הכהנים בני צדוק
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות רבות בעברית, הערך חסר כל מידע ממקורות חוץ-מקראיים. היכן המחקרים של ההיסטוריונים?.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות רבות בעברית, הערך חסר כל מידע ממקורות חוץ-מקראיים. היכן המחקרים של ההיסטוריונים?. | |
הכהנים בני צדוק הם משפחת כהנים מצאצאיו של צדוק הכהן, ששימשו בבית המקדש הראשון וגם לאחר שיבת ציון. בימי זרובבל בן שאלתיאל מונה יהושע בן יהוצדק, שהיה מבית צדוק ומבוני בית המקדש השני, לתפקיד הכהן הגדול וצאצאיו המשיכו לשמש ככהנים גדולים עד תקופת גזירות אנטיוכוס. אחד הכהנים הידועים בשושלת זו היה שמעון בן חוניו, שנודע בכינויו 'שמעון הצדיק'.
בספר יחזקאל מופיע שרק הכהנים הללו יורשו ליטול את תפקידי העבודה העיקריים בבית המקדש השלישי, ונאמרה עליהם מעלה מיוחדת, ”וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי” (ספר יחזקאל, פרק מ"ד).
לפי מדרש הגדול, אחד מהתנאים לבחירת כהן גדול הוא שהכהן יהיה ממשפחת בני צדוק[1].
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברית פינחס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתורה מסופר שכאשר הרג פינחס בן אלעזר את זמרי בן סלוא זכה לברכת הקדוש ברוך הוא; ”פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן..הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”[2]. פסוק זה הובן כברית לבני פינחס, שיהיו שושלת של כהנים גדולים, בן אחר בן[דרוש מקור].
בספר בן סירא מברך הכותב את שמעון בן יוחנן הכהן, שנודע בכינויו 'שמעון הצדיק':
יֵאָמֵן עִם שִׁמְעוֹן חַסְדּוֹ, וְיָקֶם לוֹ בְּרִית פִּינְחָס. אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת לוֹ, וּלְזַרְעוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם.
וכן יש מפרשני התורה שסבורים כי שלשלת הכהונה הגדולה תהיה נחלתם של בני פינחס כפי שמשמע מפסוקים אלו[3].
ברית צדוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש מפרשים הגורסים, שפנחס הכהן איבד את תפקיד הכהן הגדול בגלל חטאיו: בכך שהוא נמנע מללמד תורה בזמן מעשה פילגש בגבעה, וכן בכך שלא הלך אחרי יפתח הגלעדי כדי להתיר לו את נדרו[4]. במקומו ניתנה הכהונה הגדולה לצאצאי איתמר הכהן, שהם עלי הכהן ומשפחתו. אולם, כאשר חטאו חפני ופינחס, בני עלי, ניבא איש האלהים (שעל פי חז"ל הוא אלקנה, אב שמואל הנביא) את חזרת הכהונה הגדולה אל בני אלעזר. ” וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי כָּל הַיָּמִים”[5].
נבואתו של איש האלוהים התקיימה בימי שלמה המלך כאשר נבחר צדוק - מזרע פנחס בן אלעזר - לכהן גדול[6]. לפי פרשני התורה, מעשי צדוק הכהן ובניו היו רצויים לאל, בעוד שמעשי רוב העם לא היו רצויים.
במדרש רבה כתוב, שצדוק ובניו היו צדיקים במעשיהם ועבודתם במקדש, עד כי לולא היו אהרן ובניו קיימים, היו צדוק ובניו גדולים מהם[7]. הפרשנים הסבירו כי כיוון שצדוק כיהן ראשון בבית המקדש (שהיה משכן קבע, ולא במשכן שהיה זמני), וגם עסק בקביעת משמרות כהונה, זכה שיקראו למשפחות בני אלעזר הנבחרות בשמו, וכך גם משמרות הכהונה והכהנים[8].
מרד העם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר יחזקאל מסופר אודות מרד כללי בו מרדו בני ישראל בקדוש ברוך הוא. פרשני המקרא פירשו כי מדובר על מרד ירבעם בן נבט ועשרת השבטים במלכות בית דוד וכהונת בני צדוק. כתשלום גמול לבני צדוק על אי-השתתפותם באליליות ובכך קידשו שם שמים ברבים, הובטחו להם כמה הבטחות שיתקיימו בעת בנייתו של בית המקדש השלישי[9]. יש מפרשני התורה שהשוו את מעשי בני צדוק בעת מרד העם כמעשה בני לוי בעת מעשה של חטא העגל[10].
בפרשנות על דברי הנביא הוסבר שבני צדוק נמשלו לאיש אשר יש לו כעין חסינות למחלה של עבודה זרה, בכך מובטח שיכול לפעול את פעולתו בביטחון אפילו בסביבה בו לוקים אנשים במחלה זו[11].
הרב המשורר שמואל הנגיד טווה את נאמנותם של בני משפחת צדוק הכהן בין שורות שיריו;
נדיבה, נבלה לא מדברת
ולא בוז להוריה מגלגלת
בחורת בני צדוק -ברית רעים
תחלל, והאב לא מחללת
— שירו של רב שמואל הנגיד[12]
לפי דעתו של המלבי"ם, לעומת הכהנים בני צדוק שלא עבדו עבודה זרה, שאר הכהנים נכשלו בו, ולא יזכו לעבודת המזבח אלא לשאר העבודות במקדש כגון שירה[13]. וכן מותרים באכילת תרומה וקודשים[14].
פרטי הייעודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]"כעין" כהנים גדולים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרשנים הסבירו שלכהנים בני צדוק ניתן הגדרה של "כעין" כהנים גדולים[15], ואכן התורה מקדימה - בציוויה לכהן גדול ודברי יחזקאל לבני צדוק - את היתר היטמאות לאב, לפני האם (וזאת בניגוד לכהן הדיוט שהכתוב מקדים את האם)[16].
ההגדרה שכל בני צדוק נחשבים ככהנים גדולים איננה שוללת עמידת כהן גדול אחד מבין בני צדוק, ואכן יש פרשנים המגדילים או משווים את גדולת הכהן הגדול העתידי מבני צדוק אפילו ביחס למלך המשיח[17].
מנחת חינוכם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין הנבואות לעתיד לבוא, מבואר שהקרבת מנחת חינוך של המזבח המחודש על ידי הכהנים בני צדוק תהיה פר[18] שבדרך כלל מיועד לכהן המשיח.
עבודות עיקריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפקידם של הכהנים בני צדוק הוא לבצע את עבודות החשובות במקדש; הקרבת חלב ודם למזבח וסידור לחם הפנים; ”וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק..הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי ה'. הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי”.
בגדי פשתים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בגדי כהונה
הכהנים בני צדוק מוזהרים ללבוש רק בגדי פשתן בבואם לשרת ולא בבגדי צמר (היינו האבנט):
”וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה. פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מָתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע. וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם”.
הפרשנים נימקו כי לבישת רק בגדי פשתים נחשב כיוהרא, ולכן לא נצטוו להימנע מלבישת בגדי צמר בצאתם אל העם[19]. בנוסף, רחוק לומר על צמח הפשתים שינק חיותו מדבר גזול - וזאת בניגוד לבגד הבא מבעל חי שייתכן שנכנסה לשדה אחר בלי רשות למלאות כריסה[20]. המקובלים נימקו כי מקור הרוחני של הכהנים בני צדוק הנהו מ"סטרא דקין" ולכן לובשים רק פשתים -שבו בחר קין להקריב להקדוש ברוך הוא[21].
איסורי חיתון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – איסורי נישואים לכהן
נבואת יחזקאל אוסרת על הכהנים בני צדוק נישואים מסוימים:
”וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק..אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ”.
דבריו על האיסור לכהנים לשאת אישה גרושה כבר מפורש בפרשת אמור, ואילו דבריו על איסור חיתון עם אלמנה, שבדרך כלל הותרה להינשא לכהן הדיוט[22], פורש בכמה דרכים:
בתלמוד בבלי פורש כי ראש הפסוק מדבר על כהנים בני צדוק, ואילו בסופו הוא מדבר על כהן הדיוט, כי מותר לכהן הדיוט לשאת אלמנה כל עוד איננה אלמנת גר[23].
יש המסבירים כי הכהנים בני צדוק ייתפסו לעתיד לבוא הגדרה של "כעין" כהן גדול שאסור בחיתון אלמנה, ומכיוון שאינם כהנים גדולים גמורים – הותר להם החיתון עם אלמנה מאחיהם הכהנים[24]. בטעם איסור לקיחת אלמנת ישראל (שבעלה לא היה כהן), הסביר החתם סופר כי מובטחים על כשרות נשי הכהנים יותר מאשר בנות ישראל שלא היו נשואות לכהנים[25], ויש שנימקו כי מחמת צוק הגלות לא שמרו בני ישראל על טהרת נשותיהם כראוי ואילו הכהנים היו שמרו באדיקות על קדושת נשותיהם, ולכך הותרה אלמנת כהן לבני צדוק[26].
יש חולקים באומרם שלא הותר לבני צדוק חיתון עם שום אלמנה, וכוונת מילות הנביא "וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ" הם - שלכהן רגיל הותרה האלמנה, ולא לבני צדוק[27]. כהמשך לסברא זו, יש שהסבירו כי אלו הכהנים הובחרו כמורי התורה לעם ישראל (ראה לקמן), ולכן עליהם להישמר מלגלוג פוטנציאלי של שמועות לפיהן התחתן הכהן בן צדוק עם אשת איש[28], או מפני החשש שבן ישראל שאינו כהן נשא את האשה לאחר שהתגרשה, ולאחר מותו האלמנה שלו (שהיא בעצם גרושה) אסורה לכהן[29]. באשר לטעם מדוע נאסר לכהנים הללו חיתון עם אלמנה, יש שנימקו כי חיתון עם אלמנה אינו חיתון של שלום[30].
לפי סיום הפסוק מובן שעל הכהנים בני צדוק לשאת דווקא אשה בתולה ולא אשה בוגרת[31], ויש מעריצים חיתונם עם בת כהן[32].
הוראת התורה והקדשת שבת
[עריכת קוד מקור | עריכה]לבני צדוק מיועדות גם סמכויות מיוחדות בעניין הוראת הלכות התורה ”וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק..אֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם. וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לשפט [לְמִשְׁפָּט] בְּמִשְׁפָּטַי ושפטהו [יִשְׁפְּטוּהוּ] וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכָל מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ”[33].
הפרשנים הסבירו כי על הכהנים הללו לשמור על קדושת שבת שמירה מיוחדת, מכיוון שהותר להם עבודת המקדש בשבת ויש חשש שיקלו בקדושת שבת מחוץ למקדש[34]. בנוסף, כיוון שעליהם מוטל תפקיד שפיטת צדק בין העם יש חשש שיבואו לכתוב בשבת[35]. כמו כן יש צורך להזהירם שלא יגזרו עונש מוות בשבת[36]. המקובלים הסבירו כי מכיוון שלעתיד לבא לא יהיה מציאות של לילה וחושך ולא יהיה סימן התחלת השבת על ידי שקיעת השמש יהיה מוטל על בני צדוק להקדיש את התחלת השבת[37]. רבי צדוק הכהן מלובלין מסביר כי שמירת השבת על ידי הכהנים -שבין כה וכה שובתים ממלאכה כי מתפרנסים על ידי המתנות כהונה- היא גורמת תוספת קדושה לכל העם כולו ומצילם מהכנעות ליצר הרע[38].
העמדה על ריב
[עריכת קוד מקור | עריכה]המינוי לכהנים בני צדוק בהוראות התורה נראה כתוספת הידור לאשר תיאור הכהן כאיש מורה בתורה; ”וידבר ה' אל אהרן לאמר..אתה ובניך אתך..לֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר ולהורת את בני ישראל את כל החקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה” (ויקרא י ח-יא)[39].
בנוסף, ישנם מקראות שמציינות פקידות הכהנים כדיינים על ענייני ריב, נגעים, עגלה ערופה, ואשה סוטה. אם שתפקידם בתחומים הללו הובררו בדברי חז"ל[40], אין דרשת חז"ל משמעותי המחייבת התמסרותם של הכהנים לענייני ריב ממונות.
אמנם, החיד"א -בנוי על דברי הרב שמשון מאוסטרופולי- מפרש שאכן על הכהנים בני צדוק להתמסר לתחום ריבי ממונות, והתברכו בכוחות עליונות מיוחדות להתגבר על מידת השכחה ולדון כדת אמת[41].
לשכות מיוחדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב כי עבודת המזבח תהיה מסורה רק לבני צדוק, הוקדשה להם לשכה מיוחדת באדריכלות של בית המקדש השלישי, כפי שמובא בספר יחזקאל. המקרא מתארת את שוני הלשכה הזו בכך שפתחה פתוח לכיוון צפון (ולא לדרום כשאר הלשכות). פרשני המקרא מבארים, כי על בני צדוק לעבוד על המזבח, לכן לשכתם תהיה מדרום לכבשׁ המזבח עם פתיחה לצפון כדי לאפשר להם מעבר קל וישיר אל הכבשׁ[42]. לפי המקורות לא פורש גודל הלשכה, וגם לא פורש האם נחלקה לכמה חדרים או שיש בה חדר אחד בלבד.
תרומיה מסביב הר המוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – גבולי יחזקאל
בהתאם לנבואת יחזקאל על חלוקת ארץ ישראל לשנים עשר שבטי ישראל ולנשיא (המלך המשיח), מבואר שבני צדוק ינחלו שטח רחב מסביב להר המוריה. השטח מוגדר כ־4,750 קנים (החל מסוף הר הבית) לכיוון דרום וכן לצפון, ו־12,250 קנים למערב וכן למזרח. שטחם של בני צדוק כלול בשטח הרחב של 25,000 על 25,000 קנים שמוקדשים לכלל הכהנים והלויים[43].
שושלת בני צדוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי ספר דברי הימים א (ה, לד-מא): צָדוֹק הוֹלִיד אֶת-אֲחִימָעַץ. וַאֲחִימַעַץ הוֹלִיד אֶת-עֲזַרְיָה, וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת-יוֹחָנָן. וְיוֹחָנָן, הוֹלִיד אֶת-עֲזַרְיָה; הוּא, אֲשֶׁר כִּהֵן, בַּבַּיִת, אֲשֶׁר-בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלִָם. וַיּוֹלֶד עֲזַרְיָה, אֶת-אֲמַרְיָה; וַאֲמַרְיָה, הוֹלִיד אֶת-אֲחִיטוּב. וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת-צָדוֹק, וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת-שַׁלּוּם. וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת-חִלְקִיָּה, וְחִלְקִיָּה הוֹלִיד אֶת-עֲזַרְיָה. וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת-שְׂרָיָה, וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת-יְהוֹצָדָק. וִיהוֹצָדָק הָלַךְ--בְּהַגְלוֹת יְהוָה, אֶת-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: בְּיַד, נְבֻכַדְנֶאצַּר.
משפחת בני צדוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]על-פי אילן היוחסין של ממלכת הגדעונים מלכי ממלכה זו היו מצאציו של צדוק הכהן. טענה זו מגובה בעדויות מפי כהני גלות כוש יהדות אתיופיה אשר בידיהם מסורת בעל-פה עד לצדוק הכהן, רבים מזקני הקהילה יודעים למנות אילן יוחסין זה.
בדומה לכך על-פי הכנסייה האתיופית ישנה מסורת הטוענת שבימי שלמה בן דוד מלך ממלכת ישראל, בנו של צדוק הכהן אשר התלווה לבנם המשותף של שלמה ומלכת שבא (מנליק הראשון, מלך אקסום) כעס על שליחתו יחד עם רבים מבני האצולה של ממלכת ישראל כ-12000 איש לממלכת שבא (חבש) ועל כן לקח עמו את ארון הברית מבית המקדש דבר אשר הוביל את שלמה לעבודת אלילי המצרים ועבודה זרה.
רב האי גאון ראה בבני צדוק סמל לצדקות וליושר, כיהוידע הכהן שנודע בצדקותו, ושיבח כהנים צדיקים כ"ממשיכי דרכו של צדוק": ”כל כהן תמים בדרכיו, מצוין באורחותיו ומיושר במעשיו, משכים ומעריב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ושומר עצמו מכל דבר רע ומכל טומאה - הרי זה מבני צדוק הכהן ומבני יהוידע הכהן, וראוי שתשרה עליו רוח הקדש” (אגרת רבינו האי גאון, גנזי קדם כרך ד דף נד).
אישים מוכרים מבני צדוק כוללים את אחימעץ בן צדוק, ואת עזרא הסופר ואחיינו יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול.
בין צאצאי עזרא הסופר נמנה רבי אלעזר בן עזריה כדור עשירי לעזרא הסופר, וכן רבי עזרא בר בריה דרבי אבטולס שהוא דור עשירי לרבי אלעזר בן עזריה[44].
על פי המסורת הפרושית, מוצאה של משפחת כהן-סקלי שמהעיר סביליה (לאחר גירוש סביליה בשנת ה'קנ"א התיישבו בני המשפחה בעיר הכהנים דבדו שבמרוקו) הוא מבני צדוק. מבני המשפחה ידועים רבנים רבים: רבי שלמה הכהן צבאן (ארבי לקביר), רבי שלמה הכהן צבאן, רבי דוד הכהן-סקלי, רבי אברהם הכהן סקלי, רבי אברהם הכהן צבאן, רבי שלמה הכהן זאגורי ועוד[45].
מבני צדוק ידוע גם הרב רפאל זיסקינד, רבה של המבורג[דרוש מקור]; הרב הנזיר ובנו הרב שאר ישוב כהן מתייחסים על משפחת הרב זיסקינד, וכמותם גם הרב יואל כהן.
בדורות האחרונים השתמר שמה של משפחת בני צדוק בשמות המשפחה הלבי"ץ ("הלויים לבית צדוק") הלב"ץ (עם ניקוד תחת האות ב' בסגול או בפתח), בר"ץ (בני רבי צדוק) או בגרסתו הרוסית עם האות ג' כהחלפה לאות ה' ("גלבץ").
ההשערה לצמיחת כת הצדוקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי השערתו של ד"ר אברהם גייגר[46], שמה של כת הצדוקים שפרחה בשלהי תקופת בית שני נגזרה משמו של צדוק, כיוון שראשיה היו כהנים גדולים וייתכן שהיו מיוחסים למשפחתו של צדוק. כמוהו סבורה גם פרופ' רחל אליאור מהאוניברסיטה העברית, שלטענתה מגילות קומראן - המיוחסות בידי כותביהן ל"כהנים בני צדוק ואנשי בריתם" - נכתבו על ידי הכהנים לבית צדוק, הנזכרים במגילות פעמים רבות והמכונים בכינוי "צדוקים" במסורת חז"ל, ואילו האיסיים, הנודעים לנו רק מכתבים ביוונית ולטינית מהמאה הראשונה לספירה ואינם נזכרים בשום מקור עברי עתיק, אינם שייכים כלל למגילות קומראן שנכתבו במאות האחרונות לפני הספירה. בנוסף, מציינים החולקים על השערתו של גייגר כי הייחוס לצדוק ממרחק של כמעט אלף שנים הוא בעל סבירות נמוכה, וכי בדברי חז"ל מוזכר שמקימי הכת היו צדוק וחבירו בייתוס, מתלמידי אנטיגנוס איש סוכו[47] שפעל בשנות המאה ה-3 לפנה"ס, ולכן שמה של הכת אינו רומז לצדוק הכהן אלא לצדוק תלמידו של אנטיגנוס.
חז"ל, באופן כללי, התייחסו בשלילה לצדוקים[48]. בעקבותיהם, הרמב"ם בפירושו למסכת אבות מתייחס אל הצדוקים כגונבי דעת לב המון העם וכחולקים על פירוש חז"ל לפסוקי התורה[49], ובחיבורו משנה תורה מבאר שהצדוקים היו "מצירין לישראל ומסירין את העם מאחרי השם"[50].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עיונים בהפטרה פרשת אמור (עמוד רצ"ז), א. רייזמן, תל אביב תשס"ה
- מנחת כהן להפטרת פרשת אמור
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאיר חרמון, הכהנים בני צדוק, לפני חורבן בית שני ולאחריו, באתר Academia.edu
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משמעות מדרש הגדול לבראשית ו:ד ועוד.
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוק י"ג
- ^ מגיד מישרים דף נה:, רש"י לתלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק"א, עמוד ב'
- ^ ספר שופטים, פרק י"א, פסוק ל"ט רש"י על ספר שמואל א', פרק ב', פסוק ל'
- ^ ספר שמואל א', פרק ב', פסוק ל"ה
- ^ ראו גם ספר "תורת הכהנים" (מנחם ריזיקאוו) סימן ר
- ^ קהלת רבה פרק א
- ^ רש"י ליחזקאל מג:יט. "מדרש הביאור" (סעדיה אלדמארי) להפטרת פרשת אמור
- ^ מלבי"ם לספר מלאכי ג ג
- ^ פירוש הרא"ש לספר דברים י:ח
- ^ "אלף המגן" (אלישביץ) להפטרת לפרשת אמור
- ^ הובא בספר "חקרי לשון" דף קט
- ^ מלבי"ם לספר יחזקאל
- ^ כמשמעות הפסוק: "אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלם כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם" -מלכים ב כג:ט
- ^ אהבת יונתן, אברבנאל, מלבי"ם
- ^ ספר "אהל יהושע" להפטרת פרשת אמור
- ^ "והתהלך לפני משיחי" התהלך לשון טיול (תרגום יונתן לבראשית יג:יז) היינו עניין טיול והעדר קביעות ומביא דעת הרמב"ם (הלכות מלכים ב ה) שהמלך יבא לפעמים לפני הכהן -פירוש "דברי טובה" לספר שמואל א ב,לז
- ^ יחזקאל מג יט
- ^ קובץ רני ושמחי כרך ד על הפטרת פרשת אמור הובא מחת"ס לאו"ח סימן טו (השני)
- ^ ספר "אלף המגן" להפטרת פרשת אמור
- ^ קרבן נתנאל (מדמשק) להפטרת פרשת אמור
- ^ ספרא לויקרא כא:יד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ח, עמוד ב'
- ^ פירוש המלבי"ם ליחזקאל
- ^ פירוש "חתם סופר" למסכת קידושין דף עח עמוד ב (ומביא רד"ק ספר השרשים שורש "מן")
- ^ פירוש "מנחה בלולה" לויקרא כא יד (הודפס בחומש "אוצר הראשונים")
- ^ אהבת יונתן להפטרת אמור, נימוקו כי אם תינשא אלמנת כהן לישראל איננה מורשה באכילת תרומה ונמצאת שירדה בקודש, לכן הותרה לכהן הדיוט אבל לא לבני צדוק
- ^ תורת הפרשה לאהרן זכאי להפטרת אמור
- ^ ספר "אור החמה" ליחזקאל הובא מספר בכור יעקב
- ^ יהונתן אייבשיץ להפטרת פרשת אמור
- ^ לפי פירוש "רב ליפמן" לויקרא כא:יד (הודפס בחומש "אוצר הראשונים"
- ^ מלבי"ם ליחזקאל מד:טו-כב.
- ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ד, פסוק כ"ג
- ^ פירוש המלבי"ם לספר יחזקאל, פרק מ"ד, פסוק כ"ד
- ^ גזירה שמא יכתוב -ספר "אברהם אנכי" לר' אברהם פלאג'ילספר יחזקאל, פרק מ"ד
- ^ כי הכהנים יהיו המורים עליהם ליזהר לא לחלל שבת ויו"ט לענוש מיתה (ולא כהס"ד בגמ' סנהדרין[דרוש מקור]) -ספר "משמרת צבי" להפטרת פרשת אמור
- ^ ספר "אהבת יונתן" להפטרת פרשת אמור
- ^ "פרי צדיק" לפרשת אמור
- ^ כמה דוגמת נוספות: שמות כט מד-ו, "כאשר יערוך הכהן כן יקום", "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע" -דברים כא:ה. יש לציין כי הספרא והתלמוד בבלי, דורשים את משמעות כתוב זה ככולל הוראות בענייני ערכים, חרמין, טומאה וטהרה, הוראות כלליות, מדרש, הלכה, וקריאת מקרא, משנה, ותלמוד (תלמוד בבלי מסכת כריתות דף יג עמוד ב. | ספרא חלק א, דפוס "התורה והמצוה" להמלבי"ם, דף שפ"ז
- ^ כפי דרשת הספרי; "ריב" אלו ריבי פרה וריבי סוטה וריבי עגלה -ספרי דברים לג,י | וראו דברים כא,ה
- ^ ספר "צוארי שלל" לחיד"א (נדפס בסוף ספרו 'פני דוד') על הפטרת אמור
- ^ מלבי"ם ליחזקאל מ:מו
- ^ יחזקאל פרקים מ"ה ומ"ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ג, עמוד א'
- ^ ראו ההקדמה לספר "סאלי וחכמיה"
- ^ pp. 20 &c -Geiger Urschrift.
- ^ אבות דרבי נתן, פרק ה'.
- ^ ראו ספרי, דפוס "התורה והמצווה", דף רל"ג; תולדות הכהנים הגדולים, י. גרינוויילד, דף פ'.
- ^ פירוש המשניות להרמב"ם, מסכת אבות
- ^ משנה תורה להרמב"ם, הלכות עבודה זרה י:ב