פריצה
פריצה היא חדירה למבנה (בית מגורים, חנות, מפעל וכדומה), למתחם מגודר או ספינה, לעיתים לשם ביצוע עבירה מסוג עוון או פשע, בדרך כלל גנבה.
פריצה נעשית פעמים רבות בעת שהמבנה או הרכוש ריק מאדם. פריצה למבנה מאוכלס עלולה להתפתח לשוד, שבו יש פגיעה בשוכני המבנה.
פריצה נעשית בדרך כלל דרך הפתחים שבמבנה - חלונות ודלתות, לעיתים תוך שימוש בכוח וגרימת נזק לפתח, ולעיתים תוך שימוש במפתח מתאים שמאפשר כניסה ללא גרימת נזק. לעיתים נדירות נערכת פריצה תוך כדי הריסה של אחד מקירות המבנה.
הפריצה כעבירה פלילית
סעיפים 405 עד 410 לחוק העונשין הישראלי מגדירים את המעשים המהווים פריצה במובנה הפלילי, ואת העונשים שרשאי בית משפט לגזור בגינם.
לפי סעיף 405 לחוק
א) השובר חלק חיצוני או פנימי של בנין, או פותח - במפתח, במשיכה, בדחיפה, בהרמה או בכל דרך אחרת - דלת, חלון, תריס או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בבנין או פתח הנותן מעבר מחלק לחלק בבנין, נקרא פורץ.
(ב) המכניס לבנין חלק מגופו או מן הכלי שהוא משתמש בו, נקרא נכנס.
(ג) הפורץ ונכנס או פורץ ויוצא, נקרא מתפרץ.
(ד) הנכנס לבנין באיום, בתחבולה, או בקנוניה עם אדם שבבנין, או נכנס לארובה או לפתח אחר של הבניין העומד פתוח דרך קבע לצורך מסוים וכרגיל אינו נועד לשמש לכניסה, רואים אותו כאילו פרץ ונכנס.
החוק קובע עונש של 5 שנות מאסר על מי שנכנס למקום במטרה לבצע גנבה או פשע, ועונש של 7 שנות מאסר על מי שהתפרץ למקום בכוונה לבצע גנבה או פשע, או התפרץ ממקום לאחר שביצע גנבה או פשע. כן קובע החוק נסיבות מחמירות לגבי מי שנשא נשק בזמן הכניסה או ההתפרצות. במקרה כזה, עונשי המאסר המקסימליים כפולים.
אף החזקת ציוד המשמש לפריצה, ללא הסבר סביר, מהווה עבירה פלילית שעונשה 3 שנות מאסר. אם התעוררו נסיבות מחשידות לגבי אדם שנתפס כשברשותו ציוד המשמש לפריצה, העונש המקסימלי יעמוד על 5 שנות מאסר. הנסיבות המחשידות שמונה החוק הן: כוונה לפרוץ או להיכנס לבניין ולבצע בו גנבה או פשע; כוונה לבצע פשע; הסוואת פנים בכוונה לבצע גנבה או פשע; הימצאות בבניין בכוונה לבצע גנבה או פשע, תוך נקיטת אמצעים להסתרת הנוכחות.
שכיחות העבירה והטיפול המשטרתי בה
פריצות לדירות מגורים, לבתי עסק ולכלי רכב הן בין העבירות הנפוצות ביותר שאזרחים סובלים מהן. בישראל עומד מספר תיקי החקירה שנפתחים בעקבות פריצות לבתים ולבתי עסק על כ-45,000 בשנה, נכון ל-2008. התמודדותה של המשטרה עם התופעה מוגבלת, ולעיתים קרובות מסתכם הטיפול המשטרתי ברישום התלונה בלבד. על-פי ראש אגף החקירות במשטרה יוחנן דנינו, רק ב-7% מעבירות הרכוש (הכוללות התפרצויות וגנבות רכב) מגלה חקירת המשטרה חשודים במעשה, ורק במקרה אחד מכל מאה מוגש כתב אישום.[1]
הגנה מפני פריצה
להגנה מפני פריצה נהוג למגן את המבנים, למשל בהתקנת סורגים על החלונות, או בהתקנת דלת פלדה, שאותה קשה לפרוץ מאשר דלת עץ. כדי למזער את נזקי הפריצה, אפשר לשמור בכספת חפצים בעלי ערך רב במיוחד כגון תכשיטים, או סכומי כסף מזומן גבוהים. פורצים עוקרים לעיתים את הכספת כולה על תכולתה. הגנה מסוג אחר ניתנת באמצעות אזעקה, המתריעה בעת שהיא מזהה פריצה, לבעלי המקום ו/או למוקד השולח סייר עם ניידת סיור למקום. אמצעי נוסף הוא כלבי שמירה מסוגים שונים: הכלבים מעירים את בעלי הבית בנביחותיהם בעת פריצה, ובחלק מהגזעים אף תוקפים את הפורץ. כדי להתגבר על כך, חלק מהפורצים מרעילים את הכלבים או מסממים אותם לפני הפריצה.
שמירה מוגברת מפני פריצה ניתנת באמצעות שומר הנמצא במבנה, או סיור הפוקד את המבנה לעיתים קרובות.
הגנה מסוג אחר, שאיננה מונעת את הפריצה אך מצמצמת את נזקה, ניתנת באמצעות ביטוח רכוש, הכולל גם כיסוי למקרה פריצה.
פריצות נודעות
פרשת ווטרגייט, שסופה בהתפטרותו של נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, החלה בפריצה למטה המפלגה הדמוקרטית בקומפלקס ווטרגייט אשר בוושינגטון הבירה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- topic/housebreaking פריצה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ דברי יוחנן דנינו בכנס לשכת עורכי הדין, אתר משפטון
