הלן פילדינג
 | |
| לידה |
19 בפברואר 1958 (בת 66) מורלי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
סנט אן קולג' (אוקספורד) |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
יומנה של ברדג'ט ג'ונס |
| תקופת הפעילות |
מ-1994 |
| בן או בת זוג |
קווין קוראן |
  | |
הלן פילדינג (נולדה ב-19 בפברואר 1958) היא סופרת, תסריטאית ומפיקת קולנוע בריטית, המפורסמת בעיקר בשל היוצרת של הדמות הבדיונית ברידג'ט ג'ונס, וסדרת הרומנים והסרטים שיצרה ובמרכזה ג'ונס. רומנים אלו עוסקים בחייהם של פנויים פנויות בשנות השלושים לחייהם בלונדון, שמנסים לעשות סדר בחיי הרגש והאהבה שלהם.
ספריה של פילדינג: "יומנה של בריג'ט ג'ונס" (1996) "ובריג'ט ג'ונס - עובדות החיים" (1999) פורסמו בכ-40 מדינות ונמכרו בלמעלה מ-15 מיליון עותקים[1]. שני הסרטים ("יומנה של ברידג'ט ג'ונס" ו"ברידג'ט ג'ונס: עובדות החיים") שהופקו על בסיס ספרים אלו, ובעלי שם זהה לספרים, זכו להצלחה בינלאומית. תוצאות סקר שנערך על ידי עיתון "הגרדיאן" הראו שהספר "יומנה של בריג'ט ג'ונס" נתפס על ידי קוראים כאחד מעשרת הרומנים שמגדירים בצורה הטובה ביותר את המאה ה-20[2].
הספר "בריג'ט ג'ונס משוגעת על הבחור" פורסם בסתיו 2013 ושבר את שיאי המכירות ביום הראשון לצאתו, עם מכירות של למעלה מ-46,000 עותקים[3]. הספר הגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר של "סאנדיי טיימס" ונשאר במקום הראשון במשך שישה חודשים. בביקורת שהתפרסמה ב"ניו יורק טיימס" הגדירה העיתונאית האמריקנית שרה ליאל את הרומן כ"חד והומוריסטי" ואמרה שפילדינג "נתנה לגיבורת הספר שלה לגדול ולהיות מישהי מצחיקה ומעניינת יותר משהייתה קודם"[4].
בסוף 2016 עלה לאקרנים הסרט השלישי: "ברידג'ט ג'ונס בייבי"[5]. ב-11 באוקטובר 2016 פורסם הרומן השישי של פילדינג, "בריג'ט ג'ונס - הדור הבא", ספר המבוסס על הטורים המקוריים שכתבה פילדינג בעיתון "אינדפנדנט", המקום עליו מבוססת עלילת הסרט השלישי, ששבר את שיאי מכירות הכרטיסים בבריטניה[6].
בסקר שנערך ב-2004 עבור BBC, עלה כי פילדינג היא במקום ה-29 ברשימת האנשים המשפיעים ביותר על התרבות הבריטית[7][8]. בדצמבר 2016, התוכנית "שעה של אישה", המשודרת בתחנה BBC Radio 4, הגדירה את הדמות ברידג'ט ג'ונס כאחת משבע הדמויות הנשיות המשפיעות ביותר על התרבות הנשית הבריטית במהלך שבעת העשורים האחרונים[9].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פילדינג גדלה במורלי, מערב יורקשייר, עיר טקסטיל בפאתי לידס בצפון אנגליה. אביה היה מנהל בית חרושת לטקסטיל, בסמוך לבית המשפחה, שהפיק בד למעילי-עבודה של כורים. האב נפטר ב-1982 בעוד האם, נלי, עדיין מתגוררת ביורקשייר. פילדינג למדה בתיכון לנערות של ווייקפילד, אחד מבתי הספר לדקדוק שמשתייכים לאיגוד בתי הספר וייקפילד לדקדוק. יש לה שלושה אחים, ג'יין, דייוויד וריצ'רד. פילדינג למדה אנגלית במכללת סיינט אן, אוקספורד והייתה חלק מכוכבי אוקספורד בפסטיבל הפרינג' באדינבורו של שנת 1978, שם יצרה חברות מתמשכת עם קבוצה של יוצרים וקומיקסאים, ביניהם ריצ'רד קרטיס ורואן אטקינסון[10].
פילדינג החלה לעבוד ב-BBC ב-1979 ככתבת אזורית במגזין החדשות "Nationalwide". היא התקדמה לתפקיד מנהלת הפקה במופעי בידור שונים לילדים ולנוער.
ב-1985 הפיקה פילדינג שידורי לוויין חיים ממחנה פליטים במזרח סודאן, לקראת השקת אירוע גיוס התרומות שנקרא "הקומיקס רליף". היא גם כתבה והפיקה סרטי תעודה באפריקה לשני אירועי הקומיקס רליף הראשונים. בשנת 1989 היא הייתה כתבת במהדורה של סדרת הטלוויזיה "תמס" "השבוע, בשם:" "במקום שבו הרעב הוא נשק" שעסקה במלחמת האזרחים הסודאנית השנייה. חוויות אלו היו הבסיס שלה לרומן הראשון שכתבה "Cause Celeb".
בין השנים 1990–1999 עבדה פילדינג כעיתונאית ובעלת טור במספר עיתונים לאומיים, בהם "סאנדיי טיימס", "אינדפנדנט" ו"דיילי טלגרף". יצירתה הידועה ביותר, "יומנה של בריג'ט ג'ונס", החלה כטור ללא ציון שם הכותב באינדפנדנט ב-1995. הצלחת הטור הובילה לשני הרומנים שכתבה ולעיבודים הקולנועיים שלהם, בהם פילדינג הייתה חלק מצוות התסריטאות.
ברידג'ט ג'ונס
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמו של "Cause Celeb", הרומן הראשון שכתבה פילדינג, נגזר מהביטוי "מקרה מעורר מחלוקת" (בצרפתית: Cause célèbre). הספר ראה אור בשנת 1994 וזכה לשבחי הביקורות, אך המכירות שלו היו מצומצמות. פילדינג נאבקה לגמור את החודש, תוך כדי עבודה על הרומן השני שלה, שאמור היה להיות סאטירה על חילוקי דעות תרבותיים במדינה אפריקאית בדיונית, כאשר היא קיבלה פנייה מהעיתון "אינדיפנדנט" לכתוב טור על חייהם של הפנויים-פנויות בלונדון. פילדינג דחתה את ההצעה בטענה שיהיה עבורה מביך מידי לכתוב טור כזה[11]. במקום זה, היא הציעה ליצור דמות דמיונית קומית מוגזמת. ככתבת אנונימית, פילדינג הרגישה שהיא יכולה לכתוב בכנות בנוגע לבעיות המעסיקות רווקות בשנות השלושים לחייהן והטור החל להתפרסם באנונימיות. במהרה רכש הטור קהל מעריצים, זהותה של פילדינג נחשפה והמו"לים שלה ביקשו ממנה להחליף את הרומן המתוכנן שלה ברומן "יומנה של בריג'ט ג'ונס". הספר ראה באור בכריכה קשה בשנת 1996 וזכה לביקורות חיוביות. הרומן בכריכה רכה, שפורסם ב-1997, הגיע היישר לראש טבלת רבי המכר באנגליה, ונשאר שם למעלה משישה חודשים. בהמשך הוא גם הפך לרב מכר עולמי.
פילדינג המשיכה בכתיבת הטורים שלה באינדפנדנט ולאחר מכן בדיילי טלגרף עד 1997, אז פרסמה את הרומן השני שלה בסדרה: "בריג'ט ג'ונס - עובדות החיים", בנובמבר 1999. הסרט "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" פורסם בשנת 2001 וסרט ההמשך בשנת 2004. פילדינג כתבה הרפתקאות נוספות בסדרת בריג'ט ג'ונס עבור "האינדיפנדנט" החל משנת 2005. בנובמבר 2012 יצאה מטעמה של פילדינג הודעה שהיא כותבת פרק שלישי בסדרת בריג'ט ג'ונס[12][13].
הספר "בריג'ט ג'ונס משוגעת על הבחור" ראה אור בבריטניה בהוצאת ג'ונתן קייפ ובארצות הברית בהוצאת אלפרד א. נוף באוקטובר 2013. הוא הגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר של ה"סאנדיי טיימס", ולמקום השביעי ברשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס". עד למועד פרסומו בבריטניה בכריכה רכה, ב-19 ביוני 2014, המכירות הגיעו למיליון עותקים[14]. הרומן היה מועמד לפרס בולינגר איירמן וודהאוס[15] בקטגוריית "סיפורת פופולרית" של פרס הספר הלאומי[16] ותורגם ל-32 שפות.
העיבוד הקולנועי לספר "ברידג'ט ג'ונס: משוגעת על הבחור טרם" הוכרז, אבל מעריצים כבר הביעו השערות בנוגע למי שעתיד לשחק את רוקסטר[17] והציעו את דניאל קרייג לשחק את מר וולקר, לאחר שפילדינג השמיעה הערות קומיות בפומבי שהדמות בספר מבוססת על הדמיון לקרייג[18].
פילדינג זוקפת את הצלחתה של בריג'ט ג'ונס לעובדה שבמרכז העלילה ישנו "הפער בין איך אנחנו מרגישים שמצפים מאיתנו להיות, ואיך אנחנו באמת", שאת הפער הזה פילדינג תיארה כסימפטום מדאיג של עידן התקשורת.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פילדינג מחלקת את זמנה בין לונדון ללוס אנג'לס. היא הייתה בזוגיות עם קווין קאראן, סופר ומפיק בפועל של "משפחת סימפסון", משנת 1999. לזוג נולדו בן (פברואר 2004) ובת (יולי 2006).
קווין קאראן נפטר ב-26 באוקטובר 2016.
בשנת 2014, פילדינג הייתה אחת מעשרים סופרים ברשימת 500 המשפיעים ביותר בבריטניה של "סאנדיי טיימס"[19] וכן בלטה ברשימת 100 הלונדונים המשפיעים ביותר של ה"איוונינג סטנדרד בלונדון"[20].
פרסים ומועמדויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1997 - ספר השנה הבריטי
- 2002 - מועמדות לפרס גילדת הסופרים של אמריקה, התסריט הטוב ביותר
- 2002 - פרס האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה, התסריט הטוב ביותר
- 2002 - מועמדות לפרס Evening Standard, התסריט הטוב ביותר
- 2013 - פרס Bollinger Everyman Wodehouse
- 2013 - מועמדות לפרס הספר הלאומי הטוב ביותר
- 2016 - מועמדות לפרס Evening Standard, פרס פיטר סלרס לקומדיה
- 2016 - דוקטורט כבוד לספרות, אוניברסיטת יורק
- 2017 - פרס Bollinger Everyman Wodehouse, עבור: ברידג'ט ג'ונס בייבי.
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם הספר | הוצאה | שנה |
|---|---|---|
| יומנה של בריג'ט ג'ונס | כנרת זמורה ביתן דביר | 1999 |
| בריג'ט ג'ונס - עובדות החיים | כנרת זמורה ביתן דביר | 2002 |
| אוליביה ג'אולז והדמיון הפרוע | כנרת זמורה ביתן דביר | 2005 |
| בריג'ט גונס משוגעת על הבחור | כנרת זמורה ביתן דביר | 2008 |
| בריג'ט ג'ונס - הדור הבא | מודן הוצאה לאור | 2017 |
סיפורים קצרים:
- Ox-tales - 2009 - אוסף של סיפורים קצרים בסיוע Oxfam[21]
עיבודים קולנועיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" (2001) בכיכובם של רנה זלווגר, יו גרנט, קולין פירת'. נכתב על ידי ריצ'רד קרטיס, אנדרו דייוויס, הלן פילדינג. בימוי שרון מגיר.
- "ברידג'ט ג'ונס: עובדות החיים" (2004) בכיכובם של רנה זלווגר, יו גרנט, קולין פירת'. נכתב על ידי אדם ברוקס, ריצ'רד קרטיס, אנדרו דייוויס, הלן פילדינג. בוים על ידי ביבי קידרון.
- "ברידג'ט ג'ונס בייבי" (2016) בכיכובם של רנה זלווגר, קולין פירת', פטריק דמפסי. נכתב על ידי הלן פילדינג, אמה תומפסון, דן מזר. בימוי שרון מגיר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הפרופיל של הלן פילדינג ומאמרים שלה שפורסמו בגארדיאן
- הסופרת הלן פילדינג, באתר סימניה
- רשימת הפרסומים של הלן פילדינג בעברית, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מיה סלע, הסופרת הלן פילדינג הרגה את דארסי, הבעל של ברידג’ט ג’ונס, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2013
- שירית גל, ברידג'ט ג'ונס החדשה: אותה הגברת, בערך, באתר ynet, 11 בנובמבר 2013
הלן פילדינג, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Helen Fielding: Beyond Bridget". The Independent. 5 באוקטובר 2003. נבדק ב-4 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Crown, Sarah (2 ביוני 2007). "1984 'Is Definitive Book Of The 20Th Century'". The Guardian. London. נבדק ב-4 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Page, Benedicte (14 באוקטובר 2013). "Bridget Jones: first-day sales 'topped 46,000". The Bookseller. נבדק ב-14 בנובמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lyall, Sarah (18 באוקטובר 2013). "Will Have Small Glass of Wine". The New York Times. נבדק ב-17 בספטמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Bridget Jones's Baby (2016)". IMDb. אורכב מ-המקור ב-2016-09-19. נבדק ב-2016-08-28.
In theaters September 16
- ^ "Bridget Jones's Baby: The Diaries". amazon.co.uk. נבדק ב-2016-08-28.
- ^ "iPod designer leads culture list". BBC. 17 בנובמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "iPod's low-profile creator tops cultural chart". The Independent. 18 במרץ 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Radio 4's Woman's Hour Power List 2016 revealed". BBC. 19 במרץ 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ ג'ק Boozer (2008) "מחבר ב עיבוד הסרט" p.286. הוצאת אוניברסיטת טקסס, 2008
- ^ "Independent Columns 1995". bridgetarchive.altervista.org. נבדק ב-2017-07-09.
- ^ "Helen Fielding begins Edge of Reason follow-up". BBC News. 9 בנובמבר 2012. נבדק ב-12 בנובמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^
Felicity Capon, Helen Fielding to write new Bridget Jones novel, The Telegraph, 9 November 2012
- ^ הלן פילדינג מצטרפת על ידי יו גרנט כשהיא מארחת אירוע צדקה לחגוג מיליון מכירות של הספר השלישי ברידג'ט ג 'ונס ", באתר דיילי מייל, 14 בנובמבר 2014
- ^ "ברידג'ט ג'ונס על רשימת המועמדים של וודהאוס", באתר מוכר ספרים, 14 בנובמבר 2014
- ^ "ברידג'ט ג 'ונס עד פרסים הספר הלאומי", באתר חדשות BBC, 17 בנובמבר 2014
- ^ ג 'ונס: משוגע על הנער' '- יציקת רוקסטר, באתר מרגל דיגיטלי, 17 בנובמבר 2014
- ^ "מגלה: המורה ריאלי- LIFE מתרברב אשר עורר עניין האהבה האחרון של בריג'ט ג'ונס (אבל הוא מתעקש שהוא יותר דוד ברנט מאשר דניאל קרייג)", באתר דואר יומי, 17 בנובמבר 2014
- ^ "בריטניה 500 המשפיעים ביותר באתר סאנדיי טיימס, 19 נובמבר 2014
- ^ "The 1000 - London's most influential people 2014: The Arts". London Evening Standard. 15 באוקטובר 2014. נבדק ב-17 בנובמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ox-tales (אורכב 20.05.2009 בארכיון Wayback Machine) on the Oxfam website, retrieved December 2009
