אמציה חיוני
אמציה פרופיל, תחילת שנות ה-60 | |
לידה |
1933 כפר ברנדס, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה |
2 ביוני 1990[1] (בגיל 57 בערך) מונטריאול, קנדה |
מקום קבורה | Mount Sinai Memorial Parks and Mortuaries |
מדינה | ישראל |
עיסוק | מפיק סרטים, צלם קולנוע, תסריטאי |
יצירות בולטות | חור בלבנה, שלושה ימים וילד, הדיבוק, הטרמפיסט |
פרופיל ב-IMDb | |
אמציה חיוני (1933–1990) היה מפיק ישראלי, במאי ותסריטאי של סרטי קולנוע באורך מלא, סרטים תיעודיים ופרסומות.
קורותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיוני נולד בכפר ברנדס כבן הזקונים של הינדה ושמואל, שעלו לארץ ישראל מפולין ב-1925. היו לו שלוש אחיות - מלכה, צבייה ודינה[2], ואח אחד - משה שנפל במלחמת העצמאות. למד בבית הספר לילדי עובדים "בית-חינוך”. בנערותו התבלט כרקדן "ריקודי-עם" והשתתף בלהקה של ריקודי-עם ייצוגית. היה חבר בקן "השומר הצעיר" בחדרה ופעיל בו. הוא למד הנדסת מכונות כבדות בבית הספר המקצועי "אורט". חיוני התגייס לנח״ל והיה בין מייסדי קיבוץ ברעם, עם חברתו הרקדנית גליה גת, שם נישא לה. אחרי מספר שנים הם עברו לגור בתל אביב ולאחר זמן קצר נפרדו. חיוני עסק בעבודות שונות כגון סבּלות, נהיגת מוניות והתקנת בלוני גז.
ראשית דרכו המקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1958 נקלע לתפקיד עוזר הצלם יעקב יונילוביץ'. חיוני התאהב במקצוע, ואז החליט לנסוע לניו-יורק ללימודי קולנוע בסיטי קולג׳ בן כיתתו בניו יורק היה מנחם גולן. עם תום לימודיו נשאר שנה נוספת באמריקה. ב-1961, כשהוא בן 27, בהיותו סטודנט בבי״ס לקולנוע בניו יורק, הכיר חיוני בשגרירות ישראל בוושינגטון את אסתר (אתי) בן-צור, ירושלמית במקור, ששרתה כצופנת במשרד החוץ. השניים נישאו בשגרירות בוושינגטון בשנת 1961. באותה שנה שימש כצלם ראשי בסרט קצר "Sunday on the river" המתעד את חיי השחורים בהארלם. הסרט זכה בפרס ראשון לסרטים דוקומנטריים בפסטיבל הבינלאומי בוונציה, 1961. בני הזוג חזרו לישראל חודשיים לפני הולדת בנם, גיא, ב-1962. בנם השני, דן, נולד ב-1966.
בשובו ארצה שימש כיועץ מקצועי ברשת הסרטים של משרד ההסברה, אולם שאיפותיו דחפו אותו לעבודה עצמאית. תחילה שמש כעוזר במאי למנחם גולן בהסרטת ״אלדורדו״ שהופק על ידי מרדכי נבון.
מפיק קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1962 חיוני מונה על ידי נבון להפיק את הסרט של חייל רגלים ״הקרב אל היעד״, אשר צולם על ידי דוד גורפינקל ובּוּײַם על ידי אורי זוהר פה נולד שיתוף פעולה מקצועי ארוך בין חיוני, זוהר וגורפינקל.
ב-1963 ביים, ביחד עם פּוּצ׳וּ, את הסרט ״אולי תרדו שם״, שאותו גם הפיק חיוני. ב-1964 כתב ביים והפיק את ״ידיים״, סרט קצר שזכה בפרס שני בתחרות הסרטים של מבקרי קולנוע ישראלים.
ב-1964 פנה חיוני אל אורי זוהר והציע לו לככב בסרט שבמרכזו פוליטיקאי רב מלל ודמגוגיה. הרעיון, שאותו הגה חיוני, הוא להפיק סרט סאטירי על החברה הציונית. חיוני הציע לדן בן אמוץ לביים את הסרט ששמו ״חור בלבנה״. כשהלז סרב, מינה חיוני את אורי זוהר גם לבמאי. חור בלבנה היה הסרט העלילתי הראשון שביים זוהר. את עמוס קינן מינה חיוני לתסריטאי, אך למעשה הסרט צולם כמעט ללא תסריט. הסרט מומן על ידי מרדכי נבון. את הסרט צילם דוד גורפינקל, והתפאורן היה יגאל תומרקין הסרט זכה לביקורות טובות בארץ אבל היה כישלון מסחרי, והכניס את חיוני לחובות גדולים. ״חור בלבנה״ זכה ל ״אזכור מכובד״ בפסטיבל הסרטים בקאן 1965, וכמוכן בפרס ״סרט האוונגרד השנה״ בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן-פרנסיסקו 1965.
ב-1966 הפיק עבור אברהם דשא את הסרט ״משה וינטלטור״ בבימויו של אורי זוהר.
ב-1967 פנה אורי זוהר אל חיוני, לאחר שקרא את סיפורו של א. ב. יהושוע ״שלושה ימים וילד״, והציע לחיוני להפיק סרט על פי התסריט. חיוני השתתף בכתיבת התסריט ביחד עם זוהר ודן בן אמוץ. דוד גורפינקל צילם. הסרט שלושה ימים וילד ייצג רשמית את ישראל בפסטיבל הסרטים בקאן 1967 וזיכה את השחקן עודד קוטלר בפרס השחקן הטוב ביותר. בנוסף הסרט השתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של סן-פרנסיסקו 1967 וצוין שם כ ״סרט יוצא מן הכלל.״
ב-1969 הפיק חיוני את הסרט ״הדיבוק״, בבימויו של אילן אלדד. הסרט הופק כּקו-פרודוקציה עם ZDF, רשת טלוויזיה גרמנית.
ב-1970 הפיק חיוני את הסרט ״תמר אשת ער״, כּקו-פרודוקציה איטלקית בבימויו של ריקארדו פרדה, ובכיכובו של יוסף שילוח.
ב-1971 רכש את קולנוע ירון בתל אביב אותו ניהל שנתיים.
ב-1972 הפיק חיוני את הסרט ״הטרמפיסט״, בבימויו של עמוס ספר, ובכיכובו של אשר צרפתי. הסרט שצולם בשפה האנגלית ונקרא An American Hippie In Israel זכה לתחייה מחודשת והפך לסרט קאלט המוקרן בסינמטק תל אביב וצובר קהל מעריצים רחב יותר ויותר.
בין השנים 1967–1973 הפיק עשרות סרטים קצרים ופרקים בסדרות טלוויזיה ישראליות וזרות.
חיים מאוחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1973 נשלח חיוני מטעם ההסתדרות הציונית כשליח לניו-יורק במסגרת התוכנית ״דור המשך״. אחרי שלוש שנים בתפקיד, נשאר עוד שנה בניו-יורק וכתב ספר ותסריט באורך מלא, וניסה ללא הצלחה להפיק סרט אמריקאי. בשובו ארצה בשנת 1977 הרצה במחלקת הקולנוע של אוניברסיטת תל אביב, והקים את חברת "רמות הפקות", שהפיקה סרטים תיעודיים. ב-1981 הפיק את הסרט ״האיש שבא לקחת״ בכיכובם של אסי דיין וזאב רווח.
קשיי הפקת סרטים בישראל שחקו את חיוני שבסופו של דבר החליט ב-1982 לעזוב את ישראל עם משפחתו ולהגר לקנדה. שם שרת כמגייס כספים לאוניברסיטת הנגב ואוניברסיטת ובר-אילן, ושם חי עד מותו מהתקף לב ביוני 1990, בגיל 56[3]. בנו, דן חיוני, הוא במאי תיאטרון ואמן רב-תחומי המתגורר בלוס אנג'לס.
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]– צלם, איש סאונד
- אלדורדו (1963) – תסריטאי, עוזר במאי[4]
- דרימבוט (ספינת החלומות) (1963) – במאי, מפיק
- אולי תרדו שם (1964) – במאי ומפיק
- ידיים (1964) – תסריט, בימוי והפקה
- ג'ודית (1964), עם סופיה לורן – ועדה מלהקת
- חור בלבנה (1965) – כותב ומפיק
- משה ונטילטור (1966) – מפיק בפועל
- שלושה ימים וילד (1967) – מפיק וכותב שותף
- המסע לירושלים (1968) – מנהל הפקה
- הדיבוק (1969) – מפיק שותף
- תמר אשת ער (1970) – מפיק[5]
- תיק ירושלים (1971) – מנהל הפקה
- הטרמפיסט (היפי אמריקאי בישראל) (1972) – מפיק[6]
- עזית הכלבה הצנחנית (1972) – מפיק
- האיש שבא לקחת (1981) – מפיק
- בית (1986) – מפיק
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמציה חיוני, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- אמציה חיוני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מחווה למפיק הסרטים הישראלי אמציה חיוני 1933–1990 | סינמטק חיפה, באתר www.haifacin.co.il
- ^ שמואל חיוני ז"ל, דבר, 11 בספטמבר 1977
- ^ אמציה חיוני, מעריב, 4 ביוני 1990
- ^ אורי קליין, יובל לסרטו הראשון של מנחם גולן, "אלדורדו", באתר הארץ, 30 ביוני 2013
- ^ יעקב העליון, תיאור של יצרי אנוש ראשוניים על רקע סיפור תנ"כי מרתק, מעריב, 10 בפברואר 1970
- ^ אלי קינן, טרמפיסטים באי האלמוגים, דבר, 5 בנובמבר 1971