לדלג לתוכן

גואל פינטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גואל פינטו
לידה 26 באפריל 1970 (בן 54) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה ישיבת היישוב החדש עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, מבקר קולנוע, מנחה טלוויזיה ושדר רדיו
מעסיק הארץ, ערוץ 2, כאן 11
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גואל פינטו (נולד ב-26 באפריל 1970) הוא עיתונאי, מבקר קולנוע, מנחה טלוויזיה ושדר רדיו ישראלי.

פינטו גדל בבני ברק במשפחה חרדית בת שבעה ילדים אשר עלתה לישראל מאלג'יריה. למד בישיבת היישוב החדש בתל אביב. בנעוריו יצא בשאלה ושירת בצה"ל בחיל הנדסה קרבית ובחיל הקשר. לאחר שחרורו למד פינטו תקשורת בבית הספר לעיתונאות "כותרת" ובסיום לימודיו עבד כעיתונאי במשך שלוש שנים במערכת עיתון "אנשים". לאחר מכן שימש במשך למעלה מעשור ככתב הקולנוע וככתב תרבות בעיתון "הארץ". בנוסף שימש בעבר כמבקר קולנוע בעיתון "גלובס"[1]. היה הישראלי הראשון שהוזמן לשמש כשופט בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בטורינו ב-2006[2].

בשנת 2009 השתתף פינטו בעונה השנייה של תוכנית הריאליטי "האח הגדול", והגיע למקום החמישי בגמר התוכנית[3]. אחר כך חשף כי, במסגרת התוכנית, הוא ואחרים קיבלו כדורים פסיכיאטריים[4].

פינטו הוא הומוסקסואל וחלק ניכר מעשייתו התקשורתית המאוחרת עוסקת בפן זה של חייו. בשנת 2006 הוביל מאבק ציבורי כנגד החלטת מד"א שלא להשתמש בתרומות דם של הומוסקסואלים[5].

ביוני 2012 הנחה את מצעד הגאווה בתל אביב, ששודר בערוץ 24.

בשנת 2016 יצא לאור ספרו הראשון "מפורסם" בהוצאת ידיעות אחרונות[6].

בשנת 2022 יצא לאור ספרו השני, "מיומנה של אישה מתה", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר[7].

הנחיה בטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינטו שימש בעבר כמנחה בתוכנית הקולנוע "טלסינמה".

ב-2010 הנחה את התוכנית "שבת שלום עם גואל פינטו". מדצמבר 2010 עד מרץ 2011 שימש כמנחה בתוכנית "שלום האח הגדול", ששודרה בערוץ 2 וסיקרה את העונה השלישית של האח הגדול.

פינטו הגיש את שתי העונות הראשונות של תוכנית האינטרנט "אחי נדבר בבית", ששודרה במאקו ובה ניהלו המשתתפים שיחות שסיקרו את תוכנית האח הגדול. בעונה הראשונה (דצמבר 2010 עד מרץ 2011) השתתף פינטו בתוכנית יחד עם אלירז שדה וזוהר ישראל, ואילו בעונה השנייה (ינואר עד אפריל 2012) החליפה ליהיא גרינר את שדה[8].

מאפריל 2011 עד ינואר 2012 היה פינטו חבר בפאנל התוכנית "דיבור ישיר", ששודרה בערוץ 2 בהשתתפות מנחם בן, רן שריג, שי גולדן ואלירז שדה[9]. ממאי 2014 עד יוני 2015 השתתף בעוד שתי עונות נוספות של התוכנית בהנחייתו של פינטו ובהשתתפותם של אנשי בידור ותרבות נוספים.

ב-2017 הגיש לסירוגין את התוכנית "חמש מקורי" בערוץ כאן 11, לצדה של ענת קורול-גורדון.

הגשה ברדיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2017 החל לשדר תוכנית תרבות רדיו יומית בשם "גם כן תרבות" ב"כאן תרבות" ופינת תרבות ברשת כאן ב' בתאגיד השידור הישראלי[10].

סרטים בכיכובו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמוך לעליית העונה השלישית של האח הגדול הנחה פינטו סרט תיעודי על האנשים שמאחורי תוכניות הריאליטי. הסרט שודר בערוץ 2.

בסוף 2010 עלה לאקרנים ושודר בערוץ 8 סרט תיעודי על נעוריו בשם "אחד משבעה", העוסק בחזרתו בשאלה ויציאתו מהארון, אותו ביים פינטו במשך שלוש שנים בחסות חברת HOT[11]. הסרט הוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ובפסטיבל FIPA (אנ') בצרפת[12].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מאמרי גואל פינטו, באתר גלובס
  2. ^ עכבר העיר, שופט ישראלי בפסטיבל הסרטים בטורינו איטליה, באתר הארץ, 17 באפריל 2006
  3. ^ תיגל נשיא, עכבר העיר תל אביב, גואל פינטו: "'האח הגדול' הוכיח לי שאפשר להסתדר בלי מין", באתר הארץ, 13 באוקטובר 2010
  4. ^ מתן אברמוביץ', עכבר העיר, גואל פינטו: "בבית 'האח הגדול' קיבלתי כדורים פסיכיאטריים", באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010
  5. ^ רנן פריד‏, אקטיביזם מגואל בדם, באתר וואלה, 24 בדצמבר 2006
  6. ^ אתר למנויים בלבד עמרי הרצוג, "מפורסם": גואל פינטו יורה ובוכה לכל הכיוונים, באתר הארץ, 7 ביוני 2016
    מפורסם - גואל פינטו, באתר סימניה
  7. ^ אתר למנויים בלבד שירין פלאח סעב, גואל פינטו בורא דמות כריזמטית שרחוקה מכל סטריאוטיפ, באתר הארץ, 22 בפברואר 2023
  8. ^ ליאת אלקיים, אמיתי. בטח שאמיתי. וגם ביוטיפול, באתר הארץ, 2 במרץ 2012
  9. ^ טל שניידר, ‏"אני מקנא באלה שמוציאים את הכביסה המלוכלכת", באתר גלובס, 7 בדצמבר 2011
  10. ^ אתר למנויים בלבד איתי שטרן, התאגיד עלה לאוויר. מנהל "כאן תרבות": "אנחנו רוצים להיות כמו BBC", באתר הארץ, 15 במאי 2017
  11. ^ ניר קיפניס, ‏יום חמישי החדש, באתר גלובס, 14 באוקטובר 2010
  12. ^ מתן שירם, ‏הזוהר הצפוני, באתר גלובס, 26 בספטמבר 2010