היסטוריוגרפיה

הִיסְטוֹרְיוֹגְרַפְיָה (ביוונית: historia – חקירה, graphein – לכתוב) היא "כתיבת דברי הימים" או "עריכת ספרי היסטוריה". המונח מציין מחקר היסטורי או ספרות המתארת את ההיסטוריה. ההיסטוריוגרפיה כוללת תתי־סוגות על פי התחומים בהם היא עוסקת, כגון: היסטוריוגרפיה של המדע, היסטוריוגרפיה של תולדות אתר או של מגדר, או של קבוצה אתנית.

מחקר של ההיסטוריוגרפיה, או ההיסטוריוגרפיה של ההיסטוריוגרפיה, בוחן את האופן שבו מיוצגים אירועים היסטוריים על ידי היסטוריונים בחיבורים ההיסטוריים, את הדרכים שבהן הם בוחרים לספר ולפרש את מהלך האירועים על פי תפיסת עולמם, את אופני השימוש שלהם במקורות העומדים לרשותם ואת השיטות והגישות השונות לכתיבת היסטוריה שבהן עשו שימוש.

המקורות לכתיבת היסטוריה

סוג מקורות

מוקד תשומת הלב של ההיסטוריוגרפיה הוא בשימוש שעושים היסטוריונים במקורות ראשוניים — פריטים או תיאורים בני התקופה — במהלך כתיבת התיאור ההיסטורי. כתיבת היסטוריה היא למעשה שורה של בחירות מושכלות של ההיסטוריון באילו מקורות ראשוניים או שניוניים להשתמש, באיזה היקף ובתוך איזו מערכת התייחסות. לדוגמה, תוכנו של ספר על תולדות מלחמת העצמאות עשוי להיות שונה מאוד אם יסתמך בעיקר על ראיונות עם מפקדי צבא וחיילים ישראליים, עיון בארכיונים ישראלים וערבים, ראיונות עם אזרחים ישראלים וערבים באותה תקופה, מקורות זרים או כולם גם יחד.

היקף המקורות

גם היקף השימוש במקורות השונים עשוי להשפיע במידה ניכרת על תוכן הדברים. לדוגמה, בספר "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" של ויליאם שיירר ניתן מקום נרחב ליומניו של הרוזן צ'אנו, חתנו של מוסוליני. דבר זה, יוצר רושם שלצ'אנו הייתה חשיבות רבה מזו שככל הנראה הייתה לו. בכיוון הפוך, חשיפת יומניו של יוזף גבלס בשנים האחרונות השפיעה במידה ניכרת על החשבתו היחסית של שר התעמולה הנאצית בתיאוריהם של היסטוריונים כמו איאן קרשו, שפרסמו מחקרים על רייך השלישי בשנות התשעים של המאה ה-20, ובראשית המאה ה-21. השימוש במקור כלשהו רק בגלל זמינותו גורמת להטיה לא רצויה בדגשים בתיאור מהלך האירועים, לעיתים ללא החלטה ברורה מצד ההיסטוריון בנוגע למידת אמינותו של המקור או ניסיון לאזן את הטייתו.

תמהיל המקורות

היבט אחר של היקף שימוש קשור ביחסי ההיקף בין מקורות שונים ומנוגדים. אצל היסטוריונים של העולם העתיק, לדוגמה, מקובל לתאר את הצדדים החיוביים והשליליים לכאורה אצל אדם. ההיסטוריון הקדום פלוטרכוס יכול לתאר איש שם מסוים כמי שאמרו עליו שהיה נגוע בצרעת ובזימה, ומאידך כמי שאמרו עליו שהיה חנון וחסוד ואיש ספרות ושירה. עובדתית, הטענה הראשונה, השנייה, אף אחת מהן או כל שילוב של חלק מהן עשויים להיות נכונים, ופלוטרכוס בחר מי מהן להבליט ומי מהן להבליע, באמצעות היקף ההתייחסות לסוג מסוים של טענות. היסטוריונים אחרים, עלולים להבליע עובדה מסוימת או לציינה כבדרך אגב ובמרומז, ולהרחיב בדיון בעובדה אחרת, ובכך ליצור הטיה ברורה באמצעות היקף ההתייחסות.

בחירת המקורות

המקורות שבוחנת ההיסטוריוגרפיה היא מסגרת ההתייחסות, תפישת העולם והמטרות שאליהן כיוון ההיסטוריון. לדוגמה, כאשר קוראים את החיבור גרמניה של ההיסטוריון הקדום טקיטוס, חשוב לדעת כי התיאור ההיסטורי של טקיטוס מושפע מאוד מהאידיאלים הרפובליקניים שלו, ומראייתו את הפשטות של הגרמאנים כאידיאל שיש לשאוף אליו. כאשר קוראים היסטוריון מרקסיסטי, היסטוריון פוליטי או היסטוריון מאסכולת ה"אנאל", גם כאן קיימת השקפת עולם המשפיעה במידה ניכרת על אופן הצגת הדברים.

מגמות

בעשורים האחרונים, התמקד חלק ניכר מהעוסקים בהיסטוריוגרפיה, כמו בענפי חקר מקבילים, בהטיות שגרמו לאי–הכללתן של קבוצות שונות בסיפור ההיסטורי. לטענת כותבים רוויזיוניסטים, פמיניסטים, מרקסיסטים, ואחרים, ישנה מידה רבה של הטיה בכתיבה ההיסטורית, גם בגלל סוגיות של זמינות, אך בעיקר בגלל העובדה שההיסטוריונים הם בני זמנם והכרעותיהם מהו דבר ש"חשוב" לכתוב עליו מושפעות מהשקפותיהם והטיותיהם, ובמיוחד מינו של הכותב, מוצאו (אירוצנטריות), מעמדו החברתי או זה הכלכלי, השתייכותו האתנית או הגזעית, וכדומה.

היבט מיוחד המקושר לקבוצות לא מוכללות הוא היעדר מקורות ראשוניים בהיקף מספיק. היסטוריונים בעבר 'הואשמו' בכתיבת היסטוריה שלא הייתה יותר מאשר תיאור תולדות החזקים והשולטים: המלכים, הנסיכים, העשירים, וכדומה. הטיה זו בכתיבה ההיסטורית נבעה גם מהשקפת חלק ניכר מההיסטוריונים, אך גם מסוגיות של זמינות: מקורות ראשוניים על קבוצות בעלות מעמד נחות בחברה זמינים בכמות ובאיכות נמוכות בהרבה מאלו הנוגעים לחזקים וכתיבה היסטורית המתמקדת בנשים או צמיתים, לדוגמה, צריכה לעסוק במקרים רבים בהיקשים על בסיס מה שנעדר מן המקורות ולדובב אותם במקום בו הם שותקים.

ראו גם

• היסטוריוגרפיה ישראלית
• היסטוריה

לקריאה נוספת

• שמואל אטינגר, היסטוריה והיסטוריונים, (עורכים: שמואל אלמוג, אוטו דב קולקה), הוצאת מרכז שזר, ירושלים תשנ"ג, עמ' 47 -59.
• אלעזר וינריב, "מה מנסים היסטוריונים לעשות?", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2018

קישורים חיצוניים

• סם ויינברג, מהי חשיבה היסטורית, הרצאה מצולמת באתר "תולדוט"
• היסטוריוגרפיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

היסטוריוגרפיה על ציר הזמן
ציר הזמן