אהל קדושים
 | |
| פינתו הצפון־מערבית של מבנה "אוהל קדושים". לצדו נראה המבנה שבו התגורר הרב שך | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מונומנט, כולל אברכים  |
| מיקום |
בני ברק |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| סגנון אדריכלי |
ברוטליזם |
| קואורדינטות | 32°05′00″N 34°49′56″E / 32.083333333333°N 34.832194444444°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   אהל קדושים  | |
  | |
אהל קדושים או אהל הקדושים (מכונה בקיצור: האוהל; בשמו הרשמי: אוהל קדושים לזיכרון יהדות ליטא) הוא מבנה מונומנטלי בקריית ישיבת פוניבז' בבני ברק. במקורו נועד לשמש כבית כנסת גדול שיכיל מפעל הנצחה מוזיאלי לשואת יהדות ליטא. מראשית המאה ה־21 משמש משכן לכולל פוניבז'.
המבנה, הבנוי בסגנון הברוטליזם ובהשראת אוהל יזכור[1] הוא אחד המבנים הבולטים בבני ברק[2].
בשבתות ומועדי ישראל משמש היכל האוהל כהיכל תפילה עבור בחורי הישיבה. חדרי הספח של המבנה משמשים חדרי הרצאות לשיעורי הישיבה היומיים. באולם שמתחת להיכל המרכזי מתקיימות תפילות רק בימים הנוראים בשל הצפיפות בשאר אולמות התפילה של הישיבה.
תוכנית ההנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת "האהל" הייתה חלק מיוזמה של הרב מפוניבז', רבי יוסף שלמה כהנמן, כחלק מתוכנית רחבה שלו להקמת "ארכיון יהדות ליטא" שכללה גם הקמת ספרייה תורנית מרכזית לאוצרות הרוח של יהדות ליטא התורנית (הספרייה ע"ש שרמן) ועל־ידה מכון לפרסום ספרי חכמי ליטא שבכתובים, והקמת רשת גמ"חי הלוואות ונדבות בשם "אוצר קרנות גומלי חסד קדושי ליטא". בגרסתה הראשונית של תוכנית המתחם, היה האוהל אמור להיות בית כנסת גדול ובו 700 מקומות ישיבה, כשעל כל אחד מעמודי התפילה תונצח קהילה אחת מ-700 קהילות ליטא שנכחדו בשואה. על התוכנית הכריז הרב כהנמן במסיבת עיתונאים מיוחדת שכינס עם פתיחת "ירחי כלה" באוגוסט 1960[4].
לבניית המבנה הוקצה שטח של חמישה דונם למרגלות בנין הישיבה, על מורדותיה המערביים של גבעת הישיבה. על תכנונו הופקד משרד נוי־פרדו, ועלותו הוערכה לפני תחילת העבודות ב־750,000 ל"י.
ההיכל נבנה בהשראת אוהל יזכור שבמוזיאון יד ושם, בסגנון הברוטליזם. חזית הבניין כוללת קיר משובץ אבן גיר לא מעובדת וסדרת קשתות א־סימטריות מבטון, בהן קבועה עבודת ויטראז' של האמן ג'רמי לנגפורד, ובה משובצות שמות רבות מקהילות יהדות ליטא. מעל הבניין מתנשא גג בטון חשוף, מנותק מהמסה המרכזית של הבניין. פנים הבניין תוכנן כאולם התייחדות ותפילה נטול כל אביזרים או חפצים למעט מצבות האבן ונרות הזיכרון.
בפועל, החלה הישיבה בהנחת מאות מצבות אבן בהיכל ההנצחה המרכזי, מצבה לכל קהילה שנכחדה בשואה, ועל המצבות צוין תאריך חורבנה העיקרי של הקהילה. בנוסף היו אמורים לפי התכנון להיות מוצבים במשכן דפי־עד שיתעדו את כל הנספים בשואה מקרב יהדות ליטא. במקביל החלו להדפיס ספרי יזכור ופנקסי קהילות לכל קהילה שהתקיימה בליטא ערב השואה, בשיתוף פעולה עם הסופר משה צינוביץ. בשנתיים הראשונות (1965–1966) נדפסו שתי חוברות: "פנקס בירז'"[5] ו"פנקס אמדור"[6]. ספרים אלו יחד עם ספרי קהילות ששרדו את המלחמה היו אמורים להיות מוצגים במערה מיוחדת אליה הובילו מדרגות מאחורי ארון הקודש שתוכנן להיבנות בכותל המזרח של ההיכל ובו תכנן הרב מפוניבז' לאחסן ספרי תורה ששרדו את השואה והובאו לישראל[7].
ראשית העבודות ואסון המפולת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבן הפינה הונחה בסתיו 1961 לציון עשרים שנה לפלישת הנאצים לליטא. חמש שנים לאחר מכן, לרגל חצי יובל לפלישה נערכה באולם הלא־גמור של ההיכל עצרת התייחדות עם קדושי ליטא ולטביה שנספו בשואה, בהשתתפות ראש העיר ראובן אהרונוביץ' ורבנים מרחבי הארץ. מאז נקבע יארצייט קבוע במוסדות ישיבת פוניבז' לקדושי ליטא־לטביה בתאריך כ"ז בסיוון.
בעת חפירת היסודות להקמת המבנה, התמוטט חלק מגבעת הכורכר עליה ניצבת הישיבה לתוך אתר הבנייה, ובאסון נהרגו שני פועלים: שמעון כהן מקרית אונו ואחמד אבן מוסא ממועוויה[8]. בעקבות המקרה התעכבו עבודות הפיתוח ונבנה קיר בטון תומך בצדו המזרחי של המתחם.
עם פטירת הרב מפוניבז' ב־1969 נעצר פיתוח הקומפלקס, נותר גוש בטון לא־גמור, והכניסות אליו נחסמו מטעמי בטיחות.
משכן כולל פוניבז'
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז הקמתו ועד שנות ה־90 של המאה ה־20 עמד ה'אהל' בשיממונו. בשנת 1994 בשל צפיפות בבתי המדרש של הישיבה, נפתח ההיכל המרכזי באוהל כבית מדרש נוסף, הוצבו בו ספסלים וספרי לימוד וחלק מבחורי הישיבה החלו ללמוד בו[9].
החל מראשית המאה ה־21 משמש ההיכל המרכזי של המבנה כמשכנו של כולל פוניבז', לאחר עשור שבו היכל הכולל הישן (בית המדרש ע"ש פרלמן) היה צר מלהכיל את מאות האברכים, ורבים מהם נפוצו לבתי מדרש רבים בסביבת קריית ישיבת פוניבז'.
עם החרפת מאבק השליטה על הישיבה, פיצל הרב גרשון אדלשטיין את הישיבה והורה לתלמידים הנשמעים לו לקיים את תפילות השבת והחגים בהיכל ה"כולל". בעקבות זאת הוקם בהיכל ארון קודש מפואר[10]. חדרי הספח של המבנה משמשים כחדרי שיעורים, כן נבנה יציע בתוך ההיכל המרכזי הגבוה של המבנה עבור עזרת הנשים, כשבימות החול משמש אף הוא כאולם לימודים נוסף עבור בחורי הישיבה.
אולם לימוד נוסף - היכל הגרח"ש
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו כן בקומת הקרקע של המבנה קיים אולם לימוד נוסף עבור תלמידי הישיבה, האולם המכיל כיום כחמש מאות מקומות ישיבה נפתח עבור הבחורים בזמן אלול תשע"ו כשבאותו זמן הכיל המקום כמאתים וחמישים מקומות בלבד ולאחר שלוש שנים הוצרכו להרחיב את האולם ולהכפיל את מקומות הישיבה,
האולם נפתח עבור תלמידי הישיבה עקב מצוקת מקום חריפה ולאחר שבשאר אולמות הלימוד לא נשארו מקומות פנויים בעקבות הגידול החד שחל במספר תלמידי הישיבה בשנים האחרונות.
שם האולם נקרא "היכל הגרח"ש" על שם ראש הישיבה הרב חיים שלמה ליבוביץ, שנפטר חודשים ספורים קודם פתיחת האולם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישעיהו אביעם, מפעל הנצחה ענקי ליהדות ליטא, מעריב, 29 בדצמבר 1960
- מ. בן־ישראל, בשבוע הבא - אבן־פינה ל"אוהל הקדושים" בבני־ברק, מעריב, 19 באוקטובר 1961
- בבני־ברק נורתה אבן־הפינה להיכל־הזיכרון לקהילות ליטא, דבר, 27 באוקטובר 1961
- ספר יהדות ליטא ח"ב עמ' 333 (תמונה 1091)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מיכאל יעקובסון, סיבוב באוהל יזכור באתר יד ושם, באתר חלון אחורי, 2012-07-18
- ^ מיכאל יעקובסון, בני ברק הגיעה למאה ה-21, ושכולם יאכלו את הכובע, באתר Xnet, 30 במאי 2005
- ^ ספר ישעיהו, פרק ד', פסוק ג'
- ^ בי"כ לזכר קהילות ליטא, שערים, 8 באוגוסט 1960.
- ^ פנקס בירז', בני ברק תשכ"ה, באתר אוצר החכמה.
- ^ פנקס אמדור, בני ברק תשכ"ו, באתר אוצר החכמה.
- ^ ארכיון יהדות ליטא מפעל הנצחה - 20 שנה לחורבן יהדות ליטא, קול תורה, שנה ט"ו, חוברת י'-י"א, עמ' ל"א.
- ^ י. יחיאלי, גבעת כורכר בבני־ברק תבעה שוב שני קרבנות שנקברו תחתיה, מעריב, 7 בדצמבר 1964
א. פדרמן, שני פועלים נספו במפולת עפר בבני ברק, חרות, 7 בדצמבר 1964
שני פועלים נספו במפולת, דבר, 7 בדצמבר 1964. - ^ מוסף שבת קדש, יתד נאמן, ערב חג הסוכות תשנ"ה, באתר אוצר החכמה.
- ^ ארונות הקודש היפים בעולם, באתר "בחדרי חרדים".