קפא"י
קפא"י (ראשי תיבות: קופת פועלי ארץ ישראל) הייתה קרן שהוקמה על פי הצעת שלמה קפלנסקי בוועידה השנייה של הברית העולמית של פועלי ציון, שנערכה בשנת 1909 בעיר קרקוב. מטרתה – "עידוד ההגירה של פועלים יהודים לארץ-ישראל וביסוסם הכלכלי, החברתי והתרבותי במשק של היישוב".
את הרעיון להקמת הקופה הגתה רחל ינאית בן-צבי, במאמר שפרסמה בשנת 1907 בעיתון "פארווערטס".
הקפא"י הייתה ארגון של "גדוד העבודה", ומטרתה הייתה לארגן ולפתח שיתוף ייצרני בארץ ישראל. הוועידה השלישית שתוכננה לשנת 1911, עמדה להשלים את תקנון הקפא"י ולהפעילה. ניהולה היה צריך להתבצע על ידי זרוע של הברית העולמית המהווה את המזכירות שלה בארץ ישראל ("משרד העבודה"). הקופה הוקמה בפועל בשנת 1912 בניהולו של דוד בלוך.
הקופה ראתה לנגד עיניה עידוד פועלים יהודים לעבודה בארץ ישראל בדרך של שיתוף והרעיון הקואופרטיבי וזאת על ידי תמיכה כספית בקבוצות קואופרטיביות והשתלמויות מקצועיות לחבריהן או למועמדים להסתפח אליהן. בנוסף תמכה קפא"י ברעיון השיתוף על ידי תמיכה בעיתונות סוציאליסטית והדפסת ספרות מתאימה או תרגומה. קפא"י תמכה גם בהקמת בתי הבראה לפועלים. במהלך מלחמת העולם הראשונה הלוותה קפא"י כספים לאיכרים על מנת שיעסיקו פועלים שסבלו ממחסור בעבודה[1].
בשנת 1918 סייעה להקמת איילת השחר[2] וכן סייעה ליישובים האחרים באצבע הגליל: תל חי, מחניים וכפר גלעדי[3]. בשנת 1920 סייעה הקפא"י לוועדת המים בהקמת חברת הספנות העברית הראשונה – החברה לאסדות וספנות חופית בע"מ – אשר רכשה את החלוץ, אסדת משא ממונעת, אונייתו הראשונה של היישוב בא"י שסימנה את ראשיתו של הצי העברי.
סעיף 2 של ההחלטות השונות שהתקבלו בוועידת היסוד של ההסתדרות קבע "כל המוסדות המטפלים בעניינים הנכנסים לחוג פעולת ההסתדרות, הקיימים עכשיו ברשותן של המפלגות בארץ, עוברים לרשותה של ההסתדרות הכללית.", על סמך סעיף זה בתוספת סעיף ח' של חוקת ההסתדרות שאמר "ההסתדרות הכללית היא היחידה העוסקת בכל העניינים הנכנסים לחוג פעולתה, והיא גם באת הכוח היחידה של כל העובדים בארץ, כלפי פנים וכלפי חוץ, בכל אותם העניינים". ברית "פועלי ציון" העולמית התנגדה להעברת קפא"י להסתדרות כנדרש מהחלטות אלו ולשם כך, בוועידת קרלסבד של ארץ ישראל העובדת שהתקיימה ב-1923 בהמשך לקונגרס ה-13, הוחלט (סעיף 4) כי קפא"י יהיה מוסדם המשותף של ברית פועלי ציון וההסתדרות הכללית בהנהלה משותפת וכי (סעיף 6) בתום שנה תועבר להסתדרות ולוועד לענייני ארץ ישראל העובדת.
כתוצאה מפשרה זו, ולאחר אשרורה של ההחלטה בוועידה השנייה של ארץ ישראל העובדת, הועברה הקפא"י בשנת 1925 להסתדרות העובדים הכללית[4] והפכה לחברת בת של "חברת העובדים".
בדו"ח של ההסתדרות מ-1930 דווח שכספי הקופה חולקו כדלהלן[5]:
- 25% לצורכי עלייה, עבודה, ארגון, השכלה מקצועית, הנוער העובד, הגנת העובד
- 30% לקואפרציה קבלנית לבניין, ארגון והדרכה בעבודות ציבוריות
- 21% לתרבות, חינוך וספורט
- 7% לחקלאות
- 9% לקואפרציה יצרנית וצרכנית
- 1% לבתי פועלים
- 7% לקופת חולים ובתי הבראה
במשך שנים עמד בראש הקופה דוד בלוך שעודד בעזרת הכספים שנאספו הן התיישבות (קואפרטיבית) והן התאגדויות קואופרטיביות כדוגמת דפוס אחדות בירושלים.
המילונאי דן פינס קרא לבנו קפאי (ראשי התיבות של "קופת פועלי ארץ ישראל"), על שם הקופה.
קישורים חיצוניים
עריכה- קפא"י (קופת פועלי ארץ ישראל), באתר תנועת העבודה הישראלית
- מ.ד., דבר היום - שלושים שנה לפעולותיה של קופת פועלי ארץ ישראל, דבר, 13 ביולי 1943
- מגביות ההסתדרות בחוץ לארץ, דבר, 30 בנובמבר 1937
הערות שוליים
עריכה- ^ פתח תקווה - הקפא"י ואיכרים, דואר היום, 2 במרץ 1922
- ^ אילת השחר, דבר, 15 ביוני 1925
- ^ ז. דויד, מהיומן, דבר, 4 בדצמבר 1960
- ^ יצחק בן-צבי, קופתינו, דבר, 8 בדצמבר 1925
- ^ מרדכי נמיר, עשר שנות ההסתדרות במספרים, דבר, 21 בדצמבר 1930