לדלג לתוכן

בובי גיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בובי גיב
לידה 2 בנובמבר 1942 (בת 82)
וינצ'סטר, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.bobbigibbart.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הספר האוטוביוגרפי על ריצתה של בובי גיב במרתון בוסטון

רוברטה לואיז "בובי" גיב (באנגלית: Roberta Louise "Bobbi" Gibb; נולדה ב-2 בנובמבר 1942) היא האישה הראשונה שרצה את כל המסלול במרתון בוסטון, ב-1966.[1] היא מוכרת על ידי האגודה לאתלטיקה של בוסטון כמנצחת תחרות נשים לשנים 1966, 1967, ו-1968, בתקופה שהשתתפות נשים בריצת מרתון עוד לא אושרה.[2] תקופת "קדם-האישור", כפי שהיא נקראת על ידי האגודה, חלה בשנים 1966–1971, והמתחרות בשנים אלו, והישגיהן, הוכרו רשמית רק ב-1996.

הריצה של גיב אתגרה תפיסות רווחות של התקופה לגבי היכולות האתלטיות של נשים.[3] בשנה השנייה שהשתתפה גיב במרתון, היא סיימה כמעט שעה לפני המתחרה האישה הנוספת בתחרות, קתרין סוויצר, וב-1968 הייתה הראשונה מבין חמש נשים שהתחרו. ב-1971, בעקבות עתירה לאיגוד האתלטים החובבים בידי נינה קוסצ'יק, האיגוד שינה את חוקיו והתיר ענף נשים במרתונים. קוסצ'יק עצמה ניצחה במרתון בוסטון הראשון המורשה לנשים ב-1972.[4]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בובי גיב גדלה בפרברי בוסטון, מסצ'וסטס בשנות ה-40 וה-50.[5] היא למדה אמנות,[6][7] אך אהבה ריצה, ונהגה לרוץ ביער סמוך למגוריה עם כלבי השכונה. בשנת 1962, היא פגשה אצן מאוניברסיטת טאפטס בשם ויליאם בינגיי, לו נישאה ב-1966 בקליפורניה, שם התגוררו.[8][9][10] היא המשיכה לפתח את כושר הריצה שלה, ואף הייתה רצה כ-13 ק"מ כל כיוון ללימודים וחזרה.[8] היא הייתה רצה בנעלי אחות לבנות של הצלב האדום, מכיוון שבאותה תקופה לא היו נעלי ריצה לנשים.[11]

מרתון בוסטון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני 1966, המירוץ הארוך ביותר המאושר על ידי איגוד האתלטים החובבנים (AAU) היה 1.5 מייל (כ-2.4 ק"מ). ועד 1972, מרתון בוסטון היה באופן רשמי מרוץ גברים. בין 1966 ל-1972, כאשר דיוויזיית הנשים אושרה לראשונה, רצו מספר נשים במרתון כמשתתפות לא מוכרות, ובינן בובי גיב.

גיב התאמנה במשך שנתיים כדי לרוץ במרתון בוסטון, כשהיא רצה עד 40 ק"מ ביום.[8][12] בתגובה לבקשת ההשתתפות שהגישה למרתון בפברואר 1966, היא קיבלה מכתב ממנהל המירוץ, ויל קלוני, שהודיע לה שלנשים אין את היכולת הפיזיולוגית לרוץ מרחקים של מרתון, וכי על פי הכללים שנקבעו על ידי ה-AAU, אין אישור לנשים לרוץ באירועים תחרותיים מרחק העולה על מייל וחצי. לאור הצהרות אלו, היא החליטה כי החשיבות שבריצתה במרתון אינה טמונה רק בהישגיה האישיים, אלא שיש להשתתפותה משמעות חברתית.

גיב הגיעה לבוסטון לקראת המרתון בנסיעה של ארבעה ימים באוטובוס מקליפורניה.[12] ביום התחרות, 19 באפריל 1966, אמה הסיעה אותה לנקודת ההתחלה.[12] היא לבשה למירוץ שורטס ברמודה של אחיה וקפוצ'ון טרנינג, מעל גופיית רחצה, והתחבאה בין השיחים סמוך לקו הזינוק.[12] כשנורתה יריית הפתיחה, היא חיכתה עד שכמחצית המתחרים עברו על פניה, ואז זינקה לתוך התחרות, ביניהם.[13]

הגברים סביבה הבינו עד מהרה שהיא אישה, והביעו את תמיכתם. מעודדת מכך, היא הסירה את האימונית שלה, ולהפתעתה, זכתה לתרועות מאנשים בקהל שהתלהבו למראה אישה מתחרה.[6] התקשורת התחילה לדווח על התקדמותה בתחרות.

דיאנה צ'פמן וולש, לימים נשיאת מכללת ולסלי, כתבה את זכרונותיה מיום זה:

That was my senior year at Wellesley. As I had done every spring since I arrived on campus, I went out to cheer the runners. But there was something different about that Marathon Day—like a spark down a wire, the word spread to all of us lining the route that a woman was running the course. For a while, the "scream tunnel" fell silent. We scanned face after face in breathless anticipation until just ahead of her, through the excited crowd, a ripple of recognition shot though the lines and we cheered as we never had before. We let out a roar that day, sensing that this woman had done more than just break the gender barrier in a famous race…[14]

זאת הייתה השנה האחרונה שלי במכללת ולסלי. כשם שעשיתי מדי שנה מאז הגעתי לקמפוס, יצאתי לעודד את הרצים. אך היה משהו שונה באותו יום מרתון-- כמו אש בשדה קוצים, השמועה עברה בין כולנו העומדים לאורך המסלול שאישה משתתפת במירוץ. לכמה רגעים, "מנהרת הצעקות" השתתקה. סרקנו את פני הרצים בציפייה דרוכה עד שמעט לפניה, דרך הקהל הנרגש, אדוות של הזדהות עברו דרך הקהל והרענו יותר מאי פעם. שחררנו שאגה באותו יום, חשים שהאישה הזאת עשתה יותר מרק לשבור מחסום מגדרי במירוץ מפורסם...

— ספר זכרונות של דיאנה צ'פמן

כשהגיעה גיב לקו הסיום בבוסטון, מושל מסצ'וסטס, ג'ון וולפי, חיכה שם כדי ללחוץ את ידה. היא סיימה את המסלול בשלוש שעות, עשרים ואחת דקות וארבעים שניות,[10] בשליש העליון מבין הרצים. למחרת בבוקר, כיכב ההישג שלה בעמוד הראשי של העיתון.[15] בכתבה בגוף אותו עיתון, Record American, כינה הכתב ג'ק קנדל את הריצה של גיב "מהפך" וצפה שבזכותה החוקים לגבי השתתפות נשים באתלטיקה ישונו, ואף ציטט פקיד מהאיגוד האתלטי שהצהיר שייקח על עצמו לבדוק כיצד אפשר להתיר השתתפות נשים תחת הכללים. 

במהדורת מאי 1966 של ספורטס אילוסטרייטד נכלל מאמר שציין לשבח את העובדה שלא רק שגיב סיימה את מסלול התחרות, אלא שגם סיימה לפני 290 מתוך 415 מתחרים במירוץ. 

ב-1967, גיב שוב השתתפה במרתון, ללא אישור. היא סיימה תוך שלוש שעות, עשרים ושבע דקות ושבע עשרה שניות, כמעט שעה לפני המתחרה האישה הנוספת, קתרין שוויצר.[10] שוויצר התפרסמה בשל ניסיונה לרוץ במרתון, בגלל ניסיון כושל של מארגן המירוץ להסיר אותה בכוח. שוויצר הצליחה, לכאורה דרך טעות בירוקרטית, להירשם לתחרות ולקבל מספר. כשהפקיד ראה אותה רצה עם מספרים, הוא נדחף משולי המסלול אל בין הרצים כדי למשוך אותה משם. המתחרים סביבה הפריעו לו, ושוויצר הצליחה לסיים את המסלול. גיב, לעומת זאת, רצה מלכתחילה באופן לא רשמי, ללא מספרים, ועשתה זאת באין מפריע. ב-1968, גיב רצה במרתון פעם שלישית, הפעם בזמן סיום של שלוש שעות ושלושים דקות, שוב הראשונה מבין מספר הולך וגדל של נשים, אשר בשנה זו כלל בין היתר את קרול אן פנקו, איליין פדרסון ומרג'ורי פיש.[16] בשנים 1969, 1970 ו-1971, שרה מיי ברמן הייתה הזוכה מבין המתחרות, וב-1972, נינה קוסצ'יק היה הזוכה הרשמית הראשונה, במרתון הראשון שכלל דיוויזיית נשים באישור ה-AAU.

ב-1996, באירועי 100 שנה למרתון בוסטון ויום השנה ה-30 לריצתה הראשונה של גיב במרתון, האגודה האתלטית של בוסטון הכירה באופן רשמי בריצותיה בשנים 1966, 1967, ו-1968, ואף העניקה לה מדליה. שמה נחרט יחד עם שמות המנצחים האחרים באנדרטה של המרתון הממוקם בכיכר קופלי בבוסטון.[17]

ב-2016, גיב שימשה כמרשל המרתון.[18] המתחרה הזוכה של 2016 בדיוויזיית הנשים, אטסד באיסה, נתנה לגיב את הגביע שלה. גיב הצהירה שהיא תבקר באתיופיה, מולדתה של באיסה, כדי להחזירו.[19]

השכלה וקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיב סיימה תואר B.sc. ב-1969 באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו,[12] שם השלימה את כל הדרישות לתואר קדם-רפואה, עם התרכזות בפילוסופיה ומתמטיקה. לטענתה, היא לא התקבלה לבית הספר לרפואה מסיבות של אפליה מגדרית.[12] גיב אז שינתה כיוון, ונרשמה ללימודי משפטים ב-1974, ועבדה עם פרופסור ג'רום לטווין בתחום אפיסטמולוגיה וראיית צבעים במשך לימודיה.[11] היא סיימה תואר JD ב-1978.[20] היא עבדה כעוזרת פרלמנטרית בבית המחוקקים של מסצ'וסטס, ועסקה במשך תקופה זו גם בציור ופיסול. היא פיתחה קריירה משפטית עם התמחות בנדל"ן וקניין רוחני, חלק מהזמן במשרד בשיתוף עם עורך הדין ג'רי כהן, בחוק פטנטים.

גיב פיסלה דמות ברונזה של ילדה רצה עם שיער מתנופף שהוענקה כגביע לשלוש רצות המרתון המהירות ביותר במבחנים האולימפיים של ארצות הברית לשנת 1984 - ג'ואן בנואה סמואלסון, ג'ולי בראון, וג'ולי איספורדינג.[11][21] 

גיב כתבה את ספר זיכרונותיה בכותרת Wind in the Fire: A Personal Journey (הרוח באש: מסע אישי) שיצא ב-2011.[22] ב-2017 ייצא הסרט המבוסס על הספר, באותו השם.[23] היא נכללה ברשימות "מי ומי של נשים אמריקאיות", "מי ומי באמריקה", ו"מי ומי בעולם". ב-1982 היא הוכנסה להיכל התהילה לריצה למרחק,[24] וראיונות איתה שודרו ברשתות ABC, CBS, NBC, ESPN, and HBO. סיפורה נכלל בסרט הדוקומנטרי של HBO Dare to Compete: The Struggle of Women in Sports. בשנת 2000, היא הפיקה סרט דוקומנטרי משלה, בנושא האמנות והריצה שלה, בשם Where the Spirit Leads. ב-2009 הוענק לה פרס הצטיינות באתלטיקה מטעם אוניברסיטת טאפטס.[25] היא הוכנסה להיכל התהילה של המוזיאון לספורט של ניו אינגלנד ב-2011.[26][27] בין יתר עיסוקיה, היא גם כותבת לעיתונים ומגזינים בנושאים מגוונים, כולל כלכלה, רוחניות, וחוויית התודעה הסובייקטיבית. היא גם עובדת כעמיתה במעבדה עצבית-שרירית על שם ססיל ב. דיי שם היא חוקרת ריפוי למחלות ניווניות של מערכת העצבים, ספציפית טרשת אמיוטרופית צידית.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Cataneo, David (April 21, 1986). “Taking some giant steps for women: Gibb’s gallant ’66 run”. The Boston Herald.
  • Derderian, Tom (1986). Boston Marathon: 100 Years of Blood, Sweat and Cheers. Triumph Books.
  • Derderian, Tom (1996). Boston Marathon: The History of the World’s Premier Running Event. Champaign, Illinois: Human Kinetics Publishers.
  • Gibb, Bobbi (2012). Wind in the Fire: A Personal Journey. http://www.harvard.com/book/wind_in_the_fire/
  • Higdon, Hal (1995). Boston: A Century of Running. Emmaus, Pennsylvania: Rodale Press, Inc.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אתר האינטרנט הרשמי של בובי גיב
  • אתר ביוגרפיה ופילמוגרפיה של בובי גיב
  • סיפור ריצתה של בובי גיב במרתון בוסטון - The Story of the Marathon
  • סרטון - Where The Spirit Leads: Bobbi Gibb, First Woman to Run the Boston Marathon
  • Dupont, Kevin Paul (26 ביוני 2011). "Memoirs of marathon's first lady". Boston Globe. {{cite news}}: (עזרה)
  • "Famous folks from Cambridge: Roberta "Bobbi" Gibb". Boston.com.
  • דף הפייסבוק של הסרט "Wind in the Fire"

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Boston Marathon History". אורכב מ-המקור ב-2014-04-24. נבדק ב-2016-12-07.
  2. ^ "Womens Open Division". אורכב מ-המקור ב-2016-01-27. נבדק ב-2016-12-07.
  3. ^ http://www.bc.edu/content/dam/files/schools/cas_sites/communication/pdf/thesis08.zaccone.pdf(הקישור אינו פעיל)
  4. ^ "Nina Kuscsik". NYRR.
  5. ^ Sosienski, Shanti (2006). Women Who Run. Berkeley, California: Seal Press. p. 3. ISBN 1-58005-183-9.
  6. ^ 1 2 National Art Museum of Sport: Sculptor was first woman to complete the Boston Marathon
  7. ^ O'Reilly, Jean; Susan K. Cahn (2007). Women and Sports in the United States: A Documentary Reader. Boston, Massachusetts: Northeastern University Press. pp. 38–40. ISBN 1-55553-671-9.
  8. ^ 1 2 3 Gibb, Bobbi.
  9. ^ Brown, Gwilym S. (2 במאי 1966). "A Game Girl In A Man's Game". Sports Illustrated. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 Derderian, Tom (1996).
  11. ^ 1 2 3 Creamer, Robert W. (28 במאי 1984). "Scorecard". Sports Illustrated. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 "Roberta "Bobbi" Gibb - A Run of One's Own".
  13. ^ "Track & Field: Queen of the Marathon". Time magazine. 29 באפריל 1966. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Marathon's Elite Women Runners Defy Spring Snow to Speak at Wellesley College". Wellesley College News Release. 10 באפריל 1996. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ (April 20, 1966).
  16. ^ McLaughlin, Dan and Bill Duncliffe (1968).
  17. ^ "Boston Marathon Memorial". Boston Art Commission. אורכב מ-המקור ב-2016-01-26. נבדק ב-2016-12-07.
  18. ^ Associated Press. "Bobbi Gibb serves as grand marshal of 2016 Boston Marathon". Wicked Local Rockport.
  19. ^ Atsede Baysa gives her Boston Marathon trophy to Bobbi Gibb - The Boston Globe
  20. ^ "Bobbi Gibb - Chronology".
  21. ^ Musca, Michael (באפריל 2008). "Finally, One for the Girls: The '84 Women's Olympic Trials Marathon". Running Times Magazine. אורכב מ-המקור ב-2011-07-15. נבדק ב-2016-12-07. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Wind in the Fire". Harvard Book Store.
  23. ^ Katz, Brigit (20 באפריל 2015). "The incredible story of Bobbi Gibb, the first woman to run the Boston Marathon". Women in the World (in assoc. w. New York Times). אורכב מ-המקור ב-2017-01-30. נבדק ב-2016-12-07. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Road Runners Club of America. "Road Runners Club of America: History of the National Award Winners" (PDF). RRCA website. Arlington, Virginia: Road Runners Club of America. p. 1. אורכב מ-המקור (pdf) ב-2008-07-08. נבדק ב-2016-12-07. Roberta Gibb-Welch
  25. ^ "Homecoming 2009". Tufts University E-News. אורכב מ-המקור ב-2012-07-18. נבדק ב-2016-12-07.
  26. ^ "Roberta "Bobbi" Gibb To Run Inaugural B.A.A. 10K". Competitor. אורכב מ-המקור ב-2015-10-06. נבדק ב-2016-12-07.
  27. ^ "The Tradition". אורכב מ-המקור ב-2012-09-12. נבדק ב-2016-12-07.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בובי_גיב&oldid=39911376"