ויקיפדיה

פרס נובל לשלום

אחד מפרסי הנובל

פרס נובל לשלום הוא פרס המוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום או אישים שפעלו למען מטרות הומניטריות כמו זכויות האדם ומודעות סביבתית.

פרס נובל לשלום
Nobels fredspris
פרס נובל לשלום
פרס נובל לשלום
תיאור מוענק על תרומה יוצאת דופן בתחום השלום
מיקום הטקס אוסלו, נורווגיה
מדינה שוודיהשוודיה שוודיה
הגוף המעניק ועדת פרס נובל מטעם מורשתו של אלפרד נובל
תקופת הפרס 10 בדצמבר 1901 – הווה (123 שנים)
Nobelprize.org

בניגוד לשאר פרסי נובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שוודיה, מוענק פרס נובל לשלום בבית עיריית אוסלו, בירת נורווגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו, שאת ועדת הפרס יבחר הפרלמנט הנורווגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורווגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשוודיה לא הייתה לנורווגיה מסורת מלחמתית.[1]

מועמדות לפרס

עריכה
 
מרכז נובל לשלום, באוסלו

מועמדים לפרס יכולים להיות מוצעים על ידי אנשים שהוגדרו על־פי תקנות הוועדה, כגון: זוכי פרס נובל לשעבר, חברי הפרלמנט הלאומי, פרופסורים (בתחומים מסוימים), רקטורים ונשיאי אוניברסיטאות, שופטים בינלאומיים, חברי הוועדה לשעבר ועוד. הוועדה שומרת את רשימת המועמדים בסוד ואף מבקשת מהמועמדים עצמם שלא לפרסם זאת.

המועמדויות מוגשות בדרך כלל בסביבות חודש פברואר של שנת הפרס, אך הן יכולות להיות מוגשות עד ישיבתה הראשונה של הוועדה.

הוועדה היא בת חמישה חברים וראשת הוועדה הנוכחית היא ברית רייס-אנדרסון, חברת פרלמנט ושרה לשעבר, שכיהנה מטעם מפלגת העבודה הנורווגית. היא מכהנת בתפקידה מ-2017. שפת הדיונים של הוועדה היא נורווגית. המועמדויות יכולות להיות מוגשות בשפות שונות, בדרך כלל אנגלית, אולם היו מועמדויות שהוגשו בגרמנית וצרפתית.

רשימת המועמדים לפרס בשנים 1901–1955 פורסמה.‏[2]

עם פרסום רשימות המועמדים התברר כי אדולף היטלר היה מועמד לפרס נובל לשלום בשנת 1939 על ידי אריק ברנדט, חבר פרלמנט שוודי מהמפלגה הסוציאליסטית. ברנדט ביטל את הגשת המועמדות של היטלר כעבור מספר ימים, והגשתו הייתה סאטירית ונועדה להגחיך את מועמדותו של נוויל צ'מברלין על חלקו בהסכם מינכן.[3] מועמדים ידועים לשמצה נוספים לפרס נובל לשלום היו יוסיף סטלין ובניטו מוסוליני.

לא רק אישים יכולים להיות מועמדים אלא גם ארגונים. בין הארגונים המפורסמים שזכו בפרס נמנים: הצלב האדום, האיחוד האירופי, והארגון למניעת הפצת נשק כימי.

זוכים שסירבו לקבל את הפרס

עריכה

רק זוכה אחד סירב לקבל את הפרס מיוזמתו: לה דק טהו (וייטנאם): דחה את פרס נובל לשלום לשנת 1973 אותו נבחר לקבל עם הנרי קיסינג'ר.

בנוסף אנדרי סחרוב שהיה דיסידנט זכה בפרס ב-1975 אך לא הורשה על ידי שלטונות ברית המועצות להשתתף בטקס. ליו שיאובו שזכה בפרס ב-2010 היה אסיר פוליטי באותה תקופה והשלטונות בסין מנעו ממנו ומאשתו להגיע לטקס הענקת הפרס.

הסכסוך הישראלי-ערבי והפרס

עריכה
 
ראלף באנץ' ראשון הזוכים בפרס על תרומתו לפתרון הסכסוך. צילום: קארל ואן וכטן

מספר פעמים הוענק הפרס על מעשים הקשורים לסכסוך הישראלי-ערבי. הדבר קרה לראשונה ב-1950 כשהפרס הוענק לראלף באנץ' על ניהול המשא ומתן בין נציגי ישראל לנציגי מדינות ערב ברודוס שהתנהל בין ינואר ליולי 1949, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי שביתת הנשק בין המדינות המעורבות במלחמת העצמאות. פרס נובל לשלום לשנת 1978 הוענק למנחם בגין ואנואר סאדאת על הסכם קמפ דייוויד (הפרס ניתן עוד לפני הסכם השלום). פרס נובל לשלום לשנת 1994 הוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת על הסכמי אוסלו. זוכה נוסף שהפרס שלו קשור לסכסוך הוא ג'ימי קרטר שהיה המתווך בין ישראל למצרים בשיחות השלום וזכה בפרס נובל בשנת 2002 על מפעל חייו.

הענקת הפרס לערפאת עוררה מחלוקת עזה אף בתוך ועדת הפרס עצמה. באופן חסר תקדים, קורה כריסטיאנסן, אחד מחמשת חברי הוועדה התפטר במחאה על הענקת הפרס לערפאת. אמנם גם ב-1973 התפטרו שניים מחברי הוועדה במחאה על הענקת הפרס באותה שנה להנרי קיסינג'ר, אך הם השעו את הודעת הפרישה עד לאחרי הטקס, בעוד כריסטיאנסן התפטר מיד אחרי אישור הפרס ומחה ברחובות אוסלו במהלך הטקס. בראיון שהתקיים עמו כעבור ארבע שנים הוא טען: "אינני גיבור. פשוט לא הייתי מסוגל יותר להסתכל במראה אילו המשכתי להיות חבר בוועדה שנותנת פרס לערפאת".

זוכי פרס נובל לשלום

עריכה
 
ברק אובמה מקבל את פרס נובל לשלום - "על מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים"
שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1901   ז'אן אנרי דינן שווייץ  שווייץ מייסד הצלב האדום.
  פרדריק פאסי הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת מייסד החברה הצרפתית לשלום
1902   אלי דוקומון שווייץ  שווייץ מזכיר כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ.
  שארל אלבר גובאט מזכ"ל האיגוד הבין-פרלמנטרי
1903   רנדל קרמר בריטניה  הממלכה המאוחדת חבר הפרלמנט הבריטי ומזכיר הליגה הבינלאומית לבוררות
1904   המוסד לחוק בינלאומי בלגיה  בלגיה על מאמציה כגוף לא רשמי לנסח את העקרונות הכלליים של מדע המשפט הבינלאומי
1905   ברטה פון זוטנר האימפריה האוסטרו-הונגרית  האימפריה האוסטרו-הונגרית נשיאת כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ, האישה הראשונה שזכתה בפרס זה
1906   תאודור רוזוולט ארצות הברית  ארצות הברית נשיא ארצות הברית, על ניסוח חוזה השלום במלחמת רוסיה–יפן, הסכם פורטסמות'
1907   ארנסטו תאודורו מונטה ממלכת איטליה  ממלכת איטליה נשיא הליגה הלומברדית לשלום
  לואי רנו הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת פרופסור לחוק בין-לאומי מאוניברסיטת סורבון, פריז
1908   קלאס פונטוס ארנולדסון שוודיה  שוודיה חבר הפרלמנט השוודי ומייסד הליגה השוודית לשלום ובוררות
  פרדריק באייר דנמרק  דנמרק חבר הפרלמנט הדני ונשיא כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ
1909   אוגוסט ברנארט בלגיה  בלגיה ראש ממשלת בלגיה וחבר הפרלמנט, חבר בית הדין הבינלאומי בהאג
  פול אנרי ד'אטורנל דה קונסטן הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת סנטור צרפתי, הקבוצה הפרלמנטרית הצרפתית לבוררות התנדבותית, ומייסד הוועדה להגנה על אינטרסים לאומיים ופשרה בינלאומית
1910   לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ שווייץ  שווייץ ששימשו כקישור בין אגודות השלום במדינות השונות.
1911   טוביאס אסר הולנד  הולנד מייסד הוועידות הבינלאומיות לחוק הפרטי בהאג
  אלפרד הרמן פריד האימפריה האוסטרו-הונגרית  האימפריה האוסטרו-הונגרית עיתונאי ומייסד הפרסום Die Friedenswarte.
1912   אליהוא רוט[א] ארצות הברית  ארצות הברית מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחראי על מספר הסכמי בוררות
1913   הנרי לה פונטן בלגיה  בלגיה סנטור בלגי ונשיא לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ
1914 לא הוענק עקב מלחמת העולם הראשונה.
1915
1916
1917   הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שווייץ  שווייץ על לקיחת המשימה הכבירה של ניסיון להגן על זכויותיהם של אסירי מלחמה רבים בכל הצדדים (של מלחמת העולם הראשונה), לרבות זכותם ליצור קשר עם משפחותיהם
1918 לא הוענק עקב מלחמת העולם הראשונה.
1919   וודרו וילסון ארצות הברית  ארצות הברית נשיא ארצות הברית, על הקמת חבר הלאומים
1920   לאון בורז'ואה הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת מזכיר המדינה הצרפתי, נשיא הפרלמנט ונשיא מועצת חבר הלאומים
1921   ילמאר ברנטין שוודיה  שוודיה ראש ממשלת שוודיה ונציג שוודיה במועצת חבר הלאומים
  כריסטיאן לאנגה נורווגיה  נורווגיה מזכ"ל הארגון הבין-פרלמנטרי
1922   פריטיוף ננסן נורווגיה  נורווגיה מדען וחוקר, ונציג נורווגיה לחבר הלאומים. מייסד "דרכוני ננסן" לפליטים
1923 לא הוענק
1924
1925   סר אוסטן צ'מברלין[א] בריטניה  הממלכה המאוחדת מזכיר החוץ הבריטי ואחד ממייסדי הסכמי לוקרנו
  צ'ארלס דוז[א] ארצות הברית  ארצות הברית סגן נשיא ארצות הברית ויו"ר ועדת הפיוס של בעלות הברית
1926   אריסטיד בריאן הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת שר החוץ הצרפתי, אחד ממנסחי הסכמי לוקרנו
  גוסטב שטרזמן רפובליקת ויימאר  גרמניה קנצלר גרמניה, שר החוץ ואחד ממנסחי הסכמי לוקרנו
1927   פרדיננד בואסון הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת פרופסור באוניברסיטת סורבון ומייסד הליגה לזכויות האדם
  לודוויג קווידה רפובליקת ויימאר  גרמניה פרופסור באוניברסיטת ברלין, חבר הפרלמנט הגרמני ומשתתף במספר ועידות שלום
1928 לא הוענק
1929   פרנק קלוג[א] ארצות הברית  ארצות הברית מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחד ממייסדי הסכם קלוג-בריאן
1930   נתן סודרבלום שוודיה  שוודיה ארכיבישוף שוודי ומנהיג התנועה האקומנית לאיחוד כל הכנסיות הנוצריות
1931   ג'יין אדמס ארצות הברית  ארצות הברית סוציולוגית אמריקאית והנשיאה הבינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש
  ניקולס מארי באטלר נשיא אוניברסיטת קולומביה ומקדם הסכם קלוג-בריאן
1932 לא הוענק
1933   סר נורמן אנג'ל[א] בריטניה  הממלכה המאוחדת סופר בריטי וחבר המועצה המבצעת של חבר הלאומים ושל מועצת השלום הלאומית
1934   ארתור הנדרסון מזכיר החוץ הבריטי ונשיא ועידת פירוק הנשק של 1932
1935   קרל פון אוסייצקי[ב] גרמניה הנאצית (1935–1945)  גרמניה הנאצית עיתונאי ופציפיסט גרמני, על מאבקו נגד ההתחמשות של גרמניה
1936   קרלוס לאמאס ארגנטינה  ארגנטינה מזכיר המדינה הארגנטיני, נשיא חבר הלאומים, ומתווך בסכסוך בין פרגוואי ובוליביה
1937   רוברט ססיל בריטניה  הממלכה המאוחדת פוליטיקאי ודיפלומט בריטי, ממיסדי חבר הלאומים ופעיל שלום במסגרתו
1938   משרד ננסן הבינלאומי לפליטים חבר הלאומים  חבר הלאומים על עבודתם בעזרה לפליטים.
1939 לא הוענק עקב מלחמת העולם השנייה.
1940
1941
1942
1943
1944   הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שווייץ  שווייץ הוענק רטרואקטיבית בשנת 1945.
1945   קורדל הול ארצות הברית  ארצות הברית מזכיר המדינה של ארצות הברית ומשתתף בכיר בייסוד האומות המאוחדות
1946   אמילי גרין באלץ' פרופסור אמריקאית להיסטוריה וסוציולוגיה ונשיאת כבוד בינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש
  ג'ון מוט יו"ר המועצה המיסיונרית הבינלאומית ונשיא הברית העולמית של האגודות הנוצריות של צעירים
1947   מועצת שירות הידידים הבריטית בריטניה  הממלכה המאוחדת בשם אגודת הידידים הידועה יותר בשם "קווייקרים"
אגודה אמריקאית לשירותי הידידים ארצות הברית  ארצות הברית
1948 לא הוענק
1949   לורד בויד אור בריטניה  הממלכה המאוחדת רופא בריטי, אחד המארגנים הראשיים ומנהל ארגון המזון והחקלאות הכללי, נשיא מועצת השלום הלאומית והארגון הבינלאומי של ארגוני שלום
1950   ראלף באנץ' ארצות הברית  ארצות הברית פרופסור באוניברסיטת הרוורד, מתווך בארץ ישראל, 1948
1951   לאון ז'ואו צרפת  צרפת נשיא המועצה הבינלאומית של האיחוד האירופי, חבר המועצה של ארגון העובדים הבינלאומי
1952   אלברט שווייצר צרפת  צרפת על ייסודו של בית חולים בגאבון
1953   ג'ורג' מרשל ארצות הברית  ארצות הברית מזכיר המדינה ומזכיר ההגנה של ארצות הברית, נשיא הצלב האדום האמריקאי, מייסד תוכנית מרשל
1954 נציבות האו"ם לפליטים האומות המאוחדות  האומות המאוחדות ארגון סיוע בינלאומי נוסד על ידי האו"ם ב-1951
1955 לא הוענק.
1956
1957   לסטר פירסון קנדה  קנדה שר החוץ הקנדי, נשיא המושב השביעי של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, על הקמת כוח החירום של האומות המאוחדות לאחר מבצע סיני
1958   דומיניק פיר בלגיה  בלגיה אב המסדר הדומיניקני, מנהיג ארגון הסיוע לפליטים "l'Europe du Coeur au Service du Monde".
1959   פיליפ נואל-בייקר בריטניה  הממלכה המאוחדת חבר הפרלמנט הבריטי, פעל כל חייו לשלום ושיתוף פעולה בינלאומי.
1960   אלברט לוטולי דרום אפריקה (1928–1994)  איחוד דרום אפריקה (נולד ברודזיה הדרומית) נשיא הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) בדרום אפריקה
1961   דאג המרשלד[ג] שוודיה  שוודיה המזכיר הכללי של האומות המאוחדות (הפרס הוענק לאחר מותו)
1962   לינוס פאולינג ארצות הברית  ארצות הברית מדען מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, על מאבקו להפסקת הניסויים בנשק גרעיני
1963   הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שווייץ  שווייץ עבור עבודתם בהגנה על זכויות האדם ב-100 שנות קיומה של הצלב האדום הבינלאומי.
  הליגה של אגודות הצלב האדום
1964   מרטין לותר קינג ארצות הברית  ארצות הברית על מאבקו למען זכויות האזרח
1965   יוניסף האומות המאוחדות  האומות המאוחדות קרן הילדים של האומות המאוחדות
1966 לא הוענק.
1967
1968   רנה קאסן צרפת  צרפת נשיא בית הדין האירופי לזכויות אדם
1969   ארגון העבודה הבינלאומי האומות המאוחדות  האומות המאוחדות
1970   נורמן בורלוג ארצות הברית  ארצות הברית על מחקרו במרכז הבינלאומי לשיפור התירס והחיטה, מקסיקו סיטי
1971   וילי ברנדט גרמניה  גרמניה המערבית על מדיניות החוץ של גרמניה המערבית שהביאה להתקרבות לגוש המזרחי (אוסטפוליטיק)
1972 לא הוענק
1973   הנרי קיסינג'ר ארצות הברית  ארצות הברית על הפסקת האש שהייתה אמורה לסיים את מלחמת וייטנאם
  לה דק טהו[ד] וייטנאם  וייטנאם (צפון)
1974   שון מקברייד אירלנד  אירלנד נשיא לשכת השלום הבינלאומית, ונשיא ועדת האומות המאוחדות לענייני נמיביה
  אייסאקו סאטו יפן  יפן ראש ממשלת יפן, הוענק עבור הוויתור על האופציה הגרעינית ביפן ועל מאמציו לקדם פיוס באזור.
1975   אנדריי סחרוב[ה] ברית המועצות  ברית המועצות על פעילותו למען זכויות אדם
1976   בטי ויליאמס בריטניה  הממלכה המאוחדת מייסדות תנועת השלום של צפון אירלנד
  מייריד קוריגן
1977 אמנסטי אינטרנשיונל בריטניה  הממלכה המאוחדת על פעילותם להגנת זכויות האדם של אסירי מצפון ולמניעת עינויים.
1978   אנואר סאדאת מצרים  מצרים על המשא ומתן לשלום בין ישראל ומצרים.
  מנחם בגין ישראל  ישראל (נולד ב-האימפריה הרוסית (1883–1917)  רוסיה)
1979   אמא תרזה הודו  הודו (נולדה ב-סקופיה, כיום מקדוניה הצפונית  מקדוניה הצפונית) מנהיגת מסדר המיסיונרים של צדקה
1980   אדולפו פרס אסקיבל ארגנטינה  ארגנטינה על פעילותו למען זכויות אדם
1981 נציבות האו"ם לפליטים האומות המאוחדות  האומות המאוחדות פרס נובל שני לארגון הסיוע הבינלאומי שנוסד על ידי האו"ם ב-1951
1982   אלווה מירדאל שוודיה  שוודיה נציגים בוועדת האומות המאוחדות לפירוק החימוש
  אלפונסו גרסיה רובלס מקסיקו  מקסיקו
1983   לך ואלנסה   פולין מייסד תנועת סולידריות ולימים נשיא פולין
1984   דזמונד טוטו דרום אפריקה (1928–1994)  דרום אפריקה הבישוף של יוהנסבורג; מזכ"ל לשעבר, מועצת הכנסיות של דרום אפריקה, על פעילותו נגד האפרטהייד
1985   האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית ארצות הברית  ארצות הברית על הפצת מידע ויצירת מודעות בנושא לוחמה אטומית
1986   אלי ויזל ארצות הברית  ארצות הברית (נולד ב-ממלכת רומניה  ממלכת רומניה) סופר וניצול שואה, הפרס הוענק על פועלו ב"ועדה הנשיאותית לזכר השואה", שבראשה עמד.
1987   אוסקר אריאס סנצ'ס קוסטה ריקה  קוסטה ריקה נשיא קוסטה ריקה, על יוזמתו לשיחות שלום במרכז אמריקה
1988   כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות האומות המאוחדות  האומות המאוחדות עבור מאמציהם אשר שתרמו תרומה חשובה לקראת מימוש אחד העקרונות הבסיסיים של האומות המאוחדות.
1989   טנזין גיאטסו הודו  הודו(נולד ב-טיבט  טיבט) הדלאי לאמה ה-14, הוענק על מאבקו למען שחרור טיבט, הוא התנגד בעקביות לשימוש באלימות. במקום זאת הוא הטיף פתרונות של שלום המבוסס על סובלנות וכבוד הדדי כדי לשמר את המורשת ההיסטורית והתרבותית של בני עמו.
1990   מיכאיל גורבצ'וב ברית המועצות  ברית המועצות נשיא ברית המועצות, על תרומתו לסיום המלחמה הקרה
1991   אונג סן סו צ'י[ו]   בורמה על מאבקה הלא אלים של מנהיגת האופוזיציה הבורמזית למען דמוקרטיה וזכויות אדם
1992   ריגוברטה מנצ'ו גואטמלה  גואטמלה כאות הוקרה לעבודתה לצדק חברתי ופיוס אתנו-תרבותי על בסיס כבוד לזכויות עמים ילידים
1993   נלסון מנדלה דרום אפריקה (1928–1994)  דרום אפריקה על עבודתם לסיומו של שלטון האפרטהייד, ועל הנחת היסודות להקמת משטר דמוקרטי בדרום אפריקה
  פרדריק וילם דה קלרק
1994   יאסר ערפאת הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית

(נולד ב-ממלכת מצרים  ממלכת מצרים)

על מאמצם ליצור שלום במזרח התיכון וחתימתם על הסכמי אוסלו
  יצחק רבין ישראל  ישראל
  שמעון פרס ישראל  ישראל (נולד ב-  פולין)
1995   יוסף רוטבלט הרפובליקה הפולנית השנייה  הרפובליקה הפולנית השנייה

הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת

על מאמציהם להקטין את תפקידו של הנשק הגרעיני בפוליטיקה הבינלאומית, ובטווח הארוך, לחסלו כליל
  קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים קנדה  קנדה
1996   קרלוס פליפה חימנז בלו מזרח טימור  מזרח טימור על פעילותם לקראת פתרון של שלום לסכסוך במזרח טימור
  חוזה רמוס הורטה
1997   המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים שווייץ  שווייץ על מאמציהם לאיסור שימוש וניקוי שטחים ממוקשים נגד אדם
  ג'ודי ויליאמס ארצות הברית  ארצות הברית
1998   ג'ון יום אירלנד  אירלנד על מאמציהם למצוא פתרון שלום לסכסוך בצפון אירלנד
  דייוויד טרימבל[4] הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
1999   רופאים ללא גבולות[5] שווייץ  שווייץ על תרומתם ההומניטרית במספר יבשות
2000   קים דה-ג'ונג[6] קוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית על עבודתו למען דמוקרטיה וזכויות אדם בקוריאה הדרומית ובמזרח אסיה בכלל, והפיוס עם קוריאה הצפונית בפרט
2001   האומות המאוחדות[7] האומות המאוחדות  האומות המאוחדות על עבודתם לארגון עולם שליו יותר
  קופי אנאן גאנה  גאנה
2002   ג'ימי קרטר[8] ארצות הברית  ארצות הברית על מאמציו למצוא פתרונות שלום לסכסוכים בינלאומיים, קידום הדמוקרטיה וזכויות האדם, וקידום של התפתחות כלכלית וסוציאלית
2003   שירין עבאדי[9] איראן  איראן על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות האדם
2004   ואנגרי מאטאיי קניה  קניה על תרומתה לפיתוח בר-קיימא, דמוקרטיה, ושלום
2005   הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית[10] האומות המאוחדות  האומות המאוחדות על תרומתם למניעת הפצת נשק גרעיני לצרכים צבאיים
  מוחמד אל-בראדעי[10] מצרים  מצרים
2006   מוחמד יונוס[11] בנגלדש  בנגלדש על הקמת בנק להלוואות קטנות לעניי בנגלדש
  בנק גרמין
2007   הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים האומות המאוחדות  האומות המאוחדות על הגברת המודעות לשינוי האקלים ולהתחממות העולמית
  אל גור[12] ארצות הברית  ארצות הברית
2008   מרטי אהטיסארי[13] פינלנד  פינלנד על פעילותו למען השלום במספר מקומות בעולם במשך למעלה משלושה עשורים
2009   ברק אובמה[14] ארצות הברית  ארצות הברית על מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים
2010   לְיוּ שְיַאוֹבּוֹ[ז][15] הרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין על מאבקו הארוך והבלתי אלים למען זכויות אדם בסיסיות בסין
2011   אלן ג'ונסון-סירליף[16] ליבריה  ליבריה על מאבקן הבלתי-אלים למען ביטחון לנשים וזכויות הנשים לשותפות מלאה בבניית שלום
  לימה בואי
  תוואכול כרמאן[17] תימן  תימן
2012   האיחוד האירופי[18] האיחוד האירופי  האיחוד האירופי על שישה עשורים של תרומה לקידום השלום, הפיוס, הדמוקרטיה וזכויות האדם באירופה
2013   הארגון למניעת הפצת נשק כימי[19] בינלאומי על מאמציו הנרחבים להשמיד את הנשק הכימי בעולם
2014   מלאלה יוספזאי[20] פקיסטן  פקיסטן על מאבקם נגד הדיכוי של ילדים ואנשים צעירים ועל זכותם של כל הילדים לחינוך.
  קאילש סאטיארת'י הודו  הודו
2015   קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה[21] תוניסיה  תוניסיה על פעולותיו למען הדמוקרטיה בעת מהפכת היסמין בתוניסיה
2016   חואן מנואל סנטוס[22] קולומביה  קולומביה על מאמציו ההחלטיים להביא סוף למלחמת האזרחים שנמשכת יותר מ-50 שנה.
2017   התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני[23] "על פועלם למקד את תשומת הלב להשלכות הקטסטרופליות של כל שימוש שהוא בנשק גרעיני, ועל מאמציו הבלתי נדלים לקדם אמנה עולמית שתאסור שימוש בנשק מסוג זה".[24]
2018   דניס מקווגי[25] הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו  הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו על מאמציהם להפסיק את השימוש באלימות מינית ככלי נשק במלחמות ובעימותים חמושים
  נאדיה מוראד[25] עיראק  עיראק
2019   אבי אחמד[26] אתיופיה  אתיופיה על מאמציו לקידום השלום ושיתוף פעולה בין לאומי ובפרט על מאמציו לפתרון סכסוך הגבולות עם אריתריאה
2020   תוכנית המזון העולמית האומות המאוחדות  האומות המאוחדות על מאמציו להילחם ברעב, על תרומתו לשיפור התנאים לשלום באזורים שנפגעו מסכסוך ופועל ככוח מניע במאמצים למנוע את השימוש ברעב כנשק מלחמה וסכסוך
2021   דמיטרי מוראטוב רוסיה  רוסיה על מאבקם למען חופש הביטוי
  מריה רסה הפיליפינים  הפיליפינים
2022   אלס ביאליצקי בלארוס  בלארוס על קידום החברה האזרחית במדינותיהם, ועל קידום הזכות לבקר כוח ולהגן על על זכויות אזרחיות בסיסיות
ממוריאל רוסיה  רוסיה
המרכז לחירויות אזרחיות אוקראינה  אוקראינה
2023   נרגוס מוחמדי איראן  איראן על מאבקה נגד דיכוי נשים באיראן ומאבקה לקידום זכויות אדם וחירות לכולם
2024   ניהון הידאנקיו יפן  יפן על על מאמציו ליצור עולם ללא נשק גרעיני, ועל הצגת עדויות לכך שאסור שייעשה אי פעם שימוש נוסף בנשק גרעיני.
  1. ^ 1 2 3 4 5 אליהוא רוט, אוסטן צ'מברלין, צ'ארלס דוז, פרנק קלוג, ונורמן אנג'ל קיבלו בפועל את פרסם שנה אחת מאוחר יותר מאשר מצוין בטבלה. הפרסים הוענקו להם באיחור של שנה מאחר שהוועדה החליטה כי אף אחת מהמועמדויות בשנה שבו הם מופיעים בטבלה לא עמדה בקריטריונים בצוואתו של נובל; ע"פ התקנות, הוועדה עכבה את הענקת הפרסים עד השנה העוקבת, אף על פי שהם הוענקו כפרס השנה הקודמת.
  2. ^ הפרס של קרל פון אוסייצקי הוענק שלא בפניו משום שסירב למסור את דרכונו לידי ממשלת גרמניה
  3. ^ הוענק לאחר מותו
  4. ^ סירב לקבל את הפרס
  5. ^ הוענק שלא בפניו משום שסירב למסור את דרכונו לידי ממשלת ברית המועצות.
  6. ^ הוענק שלא בפניה כי היא הוחזקה במעצר בית בידי ממשלת בורמה. בעקבות שחרורה ממעצר בית והבחירות לבית הנבחרים, סו צ'י קיבלה את הפרס באופן אישי ב-16 ביוני 2012.
  7. ^ הוענק שלא בפניו משום ששהה במאסר בסין.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פרס נובל לשלום בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Why Norway?, The Nobel Peace Prize (באנגלית)
  2. ^ בסיס נתונים למועמדים לפרס נובל לשלום, 1901 - 1955(הקישור אינו פעיל, 15.12.2020)
  3. ^ The darkly ironic 1939 letter nominating Adolf Hitler for the Nobel Peace Prize
  4. ^ שרון שדה, מהפך בצפון אירלנד; הסכם השלום בסכנת קריסה, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2003
  5. ^   דניאל דולב, הארגונים שזכו בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2013
  6. ^ אבירם חניק, סיאול, ‏בין אור הנרות לאור הירח: שיעור באזרחות מדרום קוריאה, באתר גלובס, 27 במאי 2017
  7. ^ שלמה שמיר, פרס נובל לשלום יוענק לאו"ם ולמזכירו קופי אנאן, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2001
  8. ^ סוכנויות הידיעות, פרס נובל לשלום לנשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2002
  9. ^ הניו יורק טיימס,הסוכנויות, פרס נובל לשלום לפעילת זכויות האדם האיראנית שירין עבאדי, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2003
  10. ^ 1 2 יוסי מלמן, שלמה שמיר, אל-בראדעי וסבא"א זכו בנובל על מאבקם בהפצת הגרעין, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2005
  11. ^ הניו יורק טיימס,מאת סליה דוגר, הזוכה: כלכלן מבנגלדש, מקים "בנק לעניים", באתר הארץ, 14 באוקטובר 2006
  12. ^ צפריר רינת, אל גור ופאנל שינוי האקלים של האו"ם זכו בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2007
  13. ^ סוכנויות הידיעות, פרס נובל לשלום הוענק לנשיא פינלנד לשעבר, מארטי אהטיסארי, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2008
  14. ^ אלוף בן, פרס נובל לשלום לברק אובמה | פרס על הצעת מחקר, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2009
  15. ^ רויטרס, 18 מדינות יחרימו את טקס הענקת פרס נובל לפעיל זכויות אדם סיני, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2010
  16. ^ סוכנויות הידיעות, נשיאת ליבריה קיבלה פרס נובל, אך נלחמת על כסאה, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011
  17. ^   מירה צורף, פואמת השחרור של האשה התימנייה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2013
  18. ^ אנשיל פפר, נובל לשלום לאיחוד האירופי: פרס מוצדק שהוא גם תמרור אזהרה, באתר TheMarker‏, 12 באוקטובר 2012(הקישור אינו פעיל, 15.12.2020)
  19. ^ AP ורויטרס, הארגון למניעת הפצת נשק כימי הוא הזוכה בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2013
  20. ^   הגרדיאן והניו יורק טיימס, דרכה של הנערה הפקיסטאנית שהטליבאן ניסה לחסל אל פרס נובל לשלום, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2014
  21. ^   הגרדיאן ואי-פי, פרס נובל לשלום הוענק לקוורטט הדיאלוג הלאומי של תוניסיה על תרומתו למעבר לדמוקרטיה, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2015
  22. ^ הניו יורק טיימס, הגרדיאן, רויטרס ו״הארץ״, על אף דחיית הסכם הפיוס עם המורדים: נשיא קולומביה זכה בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2016
  23. ^ הארץ, הגרדיאן ורויטרס, הקמפיין לפירוז העולם מנשק גרעיני זכה בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2017
  24. ^ "The Nobel Peace Prize 2017 - Press Release". www.nobelprize.org. נבדק ב-2017-10-06.
  25. ^ 1 2 הגרדיאן,אי-פי והארץ, פרס נובל לשלום הוענק לצעירה יזידית ורופא מקונגו על פעילותם נגד אלימות מינית, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2018
  26. ^ גיא אלסטר‏, ראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד זכה בפרס נובל לשלום, באתר וואלה, 11 באוקטובר 2019


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרס_נובל_לשלום&oldid=39999956"