איננה

איננה

דמותה של איננה על גבי כד, נמצא בעיר לרסה ומתוארך לתחילת האלף השני לפנה"ס. מוזיאון הלובר
תרבות	הדת השומרית
אלים מקבילים	Ninegal, Venus, עשתרת, Manungal, אשתר
אב	סין
אם	נינגל
אחים	שמש, ארשקיגל
בן או בת זוג	דומוזיד, אנו, Zababa
צאצאים	Shara

במיתולוגיה השומרית, איננה היא מלכת השמיים והארץ, אלת האהבה, המין, הפריון והמלחמה, אחראית על כוכב השחר, פטרונית הזונות ופטרוניתה של העיר ארך. דמותה היוותה השראה לאישתר האכדית, המוכרת יותר.

חשיבותה

השם 'איננה' הוא כפי הנראה קיצור של 'נינאנה', שפירושו בשומרית "מלכת השמיים" (או "גבירת השמיים"). איננה נחשבה אחראית על צמיחת היבולים ופריון החיות ועל פוריות בני האדם. בעקבות מסעה לשאול (ראו להלן) יוחסה לה גם האחריות לגרימת מוות שלא בעיתו ולידה מחדש. כך, מלבד תפקידה כמלכת השמיים והארץ, היא שלטה גם בעולם אשר מתחת לארץ.

איננה היא האלה החשובה ביותר במיתולוגיה השומרית, ושני קווי אופי ניגודיים שולטים בדמותה:

1. אלת האהבה החושנית המייצגת את הפריון - מתגלמת בכוכב הערב.
2. אלת המלחמה המייצגת את המוות - מתגלמת בכוכב הבוקר.

ניגודים אלה בדמותה של איננה משקפים את מארג החיים והמוות בהתאם לפריחה או לקמילה בטבע.

בדמותה כאלת פריון, איננה מזוהה עם אהבה חושנית, אך לא עם נישואים. כך למשל, באפוס "עלילות גילגמש", הגיבור מונה שורה של מאהבים ובעלים שהיו לה ואת הסוף המר שפקד אותם.

חשיבותה של איננה במיתולוגיה השומרית משתקפת בקשרי המשפחה עם האלים החשובים ביותר בפנתיאון. איננה היא אחותם של אותו (Utu), אל השמש, ושל ארשכיגל (Ereshkigal), אלת המוות והשאול. כמו כן, היא מופיעה בטקסטים רבים כרעייתו של האל תמוז, אל הרועים של העיר ארך. במספר מיתוסים היא נתפסת כבתם החשובה ביותר של ננה (Nanna) אל הירח, ונינגל אשתו, פטרוני העיר השומרית אור. ואולם, במסורות אחרות שהשתרשו יותר במיתולוגיה הבבלית המאוחרת, היא נזכרת לעיתים כבתו או רעייתו-פילגשו של אנו (An) אל השמיים. במסורת אחרת היא מתוארת כבתו של אנכי אל החוכמה.

נשיותה של איננה

מטבע הדברים, האלות של המזרח התיכון הקדום מילאו תפקיד נקבי והגדירו את ה"נשי" במשפחה, בתרבות ובחברה. הן מופיעות בהקשרים של לידה ובריאת האדם ובדרך כלל הן פטרוניות של תחומים המאפיינים נשים בתרבות השומרית, כמו: טוויה, אסמים, עדרי כבשים, שיכר וכתב. איננה יוצאת דופן בהקשר זה: על אף שהיא אלה-נקבה, היא מתאפיינת בחציית הגבולות שהציבה החברה לנשים במסופוטמיה: היא מוצגת כאלת מלחמה אכזרית, כאשר בחברה פטריארכלית אלימות אינה מצויה בתחום הנשי.

על אף שיש לאיננה ילדים, אין היא מתוארת כאם כמו אלות אחרות, אלא דווקא כמאהבת. היא משמשת כפטרונית הזונות וגם המיניות שלה קיצונית ואינה יודעת שובע.

בשירי החיזור השומריים איננה מוצגת כנערה שממלאה את כל התפקידים כמצופה, כלומר היא אינה נענית לחיזור בקלות, אינה ממרה את פי הוריה ואחיה, והיא ממתינה ככל נערה להצעת נישואים. אך כשנתממשו הנישואים אין היא הופכת לדמות אם ואינה מקבלת חובת אשת איש, ומכאן גם חוסר המנוח שלה: היא יוצאת למסעות ומשתמשת במיניות שלה, בהשפעתה ובעורמתה כדי לחצות את הקווים הנורמטיביים בין נשים וגברים.

האטריבוטים של איננה

איננה מופיעה באמנות המסופוטמית כשהיא עומדת על לביאה/לביאות, בידיה סמלי שלטון - שרביט וטבעת, על ראשה כובע קרניים המציין אלוהות בכירה, ראשה עשוי בתסרוקת 'תלתלי חתחור' והיא מלווה בינשוף החכם, החיה המיוחסת אליה. עמוד שער עשוי קנים המכופף בחלקו העליון בצורת תלתל מייצג אותה. הכוכב שלה היה נוגה (ונוס) ובאמנות הוא מופיע בצורה של כוכב בעל שמונה קרניים.

איננה במיתוסים ובספרות השומרית

קטע מקיר מקדש איננה באור, המאה ה-15 לפנה"ס, מוזיאון פרגמון גרמניה

איננה ועץ ההחולופו (Huluppu-tree)

במיתוס זה, אל החוכמה והמים המתוקים, אנכי, מפליג לעולם המתים (השאול). סערה אדירה מתחוללת בנתיב המסע של הספינה ורוח עוקרת משורשיו עץ אשר צמח על שפת נהר הפרת.

עץ החולופו ניצל בזכות האלה איננה שעוברת באזור ושותלת אותו בגנה הקדוש. האלה מטפחת את העץ ומקווה להכין ממנו בבוא היום כס-מלכות ומיטה. ואולם הנחש הארסי, הנשר המיתולוגי אנזו והעלמה לילית משתלטים על העץ ובונים בו את ביתם. בצערה הרב איננה כורעת לצד העץ ומבקשת עזרה מאחיה אותו, אל השמש, שאינו חש לעזרתה. לאחר מכן היא פונה לגילגמש השומע את קריאתה, עוטה את שריונו ומגרש את החיות. הוא הורג את הנחש הארסי, מבריח את הנשר ואת לילית, עוקר את העץ ובונה לאיננה כס מלכות ומיטה מהעץ.

איננה ואדון החכמה

שרידי מקדש איננה בארך

על פי מיתוס זה, איננה חפצה להרבות את שגשוג עירה, ארך, ולעשותה למרכז התרבות של שומר. לשם כך מחליטה האלה ללכת לארידו, המרכז העתיק של תרבות שומר, בו התגורר האל אנכי, אדון החכמה, המופקד על ה"מה" (me, אותות האלוהות) ולהתחבר לחוכמתו.

כטוב לבם בשיכר מציע אנכי לבתו איננה את כל כוחות השמיים והוא מעניק לה את ה-me האלוהיים. לאחר שהאל אנכי מתפכח משכרונו, הוא מתחרט על נדיבותו ושולח את משרתו איסימוד (Isimiud) להשיבם. איננה מצליחה, בעזרתה של נינשובור (Ninshubur), העוזרת הנאמנה שלה, להביא את כל המתנות לעיר ארך. לאנכי לא נותר אלא להשלים עם העניין ולברך את העיר, וכך מביאה איננה לעליית ערכה של העיר ארך ולמיקומה כמרכז התרבות והדת של מסופוטמיה הקדומה.

איננה ושוכלתודה

מיתוס נוסף על האלה איננה, שלא שרד בשלמותו, מספר עליה ועל גנן חרוץ בשם שוכלתודה. הגנן, המנסה לשווא לגדל צמחים, סובל מרוחות הזעף שמייבשות את מעשי ידיו. לאחר היוועצות עם גורמי השמיים הוא נוטע עץ כדי להגן על גינתו. האלה איננה, שבאותה שעה הייתה עסוקה במסעותיה אל ההרים, הגיעה לאזור בו נטוע היה העץ, והיא, עייפה מהמסע, נרדמה בצילו. הגנן פושט מעליה את הבגדים ובועל אותה בשנתה.

כשהאלה מתעוררת היא מגלה את שנעשה לה ומתמלאת חימה. היא משלחת מכות על הארץ, וראשונה מהן - מכת דם ומכריזה שלא תשקוט עד אשר תמצא את האיש שחילל כבודה.
”אִינַנַה, בגלל ערוותה, מה עוללה!
כל בארות הארץ דם מילאה,
כל הבוסתנים והגנים בארץ רוו דם.
ויהי בבוא העבדים לקושש עצים, לא שתו אלא דם,
ויהי בבוא השפחות למלא מים, לא מילאו אלא דם.” הגנן שומע לאביו המייעץ לו לזנוח את שדהו ולמצוא לו מקלט. לאחר שהאלה איננה לא מצליחה למצוא את האיש, היא פונה לעזרתו של האל אנכי והוא מסגיר לידה את הגנן. הגנן מבקש לחוס על חייו, אך האלה אינה סולחת לו.

סוף העלילה לא נשתמר, אך ייתכן שניתן להסיק מה היה גורלו של הגנן על פי המסופר בעלילות גילגמש. גילגמש מונה את סופם המר של מאהביה של איננה; אחד ממאהבי האלה הוא גנן בשם אישולנו, ועל פי דבריו של גילגמש, איננה הפכה אותו לחולד.

נישואי איננה ותמוז

הנישואים בין איננה ותמוז

נוסף על מיתוסים, דמותה של איננה מככבת גם בשירי אהבה שומריים. שירים אלה מתארים את אהבתם של האל תמוז (דומוזי) והאלה איננה, חיזוריהם והתייחדותם. חוקרים משערים, כי שירים אלה קשורים לטקס הפולחני של "נישואי הקודש". בטקס זה, המלך, המייצג את האל תמוז, נושא לאישה את הכוהנת, המייצגת את האלה איננה.

לפי האמונה השומרית, איננה התייחדה עם תמוז מדי שנה, בטקס נישואי הקודש, שהתקיים בראש השנה השומרי. יום זה נחשב ליום אשר בו "נחרצו הגורלות בשמיים", ומטרת הטקס הייתה לעורר את התחדשות הצמחייה עם רדת גשמי החורף, להבטיח את פריון הארץ, וכנראה גם את שלומו והצלחתו של המלך. התייחדותם של איננה ותמוז סימלה, על פי המשוער, פרץ אהבה ופריון בו פורסת האלה את חסותה על המלך הצעיר והוא מבטיח את פריונה של האלה ושל האדמה בתמורה.

שירי האהבה התאפיינו בלשון ציורית עשירה, דימויים ומטפורות הבאים לידי ביטוי בשני מישרים בו זמנית - הרובד הארוטי, החיבור בין גבר לאישה; והרובד של פריון האדמה. יש העומדים על הדמיון הלשוני והסגנוני בין שירים אלו למגילת שיר השירים.

אחד השירים פותח בדו-שיח בין אותו, אל השמש ואחיה של איננה, ובין האלה איננה עצמה. אותו מנסה להשיא אותה לתמוז הרועה, ואיננה מעדיפה דווקא את האיכר. בסופו של דבר משכנע הרועה את איננה להינשא לו, לאחר שהוא מונה את מעלותיו.

ירידת איננה לשאול

מיתוס זה מתאר את מעשה ירידתה של איננה אל השאול, ובו הגיעה פרשת אהבתם של איננה ושל תמוז/דמוזי אל שיאה הטרגי, שבמסגרתו נגזר על תמוז לרדת שאולה. הסיפור פותח בתיאור שאיפתה של איננה לרדת אל השאול, כפי הנראה כדי לקחת את השלטון שם מידי אחותה ארשכיגל, אלת המוות. לקראת מסעה של האלה אל השאול, היא מכינה את עצמה באמצעות למידת חוקי השאול. אחר כך היא עוטה על גופה בגדים נאים ותכשיטים כיאה לאלה בכירה במעמדה העומדת לצאת לדרכה.

איננה חרדה פן תמית אותה אחותה ארשכיגל בתחומי ממלכתה, ולכן היא מחליטה לתכנן את הצלתה. נינשובור, עוזרתה הנאמנה מצטווה כי אם לא תשוב איננה מן השאול, עליה לשאת קינה, לבכות ולהתאונן, ובכך לבקש את עזרתם של האלים הגדולים. על נינשובור לפנות תחילה לניפור, עירו של אנליל, ראש האלים של הפנתיאון השומרי, ולהתחנן שיצילה. אם יסרב ראש האלים לעשות זאת, על עוזרתה לפנות לאור, עירו של אל הירח ננה, אביה של איננה. אם גם אל הירח יסרב לסייע, עליה לפנות לארידו, עירו של אנכי, אל החוכמה, "היודע מזון חיים" וגם "יודע מֵי החיים" - כלומר בעל הסגולה להחיות מתים, והוא בוודאי יעזור.

איננה יורדת לשאול, וארשכיגל מצווה על רב השוערים של השאול, נתי, שיוביל את איננה דרך שבעת השערים ויגרום לה להסיר את מלבושיה וקישוטיה בכל שער, כדי לקחת ממנה את כוחותיה האלוהיים ולבייש אותה כאשר תתייצב בפניה, וכך תוכל להמיתה. ואכן כך היה: ערומה הובלה איננה על ברכיה. אחותה ומועצת שבעת השופטים של השאול, אספת האנונה, גוזרים את דינה של איננה. או אז נתנה בה ארשכיגל, אחותה, את "עין המוות", אשר הופכת אותה לגווייה חסרת חיים. את הפגר הם תולים על וו בקיר.

כאשר איננה לא שבה לאחר שלושה ימים, פורצת נינשובור בקינה, אך האלים משיבים פניה ריקם, בתואנה כי הירידה לשאול מהווה טאבו לאלי העולם העליון, ומי שיורד לשאול חייב לשאת בתוצאות. מכל האלים רק האל אנכי, אל החוכמה, מביע צער ורצון לעזור. הוא בורא שני יצורים המסוגלים לחדור לשאול משום שהיו נעדרים תכונות אנוש, מעניק להם את יכולת "מזון החיים" ו"מי החיים", ושולח אותם להשיב את איננה.

היצורים חומקים מבעד לשערים אל השאול, ושם הם פוגשים בארשכיגל הכורעת ללדת ונאנקת בכאבים. שני היצורים מביעים הזדהות עם סבלה, ובזכות חסד זה, האלה ארשכיגל מאפשרת להם לקחת את הגווייה. אז מחיים היצורים את האלה איננה באמצעות מי החיים ומזון החיים.

איננה ממהרת לברוח, אך חוק השאול קובע שאין מי שישתחרר מממלכת המוות ולא ישאיר תחליף תחתיו, ולכן שדי השאול דבקים אליה והיא חוזרת מלווה בהם. תפקידם להבטיח שהיא תחזור לשאול אם לא יימצא לה מחליף שייקח את מקומה. בחיפושיה אחר מחליף לשהות בשאול, איננה עוברת בין משרתיה וחסה על חייהם, אך כאשר היא מגיעה לעירו של בעלה, האל הרועה תמוז, שלא שבת מחגיגותיו בימי היעדרה והוסיף לשבת במרום כס מלכותו, חמתה גוברת והיא נותנת בו את "עין המוות" ומסגירה אותו בידי השדים. דמוזי מתחנן לחסדי אותו, אל השמש, שיהפכו לנחש ויצילו מן השדים, והאל אותו אכן ממלא בקשה זו והיא ממומשת.

סיפור העלילה לא שרד בשלמותו, אך נראה שבהמשך נמלט תמוז והסתתר אצל אחותו גשתיננה. דמוזי נלכד בידי השדים וגשתיננה מתחננת על נפשו. האלה איננה, שעדיין רוחשת לדמוזי אהבה, מחליטה לחון אותו וחורצת שחצי שנה יהיה דמוזי בשאול, ובחצי השני יעלה דמוזי לאדמה ואחותו גשתיננה תתפוס את מקומו בשאול.

מלבד היות סיפור זה קשור במחזוריות עונתית, משמשת העלילה גם תזכורת לכך שלא ניתן למנוע את המוות או לאחד ולהחזיר את החיים ביחד עם המוות. מקובל לחשוב שמיתוס זה מבטא מעיקרו את עונת היובש במחזוריות הטבע, והוא מתמקד בירידתו של אל הפריון תמוז אל השאול. אך בנוסף לכך עומדת במרכזו של המיתוס איננה, שבשאפתנותה, בסקרנותה ובאומץ ליבה ביקשה לרדת אל השאול כדי ללמוד את רזיו, או אולי לחברו שוב לממלכת החיים. זהו מסעה של האלה המנסה להחזיר את שלטונה ולאחד את החיים עם המוות, שהוא, על פי צו האלים, אסור, שכן אלי השמים אסורים בירידה לשאול ולהפך, אלי השאול אסורים בעלייה לשמיים.

נוסף על מיתוס זה, המתאר במפורש כיצד נגזר על תמוז לרדת שאולה, מעשה מותו של תמוז תועד גם בקינות שומריות רבות שבהן מבכים את תמוז המת.

קינות שומריות על דמוזי המת

הקינות על מותו של תמוז קשורות בקשר ישיר למותו הטרגי של תמוז כמסופר בעלילת "ירידת איננה לשאול", והן מתארות בהרחבה את לכידתו של דמוזי בידי שדי השאול, את העינויים שעבר ואת הריגתו. מטרת הקינות הייתה לעורר את אל הצמחייה, דמוזי, לקום לתחייה במועד שיועד לו לעלות מן השאול, להפרות את הצומח ולהביא שפע לארץ.

קינות אלו נכתבו בניב מיוחד, הוא ניב "האמסל", שמשמעו בשומרית "המעודן". ניב זה נחשב לניב נשי, והוא נמצא בעיקר בשירי האהבה, בקינות שנאמרו מפי נשים, במשלי חוכמה אחדים ובכמה מזמורים. לניב האמסל קווים מיוחדים באוצר המילים שלו, בהגייה של העיצורים ובנטייה לכתוב את המילים בדרך פונטית.

בקינות על דמוזי, בולט קולן של הנשים המקוננות, המייצגות שלוש נשים בחייו של דמוזי: אשתו, האלה איננה, אחותו גשתננה ואימו האלה נינסון. הקינות נותנות ביטוי לאבל על מות תמוז ועל השממה שבאה לעולם עם רדתו של האהוב שאולה.

פולחן הנשים המבכות את התמוז (יחזקאל ח, יד), מקורו בדת השומרית העתיקה. הפולחן היה נפוץ עוד מימי קדם במסופוטמיה והתפשט אל רוב עמי המזרח התיכון הקדום, לרבות הכנענים ושאר תושבי סוריה וארץ ישראל.

דמותה של איננה בעלילות גילגמש

באחת מן האפיזודות באפוס הגדול עלילות גילגמש, מתוארת פרשת אהבים בלתי ממומשת בין גילגמש לבין איננה. על פי האפוס, איננה מנסה לשכנע את גילגמש להינשא לה ומבטיחה לו הבטחות מרובות בתמורה. גילגמש מוכן לקיים איתה את טקס "הנישואים הקדושים", כלומר, לשכב איתה ולהגיש לה מנחות, אבל לא לשאת אותה לאישה, מכיוון שכל מאהביה נדונו לסוף אכזרי בלא עת.

כחלק מסירובו של גילגמש להינשא לאיננה, הוא מורד בה ומטיח בה קללות נועזות. איננה הפגועה פונה לאביה אנו, אל השמיים, ומבקשת שגילגמש ייענש. כדי להענישו נשלח הפר השמימי להילחם בגילגמש, והאחרון נעזר באנכידו, רעו הטוב, כדי להרוג את המפלצת. בעקבות ניצחונו מקללת אותו איננה, ובהחלטת מועצת האלים, ובראשם אנליל, נקבע שעל אנכידו למות במקומו של גילגמש.

בעקבות מות ידידו יוצא גילגמש למסע בו הוא מבקש לקנות לעצמו חיי נצח ולברוח מהמוות הבלתי נמנע. במהלך מסעו פוגש גילגמש בשידורי, המוזגת האלוהית, המנסה להניאו מלהמשיך בדרכו כדי שישלים עם גורלו וינסה לחיות את חייו באושר ובהשלמה.

איננה אלת המלחמה

דמותה של איננה מתאפיינת בדואליות הפוכה - מצד אחד אלת האהבה ומצד שני אלת המלחמה. האטריבוט שלה הוא לביאה והיא מתוארת באמנות כאלה הניצבת על גבו של אריה או לביאה. בתפילה הגדולה לאיננה-אשתר, מהתקופה הבבלית החדשה היא מדומה ללביא זועם והתפילה מבקשת להרגיע אותה. דואליות דומה מופיעה גם בדמותה של האלה המצרית חתחור בתור סח'מת וגם בדמותה של האלה ענת מאוגרית.

על שמה

האסטרואיד 7088 Ishtar נקרא על שמה.

לקריאה נוספת

• ש. שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, תל אביב, 1996
• יעל רנן, אלות וגיבורים - מיתוסים על גבולות הכוח, תל אביב, 2001
• ניצה אברבנאל, גילגמש, רמת גן, 2002
• אורי גבאי ותמר וויס, המיתולוגיה הבבלית, ישראל, 2003
• אלחנן גפני, תרבויות קדומות במזרח הקדום, 2005
• ש. שפרה, המילים ככישוף והכישוף שבמילים, 2008
• ש. שפרה, עלילות איננה-אישתר בשאול, הוצאת עם עובד, 2012

• (Wolkstein, Diana & Kramer, Samuel Noah (1983) Inanna: Queen of Heaven and Earth (Harper Perennial
• Black, Jeremy (2004). The Literature of Ancient Sumer. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-926311-0.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איננה בוויקישיתוף

• איננה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• איננה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)