אברהם מיכאל קרדוזו
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
| לידה |
1627 Rioseco de Soria, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
1706 (בגיל 79 בערך) אלכסנדריה, מצרים |
| מדינה |
ספרד |
| השכלה |
אוניברסיטת סלמנקה |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
אברהם מיכאל (מיגֶל) קרדוזו (Abraham Miguel Cardozo; 1627 – 1706) היה רופא ומקובל יהודי, יליד ספרד, מהוגי הדעות הגדולים והמרכזיים של התנועה השבתאית, שפעל בעיקר בצפון אפריקה ובטורקיה במחצית השנייה של המאה ה-17.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרדוזו נולד בשנת 1627 בריו סקו שבספרד למשפחת אנוסים מפורטוגל ונקרא מיגל קרדוזו. הוא היה אחיו הצעיר של יצחק קרדוזו. למד בצעירותו לימודי סכולסטיקה ותאולוגיה נוצרית באוניברסיטה האפיפיורית בסלמנקה. לא ברור אימתי והיכן למד רפואה. אחרי כן התגורר במדריד. בשנת 1648 עזב קרדוזו את ספרד אל איטליה, שם התגורר תחילה בוונציה ולאחר מכן בוורונה ובליבורנו, שב ליהדותו בגלוי, ונקרא בשמו היהודי אברהם מיכאל. הוא השלים את לימודיו החסרים ביהדות אצל רבני ונציה, ועסק רבות במיסטיקה ובקבלה. כעבור עשר שנים עבר למצרים והתיישב בקהיר, שם התוודע לקבלת האר"י, וב-1664 עבר לטריפולי שבלוב שם שימש כרופא הביי.
עם התגלותו של שבתי צבי ב-1665 התייצב קרדוזו בראש התנועה השבתאית בצפון אפריקה והטיף לה. התאסלמותו של שבתי צבי בסוף 1666 לא הרתיעה אותו, והוא הוסיף לתמוך בשבתי צבי בטענה כי נגזר על המשיח "לרדת לעמקי הקליפות" של האסלאם על מנת להביא את הגאולה. מכתביו של קרדוזו משתקף כי הוא ראה בעצמו משיח בן יוסף ובשבתי צבי משיח בן דוד. למרות הצדקת ההתאסלמות התנגד קרדוזו בריש גלי להתאסלמות של מאמיני שבתי צבי, וטען שגזרת ההמרה נגזרה רק על המשיח עצמו. תלמידים רבים התאספו סביב קרדוזו, שפיתח שיטה מיוחדת בתורת האלוהות השבתאית. הוא לא נרתע מלחלוק על תלמידיו הקרובים של שבתי צבי כנתן העזתי ושמואל פרימו בנושאים קבליים, ונקלע בשל כך לעימותים קשים מולם ומול תלמידיהם.
ב-1673 גברה יד מתנגדי השבתאים על קרדוזו והוא גורש מטריפולי, נדד לתוניס וגורש גם משם. הוא חזר לליבורנו ומשם המשיך לאיזמיר בה שהה שש שנים עד ל-1681 וגורש גם ממנה. הוא נסע לקושטא ושם טען כי התגלה לו כי הגאולה תבוא בחג הפסח של שנת ה'תמ"ב (1682). לאחר שנבואתו התבדתה ברח מהעיר, ועבר לגליפולי.
ב-1686 חזר לקושטא והתגורר בה תחת חסותם של נוצרים כעשר שנים, וב-1696 עבר לעיר רודוסטו שבטורקיה. הוא ניסה להתגורר באדריאנופול, בה התגוררו שבתאים רבים, אך תלמידו של שבתי צבי, שמואל פרימו, שקרדוזו היה ראש מתנגדיו בשל אמונתו של פרימו בהאלהת שבתי צבי אחרי מותו, הביא לגירושו מהעיר. הוא שב לרודוסטו, ועבר בכיוס שביוון ובקנדיה שבכרתים בדרכו לארץ ישראל.
על פי עדותו של נחמיה חייא חיון, הגיע קרדוזו לארץ ישראל בשנת 1703 ונפגש עמו בצפת בחורף של ה'תס"ג. לעדות זו לא נמצאו תימוכין היסטוריים, ולעומתה מספר אליהו הכהן בספרו 'מריבת קדש' כי קרדוזו אכן ניסה להגיע לארץ ישראל בשנת 1703 דרך יפו, אך רבני יפו וצפת מנעו ממנו את הכניסה והוא המשיך את דרכו למצרים, שם ישב תחילה באלכסנדריה ואחרי כן בקהיר ועסק בה ברפואה. ושם סיים את חייו הסוערים באופן טרגי, כאשר נרצח בשל סכסוך כספי בידי בן-אחותו בשנת 1706.
בחייו היווה קרדוזו אוטוריטה חשובה בקרב השבתאים ברחבי אירופה כולה, וניהל תכתובות קבליות ענפות עם שבתי צבי עצמו (אין בידינו תשובה בכתב מש"צ אליו), משה פיניירו בליבורנו, העשיל צורף מווילנה, יהודה חסיד (אותו תקף בכתביו), חיים מלאך, ועוד רבים. גם ספרותם של השבתאים מהזרמים החלוקים עליו, דוגמת כת הדונמה, מתייחסת אליו בכבוד גדול.
משנתו וספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרדוזו היה גדול ההוגים השבתאיים לצד נתן העזתי, ולא נמנע מלחלוק על נביא התנועה בצורה נחרצת. בעוד העזתי ומרבית תלמידי שבתי צבי האמינו בהאלהתו של שבתי צבי ובאיחודו עם אלוהיו, ספירת התפארת, יצא קרדוזו חוצץ נגד גישה זו. קרדוזו טען כי חלילה לומר שהמשיח מייצג אלוהות בעצמו, והשווה גישה זו לגישה הנוצרית כלפי ישו. הוא טען בתוקף שתפקידו של המשיח הוא גילוי סוד האלוהות, אבל הוא אדם ככל האדם ואיננו אלוהות בעצמו. בשל כך, התנגד קרדוזו נחרצות להמרות הדת של שבתאים רבים בעקבות משיחם, וטען כי גם אם נגזר על המשיח לרדת לעמקי הקליפות על מנת להביא לתיקון, אין הדבר אומר כי אנשים אחרים רשאים לעזוב את הדת. את דרישתו של שבתי צבי מהסובבים אותו להתאסלם בעקבותיו פירש קרדוזו כחלק מנפילתו של המשיח.
מנגד, חלק קרדוזו על העזתי ופרימו גם בפירוש תורת האלוהות השבתאית עצמה. שבתי צבי לימד כי האין סוף, הסיבה הראשונה, יצר את "אלוהי ישראל" המתגלם בספירת תפארת, ורק ספירת תפארת היא בוראת העולם ומנהיגו, בעוד האין סוף מסולק לחלוטין מההשגחה על העולם. בעוד העזתי ותלמידי שבתי צבי הקרובים טענו כי למרות זאת התיקון השלם יושלם באיחודה של ספירת תפארת עם המסובב הראשון והאינסופי, טען קרדוזו בתוקף כי אין לטענה זו על מה שתסמוך וכי אין ולא תהיה כל זיקה בין "אלוהי ישראל" של שבתי צבי ובין האינסוף. קרדוזו ראה בעצמו ובנבואתו את משיח בן יוסף, אשר לפי תפיסתו ייעודו הוא בגילוי רעיון האלוהות בעולם.
קרדוזו מצא עצמו בעמדת נחיתות מול נתן העזתי ותלמידי שבתי צבי. בעוד הם מסתמכים על הדברים ששמעו מפי שבתי צבי עצמו, הרי ששיטתו של קרדוזו, שמעולם לא ראה את שבתי צבי, הייתה בנויה כולה על הגיונו הוא. קרדוזו החזיק בידו ספר קטן בשם "רזא דמהימנותא", המתאר את תורת האלוהות השבתאית על פי שיטתו של קרדוזו, וטען כי חיבור זה נכתב בידי שבתי צבי עצמו בימיו האחרונים והובא אליו בידי אדם שנפגש עמו. פרופסור יהודה ליבס מביא ראיות מכריעות שהספר נכתב בידי קרדוזו עצמו על מנת לתת אסמכתא לדבריו, והוא נמצא בכתבי היד של דרושי קרדוזו.
טענה מקובלת במחקר רואה את נחמיה חייא חיון כתלמידו המובהק של קרדוזו, אולם מכמה בחינות קשה לראות בחיון תלמיד של קרדוזו או ממשיך דרכו. קרדוזו אימץ את תורת הצמצום שלא כפשוטו ואת הפרשנות המטפורית של קבלת האר"י לפי משנת אברהם כהן דה-הירירה (ואף האשים את מתנגדי משנת הצמצום שלא כפשוטו בעיכוב הגאולה), אולם חיון בספרו 'שלהבתיה' תוקף בחריפות את הירירה על תפיסת הקבלה כמשנה נאופלאטונית, ובספרו 'עז לאלהים' הוא תוקף את קרדוזו על שנעזר בהסברים פילוסופיים. טענה זו מבוססת על דברי רבי דוד ניטו מלונדון, מהבולטים שבמתנגדי השבתאות, ששם לו למטרה בספרו אש דת את קרדוזו וחיון, שתי הדמויות השבתאיות הבולטות בימיו. על סמך דברי ניטו קבע משה גסטר כי חיון היה תלמידו של קרדוזו, וטעות זו אומצה גם בידי חוקרים במאה העשרים כיהודה ליבס ואחרים.
קרדוזו היה סופר פורה וכתב קרוב לשישים דרושים. בודדים מהם נדפסו בשלמותם או בחלקם במאמרים שונים. ד"ר נסים יושע הכין לדפוס טרם מותו בשנת 2011 ארבעים דרושים שלא נדפסו או שנדפסו רק בחלקם עם מבוא ואלה יצאו לאור כספר בפני עצמו בשם 'אנוס בחבלי משיח' על שתי משמעויות המילה 'חבלים': עבותות וייסורים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נסים יושע, אנוס בחבלי משיח: תאולוגיה, פילוסופיה ומשיחיות בהגותו של אברהם מיכאל קארדוסו, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2016
- גרשם שלום, מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ד 1974.
- נסים יושע, 'הרקע הפילוסופי לתאולוג שבתאי: קווים להבנת תורת האלוהות של אברהם מיכאל קארדוזו', בתוך: אהרן מירסקי, אברהם גרוסמן, יוסף קפלן (עורכים), גלות אחר גולה: מחקרים בתולדות עם ישראל מוגשים לפרופסור חיים ביינארט, ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשמ"ח, עמ' 541–572.
- נסים יושע, 'תורת האלוהות של אברהם מיכאל קארדוזו בלשון נאו-סכולסטית', הקונגרס העולמי למדעי היהדות 11, ג, כרך 2 (תשנ"ג), 77–84.
- נסים יושע, 'הבריאה והזמן: "ויכוח" תאולוגי-פילוסופי של קארדוזו עם נתן העזתי', בתוך: רחל אליאור, יוסף דן (עורכים), קולות רבים: ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ-אופנהיימר, כרך א, ירושלים: האוניברסיטה העברית – המכון למדעי היהדות, תשנ"ו, עמ' 259–284.
- נסים יושע, 'קבלת האר"י כמטאפורה בדרושי אברהם מיכאל קרדוזו', קבלה 8 (תשס"ג), 121–143.
- נסים יושע, 'הרמב"ם כתנא דמסייע וכבר פלוגתא בדרושי אברהם מיכאל קרדוזו', בתוך: אברהם אלקיים, דב שוורץ (עורכים), הרמב"ם בנבכי הסוד: מחווה למשה חלמיש – קובץ מיוחד ליובל השלושים של "דעת" 64–66, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט, עמ' 235–253.
- נועם לפלר, דרוש בקר דאברהם, מהדורה מוערת, הולצר ספרים.
- Review: N. Yosha, ‘David Halperin, trans. and ed., Abraham Miguel Cardozo: Selected Writings’, New York Paulist Press, 2001, pp. xxxi + 411, in The Jewish Quarterly Review vol. 94 No. 2 (Spring 2004), pp. 410–413
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת מאמרים על אברהם מיכאל קרדוזו באתר רמב"י
- ריצ'רד גוטהייל, יצחק ברוידה, "מיגל קרדוזו", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- כתב יד, דרוש אמן, ירושלים, תאריך לא ידוע, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, דרוש בקר דאברהם, בודפשט, מאה 17, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
אברהם מיכאל קרדוזו (1627-1706), דף שער בספרייה הלאומית
