הוויה וזמן

הוויה וזמן (בגרמנית: Sein und Zeit) הוא ספר שנכתב ב-1927 בידי הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר. למרות שהוא נכתב במהרה, ועל אף העובדה שהיידגר מעולם לא השלים את הפרויקט אותו התווה בהקדמה לספר, "הוויה וזמן" נחשב לעבודתו החשובה ביותר ואף השפיע רבות על הפילוסופיה של המאה ה-20 בכלל, ועל אקזיסטנציאליזם, הרמנויטיקה ודקונסטרוקציה בפרט.

הוויה וזמן
Sein und Zeit

עטיפת המהדורה הצרפתית של הוויה וזמן
מידע כללי
מאת	מרטין היידגר
שפת המקור	גרמנית
סוגה	ספרות עיון
נושא	הוויה (פילוסופיה), מטאפיזיקה
הוצאה
תאריך הוצאה	1927
הוצאה בעברית
תרגום	תורגם חלקית
סדרה
הספר הבא	Kant and the Problem of Metaphysics

הפרויקט המקורי של היידגר

הספר "הוויה וזמן" היה מיועד בתחילה להכיל שני כרכים עיקריים שיהיו מורכבים משלושה חלקים כל אחד. היידגר נאלץ לפרסם את ספרו לאחר שהשלים רק את שני החלקים הראשונים של הכרך הראשון של הפרויקט. שאר החלקים של הפרויקט לא פורסמו מעולם, אם כי ניתן למצוא התייחסויות אליהם בקורסים שהתפרסמו כספרים בין השנים 1926-1929.

תקציר הספר

בעמודיו הראשונים של הספר, היידגר מתאר את הפרויקט אותו נטל על עצמו במילים הבאות: "כוונתנו במסכת הבאה היא לעבוד על שאלת משמעותה של ההוויה, ולעשות כן באופן קונקרטי". היידגר טוען, בהמשך לכך, כי המסורת האונטולוגית פסחה על שאלה זו בכך שהיא ניסחה אותה כשאלה הנוגעת לטבע הישות הניתנת לידיעה אנושית ובכך הניחה את המבוקש בכל הנוגע לאפיון של ההוויה. ב"הוויה וזמן" היידגר ניסה לאפיין את האדם כשואל שאלת הישות. כשואל, לטענת היידגר, האדם פתוח לקבלת תשובות שונות לשאלה זו לפי האופן שבו הישות נחשפת בפניו בפעילותו-בעולם.

ברמה הפורמלית היידגר מציע, כחלופה, להבין את ההוויה עצמה באופן מובחן מישויות אחרות. לפי היידגר, מה שמבחין את ההוויה מהישויות בעולם הוא שההוויה היא תמיד רק אפשרות, ולכן לא ניתנת לזיהוי עם אף ישות מסוימת. להפך, לטענת היידגר, אפיון הישויות נעשה מתוך שדה האפשרויות שנפתחות עבור היות-האדם-בעולם ולכן הוא כרוך באופן מהותי בצמצום האפשרויות הללו לכדי קביעה של ישויות. בספר היידגר מנסה לאפיין את התנאים להופעה של כל ישות באשר היא. היידגר טוען כי תפיסת ההוויה מובילה להבהרת משמעותה ("sinn des seins", "האופן שבו דבר-מה נעשה לניתן להבנה כדבר-מה"). לפי היידגר, ככל שמובן זה של ההוויה קודם לכל יחס מסוים לעולם לגבי אופן הקיום של כל ישות פרטיקולרית, הוא קדם-מושגי, לא-פרופוזיציונאלי ולפיכך גם קדם-מדעי. האונטולוגיה היסודית (כך היידגר מכנה את החקירה שלו ב"הוויה וזמן") תבאר את ההבנה הקודמת לכל אופן אחר של ידיעה או פרשנות, כמו השימוש בלוגיקה, תאוריה, אונטולוגיה ספציפית או מחשבה רפלקטיבית. לעומת זאת, היידגר מדגיש, אין גישה אחרת להוויה מאשר הישויות עצמן – כלומר, שאלת ההוויה צריכה להישאל באשר לישות כלשהי ובהתייחס להווייתה.

Dasein

ערך מורחב – Dasein

השאלה שהיידגר מבקש לשאול ב"הוויה וזמן", לפיכך, היא "מהי הישות שתעניק לנו גישה לשאלת משמעות ההוויה?" תשובתו של היידגר היא שישות זו היא הישות שעבורה לשאלת ההוויה יש משמעות, שעבורה שאלת ההוויה חשובה. כלומר, הישות שעבורה ההוויה היא שאלה היא איננה מה אלא מי. היידגר קורא לישות זו בשם "Dasein" (ביטוי שעשוי להיות מתורגם לעברית כ"היות-פה" או "היות-שם"). המתודה בה נוקט היידגר בספר כוללת את ניסיון האפיון של ה-Dasein, זאת במטרה להבין את משמעותה של ההוויה עצמה באמצעות פרשנות ממד הזמניות של ה-Dasein (שינוי בממד זה של ה-Dasein, לפי היידגר, נושא בחובו את משמעותה של אותה ישות).

האפיון של ה-Dasein ב"הוויה וזמן" הוא דו-שלבי: בחטיבה הראשונה היידגר מאפיין באופן כללי את ה-Dasein כהיות-בעולם והיות-עם-אחרים. באפיון זה היידגר מבקש להבהיר את האופן הפרשני שבו אדם נגש לעולם באופן יום-יומי, בעיקר על בסיס הפעילויות הפרקטיות שהוא מבצע על בסיס יום-יומי ותפקידיו ביחס לאחרים. בחטיבה השנייה היידגר מאפיין את האדם ביחס לשאלת הופעתו השלמה (כמכלול של אפשרויותיו) מה שהיידגר מכנה 'אותנטיות'. הניתוח של היידגר מגיע למסקנה כי בבסיס הווייתו של ה-Dasein ישנה אי-אפשרות של האפשרות של הופעתו כמכלול, מה שחוסם בסופו של דבר אפיון אונתולוגי שלם של האדם משום שהאדם כשלם לעולם לא מופיע בעולם, אלא רק האדם בחלקיותו ובסופיותו.

זמן

לבסוף, שאלת האותנטיות של ה-Dasein לא יכולה להיות מובחנת מה"היסטוריות" של ה-Dasein. מחד גיסא, ה-Dasein כבן תמותה "נמתח" בין לידה ומוות, ו"מושלך" אל תוך עולם, כלומר, מושלך אל תוך אפשרויותיו, אפשרויות שה-Dasein נדרש לאמץ. מאידך גיסא, הגישה של ה-Dasein אל אותו עולם ואל אותן אפשרויות תמיד נעשית דרך ההיסטוריה ודרך המסורת – זוהי שאלת ה"היסטוריות של העולם": בין השלכותיה של שאלה זו, לפי היידגר, היא שאפשרות האותנטיות של ה-Dasein מצויה ביכולתו לבחור "גיבור". תוצאת ההתקדמות של טיעון זה היא הרעיון לפיו הווייתו של ה-Dasein היא הזמן. אף על פי כן, היידגר מסכם את עבודתו ברצף שאלות מסתוריות אשר צופות את הצורך לשחזר את ההיסטוריה של הפילוסופיה והאופן שבו אופני-ההבנה המרכזיים שלה הובנו עד כה. שאלות אלו, עם זאת, לא נענו באופן ישיר מעולם במסגרת החקירה של "הוויה וזמן", אך שרידים של הפרויקט ניתן למצוא בחיבורו "בעיות מרכזיות בפילוסופיה" שמסכם קורס שהוא נתן לאחר פרסום "הוויה וזמן" ב-1928.

תרגום לעברית

על הזמן [מתוך ספרו היות שזמן Sein und Zeit]. מרתין היידגר. תרגום: אלכסנדר ברזל. תל אביב: מפעל השכפול של הסתדרות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב. תשכ"ד.

קישורים חיצוניים

• הוויה וזמן, באתר OCLC (באנגלית)