אגרת הקודש
 | |
| שער האגרת דפוס רומא ה'ש"ו | |
| הוצאה | |
|---|---|
| תאריך הוצאה |
1546  |
| עורך | חיים דוב שעוועל |
| קישורים חיצוניים | |
| ויקיטקסט | אגרת הקודש |
| היברובוקס | 52559 |
| הספרייה הלאומית | 990001700180205171 |
  | |
אגרת הקודש היא חיבור בענייני קדושת הזיווג מחברה אינו ידוע, רבים מייחסים אותה לרמב"ן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האגרת נדפסה לראשונה ברומא ה'ש"ו ואחריה במהדורות רבות.
החיבור הוכנס למספר חיבורים קדומים: מנורת המאור הקדמון,[1] שבילי אמונה לרבי מאיר אבן אלדבי,[2] ספר המוסר לרבי יהודה כלץ[3] וספר ראשית חכמה, האגרת תורגמה ללטינית וגרמנית ונדפסה פעמים רבות.
שמו המקורי של הספר אינו אגרת הקודש, הספר נודע גם בשמות נוספים: 'חבור האדם אל אשתו', 'חופת חתנים', 'מלמד לאדם לדעת', 'פתח הקודש', 'שער הקדושה', 'שערי צדק'.
הרצי"ה קוק המליץ שלא לקרא את החיבור בדור הזה בנימוק שאינו מתאים לדור.[4]
תוכן האגרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]היחס ליחסי מין ביהדות בתקופת חיבור הספר היה כדבר טכני הנצרך לצורך הבאת ילדים וכדבר מאוס ובזוי באדם, כך למשל כתב הרמב"ם בספר מורה נבוכים (חלק ב פרק לג): ”החוש המשוש אשר בא אריסטו במדות ואמר שזה החוש חרפה לנו, ומה הטוב מה שאמר! כי באמת הוא חרפה, מפני שהוא לנו מאשר אנחנו בעלי חיים לא דבר אחר כשאר הבהמות ואין בו דבר מענין האנושות”.[5]
בתורת הקבלה שהמקור הקדום לנושא זה הוא בספר אגרת הקודש היחס ליחסי מין הוא כדבר קדוש ונשגב, וכלשון המחבר בפרק א:
"והנה סוד ידיעה שאני רומז לך הוא סוד היות האדם כלול בסוד החכמה והתבונה ודעת כי האדם הוא סוד החכמה והאשה סוד התבונה והחיבור הטהור הוא סוד הדעת וזהו סוד איש ואשה בסוד דרכי הקבלה הפנימית ואם כן הנה החיבור הוא ענין עלוי גדול כשהוא כפי הראוי"
האגרת מתחלקת לחמישה פרקים, הקדמה וחמש דרכים:
- הקדמה למהות הספר ושיר פתיחה
- דרך א במהות החיבור – ביאור ענייני החיבור על פי תורת הסוד
- דרך ב בזמן החיבור – המלצות המחבר לזמן קיום החיבור
- דרך ג במזון החיבור – המחבר ממליץ על מאכלים המועילים לחיבור
- דרך ד בכוונת החיבור – המלצות על מחשבות קדושות בעת הזיווג
- דרך ה באיכות החיבור – המחבר ממליץ שאדם ישמח את אשתו בעת הזיווג
מחבר האגרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהות מחבר האגרת אינה ברורה, הדעה המקובלת בעבר הייתה שמחבר האגרת הוא רמב"ן וכך כתב גם רבי ישראל אלנקווה בספר מנורת המאור.[6]
כיום הוכח שמחבר האגרת אינו רמב"ן, במחקר הועלו מספר טענות לכך:
גרשום שלום העלה מספר טענות. הראשונה, שהאגרת עושה שימוש נרחב במילה "סוד", בעוד הרמב"ן אינו נוהג לבאר את סודותיו אלא רק בקיצור. עוד טען שהריקאנטי אשר בכל מקום שמצטט מהרמב"ן מביאו בשם אומרו, אך בהביאו[7] את איגרת הקודש אינו מציין שהיא לרמב"ן.
טענתו העיקרית של רח"ד שעוועל היא שיחס המחבר[8] ליחסי מין הוא כדבר קדוש וזה הבסיס העיקרי של האגרת, ויתרה מכך מתקיף את הרמב"ם שטען[9] שהמין הוא חרפה לאדם ודבר מאוס, אך רמב"ן עצמו מסכים עם הרמב"ם וכותב בפירושו "כי המשגל דבר מרוחק ונמאס בתורה".[10]
כך טען גם שדרך רמב"ן לצטט את דברי חז"ל בצורה מדויקת מה שלא נראה באגרת הקודש, ואף הלשון "הקבלה הפנימית" המופיעה בספר אינה לשונו הרגילה של רמב"ן.
אחד מהאחים רבי עזרא ורבי עזריאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]שעוועל יחס את האיגרת לאחד מהרבנים עזרא ועזריאל זאת מדברי הריקאנטי בספר טעמי המצוות[11] אשר מביא קטע מאיגרת הקודש ולאחר מכן מביא קיצור של קטע זה בשם רבי עזריאל. כך הוכיח גם שרגא אברמסון מתוך מובאה בשם רבי עזרא בדרשות רבי יהושע אבן שועיב אשר נמצאת באיגרת.[12]
יהונתן גארב טען שמחבר האגרת הוא בן חוגם אך לא בהכרח הם עצמם.[13]
רבי יוסף ג'יקטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרשם שלום שיער באופן לא ודאי שמחברה הוא רבי יוסף ג'יקטיליה, מתוך הסתמכות על דימויים בין האיגרת לספר טעמי המצוות,[14] אך חזר בו בספרו פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה.[15] יהודה ליבס כתב שמחקרו של שלום שנדפס מחדש לאחר מותו לא רלוונטי לאחר שהוכח שמחבר ספר טעמי המצוות הוא רבי יוסף הבא משושן הבירה.[16]
יהודה זייבלד כתב על השערות אלו שבאותה מידה ניתן לייחס את הספר לרבי יצחק החסיד שהשתמש בביטוי הנדיר לתקופתו "ריבונו של עולם" בדומה למחבר האגרת.[17]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רויטל טויטו, איגרת הקודש - נוסחה המדוייק וזהות מחברה (עבודה לתואר שני), ירושלים: טורו קולג', 2000
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגרת הקודש, באתר ויקיטקסט- רח"ד שעוועל, אגרת הקודש, כתבי רמב"ן, חלק ב, ירושלים תשכ"ד, עמ' שטז-שלט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- יעקב שמואל שפיגל, האם לפנינו קטע חדש מאגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן?, קריית ספר, נא, ירושלים תשל"ז, 188-191.
- אגרת הקודש באתר דעת.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נר ג' פרק ד' כלל ו' חלק ו'
- ^ נתיב ג' שביל ב' שער ד'
- ^ פרק ו
- ^ הרב שלמה אבינר, אחותי כלה, עמ' 71
- ^ רן כלילי, תכלית הנישואין, מעליות כו, תשס"ו
- ^ חלק ד עמ' פז – קיב
- ^ פרשת כי תצא
- ^ תחילת פרק ב
- ^ מורה נבוכים חלק ב פרק לג
- ^ פירוש הרמב"ן לתורה ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ו'
- ^ מצוות פריה ורבייה
- ^ * שרגא אברמסון, אגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן, סיני צ (ה-ו) עמ' 42 - 63, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ יהונתן גארב, הופעותיו של הכוח במיסטיקה היהודית : מספרות חז"ל עד קבלת צפת, ירושלים: הוצאת מאגנס 2005, עמ' 77
- ^ גרשום שלום, "האם חיבר הרמב"ן את ספר אגרת הקודש?", קריית ספר כא 179–186.
- ^ גרשום שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים תשל"ו, עמ' 149 הערה 72
- ^ יהודה ליבס, ביקורת על מחקרי קבלה וראו עוד רויטל טויטו, איגרת הקודש - נוסחה המדוייק וזהות מחברה (עבודה לתואר שני), ירושלים: טורו קולג', 2000
- ^ יהודה זייבלד, שערי תשובה לרבינו יונה מהדורת הגניזה, בית אהרן וישראל, שנה לט גיליון ו (רלד)
| רמב"ן | ||
|---|---|---|
| כתביו | פירוש הרמב"ן לתורה • חידושי הרמב"ן לתלמוד • מלחמות ה' • תורת האדם • השגות לספר המצוות לרמב"ם • דרשות הרמב"ן • איגרת הרמב"ן • אגרת הקודש • איגרת הרמב"ן לחכמי צרפת | 
|
| אירועים בולטים | ויכוח ברצלונה (פבלו כריסטיאני • חיימה הראשון, מלך אראגון) • פולמוס הרמב"ם | |
| רבותיו | רבי יהודה בר יקר • רבי נתן בן מאיר | |
| חבריו | הרבנים עזרא ועזריאל בני שלמה • בן בלימה • רבי יונה גירונדי • משפחת רמב"ן | |
| מתלמידיו | רא"ה • רשב"א • רבי שמואל הסרדי • רבי יצחק דמן עכו • רבי יצחק בן טודרוס • רבי ששת דסמרקדיל • רבי יצחק בן אברהם מנרבונה • רבי דוד בונפיד • רבי מאיר המעילי • רבי נתן בן יוסף • רבי משה דאשקולה גירונדי | |
| חוקרי הרמב"ן | שרגא אברמסון • משה הלברטל • שלם יהלום • יהונתן יעקבס • עודד ישראלי • יעקב שלום ליכט • מרים סקלרץ • חביבה פדיה • עמוס פונקנשטיין • חיים דוב שעוועל • יצחק אונא | |
| אתרים על שמו | בית כנסת הרמב"ן (הרובע היהודי) • בית כנסת הרמב"ן (קטמון) • קבר הרמב"ן • מערת הרמב"ן • רחוב רמב"ן | |
| בקרת זהויות |
|
|---|