לוח צפחה

הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

לוח צפחה הוא לוח העשוי מלוחות דקים של לווחה. הביטוי מתייחס לרוב ללוח אישי, ממוסגר בעץ, אם כי בעבר גם לוחות כיתתיים התלויים על הקיר היו עשויים לווחה. הלוח שימש תלמידים עד המאה ה-20 ובמקומות מסוימים אף עד אמצע המאה ה-20.

לוחות אלה שימשו כמצע לכתיבה בזכות עמידות הלווחה בשל קשיותה, קלות תיקון השגיאות על גביה מאחר שגבישיה זעירים וכן עקב מחירו הגבוה של הנייר. הלוחות נועדו בעיקר לתלמידים צעירים, לשם אימוני כתיבה. היו לוחות ששורטטו במשבצות או בשורות, כדי להנחות את הכתיבה. מאידך, היו גם לוחות ששימשו מבוגרים בעבודתם, אלו היו קטנים יותר (בגודל 9*12 סנטימטר לערך) ואוגדו יחדיו ל"ספרי צפחה".

כתיבה על גבי הלוח נעשתה באמצעות "עיפרון צפחה" – מקלון עשוי סטיאטיט – סלע רך הבנוי מטלק – או חרסית דחוסה, היוצרים קו דק על גבי הלווחה. ניתן היה להשתמש גם בגיר. את הנכתב מחקו באמצעות בד רך או ספוג, שהיה קשור אל הלוח בחוט.

בבתי הספר של כל ישראל חברים השתמשו בלוחות אלה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בכיתת הפעוטות – לצורך אימוני כתיבה תמה.^[1]

לוח הצפחה בספרות

לוחות צפחה אישיים מוזכרים לעיתים קרובות בספרי ילדים ונוער מן המאה ה-19. אן שרלי, גיבורת "האסופית" (בתרגום החדש – "אן מן החוה הירוקה") של לוסי מוד מונטגומרי שוברת את לוח הצפחה שלה על ראשו של גילברט בליית', שאחז בצמותיה ביומה הראשון בבית הספר של אבונלי ולפני כל התלמידים כינה אותן "גזרים!"(או כינה אותה עצמה בכינוי "ראש גזר" -בתרגומים מאוחרים יותר). איימי, צעירת האחיות מרץ' בספר נשים קטנות של לואיזה מיי אלקוט, מציירת דמויות חיות על לוח הצפחה שלה במקום לכתוב עליו את שיעוריה. בעליסה בארץ הפלאות חבר המושבעים כותב על לוחות צפחה את תיעוד המשפט של נסיך הלבבות.

בין צפחה ללווחה

עד השנים האחרונות לא הוגדר ההבדל בין שני הסלעים בשפה העברית, ולכן נהוג היה להתייחס ללווחה כאל צפחה. הבנה מעמיקה יותר של תהליכי התמרה הדגישה את הצורך ליצור הפרדה בין שני המושגים:

לווחה היא סלע מותמר שגבישיו מיקרוסקופיים (ולכן חלק ומתאים לכתיבה) הנוצר בהתמרה אזורית בדרגה נמוכה מסלעי משקע חרסיתיים (כגון פצלים ואבן בוץ) ומטוף.

לעומתה, צפחה – שגבישיה גסים ואינה חלקה (ולכן אינה מתאימה לכתיבה) – נוצרת בהתמרה בדרגה גבוהה של סלעים, בהם גם לווחה. עם זאת, הביטוי העברי המתאר את לוחות הכתיבה נותר "לוח צפחה".

גלריה

לוח צפחה עם ספוג ומטלית, מסביבות 1950
חרט צפחה
לוקה פאצ'ולי מלמד משפט מתמטי של אוקלידס באמצעות הדגמה על לוח צפחה. ציור משנת 1495.
כיתה משוחזרת בארצות הברית – מכתבות עם חור עגול לקסת דיו, עליהם מונחים לוחות צפחה ולצידם מטליות.
תלמיד כותב על לוח צפחה (אלברט אנקר, 1883)