אלוברוגים
האלוברוגים היו שבט גאלי שחי בעת העתיקה באזור שבין נהר הרון ואגם ז'נבה וכן בהרי האלפים. בירתם הייתה ויין בדרום מזרח צרפת.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזכור הראשון של האלוברוגים מגיע מההיסטוריון היווני פוליביוס. הוא מתאר כיצד בספטמבר של שנת 218 לפנה"ס, החל המצביא הקרתגי חניבעל ברקה להעפיל על הרי האלפים, האלוברוגים הבחינו בו, והחלו לתכנן התקפה על השיירה שלו. הציוד הרב שחניבעל נשא עמו סנוור את עיניהם, וכאשר חניבעל הגיע לאזור קשה שאותו הם הכירו טוב ממנו, מיהרו ראשי השבטים וגייסו צבא גדול מכל הכפרים. הם תפסו עמדות אסטרטגיות שחניבעל היה מוכרח לעבור בהן, אולם הם לא טרחו להסתיר את כוונותיהם וכך ראה אותם חניבעל וזמם תחבולה.
הוא המתין לרגלי המעבר, ושלח מרגלים לבדוק את הביצורים האלוברוגים. הוא גילה שביום ישנה שמירה הדוקה, אולם בלילה נותרת שמירה קלושה ומרבית החיילים חוזרים לכפריהם. על כן הוא המתין ללילה הבא, והורה להבעיר את המדורות במחנה כרגיל. לאחר מכן עם כוח מובחר שעליו פיקד בעצמו, השתלט על העמדות והורה לשאר השיירה להתחיל להתקדם. עם אור השחר הבחינו האלוברוגים שעמדותיהם נכבשו, אולם הם הבחינו בסרבול הרב של השיירה שהעפילה אל המעבר. הם תקפו בבת אחת במקומות רבים, ויצרו אנדרלמוסיה. חיילים ובהמות מסע צנחו לתהום, מבהילים בכך את הבהמות האחרות ואת פילי הקרב. חניבעל מיהר ועם הכוח המובחר שלו תקף את התוקפים, שנאלצו לסגת באבדות כבדות. לאחר מכן אסף את חייליו והתקיף את כפריהם העיקריים של האלוברוגים, הוא מצא בהם אספקה בשפע וכן סוסים ושאר בהמות מסע. וגם הטיל מורא בליבות השבטים האחרים.
בשנת 123 לפנה"ס העניקו האלוברוגים מקלט לראש שבט הסאלים, שנמלט מפני הרפובליקה הרומית. הם סירבו להסגיר אותו ושנתיים לאחר מכן צבא רומאי בפיקודו של קווינטוס פאביוס מאקסימוס כבש את ארצם. על הישג זה הוענק למאקסימוס התואר "אלוברוגיקוס". מאקסימוס שבה אלוברוגים רבים, שנמכרו כעבדים ברומא, אחד מהם קריקסוס, הנהיג בשנת 73 לפנה"ס יחד עם ספרטקוס ואנומאנוס את מרד העבדים השלישי נגד רומא. האלוברוגים היו אלו שהצילו את רומא, מקשר קטילינה המפורסם. בשנת 63 לפנה"ס, הציע לוקיוס סרגיוס קטילינה שזמם קשר להפלת המשטר הרומאי, למנהיגי האלוברוגים הקלה מהעול הרומאי, אם ישתפו עמו פעולה. האלוברוגים פעלו בדיוק ההפך והסגירו את המכתבים לידי אויבו של קטילינה קיקרו שהקריא אותם למחרת בסנאט וכך עצר את המזימה.
האלוברוגים מרדו פעם נוספת בשנת 61 לפנה"ס, אולם גם מרידה זו דוכאה באכזריות. הם הצטרפו אל יוליוס קיסר במהלך מלחמת גאליה, וקיסר הכיר להם תודה ונתן לכמה ממנהיגיהם תפקידים בכירים בצבאו. אוגוסטוס כלל את ארצם בתוך הפרובינקיה גאליה נארבוננסיס. הם נטמעו בהדרגה בשבטים האחרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלוברוגים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
