בית דין שרעי (ישראל)

מבנה בית הדין השרעי בחיפה בשכונת ואדי סאליב

בית הדין השרעי ביפו

בית דין שרעי (בערבית: محكمة شرعية, מהמילה "שריעה" - ההלכה המוסלמית) הוא בית דין דתי מוסלמי. סמכויותיהם של בתי הדין השרעיים אינם מוסדרים במשפט המוסלמי, אלא עוצבו על ידי פסיקות וחקיקות שונות. במדינת ישראל השתמרו החוקים העותמאניים הישנים באמצעות "המג'לה", משום שהמנדט הבריטי הכיר בתוקפם ולא ניסה לשנותם, וכך נהגה אף מדינת ישראל.

היסטוריה

בארץ ישראל

בשנת 1917 פורסם באימפריה העות'מאנית חוק המשפחה המוסלמית הקובע כי שימוש של החוק הממלכתי המוסלמי חל על כלל האזרחים ללא הבדלי דת, אך לאחר כינונו של המנדט הבריטי בארץ החוק שונה. כיום סמכותם של בתי הדין השרעיים מוגבלת לשפיטה של בעלי דין מוסלמיים בלבד.

בשנת 1922 דבר המלך במועצה על ארץ ישראל הגדיר את סמכותם העניינית של בתי הדין השרעיים. הוא העניק להם סמכות לשפוט בענייני נישואין, גירושין, מזונות, אפוטרופסות, ירושה, צוואה, ענייני נעדרים, פסולות והפקעתה, הוכחת בגרות וכדומה. עם כינונה של מדינת ישראל סמכות זו צומצמה לנישואין, גירושין ובמידה ניכרת ירושה.

מאז החוק שונה מספר רב של פעמים. בשינויים שנעשו ניתן לראות את השפעתה של הליברליזציה החלה בעולם המודרני. את אחת הדוגמאות הבולטות להשפעת המודרניזציה ניתן לראות במגמת העלייה של מעמדה של האישה במגזר הערבי.

במדינת ישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עם הקמתה של מדינת ישראל הפסיקה המועצה המוסלמית העליונה את פעילותה וכל חבריה עזבו את המדינה. בשל עזיבת הקאדים את המדינה, חדלו לפעול גם בתי הדין השרעיים. שיתוק פעילותיהם הותיר חלל ריק בנושא המשפט הדתי המוסלמי במדינה החדשה. כדי למלא את החלל הריק שנותר, נטל משרד הדתות לעצמו את הסמכות להקים בתי דין שרעיים ולמנות קאדים. הקאדים שמונו על ידי משרד הדתות היו נטולי הכשרה שרעית גבוהה, בשל המחסור החמור באנשי דת ומשפט מוסלמיים בארץ. לכן הוחלט לשלוח את הקאדים להשתלמויות במסגד אל-ג'זאר שבעכו, אך זה לא הספיק. בהמשך, הורחבו לימודי הדת במסגרת הסמינר למורים ערביים.

הציבור המוסלמי ביקורתי מאוד למצב העניינים הקיים.^{[דרוש מקור]} הטענה המרכזית היא, כי רק מוסלמי מוסמך למנות קאדי שרעי ואין לתת סמכות כזו למי שאיננו מוסלמי. בנתינת סמכות כזו לבן דת אחרת הם רואים סתירה לעיקרי ההלכה הדתית. לפי דעתם של מנהיגי הציבור המוסלמי יש לכונן מחדש את המועצה המוסלמית במתכונתה ובסמכויותיה כפי שנקבעו עוד בתקופת המנדט.^{[דרוש מקור]}

סוגי בתי דין שרעיים

בישראל פועלות שתי ערכאות של בתי הדין השרעיים: בתי דין בערכאה ראשונה, הנקראים בית דין שרעי אזורי, ובית דין לערעורים, ערכאה גבוהה חדשה שהוכנסה למערכת המשפט המוסלמי בתקופה האחרונה^{[דרושה הבהרה]}.

בבתי הדין בערכאה ראשונה, לפי מנהג מוסלמי עתיק, יושב דיין (קאדי) אחד, והוא היחיד שבפניו מביאים את התביעות.

בית הדין השרעי לערעורים פועל בהרכב של שלושה קאדים והוא מוסמך לדון בכל הערעורים על פסקי הדין של בתי הדין השרעיים האזוריים העולים בפניו. ההחלטה מתקבלת לפי רוב דעות.

בישראל פועלים תשעה בתי דין שרעיים אזוריים. מקום מושבם נקבע בצו על ידי שר הדתות על פי ריכוז האוכלוסייה המוסלמית, כיום הסמכות לכך נמצאת בידי שר המשפטים. ערים שבהן נמצאים בתי דין הם: באקה אל-גרבייה, עכו, נצרת, טייבה, יפו, חיפה ובאר שבע. שני האחרונים הוקמו בשנת 1971 כתוצאה של הגברת לחץ על בתי דין הקיימים באותה התקופה. הנהלתם של בתי הדין השרעיים נמצאת בירושלים. אזור השיפוט של כל אחד כולל את הערים והכפרים הסמוכים לו. אף על פי כן, למתדיין ישנה אפשרות לפנות לבית הדין לערעורים בבקשה להעביר את תביעתו לקאדי אחר, ואם תמצא בקשתו מבוססת - תועבר התביעה לבית דין באזור אחר.

השפעת המודרניזציה

כמו בתחומים רבים, התפשטות הליברליזם והגלובליזציה משפיעים גם על המנהג המוסלמי. קאדים מגיבים בצורות שונות על מפגש המודרנה עם המנהג המסורתי. פסיקתם מצטיינת בגישה דו-ערכית. במרבית המקרים מפרשים הקאדים את ההלכה בצורה הנאמנה להלכה הסדורה על פי האסכולה המסורתית, החנפית. אלה מנסים לבולל את המנהג ולהתאימו לשריעה. אך יש גם כאלה הסוטים מהאסכולה בשל פירושם הליברלי של ההלכה ומשלימים עם קיומו הריבוני של המנהג לצד ההלכה. הם מאמינים שתפקידם לשמר את האיזון הדינמי שבין ההלכה לבין המנהג המודרני.

יחסם של הקאדים כלפי החקיקה החילונית של הכנסת המכוונת במפורש כלפי בתי-הדין הדתיים גם מאופיינת בגישה דו-ערכית. רוב הקאדים אינם מתנגדים להתערבות הכנסת בנושאים, אשר נמצאים בסמכותם של בתי הדין הדתיים המוסלמים, להפך הם מעודדים קידום תיקונים בעלי אופי פרוצדורלי ופלילי. לעיתים נתקלים הקאדים בסתירה שבין החוק הדתי המוסלמי לבין החוק החילוני, כמו למשל נושא של אפוטרופסות על הילדים.

כיום ניתן לראות נושאים רבים שבהם ישנה התערבות רבה של הכנסת וכן ישנו צימצום רב בסמכויות בתי הדין השרעיים.

לקריאה נוספת

• אהרן ליש, הערבים בישראל, ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1981
• ש. שעשוע, בתי דין מוסלמיים במדינת ישראל, חולון: חברת פרג' להדפסות, 1982

• Aharon, Layish, The Saria in Israel, Tel Aviv: Tel Aviv University 1973

קישורים חיצוניים

• בתי הדין השרעיים, באתר של משרד המשפטים
• שני ליבמן, הדין השרעי
• מוסה אבו רמדאן, ‏התפתחויות אחרונות באחזקת ילדים בבתי הדין השרעיים, משפחה במשפט ב, התשס"ט