אידי אמין

אידי אמין
Idi Amin
	תמונתו של אידי אמין. ניתן לראות בבירור את כנפי הצניחה הצה"ליות שהוא נושא מעל כיס המקטורן השמאלי.
לידה	1925 לערך; קובוקו, אוגנדה הבריטית, האימפריה הבריטית
פטירה	16 באוגוסט 2003 (בגיל 78 לערך); King Faisal Specialist Hospital and Research Centre, ג'דה, ערב הסעודית
מדינה	אוגנדה, ערב הסעודית, אוגנדה הבריטית, אוגנדה
מקום קבורה	ג'דה
מפלגה	פוליטיקאי עצמאי
בן או בת זוג	Sarah Kyolaba (1975–1982)
	25 בינואר 1971 – 11 באפריל 1979; (8 שנים)
	→ מילטון אובוטה יוסוף לול ←

גנרל אידי אמין דאדא אאומי (1925 לערך – 16 באוגוסט 2003) היה דיקטטור צבאי ונשיאה השלישי של אוגנדה מ-25 בינואר 1971 עד 11 באפריל 1979. הוא עלה לשלטון בהפיכה צבאית והדיח את מילטון אובוטה. שלטונו של אמין התאפיין בהפרות זכויות האדם, בדיכוי פוליטי, בשחיתות ובניהול כלכלי כושל. ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים מעריכים כי תחת שלטונו נהרגו בין 100,000 לחצי מיליון איש^[1].

במרוצת השנים אמין הפך משליט פרו-מערבי שנתמך על ידי ישראל לחלק מהגוש המזרחי בהנהגת ברית המועצות, כשהוא נתמך על ידי שליט לוב מועמר קדאפי ושליט זאיר מובוטו ססה סקו. ב-1975 הוא מונה ליו"ר הארגון למען אחדות אפריקה, ארגון פאן-אפריקני שקרא לסולידריות בקרב מדינות היבשת. ב-1977 ניתקה בריטניה את יחסיה עם אוגנדה, מושבתה לשעבר, ואמין הכריז כי הוא הביס את בריטניה והוסיף לתאריו את הכינוי "כובש האימפריה הבריטית".

התנגדות הולכת וגוברת לשלטונו בתוך אוגנדה וניסיונו לספח את מחוז קגרה מטנזניה ב-1978, הובילה למלחמת אוגנדה–טנזניה ולנפילת משטרו בן שמונה השנים. אמין יצא לגלות בלוב, ומשם עבר לערב הסעודית, שם התגורר עד למותו ב-16 באוגוסט 2003.

ביוגרפיה

ילדות, נעורים ותחילת הקריירה

אידי אמין נולד למשפחה משבט הקאקווה המוסלמי, ליד קובוקו שבמחוז הארואה באוגנדה. תאריך לידתו המדויק לא ידוע, אך ככל הנראה שנת לידתו היא בין 1923 ל-1928. גידלה אותו אימו, רופאת אליל בעיסוקה, והוא רכש השכלה מועטה. במקור הובאה משפחתו של אמין מדרום סודאן כחלק ממבצע בריטי לעירוב אוכלוסיות.

אידי אמין הצטרף לרובאי המלך האפריקנים של הצבא הבריטי. תחילה שימש עוזר טבח, לאחר מכן, ב-1946, היה טוראי, ולאחר שהצטיין בעת מרד המאו מאו בקניה הועלה לדרגת סגן. הוא נחשב לחייל טוב, אם כי נלהב למדי, ורכש מוניטין של אדם אכזר. הוא התקדם במהירות בסולם הדרגות, ומדרגת רב-סרן הועלה ל"אפנדי", הדרגה הגבוהה ביותר שיכול היה לקבל חייל אפריקאי בצבא הבריטי. אמין היה גם ספורטאי מוצלח, שחיין ואלוף אוגנדה באיגרוף במשקל כבד מ-1951 ועד 1960.

עם הכרזת העצמאות של אוגנדה ב-1962, העלה אותו ראש ממשלת אוגנדה, מילטון אובוטה, לדרגת סגן-אלוף, ולאחר מכן, ב-1964, היה לסגן הרמטכ"ל של צבא אוגנדה. ב-1965 הואשמו אובוטה ואמין בעסקת הברחת זהב, קפה ושנהב מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. ועדת חקירה פרלמנטרית שמה את אובוטה במצב עדין, שממנו יצא על ידי מאסר של חמישה שרים, קידומו של אידי אמין לרמטכ"ל, השהיית החוקה של 1962 והכרזת עצמו כנשיא במקום מוטסה השני, מלך בוגנדה (אנ'), שהיה עד אז נשיא המדינה.

באפריל 1968 ביקר אמין את רמטכ"ל הצבא בישראל^[2]. אמין השתתף בקורס צניחה של צה"ל. הוא אומנם לא סיים את הקורס, אך קיבל כנפי צניחה ונשא אותן בגאון על חזהו במשך כל תקופת שלטונו^[3].

אידי אמין החל בגיוס בני שבטו לצבא, ויחסיו עם אובוטה החלו להתערער. אובוטה הגיב בהשמתו של אידי אמין במעצר בית, ולאחר שנכשל – העביר את אמין לתפקיד לא-ביצועי בצבא.

תפיסת השלטון

ב-25 בינואר 1971 הנהיג אידי אמין הפיכה צבאית באוגנדה, לאחר ששמע כי אובוטה, שהיה אז בכנס בין-לאומי בסינגפור, מתכוון לעוצרו על מעילה בכספי הצבא. לאחר ההפיכה הנהיג אמין משטר צבאי במדינה. הוא קרא לעצמו "הוד מעלתו הנשיא לכל החיים, פילד-מרשל החאג' דוקטור אידי אמין, VC, DSO, MC, אדון כל חיות האדמה ודגי הים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה בכלל ובאוגנדה בפרט, ומלך סקוטלנד".

תקופת שלטונו

שלטונו של אמין התקבל בתחילה בברכה הן בתוך אוגנדה והן מחוצה לה. הוא החזיר את גופתו של פרדריק וולוגמבה, הנשיא הגולה לאוגנדה, שחרר אסירים פוליטיים רבים ופיזר את המשטרה החשאית. באותו זמן, עם זאת, הוא ייסד "חוליות רצח" להעלמת תומכי מילטון אובוטה. ראשי הצבא שלא תמכו בהפיכה הוצאו להורג, רבים על ידי עריפת ראשם. עד 1974 נרצחו מאות אלפים מבני עמו של אמין במסגרת שלטונו. לפי חלק מהביוגרפים האכיל אידי אמין תנינים בראשי מתנגדיו, ואף אכל בעצמו בשר אדם^[4]^[5].

ביולי 1971 ערך אידי אמין, הפעם כנשיא אוגנדה, ביקור רשמי בישראל. אמין טס לישראל במטוס מנהלים מדגם "ג'ט קומנדר" תוצרת התעשייה האווירית לישראל, שרכש זמן קצר קודם לכן^[6].

אובוטה נמלט לטנזניה, ומשם ניסה להחזיר לעצמו את השלטון בהפיכה צבאית נוספת, ב-1972, ללא הצלחה. תומכיו של אובוטה בצבא האוגנדי, בעיקר משבטי האצ'ולי והלאנג'י, היו מעורבים בהפיכה גם כן. אמין השיב לניסיון ההפיכה בהפצצת ערים טנזניות, וברצח קצינים משבטי האצ'ולי והלאנג'י. האלימות הבין-שבטית גדלה עד שכללה את כלל הצבא, ולאחר מכן אזרחים. במהלך תקופה זו אמין נהיה פרנואידי. מלון "אחוזות הנילוס" בבירה קמפלה היה ידוע לשמצה כמרכז העינויים והחקירות של אמין. "חוליות הרצח" שלו היו אחראיות לעשרות אלפי חטיפות, עינויים, אינוסים ורציחות, ואמין עצמו הורה על הוצאתו להורג של הארכיבישוף של אוגנדה, ג'נני לוום, השופט העליון, הרקטור של אוניברסיטת מקררי, נגיד הבנק המרכזי ואחדים משריו.

ב-9 באוגוסט 1972 הציב אמין אולטימטום בן 90 יום לכ-60,000 האסיאתים שהתגוררו באוגנדה כשהורה להם לעזוב את המדינה, לאחר שלטענתו חלם חלום שבו אלוהים דרש ממנו לגרשם. אלה שנשארו בבתיהם הוגלו מבתיהם בערים אל הכפרים.

במרץ 1972 הודיע אמין על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל^[7], לאחר ביקור של נשיא לוב מועמר קדאפי, שבו הציע קדאפי לאמין לנתק את קשריו עם ישראל, ולגרש את נציגיה תמורת סיוע צבאי וכלכלי^[8]. אמין גירש את כל היועצים הביטחוניים הישראלים שפעלו במדינה, והפסיק פרויקטים כלכליים ישראליים במדינה^[9].

בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973 דווח ברדיו אוגנדה שאידי אמין שלח חיילים אוגנדים להילחם נגד ישראל.

לאמין היו קשרים חזקים עם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) – הוא אף הציע להם את שגרירות ישראל לשעבר כמטה פעולה. טיסה 139 של אייר פראנס שנחטפה מאתונה ב-1976 הוזמנה על ידי אמין לנחות באנטבה. החוטפים, שדרשו את שחרורם של 53 עצירים חברי אש"ף בתמורה ל-256 בני הערובה, נתמכו על ידי צבאו של אמין. אמין ביקר אצל בני הערובה יותר מפעם אחת. ב-3 ביולי 1976 תקפו כוחות צה"ל את שדה התעופה, במבצע שנקרא "מבצע אנטבה", ושחררו כמעט את כל בני הערובה, למעט ישראלית אחת, שאושפזה בבית החולים באותה עת. חיל האוויר של אוגנדה נפגע קשות, היות שחלק גדול ממטוסי הקרב שלו הושמדו בעת המבצע. לאחר המבצע נרצחה בת הערובה המאושפזת בפקודתו של אמין.

על בסיס חזיונותיו והתנהגותו, הועלתה הסברה כי אמין סבל מנוירוסיפיליס (סיבוך של עגבת במוח)^[10]^[11].

ככל שעברו השנים, השגעונות של אמין גדלו למאניה אינפנטילית. הוא ענד מדליות כה רבות, עד שחולצותיו נקרעו מן המשקל. הוא העניק לעצמו שלל תארים, בהם "נשיא לכל החיים", "כובש האימפריה הבריטית" ואף "מלך סקוטלנד". ב-1975 הוא נבחר לנשיא הארגון לאחדות אפריקה.

ב-1976 ניתק את היחסים עם בריטניה.

באוקטובר 1978, לאחר ש-100,000 עד 500,000 נרצחו על ידי משטרו, וכשהוא נעדר קשרים דיפלומטיים עם אף מדינה, הורה אמין על פלישה לטנזניה, בניסיון לכסות על מרידה צבאית. בעזרת חילות לוביים ניסה אמין לספח את קג'רה, אזור בצפון טנזניה. באפריל 1979 הדיחה טנזניה, אז תחת שלטונו של הנשיא ג'וליוס נייררה, את אמין, תוך כיבוש קמפלה בעזרת כוחות גרילה אוגנדיים, והחזירה לשלטון את הנשיא לשעבר מילטון אובוטה.

הגלות

אמין ברח לגלות בלוב, שם לא ידוע האם נשאר רק עד סוף 1979 או למשך 10 שנים, לפני שמצא מקלט בערב הסעודית. הוא פתח חשבון בנק בג'דה שבערב הסעודית ב-1979, וחי שם עם ארבע נשותיו עד למותו, כשהוא מתקיים על פנסיה ממשלתית.

ב-2001 דווח כי אמין בונה בית מפואר בכפר הולדתו באוגנדה עבור 48 ילדיו ומבקש לחזור לגור במדינה^[12].

ב-20 ביולי 2003 דווח כי הוא מצוי בתרדמת וגוסס בבית-החולים ע"ש המלך פייסל בג'דה^[13]. אחת מנשותיו ביקשה מנשיא אוגנדה, יוורי מוסווני, כי אידי אמין יוחזר למות במולדתו, אך נענתה כי אם יחזור הוא צפוי לעמוד למשפט על פשעיו. אידי אמין מת בערב הסעודית ב-16 באוגוסט 2003, ונקבר בג'דה^[14].

ב-17 באוגוסט 2003, אמר דייוויד אוון ל"רדיו 4" של ה-BBC כי בעת שהיה שר החוץ של בריטניה, הוא הציע לחסל את אמין כדי לסיים את משטר הטרור שלו, אך הרעיון לא התקבל. אוון אמר כי משטרו של אמין היה הרע מכול, וזו בושה שהתאפשר לו להחזיק בשלטון במשך זמן ארוך כל כך^[15].

בתרבות

בשנת 2006 יצא הסרט "המלך האחרון של סקוטלנד", שתסריטו מבוסס על סיפור שלטונו של אידי אמין, אך מספר את סיפורו הבדוי של רופאו האישי של אמין, שהגיע לאוגנדה מסקוטלנד והופך ליועצו הקרוב^[16]. בסרט מגלם את אמין השחקן פורסט ויטקר, שזכה על תפקידו זה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר^[17].

בסרט הישראלי, הגונב מגנב פטור, נקלע ששון (מגולם על ידי זאב רווח) לסט של הסרט מבצע יונתן, ומתחזה לשחקן שמגלם את אידי אמין דאדא, כדי לברוח מהשוטרים שרודפים אחריו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אידי אמין בוויקישיתוף

אידי אמין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אידי אמין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
תמונות של אידי אמין – מאתר זכויות האדם קיר הדמים

לאחר מותו

סוכנויות הידיעות, מת אידי אמין, שליט אוגנדה לשעבר, באתר ynet, 17 באוגוסט 2003
אביבה אבירם, חלומו של כל גזען לבן, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2003
יואב קרני, וושינגטון, ‏אידי אמין וישראל, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2003
אורן נהרי‏, בנו של הרודן שרצח אלפים ואירח את מחבלי אנטבה מגן על אביו – ומתנצל בשמו, באתר וואלה, 10 באוגוסט 2017
אידי אמין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ מספר האוגנדים המדויק שנרצחו כתוצאה משלטונו אינו ידוע. הוועד הבין-לאומי של המשפטנים (אנ') העריך שנרצחו סביב 300,000 איש, ולכל הפחות 80,000. אומדן נוסף, שנערך בסיוע אמנסטי אינטרנשיונל, מדבר על כ-500,000 הרוגים (פטריק קיטלי, Idi Amin, כתבה באתר הגארדיאן, 18 באוגוסט 2003).
^ רמטכ"ל אוגנדה אורח בר־לב, מעריב, 29 באפריל 1968
^ גנראל אידי אמין עבר אימוני צניחה בישראל, הארץ, 26 בינואר 1971
^ Idi Amin killer file, באתר moreorless
^ Ian Johnston, Death of a despot, buffoon and killer, news.scostsman.com, 17 August 2003
^ יצא נשיא אוגנדה, על המשמר, 19 ביולי 1971
^ יוסף חריף, ניתוק היחסים דיפלומטיים עם אוגאנדה אחר הודעת אמין: "לסגור השגרירות", מעריב, 31 במרץ 1972
^ גנראל אמין הזהיר את ישראל מחתירה נגדו-נאמר בהודעה רשמית של אוגנדה ירושלים: הודעה המודה ומדאיגה, על המשמר, 1 במרץ 1972
^ חמישה ישראלים נעצרו וגורשו מאוגנדה – הופסקו מפעלי פיתוח, על המשמר, 26 במרץ 1972
^ עגבת (סיפיליס) – ד”ר אכי פרידמן, סלב דרמטולוגי
^ אידי אמין נשיא ורוצח, הנרי קיימבה אתר בוקספר
^ רויטרס, אידי אמין משקיע באוגנדה; רוצה לחזור לביתו, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2001
^ סי"ג, אידי אמין נמצא בתרדמת בסעודיה, באתר הארץ, 21 ביולי 2003
^ יוסי מלמן, מת אידי אמין – הרודן המודח של אוגנדה; נקבר בטקס קטן בסעודיה, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2003
^ Entebbe, Mogadishu and Baader-Meinhoff, OpsRoom.org
^ טים קוקס, רויטרס, אידי אמין חזר לאוגנדה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2007
^ המנצח הגדול באוסקר: "השתולים" של סקורסזי, באתר הארץ, 26 בפברואר 2007

[1] מספר האוגנדים המדויק שנרצחו כתוצאה משלטונו אינו ידוע. הוועד הבין-לאומי של המשפטנים (אנ') העריך שנרצחו סביב 300,000 איש, ולכל הפחות 80,000. אומדן נוסף, שנערך בסיוע אמנסטי אינטרנשיונל, מדבר על כ-500,000 הרוגים (פטריק קיטלי, Idi Amin, כתבה באתר הגארדיאן, 18 באוגוסט 2003).

[2] רמטכ"ל אוגנדה אורח בר־לב, מעריב, 29 באפריל 1968

[3] גנראל אידי אמין עבר אימוני צניחה בישראל, הארץ, 26 בינואר 1971

[4] Idi Amin killer file, באתר moreorless

[5] Ian Johnston, Death of a despot, buffoon and killer, news.scostsman.com, 17 August 2003

[6] יצא נשיא אוגנדה, על המשמר, 19 ביולי 1971

[7] יוסף חריף, ניתוק היחסים דיפלומטיים עם אוגאנדה אחר הודעת אמין: "לסגור השגרירות", מעריב, 31 במרץ 1972

[8] גנראל אמין הזהיר את ישראל מחתירה נגדו-נאמר בהודעה רשמית של אוגנדה ירושלים: הודעה המודה ומדאיגה, על המשמר, 1 במרץ 1972

[9] חמישה ישראלים נעצרו וגורשו מאוגנדה – הופסקו מפעלי פיתוח, על המשמר, 26 במרץ 1972

[10] עגבת (סיפיליס) – ד”ר אכי פרידמן, סלב דרמטולוגי

[11] אידי אמין נשיא ורוצח, הנרי קיימבה אתר בוקספר

[12] רויטרס, אידי אמין משקיע באוגנדה; רוצה לחזור לביתו, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2001

[13] סי"ג, אידי אמין נמצא בתרדמת בסעודיה, באתר הארץ, 21 ביולי 2003

[14] יוסי מלמן, מת אידי אמין – הרודן המודח של אוגנדה; נקבר בטקס קטן בסעודיה, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2003

[15] Entebbe, Mogadishu and Baader-Meinhoff, OpsRoom.org

[16] טים קוקס, רויטרס, אידי אמין חזר לאוגנדה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2007

[17] המנצח הגדול באוסקר: "השתולים" של סקורסזי, באתר הארץ, 26 בפברואר 2007

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]