ראובן בריינין

ראובן בריינין
Reuben Brainin
לידה	16 במרץ 1862; ליאדי, בלארוס
פטירה	30 בנובמבר 1939 (בגיל 77); ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	האימפריה הרוסית, האימפריה האוסטרו-הונגרית, קנדה

ראובן בריינין (בלועזית: Reuben Brainin; פורים ה'תרכ"ב, 16 במרץ 1862, ליאדי – י"ח בכסלו ה'ת"ש, 30 בנובמבר 1939, ניו יורק) היה סופר עברי, יידי, מבקר ספרות, פובליציסט, ביוגרף, עורך ומתרגם.

תולדות חייו

ראובן בן מרדכי בריינין נולד בשנת 1862 בשטעטל ליאדי שבאימפריה הרוסית, כיום בלארוס. התחנך בחינוך יהודי מסורתי ולמד לימודים גבוהים במקצועות המתמטיקה (במוסקבה) והפילוסופיה (בווינה). החל ב-1888 התפרסמו כתביו בעיתונים העבריים "המליץ", "התורן", "הצפירה", "המגיד" ו"השילוח" וכן בכתב העת השקפה. בשנת 1895 החל להוציא לאור בווינה את כתב העת "ממזרח וממערב", אך הוצאתו פסקה לאחר הגיליון הרביעי. בשנת 1902 עבר להתגורר בברלין שבגרמניה.

עבודותיו הנודעות יותר היו פרסומיו הביוגרפים על מנהיגים יהודים, החל בפרץ סמולנסקין (1896) ואברהם מאפו (1900) ולמעלה ממאה ביוגרפיות של הוגים ואנשי רוח יהודים. במסגרת "לוח אחיאסף", אותו אף ערך בחלק מהשנים, התפרסמו כתביו על חייהם של מוריץ לצרוס, משה גידמן, תיאודור הרצל, ישראל זנגוויל ומקס נורדאו. בעיתון "השילוח" פורסמה ביקורתו על כתבי יהודה לייב גורדון, לצד טיפוחו את שאול טשרניחובסקי הצעיר.

בריינין אף היה המבקר הראשון שהתלונן על דלות העומק הפסיכולוגי של גיבורי ספרות ההשכלה, כמו בספריהם של אברהם מאפו ופרץ סמולנסקין. בכך הוא בישר למעשה את בואו של הזרם החדש בספרות: "המהלך החדש", שקרא לפיתוח פסיכולוגי של הגיבורים ולפישוט העלילות הנפתלות, תוך התמקדות בתיאור ריאליסטי של ההווי היומיומי.

בשנת 1897 השתתף בריינין בקונגרס הציוני הראשון. בהמשך ליווה את הקונגרסים הראשונים, ודיווח על רשמיו בעיתונות, וכן כתב את קורותיו של נשיא התנועה הציונית הרצל. בשנת 1903 הוצע על ידו חידוש הסנהדרין.^[1]

בשנת 1909 היגר לארצות הברית, וייסד בניו יורק את השבועון "הדרור". בין השנים 1912–1916 התגורר במונטריאול שבקנדה ושימש עורך העיתון הציוני "קענעדער אדלער" ובשנים 1915–1916 ערך את עיתון "דער וועג". כן היה ממייסדי הקונגרס היהודי הקנדי (CJCCC) והספרייה היהודית הציבורית במונטריאול. במרץ 1918, בימי הגיוס ללגיון היהודי באמריקה, שלח בריינין את שני בניו, יוסף ומשה, לשרת בחזית הארצישראלית במדי הצבא הבריטי.^[2] אחר כך עבר לעיר ניו יורק, ובין השנים 1919–1926 היה עורך "התורן" שיצא לאור בעיר, וכן עסק רבות בתרגום. בנוסף הרבה לפרסם בעיתון "העברי" שיצא בברלין ובניו יורק. בין השאר פרסם בעיתון זה ב-1918 סדרת מכתבים שקיבל מאישים יהודיים מרוסיה בהם הם תארו את מצבם הקשה של היהודים בתקופת ראשית שלטון הבולשביקים ובאזורים שנשארו תחת מאבקי השליטה.

בריניין ביקר ברוסיה בשנות ה-20 ופרסם שמצב היהודים שם טוב. סירובו לפרסם את רדיפות היהודים בברית המועצות עורר עליו את זעמם של רבים^[3], בהם של חיים נחמן ביאליק. ביאליק תקף את בריינין בחריפות וטען נגדו כי לא ניצל את הבמה הכתובה לנקיטת עמדה בנוגע לגורל היהודים באימפריה הרוסית: "מעשה בריינין הוא מעשה נבלה ותועבה (...) יצא בריינין, זקן עובר בטל זה, לבאר בעולם ישועת ישראל ברוסיה. ראוי איש זה להינחר כחזיר. יש להפילו לבלי הוסיף קום, כי לא באמת ובתמים הוא עושה את מעשהו [...] כי נמכר לעקר [=לגויים] בכסף ובטובת הנאה".^[4] במחצית השנייה של שנות העשרים יושבה המחלוקת בין בריינין וביאליק בבירור משפטי שערך בית הדין של הקונגרס הציוני.^[5] השופט היה סמי גרונמן.^[6]

בריינין היה נשוי ובעל משפחה. במשך 15 שנים היה גם מעורב במערכת יחסים ספרותית ורומנטית עם המשוררת חוה שפירא, אך הוא סירב לעזוב את משפחתו למענה, והקשר ביניהם נותק במהלך מלחמת העולם הראשונה.^[7]

ראובן בריינין הלך לעולמו בניו יורק בחורף 1939, בגיל 77.

על שמו נקרא רחוב בעיר תל אביב.

מכתביו

ראובן בריינין, כל כתבי ראובן בן מרדכי בריינין (3 כרכים), ניו-יורק: הוועד להוצאת כל כתבי ראובן בן מרדכי בריינין, תרפ"ג 1922-ת"ש.
ראובן בריינין, כתבים נבחרים (המהדירים: דניאל בן-נחום וד. הנגבי), מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ה-1965
ראובן בריינין, אברהם מאפו חייו וספריו, פיעטרקוב: תושיה תר"ס
ראובן בן מרדכי בריינין, חיי הרצל ("בשלשה חלקים"; יצא רק חלק אחד), ניו-יורק, אסף, תרע"ט-1919
ראובן בריינין, הספרות העברית ועתידותיה, [ניו יורק]: הסתדרות העברית באמריקה, תרע"ז
ראובן בריינין, שריפטען: ערצעהלונגען, ביאגראפיעס און קריטיק, ורשה: השחר, תרע"ב-1912 (ביידיש)

מתרגומיו

תיאודור הירצל, הגיתו החדש: חזיון בן ארבע מערכות (מתורגם מאשכנזית לעברית: על ידי ר. בריינין), ורשה: אחיאסף, תרנ"ה-1898
מכס נורדוי, פרדוקסים: פרקים בתורת הנפש (תרגם: ר. בריינין), פייטרקוב, תושיה, תרס"א-1900

מאמרים

ראובן בריינין, 'הקונגרס השני', המליץ, לח (1898), גיליון 212, עמ' 2.
ראובן בריינין, "ירושלם הבנויה", דואר היום, 1 במאי 1925

ראו גם

לקריאה נוספת

"הדאר", י"ב חשוון תרפ"ג (3 בנובמבר 1922) - מבחר מאמרים על ראובן בריינין לחג יובלו.
יעקב פיכמן, ראובן בריינין, הבימה העברית, 1 אוקטובר 1922 (מאמר מקיף).
פישל לחובר, ראובן בריינין, דבר, 19 בינואר 1940
צמח פלדשטיין, ראובן בריינין, במשעולי החנוך, 11 בינואר 1940
דניאל פרסקי, לזכר ראובן בריינין, על המשמר, 11 במאי 1962 [פורסם במקור ב"הדואר" ב-1932]
מרדכי אבישי, כתבי ראובן בריינין, על המשמר, 16 ביולי 1965.
שמואל שפירא, "לזכר ראובן בריינין", בתוך ספרו: אשר לאורם הלכתי, תל אביב: ידידי העלייה השנייה, תשכ"ו, עמ' 187–188 (נדפס לראשונה ב'במעלה', י"א בשבט ת"ש)
שמואל ורסס, "ראובן בריינין ברשות היחיד; עיונים ביומניו", בתוך: רגע של הולדת; מחקרים בספרות עברית ובספרות יידיש לכבוד דן מירון, בעריכת חנן חבר, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 39–55

קישורים חיצוניים

כתבי ראובן בריינין בפרויקט בן-יהודה
ר' בנימין, ראובן בריינין: שרטוטים, באתר פרויקט בן-יהודה
רשימת הפרסומים של ראובן בריינין, בקטלוג הספרייה הלאומית
ראובן בריינין, בספרייה היהודית הציבורית של מונטריאול – קורות חייו וכן תמונותיו (באנגלית)
ראובן בריינין, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
"ראובן בריינין", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הקונגרס היהודי הקנדי (באנגלית)
אוסף פרטי ראובן בריינין, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
ראובן בריינין, אתר אוצר התיישבות היהודים
ראובן ברינין (1862-1939), דף שער בספרייה הלאומית
ראובן בריינין, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

הערות שוליים

^ סנהדרין באנצקלופדית ynet, באתר הסנהדרין ומדינת הגאולה (הקישור אינו פעיל, 15 ביולי 2017)
^ Elias Gilner, War and Hope, New-York: Herzl Press, 1969, עמ' 176
^ מפרשת נפתולי הקיום של התרבות העברית ברוסיה, דבר, 28 במאי 1929
^ שמואל אבנרי, "למי אפנה אם לא לכבודו": ביאליק ככתובת עליונה לתהיות, לבקשות ולאיומים, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2007
^ חמוטל בר יוסף, "חיי ביאליק בזמן המהפיכות ברוסיה ויחסו לרעיון המהפכה" באתר אוניברסיטת בן-גוריון (הקישור אינו פעיל, 15 ביולי 2017), וכן שמואל אבנרי, "וכי נמכור נמכרתי לך, אני ומכנסי וסנדלי", באתר הארץ, 24 ביולי 2008
^ הארץ, מוסף תרבות וספרות, מרים זיוף ונועם זיוף, "גרשם שלום וראובן בריינין מסתפרים בירושלים", עמוד 1, יום שישי, כ"כ בחשון תשע"ח, 17 בנובמבר 2017
^ שלומית קינל, לא עוד שה אילמת שאינה יודעת לפתוח פיה, באתר הארץ, 20 בפברואר 2008

[1] סנהדרין באנצקלופדית ynet, באתר הסנהדרין ומדינת הגאולה (הקישור אינו פעיל, 15 ביולי 2017)

[2] Elias Gilner, War and Hope, New-York: Herzl Press, 1969, עמ' 176

[3] מפרשת נפתולי הקיום של התרבות העברית ברוסיה, דבר, 28 במאי 1929

[4] שמואל אבנרי, "למי אפנה אם לא לכבודו": ביאליק ככתובת עליונה לתהיות, לבקשות ולאיומים, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2007

[5] חמוטל בר יוסף, "חיי ביאליק בזמן המהפיכות ברוסיה ויחסו לרעיון המהפכה" באתר אוניברסיטת בן-גוריון (הקישור אינו פעיל, 15 ביולי 2017), וכן שמואל אבנרי, "וכי נמכור נמכרתי לך, אני ומכנסי וסנדלי", באתר הארץ, 24 ביולי 2008

[6] הארץ, מוסף תרבות וספרות, מרים זיוף ונועם זיוף, "גרשם שלום וראובן בריינין מסתפרים בירושלים", עמוד 1, יום שישי, כ"כ בחשון תשע"ח, 17 בנובמבר 2017

[7] שלומית קינל, לא עוד שה אילמת שאינה יודעת לפתוח פיה, באתר הארץ, 20 בפברואר 2008

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]


לידה	16 במרץ 1862 ליאדי, בלארוס
פטירה	30 בנובמבר 1939 (בגיל 77) ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	האימפריה הרוסית, האימפריה האוסטרו-הונגרית, קנדה

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: בריה בפני עצמה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ראובן בריינין