סלפן רמנתן
 | |||||||
| לידה |
3 ביולי 1924 סינגפור  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 2016 (בגיל 92) Singapore General Hospital, סינגפור | ||||||
| שם לידה |
செல்லப்பன் ராமநாதன் | ||||||
| מדינה |
 סינגפור | ||||||
| מקום קבורה |
Mandai Crematorium and Columbarium | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| מפלגה |
מפלגת הפעולה העממית | ||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
סלפן רמנתן (בטמילית: செல்லப்பன் ராமநாதன்; 3 ביולי 1924 – 22 באוגוסט 2016), המכונה לרוב ס. ר. נתן, היה פוליטיקאי סינגפורי, שכיהן כנשיא השישי של סינגפור והמפקד העליון של הכוחות המזוינים של סינגפור.[1]
הוא כיהן בתפקיד במשך 12 שנה, מ-1 בספטמבר 1999 עד 31 באוגוסט 2011. רמנתן נבחר לנשיאות פעמיים, פעם אחת בבחירות 1999 לנשיאות סינגפור לאחר פרישתו של הנשיא אונג טנג צ'יאונג ובפעם השנייה בבחירות 2005. בשנת 2009 הוא עבר את בנג'מין שיארס כנשיא שכיהן את הזמן הרב ביותר. על פי הדיווחים, הוא שקל לנסות להיבחר לכהונה נוספת, אך הודיע ב-2 ביולי 2011 כי לא יתמודד בבחירות בשלישית.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סלפן רמנתן, בן להורים ממוצא הודי טמילי, נולד בסינגפור ב-3 ביולי 1924. אחד מבין משבעה אחים; שלושת אחיו הגדולים נפטרו בילדותם.[2] אביו נשלח למלאיה הבריטית שם עבד כעוזר משפטי בחברה שסיפקה שירותים למטעי גומי, אך השפל הגדול והמשבר בענף הגומי בשנות השלושים של המאה ה-20 גרמו למצב הכלכלי של המשפחה להתרסק. אביו של רמנתן צבר חובות ובסופו של דבר התאבד כאשר רמנתן היה רק בן שמונה.
כשחזר לסינגפור, רכש רמנתן את השכלתו העיקרית בבית הספר היסודי האנגלו-סיני ובבית הספר של אחר הצהריים בדרך רנגון (Rangoon Road Afternoon School), ואת השכלתו התיכונית בבית הספר ויקטוריה. במהלך לימודיו הוא גורש מבית הספר פעמיים, ואחרי ריב עם אמו, ברח מהבית בגיל 16.[2] במהלך הכיבוש היפני על סינגפור, למד רמנתן יפנית ועבד במשטרה האזרחית היפנית כמתרגם.[3][4] לאחר המלחמה, סיים בהתכתבות את לימודיו התיכוניים באמצעות קורס התכתבויות עם וולסי הול, אוקספורד[5] והחל ללמוד באוניברסיטת מלאיה (אז בסינגפור, כיום במלזיה).[6] הוא סיים את לימודיו בשנת 1954 עם דיפלומה במדעי החברה (בהצטיינות).[7] לאחר מכן הגיעה קריירה ארוכה בשירות המדינה בסינגפור, שאליו הצטרף בשנת 1955. בין השנים 1962–1966 הוא הועבר זמנית לקונגרס איגוד המסחר הלאומי של סינגפור, ואז עבד במשרד החוץ ובמשרד הפנים. הוא עבד במחלקת הביטחון והמודיעין במשרד הביטחון הסינגפורי כאשר התרחשה תקרית לאג'ו בשנת 1974, והיה בין אנשי הממשל שהסכימו ללוות את המחבלים שהפציצו את טנקי הנפט בפאלו באקום לכווית, כדי להבטיח את שחרורם של האזרחים הסינגפורים בני הערובה ולהבטיח את מעברם הבטוח של המחבלים. הוא שימש כמזכיר הקבע הראשון של משרד החוץ הסינגפורי בשנים 1979 עד 1982.
רמנתן עזב את שירות המדינה בשנת 1982 והחל לכהן בתפקיד יו"ר הדירקטוריון של העיתון הסינגפורי הנפוץ "Straits Times" ובמקביל כיהן כדירקטור בחברות נוספות. בין 1988 ל-1996 הוא שימש כנציב העליון של סינגפור במלזיה וכשגריר לארצות הברית.
נשיאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-18 באוגוסט 1999 לאחר שבבחירות 1999 לנשיאות סינגפור, שני מועמדים פוטנציאליים לתפקיד נמצאו כבלתי כשירים מבחינה חוקתית, נבחר רמנתן לנשיא השישי של סינגפור והמפקד העליון של הכוחות המזוינים של סינגפור.[7] מועמדותו נתמכה בידי השר הבכיר לי קואן יו והנשיא לשעבר ווי קים ווי. בכך החליף רמנתן את הנשיא החמישי של סינגפור, אונג טנג צ'יאונג, והושבע ב-1 בספטמבר 1999.[8]
לקראת בחירות 2005 לנשיאות סינגפור הוועדה לבחירות לנשיאות (PEC) הכריזה ב-13 באוגוסט על רמנתן כמועמד היחיד שמועמדותו לתפקיד התקבלה, ודחתה שלוש בקשות נוספות על בסיס קריטריונים חוקתיים.[9] לפיכך, נבחר רמנתן לכהונה שנייה ב-17 באוגוסט 2005 ללא התנגדות.[7] הוא הושבע לקדנציה שנייה ב-1 בספטמבר 2005.[10]
פרישה לגמלאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 ביולי 2011 הודיע רמנתן כי הוא לא יתמודד לכהונה שלישית כנשיא. הוא ציין את גילו המתקדם כאחת הסיבות, מאחר שהוא לא האמין שהוא יכול לקחת על עצמו ללא הגבלת זמן את האחריות הכבדה ואת הדרישות הפיזיות של תפקיד ראש המדינה בגיל 87. הוא עזב את תפקידו ב-1 בספטמבר 2011 והוחלף על ידי טוני טאן.[11]
לאחר פרישתו, נתן פנה לכתיבה והיה לעמית בכיר בבית הספר למדעי החברה באוניברסיטת ניהול סינגפור (SMU) ובמכון ללימודי דרום מזרח אסיה.[12][13]
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמנתן לקה בשבץ מוחי בבוקר 31 ביולי 2016 והובהל ליחידה לטיפול נמרץ של בית החולים הכללי בסינגפור.[14] הוא נפטר בבית החולים ב-22 באוגוסט 2016 בשעה 21:48 בלילה (שעון סינגפור), בן 92 במותו.[1]
לאות כבוד, הורתה הממשלה כי הדגל הלאומי יורד לחצי התורן בכל בנייני הממשלה בין התאריכים 23–26 באוגוסט. ארונו של רמנתן הוצב בבית הפרלמנט ב-25 באוגוסט כדי לאפשר לציבור לחלוק לנשיא המנוח כבוד אחרון.[15]
ב-26 באוגוסט נערכה לרמנתן הלוויה ממלכתית.[16]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 בדצמבר 1958, נשא לאישה את אורמילה ננדי (ילידת 1929) ולהם בן ובת אחת.[17][18]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר הרשמי של האיסטנה ונשיא הרפובליקה של סינגפור
- סלפן רמנתן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "Singapore's 6th president SR Nathan dies, age 92", Today, 22 באוגוסט 2016, אורכב מ-המקור ב-22 באוגוסט 2016
{{citation}}: (עזרה). - ^ 1 2 Rachel Chang (23 באוגוסט 2016), "An exceptional life spurred on by call of duty", The Straits Times: A4–A5, אורכב מ-המקור ב-25 באוגוסט 2016
{{citation}}: (עזרה). - ^ Zuraidah Ibrahim; Lydia Lim (22 באוגוסט 1999), "He ran away from home when he was 16", The Straits Times (reproduced on the Ministry of Education website), אורכב מ-המקור ב-17 ביולי 2007
{{citation}}: (עזרה) - ^ Goh Chin Lian (5 בדצמבר 2008), Youth see different side of President, AsiaOne, אורכב מ-המקור ב-14 באוקטובר 2012
{{citation}}: (עזרה). - ^ S. R. Nathan; Timothy Auger (2011), An Unexpected Journey: Path to the Presidency, Singapore: Editions Didier Millet, p. 141, ISBN 978-981-426073-2.
- ^ Nathan, S. R. (2013). 50 Stories From My Life (באנגלית). Editions Didier Millet. pp. 77–80. ISBN 9789814385343.
- ^ 1 2 3 Alvin Chua (2011), S. R. Nathan, Singapore Infopedia, National Library Board, אורכב מ-המקור ב-31 באוקטובר 2013
{{citation}}: (עזרה). - ^ S R Nathan is elected President of Singapore: 18 August 1999, HistorySG, National Library Board, 2014, אורכב מ-המקור ב-2 במאי 2015
{{citation}}: (עזרה); "In pictures: The life of former president S R Nathan", The Straits Times, אורכב מ-המקור ב-24 באוגוסט 2016, נבדק ב-23 באוגוסט 2016{{citation}}: (עזרה). - ^ Press Statement by the Presidential Elections Committee on Applications for Certificates of Eligibility (PDF), Presidential Elections Committee, Elections Department, 13 באוגוסט 2005, אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 באוגוסט 2016
{{citation}}: (עזרה). - ^ Mr S R Nathan, The Istana, 25 בינואר 2013, אורכב מ-המקור ב-10 באפריל 2016
{{citation}}: (עזרה). - ^ President Nathan not seeking third term in office, Channel NewsAsia, 1 ביולי 2011
{{citation}}: (עזרה). - ^ Mr S.R. Nathan shares insights with Social Sciences students, Singapore Management University, 1 באפריל 2013, נבדק ב-25 באוגוסט 2016
{{citation}}: (עזרה). - ^ Alvin Chua (2011), S. R. Nathan, Singapore Infopedia, National Library Board, אורכב מ-המקור ב-31 באוקטובר 2013
{{citation}}: (עזרה). - ^ Lee Min Kok; Chong Zi Liang; Yuen Sin (1 באוגוסט 2016), "Former president S R Nathan in critical condition at SGH after suffering a stroke", The Straits Times
{{citation}}: (עזרה). - ^ "State flag to fly at half-mast; public can pay last respects on Thursday", The Straits Times: A3, 23 באוגוסט 2016, אורכב מ-המקור ב-24 באוגוסט 2016
{{citation}}: (עזרה). - ^ State Funeral Procession for S R Nathan to pass significant landmarks, Channel NewsAsia, 25 באוגוסט 2016, אורכב מ-המקור ב-25 באוגוסט 2016
{{citation}}: (עזרה). - ^ Ong Hwee Hwee, He ran away from home when he was 16 | The Straits Times, www.straitstimes.com, 1999-08-22 (באנגלית)
- ^ Hermes, Mrs Nathan: A picture of grace even in her moment of sorrow | The Straits Times, www.straitstimes.com, 2016-08-27 (באנגלית)