ג'ון אוסטין
 | |
| לידה |
28 במרץ 1911 לנקסטר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
8 בפברואר 1960 (בגיל 48) אוקספורד, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
בייליול קולג', בית ספר שרוסברי |
| מוסדות |
אוניברסיטת אוקספורד |
| זרם | פילוסופיה אנליטית |
| תחומי עניין | פילוסופיה של השפה |
| עיסוק |
פילוסוף, בלשן, איש חינוך, מרצה באוניברסיטה |
| הושפע מ | ראסל, רייל |
| השפיע על | האברמאס, פיטר סטרוסון, ג'ון סרל, סטנלי קאבל, ז'אק דרידה, פייר בורדייה, ג'ודית באטלר |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| פרסים והוקרה |
קצין במסדר האימפריה הבריטית |
  | |
ג'ון לנגשו אוסטין (באנגלית: John Langshaw Austin; נולד ב-28 במרץ 1911 בלנקסטר, אנגליה ונפטר ב-8 בפברואר 1960) היה פילוסוף של השפה. חיבורו המרכזי הוא "איך עושים דברים עם מילים".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוסטין נולד בלנקסטר ב-1911 ולמד בבליול קולג' באוניברסיטת אוקספורד. הוא שירת ב-MI6 בזמן מלחמת העולם השנייה, ובסיום שירותו מונה לפרופסור בקתדרה לפילוסופיה של המוסר באותה אוניברסיטה. תרומתו העיקרית היא בטביעת המושגים "מבע ביצועי" (פרפורמטיבי) ו"פעולת דיבור" (speech act).
עבודות פילוסופיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמרו "משמעותה של מילה" הוא ויכוח נגד פילוסופיה שנקודת מוצאה היא ניסיון להבין את משמעות המילה. לטענת אוסטין, אין דבר פשוט שהוא "המשמעות של מילה x". בשל כך עלינו להיזהר כשאנו משתמשים במילים במנותק מהשימוש הרגיל שלהם. אוסטין מספק דוגמאות כיצד שימוש זה עשוי לגרום לבעיות פילוסופיות.
במאמר "בקשה לתירוצים" (A plea for excuses), אוסטין מדגים את שיטתו הפילוסופית. הוא משתמש בסוג של משחק מילים כדי לפתח את המשמעות של מושג מפתח. אוסטין נעזר במילון כדי לבחור רשימה של מילים שקשורות למושג מסוים, ולאחר מכן מחפש בו את פירושיהן. הוא המשיך בתהליך זה עד שהמילים התחילו לחזור על עצמן, וכך מצא למעשה "משפחת מילים" שקשורה למושג המפתח.
ספרו "איך עושים דברים עם מילים" (How to Do Things with Words) הוא כנראה חיבורו המשפיע והידוע ביותר. אוסטין מצביע על העובדה שפילוסופים של השפה מתמקדים בטענות (statements), כלומר משפטים המתארים עובדות ועשויים לשיטתם להיות אמיתיים (true) או שקריים (false). אך יש קבוצה של אמירות שעל-אף שהן נראות מבחינה דקדוקית כטענות, אינן למעשה מתפקדות ככאלה. את הקבוצה הראשונה הוא מכנה "מבעים קביעתיים" (constative utterances), ואת הקבוצה השנייה "מבעים ביצועיים" (performative utterances). מבעים ביצועיים אינם מדווחים על עובדה אלא שבעצם אמירתם מבוצעת פעולה מסוימת. דוגמאות שאוסטין מביא הן "אני קורא לספינה זו 'המלכה אליזבת'" בעת טקס הטבלה (חניכה) של ספינה; "אני מוכן ומזומן (לשאת אישה זו לאשתי החוקית)" (I do) כתשובה לכומר במהלך חתונה; או "אני מוריש את שעוני לאחי" במסגרת צוואה. המשותף לדוגמאות אלה הן שאינן משפטים המתארים מצב עניינים חיצוני להם, אלא שבעצם אמירתם הדובר מבצע את הפעולה המתוארת (מעניק שם, מתחתן, מצווה על ירושה). כתוצאה מכך, מבעים ביצועיים אינם אמיתיים (true) או שקריים (false), אך הם יכולים להצליח או להיכשל. אוסטין מכנה מבעים מוצלחים "שמחים" (happy) ומבעים כושלים "בלתי שמחים" (unhappy). למשל, אם המבע "אני מסכים" נאמר על ידי החתן בטקס חתונה כשלצידו עומדת בובה, אז המבע הביצועי יהיה "ריק" (void), וכך גם יהיה אם אדם יצווה להוריש שעון לאחיו כשאין לו שעון או כשאין לו אח.
בהמשך הספר אוסטין דוחה את הדיכוטומיה בין מבעים קביעתיים ומבעים ביצועיים. הוא מראה שאין קריטריון דקדוקי שיבחין ביניהם, ושבכל מבע יש אלמנט קביעתי, כלומר כזה שאמור להיות הולם לעובדות, ואלמנט ביצועי, כלומר שיכול להיות מוצלח או כושל. הוא מנסח תורת מעשי דיבור (speech acts) שלפיה כל אקט דיבור נחלק לשלושה ממדים, שלושה מעשים שונים בעת ובעונה אחת:
- מעשה לוקוציוני (locutionary act): הדובר משמיע צלילים מסוימים, שהם מילים בעלות משמעות בשפה, ובכך אומר משפט שהוא בעל מובן ומתייחס לאובייקטים שונים (מובן והוראה).
- מעשה אילוקוציוני (illocutionary act): הדובר מבצע פעולה מסוימת בעצם אמירת המבע. דוגמאות: טוען, שואל, מתנצל, מבטיח, פוקד או מאיים.
- מעשה פרלוקוציוני (perlocutionary act): הדובר יוצר השפעה או אפקט על קהל השומעים באמצעות המבע. דוגמאות: משכנע, מטעה, מרגיע, מבהיל, או מניע לפעולה.
הוגים רבים בפילוסופיה האנליטית ומחוצה לה הושפעו מעבודה זו, התייחסו אליה, או השתמשו באוצר המילים ובמושגים שהיא מציעה. ביניהם אפשר למנות את תלמידו ג'ון סרל, וכן את ז'אק דרידה, פייר בורדייה, וג'ודית באטלר.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אוסטין, ג' ל, איך עושים דברים עם מילים, תרגום: גיא אלגת, עריכה מדעית: ענת מטר, הוצאת רסלינג, תל אביב, 2006
- Sense and Sensibilia. Ed. G. J. Warnock. Oxford: Oxford UP, 1964.
- Philosophical Papers. Ed. J. O. Urmson and G. J. Warnock. Oxford: Oxford UP, 1961, 1979.
- How to do Things with Words: The William James Lectures delivered at Harvard University in 1955. Ed. J. O. Urmson, Oxford: Clarendon, 1962. ISBN 0-674-41152-8
מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "How to Talk: Some Simple Ways". Proceedings of the Aristotelian Society. 53 (1953): 227-246.
- "Other Minds". In Austin, Philosophical Papers, ed. J. O. Urmson & G. J. Warnock. Oxford: Oxford University Press, 1961 [Originally published in 1946].
- "Performative Utterances". In Austin, Philosophical Papers, ed. J. O. Urmson & G. J. Warnock. Oxford: Oxford University Press, 1961.
- "A Plea for Excuses"[1] In Austin, Philosophical Papers, ed. J. O. Urmson & G. J. Warnock. Oxford: Oxford University Press, 1961.
- "Performative-Constative". In The Philosophy of Language, ed. John R. Searle. Oxford: Oxford UP, 1971. 13-22.
- "Three Ways of Spilling Ink", The Philosophical Review, 75, no.4, (October 1966): 427-440.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טל איתן, מילים, מילים ואת משמעותן, באתר ynet, 16 באפריל 2006
- "איך עושים דברים עם מילים" בהוצאת רסלינג
- ג'ון אוסטין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'ון לנגשו אוסטין (1911-1960), דף שער בספרייה הלאומית
