הסניגוריה הציבורית
 | |
 | |
| בניין הסנגוריה הציבורית בתל אביב | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| סוכנות אם |
משרד המשפטים  |
| תאריך הקמה | 1996 |
| ממשלה | ממשלת ישראל |
| ראש | עו"ד ענת מיסד-כנען |
| מטה מרכזי | הנרייטה סולד 4, תל אביב יפו |
  | |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל |
|
|
הסניגוריה הציבורית היא יחידה במשרד המשפטים המעניקה שירות של סנגוריה ציבורית, כלומר ייצוג משפטי לנאשמים ולחשודים מחוסרי אמצעים ולזכאים לכך על פי החוק. הייצוג המשפטי על ידי הסניגוריה הציבורית ניתן ללא תמורה, ושכר טרחתם של עורכי הדין משולם להם ישירות מקופת המדינה, על פי תעריף קבוע שנקבע אף הוא בחוק.
הסניגוריה הציבורית מעניקה ייצוג משפטי בכל שלבי ההליך הפלילי, החל ממתן ייעוץ לחשודים עצורים במהלך החקירה המשטרתית, דרך ייצוגם באולמות המעצרים, לרבות במסגרת בקשות למעצר עד תום ההליכים, עובר לייצוגם בשלבי בירור האשמה והטיעון לעונש בתיקים הפליליים, ולהגשת ערעורים, בקשות רשות ערעור, בקשות לדיון נוסף ובקשות למשפט חוזר בעניינם, וכלה בייצוג אסירים בפני ועדות השחרורים, בייצוג עברייני מין בהליכים לפי חוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין ובייצוג חולי נפש המאושפזים בכפייה בפני ועדות פסיכיאטריות.
ייצוג נאשמים במימון המדינה מקובל במרבית המדינות הדמוקרטיות, והוא מהווה ערובה חשובה לקיומו של הליך משפטי הוגן ולעשיית צדק, במיוחד בשיטת המשפט האדברסרית.
הקמת הסניגוריה הציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרם הקמת הסניגוריה הציבורית, מרבית הנאשמים במשפטים פליליים לא היו מיוצגים על ידי עורך דין. במקרים מעטים בהם הואשם אדם חסר אמצעים בפשע חמור, מונה לנאשם "סניגור ממונה", ולא תמיד הייתה איכות הייצוג נאותה. על רקע זה, מינה שר המשפטים בשנות השמונים ועדת בדיקה בנושא הסיוע המשפטי הפלילי, שבראשה עמד שופט בית המשפט העליון בדימוס דוד בכור. ועדה זו מתחה ביקורת קשה על תופעת היעדר הייצוג ועל כך שלא הייתה קיימת באותה עת כל מסגרת מקצועית לפיקוח על איכות הסיוע המשפטי הניתן במשפטים פליליים. הוועדה קראה לשינוי שיטת הסיוע המשפטי בישראל והציעה מעבר לשיטה של סניגוריה ציבורית. באותן שנים נמתחה ביקורת גם בפסיקת בית המשפט העליון על היעדרם של אמצעים הולמים למתן ייצוג לנאשמים מחוסרי אמצעים[1].
הסניגוריה הציבורית הוקמה בשנת 1996, עם חקיקת חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995. מובילי החוק להקמת הסניגוריה הציבורית היו פרופסור דוד ליבאי ופרופסור קנת מן מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב שאף היה לסניגור הציבורי הראשון[2]. מן פרש לאחר תקופת כהונה אחת בראש הסניגוריה הציבורית, ובשנת 2003 מונתה לכהן בתפקיד עורכת הדין ענבל רובינשטיין, אשר כיהנה כסניגורית הציבורית הארצית עד לפברואר 2012. בספטמבר 2011 הודיעה ועדת הסניגוריה הציבורית על החלטתה לבחור בד"ר יואב ספיר לכהונת הסנגור הציבורי הארצי השלישי[3], והוא כיהן בתפקידו עד מאי 2021. מפרישתו ועד ספטמבר אותה שנה כיהנה בתפקיד במינוי זמני ד"ר חגית לרנאו, זאת עד למינויה של סנגורית מחוז חיפה, ענת מיסד-כנען[4].
מבנה הסניגוריה הציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסניגוריה הציבורית הוקמה כישות סטטוטורית עצמאית, שאינה כפופה ליועץ המשפטי לממשלה. על פעילותה מפקחת ועדת הסניגוריה הציבורית, ועדה עצמאית הכוללת את שר המשפטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס, שני עורכי דין העוסקים בייצוג נאשמים ומומחה למשפט פלילי.
בראש הסניגוריה הציבורית עומד הסניגור הציבורי הארצי ותחתיו מכהנים סניגורים ציבוריים מחוזיים. תקופת כהונתו של הסניגור הציבורי הארצי היא חמש שנים וניתן להאריכה בחמש שנים נוספות. תפקידו של הסניגור הציבורי הארצי לנהל את הסניגוריה הציבורית, להתוות את מדיניותה, לדאוג להדרכת עובדיה ולפקח על רמתם המקצועית של כל עורכי-הדין הפועלים מטעמה. הסניגור הציבורי הארצי ממונה הן על הסניגורים הציבוריים המחוזיים, הפועלים במחוזות תל אביב, מרכז, ירושלים, דרום, צפון וחיפה, והן על יחידת הסניגוריה הארצית.
הסניגוריה הארצית כוללת את לשכת הסניגור הארצי, מחלקה אדמיניסטרטיבית ומחלקת תיקי בית-משפט עליון. בנוסף מרכזת הסניגוריה הארצית נושאים שונים, ובהם: משפטים חוזרים, ייצוג אסירים ועצורים, ייצוג נוער, חקיקה וכיוצא בזה.
הסניגורים הציבוריים המחוזיים אחראים לניהול העבודה השוטפת של הסניגוריה במחוזות. הם נושאים באחריות הכוללת לייצוג הניתן על ידי כל אחד מעורכי-הדין הפנימיים והחיצוניים במחוז, ואחראים על הרכבת רשימת עורכי הדין, מינוי סניגורים ציבוריים, חלוקה ותיאום של עבודתם, פיקוח מקצועי על עבודת עורכי-הדין ומתן ייעוץ משפטי, אישור תשלומי שכר הטרחה, ועוד. בכל אחד ממחוזות הסניגוריה פועלות מחלקות ייעודיות לענייני מעצרים, נוער, ייעוץ ופיקוח, אסירים, פסיכיאטריה ובעלי מוגבלויות ועוד.
שיטת ההפעלה של הסניגוריה הציבורית היא במודל מעורב של "מיקור חוץ": השירות המשפטי ניתן ברובו על עורכי דין פרטיים המועסקים כסניגורים "חיצוניים", ומשובצים לייצוג הלקוחות על פי שיקול דעתה של הסניגוריה הציבורית. בסניגוריה הציבורית מועסקת קבוצה מצומצמת יותר של סניגורים ציבוריים עובדי המדינה (סניגורים "פנימיים"), אשר פרט לביצוע תפקידיהם בייצוג נאשמים וחשודים הם מפקחים על פעולתם של הסניגורים ה"חיצוניים" ומרכזים מקצועית תחומים מסוימים בעבודת הסניגוריה במחוז. מעמדם של הסניגורים עובדי המדינה הוא כמעמדם של עובדי פרקליטות המדינה.
כיום מועסקים בלשכות הסניגוריה הציבורית כ-110 עורכי-דין וצוות מינהלי התומך בהם. לצידם מועסקים בכל רחבי הארץ כ-860 סניגורים "חיצוניים", הנשכרים לפי הצורך.
מעמד הסניגוריה הציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק הסניגוריה הציבורית מעניק חשיבות מיוחדת ומפורשת לעיקרון של הקמת מערכת סניגוריה מקבילה ושוויונית למערכת התביעה (עקרון השוואת המעמד). על פי החוק, מעמדם של הסניגור הציבורי הארצי ושל עובדי הסניגוריה הציבורית הוא כשל מעמדם של פרקליט המדינה ועובדי פרקליטות המדינה, בהתאמה[5].
עקרון השוואת המעמד מתחייב מעקרון השוויון בשיטת המשפט האדברסרית הנוהגת בישראל. ביסודו עומדת ההכרה בכך שכדי לקיים הליך הוגן יש להבטיח שוויון מוסדי ומקצועי בין שני הגופים המייצגים את שני צדי המתרס בהליך הפלילי. עיקרון זה בא גם ליצור השוואה מעשית בין שני הגופים, ולאפשר את איוש התפקידים בסנגוריה במועמדים בשיעור קומה מקביל לאלה המועסקים בפרקליטות, ולהעניק שירותים משפטיים באיכות שווה לזו של הפרקליטות[6].
העילות למינוי סניגור ציבורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]תנאי הזכאות לייצוג על ידי סניגור ציבורי קבועים בחוק הסניגוריה הציבורית ובחוק סדר הדין הפלילי. ישנן עילות מינוי התלויות בחומרת העבירה או בחומרת התוצאה האפשרית של ההליך המשפטי (למשל: מאסר בפועל, מעצר עד תום ההליכים, הסגרה, אשפוז כפוי, החזקה בתנאי הפרדה), או כאלה המתייחסות להליכים שיש בהם סדרי דין חריגים (למשל: דיון מקדמי, עדות מוקדמת). קבוצה נוספת של עילות מינוי קשורות במאפיינים מיוחדים של הנאשם או החשוד, כגון מצב כלכלי קשה, מוגבלות פיזית או נפשית, קטינות ועוד.
בנוסף לרשימת מקרים זו, לבתי-המשפט קיימת סמכות כללית להורות על מינוי סניגור גם אם לא מתקיימת אחת מעילות המינוי האחרות, וזאת כאשר בית המשפט סבור "שאינו יכול לנהל את המשפט כאשר הנאשם אינו מיוצג".
היקף הפעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים שחלפו מאז הקמתה חל גידול משמעותי בהיקפי הפעילות של הסניגוריה הציבורית. בשנת 2006 ייצגה הסניגוריה הציבורית על חמשת מחוזותיה, בכ-76,000 הליכים פליליים חדשים, בשנת 2010 פעלה הסניגוריה הציבורית במתן ייצוג בכ-87,000 הליכים פליליים, ואילו בשנת 2014 ייצגה הסניגוריה הציבורית בכ-115,000 הליכים[7].
הסניגוריה הציבורית מייצגת את הנאשמים במרבית ההליכים הפליליים הנדונים בבתי המשפט בישראל. על פי ההערכה ובהתבסס על נתוני הנהלת בתי המשפט, הסניגוריה הציבורית מייצגת כ-41% מהנאשמים בבתי המשפט המחוזיים, כ-57% מהנאשמים בבתי משפט השלום וכ-76% מהקטינים בבתי המשפט לנוער[8]. בשנת 2014 שולמו מקופת המדינה כשכר טרחה לסניגורים ציבוריים כ-180 מיליון ש"ח[9].
תפקידים מוסדיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף לייצוג לקוחותיה הזכאים לכך על פי חוק, לסניגוריה הציבורית תפקיד חשוב כגוף מוסדי במערכת המשפט הישראלית. כך למשל מציגה הסניגוריה הציבורית עמדה עצמאית בהליכי חקיקה, משתתפת בוועדות מקצועיות, מבצעת ביקורים רשמיים בבתי סוהר ובמתקני מעצר ומפרסמת דו"חות על תנאי הכליאה בישראל[10].
הסניגוריה הציבורית הייתה הגוף הראשון שזכה למעמד של "ידיד בית המשפט", והיא מצטרפת לדיון בתיקים עקרוניים כצד חיצוני המחווה את דעתו ותורם ממומחיותו הייחודית בתחום המשפט הפלילי.
הסניגוריה הציבורית עורכת כנסים והשתלמויות בתחום המשפט הפלילי והיא שותפה בהוצאה לאור של כתב העת המקצועי "הסניגור". חלק מאנשי הסניגוריה גם נוטלים חלק פעיל בהנחיית קליניקות משפטיות לייצוג פלילי הפועלות בבתי-הספר למשפטים ברחבי ישראל.
תדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך חקירות המשטרה בפשעים חמורים נתגלו מספר מקרים בהם חוקרי משטרה הביעו זלזול באנשי הסנגוריה הציבורית וטענו כי אלו אינם מוכשרים או אינם דואגים לטובת החשודים, במטרה להביא את הנאשמים שלא לשעות לעצותיהם ולהודות בהאשמות שהוטחו בהם[11]. נגד דברים אלו יצאו בחריפות השופטים עוזי פוגלמן ואליקים רובינשטיין שקבעו שאנשי הסנגוריה הציבורית עושים עבודתם נאמנה[12].
סניגורים ציבוריים ראשיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מספר | שם | תמונה | תקופת כהונה | תפקידים ציבוריים לאחר הכהונה |
|---|---|---|---|---|
| 1 | קנת מן | |
1996–2002 | |
| 2 | ענבל רובינשטיין |  |
2003–2012 | |
| 3 | יואב ספיר |  |
2012–2021 | |
| מ"מ | חגית לרנאו | 
|
מאי-ספטמבר 2021 | |
| 4 | ענת מיסד-כנען | 2021– |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הסיוע המשפטי (יחידה במשרד המשפטים המספקת סיוע משפטי בהליכים אזרחיים).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט של הסניגוריה הציבורית
- חוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו-1995
- ערכי הסניגוריה הציבורית
יסמין גואטה, "תפתח עליהם גבר, תפיל אותם": האנשים ששינו את המשפט הפלילי הם לא עורכי דין או שופטים, באתר TheMarker, 9 בספטמבר 2016- קנת מן, 1996 - הקמת הסנגוריה הציבורית בישראל, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 1 באפריל 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו, למשל, בש"פ 353/87 מדינת ישראל נ' אפרגן, פ"ד מא(4) 147, וכן ע"פ 134/89 אברג'יל נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 203.
- ^ אודות הסנגוריה הציבורית, באתר משרד המשפטים.
- ^ תומר זרחין, הסנגור הציבורי הבא: ד"ר יואב ספיר, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2011
- ^ אבישי גרינצייג, עו"ד ענת מיסד-כנען מונתה לסנגורית הציבורית הארצית, באתר גלובס, 12 בספטמבר 2021
- ^ חוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו - 1995, באתר נבו, 4 באוקטובר 2023
- ^ בג"ץ 4495/99 הסניגוריה הציבורית נ' ועדת הערר לפי סעיף 12(ד) לחוק הסניגוריה הציבורית, החלטה מיום 6.9.99, באתר תקדין
- ^ דו"חות פעילות שנתיים באתר הסניגוריה הציבורית
- ^ דו"ח פעילות הסניגוריה הציבורית לשנת 2014 , בעמ' 119
- ^ שם, בעמ' 127
- ^ דוח"ות תנאי כליאה באתר הסניגוריה הציבורית
- ^ ע"פ 10477/09 פריד אלענמי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־10 באפריל 2013, סעיף 64
ע"פ 6344/12 בוגוסלבסקי רוסטיסלב נ' מדינת ישראל, ניתן ב־12 ביולי 2016, סעיף 9 - ^ ע"פ 8512/14 אנה קומשין נ' מדינת ישראל, ניתן ב־18 ביולי 2016, סעיף 22 לפסק דינו של השופט עוזי פוגלמן, סעיפים ב-ג בפסק דינו של המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין
| סניגורים ציבוריים ראשיים | ||
|---|---|---|
|