בהסכם עם ההסתדרות, היו תימנים שהתמודדו בבחירות במסגרת מפלגות משמאל ולא במסגרת ההתאחדות. ביניהם היה אברהם טביב, אחד ממייסדי ההתאחדות, אשר הצטרף למפא"י ואף נבחר מטעמה לכנסת. הפיצול החליש את מעמדה של ההתאחדות, ועם הזמן כוחה נחלש עוד כאשר התימנים התמודדו גם לרשימות ימין.

חרף הפיצול התמודדה המפלגה בבחירות לכנסת הראשונה, זכתה ב-4399 קולות, ועברה את אחוז החסימה. מספר קולות זה היה בו די להביא לייצוג התימנים בכנסת על ידי חבר הכנסת זכריה גלוסקא.

הכנסת השנייה

בבחירות לכנסת השנייה בשנת 1951 נחלש כוחה של המפלגה על אף עלייתם של רבים מבני העדה במבצע על כנפי נשרים (מבצע מרבד הקסמים), עלייה שלכאורה היה גלום בה פוטנציאל להגדלת כוחה ולחיזוקה. בבחירות אלו קיבלה המפלגה 7851 קולות (אחוז החסימה, 1%, היה 6,874 קולות), והיא זכתה שוב במנדט יחיד, כאשר נציגה הפעם היה שמעון גרידי.

העמדתו של גרידי יצרה לראשונה הפרדה בין נציג ההתאחדות בגוף הנבחר לבין ראשות ההתאחדות. הפרדה זו הובילה להיחלשות ולפגיעה במעמדו של גלוסקא, ולניתוק בין פעילותו של גרידי בכנסת לבין ההתאחדות, עד שבמהלך כהונת הכנסת הצטרף גרידי לסיעת הציונים הכלליים. מאוחר יותר נפרד גרידי מהציונים הכלליים והקים מחדש את סיעת היחיד "התאחדות התימנים", סיעה שלא הוכרה על ידי ועדת הכנסת.

המשך - הניסיונות שכשלו

כאשר ניסתה המפלגה להתמודד בבחירות לכנסת השלישית בשנת 1955 היא נחלה כישלון חרוץ. המפלגה קיבלה 2448 קולות ולא התקרבה לאחוז החסימה (8,532 קולות). לפיכך, עזבו רבים את הפעילות הציבורית ופעילות המפלגה כמעט ושותקה לחלוטין.

בבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959 הוחלט על ידי שרידי ההתאחדות לנסות ולהתמודד פעם נוספת. הפעם הוחלט כי בראשות המפלגה ישמש הרב שלום גמליאל וגלוסקא, אשר באותה עת שכב בבית החולים, ימונה לנשיא המפלגה. אך התעוררו חילוקי דעות בין השניים ולבסוף הוחלט כי משה מקייטין יעמוד בראש המפלגה והרב שלום מנצורה יהיה סגנו תחת השם "סיעת התימנים". גם ניסיונה של רשימה זו לעבור את אחוז החסימה לא צלח, והיא קיבלה 1741 קולות בלבד.

בבחירות לכנסת החמישית בשנת 1961 נעשה ניסיון נוסף תחת השם "התאחדות התימנים בישראל". אך תקופה מסוימת לפני הבחירות עזב משה מקייטין את ההתאחדות והצטרף למפלגה הליברלית. בעקבות צעד זה נוצר מאבק בינו לבין עסקני ההתאחדות. בסופו של המאבק החליטו בהתאחדות לא להשתתף בבחירות.

ניסיונות מאוחרים להחייאת התנועה

לקראת הבחירות לכנסת השמינית בשנת 1973 נעשה ניסיון נוסף להרצת רשימה של ההתאחדות לכנסת, אך ניסיונה לעבור את אחוז החסימה לא צלח, והיא קיבלה 3195 קולות בלבד (אחוז החסימה היה 15,668 קולות).

לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה (1988) נעשה ניסיון נוסף, שנכשל אף הוא, להיבחר לכנסת, בעקבות קבלת המפלגה רק 909 קולות. כמו כן, התמודדה באותה מערכת בחירות עוד מפלגת יהודי תימן שלקחה חלק נכבד מכוחה של התאחדות התימנים - ישי - יחד שבטי ישראל.

המפלגה בבחירות לכנסת

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

כנסת	חברי כנסת	הערות
הכנסת הראשונה (1949)	מנדט 1: זכריה גלוסקא
הכנסת השנייה (1951)	מנדט 1: שמעון גריידי	מועמדים בולטים שלא נכנסו לכנסת: זכריה גלוסקא
מועמדי המפלגה לכנסת השלישית (1955)	זכריה גלוסקא, יפה שלום, סאלם מנצורה
מועמדי המפלגה לכנסת הרביעית (1959)	משה מקייטין, סאלם מנצורה, הרב זכריה נוני
מועמדי המפלגה לכנסת השמינית (1973)	נסים מנצורה, אליעזר מלאכי, זכריה צורי
מועמדי המפלגה לכנסת השתים-עשרה (1988)	סאלם מנצורה, ישראל נחום, אביגיל בר-כוכבא

פעולות מעשיות של ההתאחדות

עבודה

אחת ממטרותיה העיקריות של ההתאחדות הייתה לדאוג לזכויותיו של הפועל התימני, זאת מכיוון שהפועלים התימנים ברחובות, ראשון לציון, חדרה ופתח תקווה, עבדו לעיתים עד 12 שעות ביום. ניסיונות מצד ראשי ארגוני הפועל הצעיר ואחדות העבודה לשלב את הפועלים התימנים בתוך ארגוני הפועלים הכללים עלו, מסיבות שונות, בתוהו.

פעילות מחודשת של ההתאחדות בתחום זה המשיכה גם לאחר קום המדינה, תוך קיום קשר עם משרדי הממשלה המתאימים. כמו כן, ההתאחדות דאגה לייצוג של תימנים בתפקידים שונים במשרדי הממשלה, מתפקידי פקידות ועד מינויי שופטים מבני העדה.

שיכון והתיישבות

אלישיב - המושב התימני הראשון שהוקם בארץ ישראל (תמונה מ-1937).

בזמן היווסדה של ההתאחדות היו כבר ערים אשר שוכנו בהם תימנים, וכן שכונות פועלים במושבות רחובות, פתח תקווה, ראשון לציון, זכרון יעקב, יבנאל, חדרה וכנרת. ההתאחדות דאגה להרחיב את הנקודות הקיימות ואף ייסדה נקודות נוספות במושבות הרצליה, נס ציונה, פרדסיה, נתניה, ראשון לציון וברחובות. בשנת 1933 הקימה ההתאחדות לאחר מאבקים לא מעטים את המושב החקלאי הראשון של יהודי תימן בארץ ישראל, מושב אלישיב. בשנים 1945–1946, לאחר מאבקים ממושכים להקצאת ולהגדלת שטחים לתימנים, הצליחה ההתאחדות לעזור בהקמת 14 שכונות פועלים בסמוך למושבות הגדולות. דבר אשר מנע מהמתיישבים את הקשיים הכרוכים בהקמת יישובים חדשים ואיפשר הסתמכות על ידע וארגון של יישובים קיימים. אחד ממאמציה הרבים של ההתאחדות היה דאגתה ליישב את תימני כנרת המגורשים ליד רחובות במושב מרמורק דאז, כיום כפר מרמורק.

לאחר קום המדינה השתנתה המדיניות ונוסדו מושבים רבים וכפרי עבודה על ידי המדינה. חולשתה של ההתאחדות בטיפול ביישובים אלו אל מול גופים אחרים גרמה להפסקת פעילותה בהדרגה.

דאגה ליהודי תימן מחוצה לארץ ישראל

לאורך כל שנות קיומה עשתה ההתאחדות מאמצים רבים על מנת לסייע ליהודים שנותרו בתימן. בין השנים 1938–1948, היא הזרימה כספים דרך ועד, שישב בבירת תימן צנעא. הבולט שבין חברי הוועד היה הרב יוסף שמן, מפרנסי הקהילה בדור האחרון אשר היה מעביר את הכספים אל יהודים בכל רחבי תימן, ולאחר קום המדינה היא סייעה בתכנון מבצע מרבד הקסמים.

עלייה וקליטה

לאחר מאמצים בלתי נלאים שבהם הצליחה ההתאחדות להשיג רישיונות עלייה (סרטיפיקטים) מממשלת המנדט ליהודי תימן, סייעה ההתאחדות לסוכנות היהודית בכל הקשור בענייני עליית יהודי תימן, ואף קיבלה את רשימות העולים. בנוסף, סייעה ההתאחדות ללשכת העלייה לילדים ונוער, ודאגה לקליטתם של העולים התימנים ביישובים וכפרי נוער כמו כפר גנים, מאיר שפיה ועוד.

ההתאחדות המשיכה ביחסי קרבה הדוקים עם הסוכנות בכל הנוגע בעליית יהודי תימן. לקראת תפעולו של מבצע מרבד הקסמים, היה נציג מטעם ההתאחדות מעורב בתכנון ובהתייעצות. הוא סייע בתכנון המסגרות שדרכן יעלו העוזבים את תימן, כדי שיוכלו להעבירם סמוך למחנות הפליטים בעדן. לאחר הגעת היהודים ב"מבצע מרבד הקסמים", סייעה להם ההתאחדות בשיכונם במחנות ובקליטתם בישראל.

חינוך התימנים בארץ ישראל

יהודי תימן הקימו בתחילה רשת תלמודי תורה לילדיהם, אך עם השנים נאלצו להתאים את תוכניות הלימוד לאלו של מוסדות החינוך העבריים. במשא ומתן שניהלו ראשי ההתאחדות עם המחלקה לחינוך של הוועד הלאומי, התעקשה ההתאחדות שיוקם זרם חינוך דתי בתוך זרם תנועת המזרחי שיהיה מסגרת החינוך של יהודי תימן. בנוסף דרשו שיתווספו לתוכניות הלימודים גם לימוד טעמי המקרא ותפילות בנוסח תימני. ההיענות מצד המזרחי הייתה דלה חרף העובדה שההתאחדות ערכה כנסים מפוארים בסוגיה זו. בסופו של תהליך סופחו ילדי תימן לזרם הדתי של ההסתדרות. גם לאחר קום המדינה ולמרות משא ומתן עיקש מצד ההתאחדות, נותר המצב כפי שהיה.

ארגון הנוער התימני

ב-1940 הוקם ארגון התימני הצעיר, אך למרות הנכונות, הרצון וההתלהבות מצד בני הנוער התימני, לא נמצאו אמצעים וכוח ארגוני כדי להקים ארגון נוער שיהווה דור המשך להתאחדות, ולפיכך גוף זה לא הצליח להתקיים זמן רב.
במקביל לתהליך זה הוקמה תנועת בני ישורון שהדגישה את הפן הדתי בחייהם של הנוער התימני. הקמת תנועה זו גרמה להתפוררות ארגוני הנוער והתפזרותם בתנועות נוער כגון הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר ומסגרות נוספות מימין המפה הפוליטית.

ראו גם

• ספרדים ועדות מזרח - מפלגה יהודית עדתית נוספת שפעלה בתקופת המנדט וראשית ימי מדינת ישראל.

לקריאה נוספת

• שמעון גריידי, "בגנזי מרכז התאחדות התימנים בא"י : קונטרס-סקירה : מיסוד ההתאחדות ועד פטירת ז. גלוסקא, (תרפ"ב-תש"ך, 1960-1922)", בתוך: זכריה גלוסקא (עורך), למען יהודי תימן, תל אביב תשל"ד-1974, עמ' 349–493.
• שמעון גריידי, "לתולדות מרכז התאחדות התימנים בארץ ישראל", בתוך: שלום גמליאל, מישאל מסורי כספי ושמעון אביזמר (עורכים), ארחות תימן, ירושלים, מכון שלום לשבטי ישורון, תשמ"ד-1984, עמ' 202–215.
• יוסף דחוח-הלוי, "60 שנה ליסוד התאחדות התימנים בארץ ישראל", אפיקים פ"ב, 1983, עמ' 18–21.
• חנה הרצוג, עדתיות פוליטית - דימוי מול מציאות : ניתוח סוציולוגי-היסטורי של הרשימות ה"עדתיות" לאספת-הנבחרים ולכנסת (1920-1984), תל אביב: יד טבנקין - המכון לחקר התנועה הציונית והחלוצית בארצות המזרח, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986.
• ישראל קיסר, "התיישבות יוצאי תימן בראשית המאה", כיוונים חדשים, 4 (2001), עמ' 171–180.
• יוסף טובי, בתוך: יפה ברלוביץ, יוסף לנג (עורכים), לשוחח תרבות עם העלייה הראשונה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ע-2010, עמ' 28–29.

קישורים חיצוניים

• סיעת התאחדות התימנים בישראל בכנסת השנייה, באתר הכנסת
• רשימת מועמדים מלאה לכנסת השלישית
• רשימת מועמדים מלאה לכנסת הרביעית
• התאחדות התימנים בישראל, דף שער בספרייה הלאומית