ניוקאסל יונייטד

ניוקאסל יונייטד
Newcastle United F.C.
מידע כללי
שם מלא	מועדון כדורגל ניוקאסל יונייטד
כינוי	'מגפייז'
תאריך ייסוד	1892
אצטדיון	סנט ג'יימס פארק, ניוקאסל ; (תכולה: 52,405)
בעלים	קרן ההשקעות הציבורית הסעודית (80%); RB Sports & Media (‏10%); PCP Capital Partners (‏10%)
נשיא	יאסיר אל-רומאיאן
יו"ר	יאסר א-רומאיאן
מאמן	אדי האו
ליגה	פרמייר ליג
	www.newcastleunited.com
תלבושת

מועדון הכדורגל ניוקאסל יונייטד (באנגלית: Newcastle United Football Club - NUFC) הוא מועדון כדורגל אנגלי מקצועני ותיק מהעיר ניוקאסל שבצפון-מזרח אנגליה, המשחק בפרמייר ליג. הקבוצה מזוהה עם חולצות הפסים בצבעי שחור ולבן וכינויה הוא ה"מגפייז" (Magpies) - זן מסוים של עורבים. אצטדיון הקבוצה הוא סנט ג'יימס' פארק שמכיל כ-53,000 מקומות ונחשב אחד המפוארים בבריטניה.

הקבוצה מכונה המגפייז (The Magpies) כי מדי הקבוצה בצבעי השחור והלבן דומות לאלו של ציפור המגפי. בנוסף אוהדי הקבוצה מכונים "The Toon Army" - 'צבא העיירה' (Town Army) במבטא ג'ורדי, ונחשבים כאחד הקהלים התומכים והנאמנים ביותר באנגליה^[1]. המנון הקבוצה הוא "Blaydon Races" - במקור שיר על מרוץ מפורסם בעיר. האוהדים נוהגים לשיר את הבית הראשון של השיר ואת הפזמון שלו: "Blaydon Races"^[2]. אוהדי הקבוצה מזוהים עם מכרות הפחם שבאזור. יריבתה המסורתית היא שכנתה מדרום סנדרלנד. על אף שמדובר בשתי ערים שונות המשחק ביניהן מכונה "דרבי הצפון" או "הדרבי של נהר הטיין". הדרבי בין שתי הקבוצות התקיים לראשונה ב-1898 ונחשב אחד המשחקים החמים בבריטניה.

קבוצת הכדורגל נוסדה ב-1892 על ידי איחוד שני מועדונים יריבים מעיר הפועלים הצפונית - ניוקאסל מערב וניוקאסל מזרח. בעברה הייתה, במספר תקופות, קבוצת צמרת שזכתה באליפויות ובגביעים. סיימה במקום השני פעמיים (1996, 1997), לאחר שחזרה לליגה הבכירה תחת המנג'ר קווין קיגן, אולם בשנים שעברו מאז פחתו הישגיה. היא אף הידרדרה לליגת המשנה בעונת 2008/2009, אך זכתה בה בעונה העוקבת ושבה לשחק בפרמייר ליג בעונת 2010/2011.

סמל הקבוצה והשחקן הדומיננטי ביותר שלה בעבר הקרוב היה אלן שירר. שירר הוא מלך השערים של המועדון בכל הזמנים עם 206 כיבושים, כשאת השער ששבר את השיא הקודם (200 שערים של ג'קי מילבורנס, שהחזיק בשיא משנת 1957) הוא כבש ב-4 בפברואר 2006 במשחק ביתי מול פורטסמות'. את שערו האחרון הוא הבקיע מול היריבה השנואה סנדרלנד ב-17 באפריל של אותה שנה. המועדון והאוהדים נפרדו משירר במשחק פרידה חגיגי מול סלטיק.

בשיא ההופעות של הקבוצה מחזיק שוער העבר ג'ימי לורנס, שהופיע ב-496 משחקים בשנים 1904 ל-1921.

המועדון היה בבעלות מייק אשלי משנת 2007 עד 2021, שהחליף את סר ג'ון הול. המועדון הוא המועדון ה-17 בעולם במונחי הכנסות שנתיות, והניב 169.3 מיליון אירו בשנת 2015. בשנת 1999, היה מועדון הכדורגל החמישי בעולם, והשני באנגליה אחרי מנצ'סטר יונייטד מבחינת גודל ההכנסות. ב־7 באוקטובר 2021, המועדון נקנה תמורת 300 מיליון ליש"ט על ידי קונסורציום בראשות קרן העושר הריבונית של ממשלת ערב הסעודית, קרן ההשקעות הציבורית. הרכישה הפכה את ניוקאסל למועדון העשיר ביותר בפרמיירליג האנגלי.

היסטוריה

שנים ראשונות ותור הזהב של הקבוצה

ניוקאסל נגד ארסנל, 1906

סנט ג'יימס' פארק

המועדון הוקם בדצמבר 1892 על ידי איחודן של שתי קבוצות, 'ניוקאסל מזרח' ו'ניוקאסל מערב', שהתחרו במסגרת 'הליגה הצפונית'. ההחלטה על איחוד הקבוצות הגיעה בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה הקבוצה המערבית, וכללה חוזה שכירות על אצטדיונה של 'ניוקאסל מערב' - אצטדיון סנט ג'יימס פארק, המשמש את הקבוצה מאז ועד היום. מספר שמות הוצעו עבור הקבוצה החדשה (כולל ניוקאסל ריינג'רס וניוקאסל סיטי) אך לבסוף הוחלט על 'ניוקאסל יונייטד', שם ששיקף את ייעודה של הקבוצה להוות מועדון אחד שסביבו תתאחד העיר כולה, בניגוד לערים אחרות באנגליה.

בעשור הראשון של המאה העשרים נחלה הקבוצה הצלחה גדולה וזכתה שלוש פעמים באליפות אנגליה, בשנים 1905, 1907 ו-1909 (בשנה זו זכתה הקבוצה גם במגן הקהילה). ההצלחה של הקבוצה הגיעה גם במשחקי גביע ה-FA כשהקבוצה העפילה לגמר המפעל חמש פעמים בין השנים 1905 ו-1911, אך, עם זאת, ההצלחה במפעל זה הייתה חלקית כיוון שבאותן שנים הצליחה הקבוצה לזכות בגביע רק פעם אחת, בשנת 1910, לאחר ניצחון על בארנסלי בגודיסון פארק.

בתואר הבא שלה זכתה ניוקאסל בשנת 1924, לאחר שניצחה את אסטון וילה בגמר הגביע שנערך באצטדיון ומבלי. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1927, הוביל הקפטן הוג'י גלאקר את ניוקאסל לזכייה רביעית ואחרונה בתואר אליפות אנגליה.

לאחר מלחמת העולם השנייה הצליחה הקבוצה לחזור ולקטוף תארים נוספים, כשבמהלך שנות החמישים זכתה שלוש פעמים בגביע האנגלי לאחר ניצחונות על בלקפול (0-2, 1951), ארסנל (0-1, 1952) ומנצ'סטר סיטי (1-3, 1955). ניוקאסל הגיעה לגמר פעמיים נוספות בעשור זה, כשבשורותיה מככבים ג'קי מילבורן ובובי מיצ'ל. בשנים שלאחר מכן דעכה הקבוצה וירדה לליגה השנייה, אך כשלשורותיו חזר הקפטן הוותיק ג'ו הארבי, הפעם כמנג'ר, הצליח המועדון להיבנות מחדש, לזכות באליפות הליגה השנייה (1965) ולחזור לצמרת הכדורגל האנגלי.

בעונת 1969/1968 השתתפה ניוקאסל לראשונה במפעל אירופאי, גביע הירידים (כיום גביע אופ"א), והפתיעה רבים כשגם זכתה בו. בדרך לתואר הדיחה ניוקאסל את ספורטינג ליסבון, פיינורד, ריאל סרגוסה וגלאזגו ריינג'רס. בגמר פגשה ניוקאסל את אויפשט ההונגרית, ניצחה 0–3 בסנט ג'יימס' פארק ו-2–3 בהונגריה וזכתה להניף את הגביע, כשלמעשה היה זה התואר האחרון בו זכתה הקבוצה.

בשנים שלאחר הזכייה בגביע ערי הירידים החתים הארבי שחקנים רבים שהצליחו להלהיב את הקהל ולהתחבר אליו, אך הבולט מכולם היה ללא ספק מלקולם מקדונלד, שנחשב עד היום לאחד הכוכבים הגדולים והפופולריים ביותר שלבשו את מדי הקבוצה. "סופרמאק" הוביל את ניוקאסל לגמר גביע ה-FA ב-1974 ולגמר גביע הליגה ב-1976, אך הקבוצה הפסידה בשתי הפעמים.

היחלשות הקבוצה והפיכתה לקבוצת מרכז טבלה

בתקופה שלאחר מכן נחלשה הקבוצה וירדה לליגה השנייה, עד שבשנת 1982 הוחתם קווין קיגן שהחזיר אותה לליגה הבכירה. בשנת 1989 נשרה ניוקאסל שוב, אך גם הפעם היה זה קיגן, כמאמן, שהציל אותה. ניוקאסל, שסבלה מעונה קטסטרופלית וכבר הייתה בדרך לליגה השלישית, ניצחה בשני המשחקים האחרונים של העונה (את פורטסמות' ולסטר סיטי) ושרדה בליגת המשנה. בעונה שלאחר מכן הצעיד קיגן את המועדון לזכייה באליפות הליגה השנייה וההעפלה לפרמייר ליג. ניוקאסל המשיכה לשחק כדורגל מצוין ולהשתלב בצמרת הפרמייר ליג כשלרשותה עומדים אנדי קול ופיטר בירדסלי.

בעונת 1995/1996, עם הצטרפותם של שחקנים בעלי שם דוגמת דויד ז'ינולה ולס פרדיננד, הייתה ניוקאסל במרחק נגיעה מזכייה באליפות אנגליה, לראשונה מאז שנת 1927. אף על פי שכבר הובילה את הליגה בפער של 12 נקודות מהבאה אחריה הפסידה הקבוצה את מרוץ האליפות למנצ'סטר יונייטד, לאחר איבוד נקודות במשחקים האחרונים של העונה, בהם ההפסד 3–4 מול ליברפול במחזור ה-32 של אותה עונה, במה שנחשב בעיני רבים כמשחק הגדול ביותר בתולדות הפרמייר-ליג^[3]^[4].

לאחר האכזבה הגדולה רכשה ניוקאסל את אלן שירר מבלקברן רוברס - העברה שהיוותה שיא העברות עולמי באותם ימים (15 מיליון ליש"ט), אך למרות זכייתו של שירר בפרס נעל הזהב האירופית ובחירתו לכדורגלן העונה, שוב סיימה ניוקאסל רק כסגנית. הקבוצה מצאה מעט נחמה בכך שהמקום השני הקנה לה את הזכות להשתתף בליגת האלופות לראשונה בתולדותיה, בעונת 1997/1998. אף על פי שהודחה בשלב הבתים, אוהדי הקבוצה זוכרים מאותה עונה בעיקר את הניצחון 2–3 על ברצלונה, שהגיע הודות לשלושער של פאוסטינו אספרייה הקולומביאני. שנה קודם לכן, ב-1996, נרכשה הקבוצה על ידי איש העסקים ג'ון הול, אך ב-1997 נרכשה הקבוצה שוב, הפעם בידי פרדי שפרד, שהחזיק בה עד 2007.

בעונות 1997/1998 ו-1998/1999 השתתפה ניוקאסל פעמיים ברציפות בגמר גביע ה-FA אך שוב נאלצה להסתפק בסגנות, כשארסנל ומנצ'סטר יונייטד מנצחות אותה (בהתאמה) וזוכות בו. בעונת 2002/2003 חזרה ניוקאסל לליגת האלופות. לאחר שלושת המשחקים הראשונים במפעל עמדה הקבוצה ללא נקודות וללא שער זכות. למרות זאת, הצליחה הקבוצה "לחזור מהקבר" ולהעפיל לשלב הבתים השני של המפעל לאחר ניצחונות בכל שלושת משחקי הגומלין (נגד יובנטוס, דינמו קייב ופיינורד). את שלב הבתים השני סיימה הקבוצה במקום השלישי לאחר הפסדים לברצלונה, ניצחונות על באייר לברקוזן, תבוסה ביתית מול אינטר מילאנו ותיקו בסן סירו (משחק אליו הגיעו עשרת אלפים "ג'ורדים"). את הליגה האנגלית באותה עונה סיימה ניוקאסל במקום השלישי שהקנה לה שוב את הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות, אך בתחילת העונה הבאה הודחה הקבוצה על ידי פרטיזן בלגרד ולא העפילה לשלב הבתים של המפעל. ניוקאסל נשרה לגביע אופ"א והגיעה עד לחצי הגמר בו הפסידה לאולימפיק מרסיי.

תקופת מייק אשלי

ב-2007 רכש המיליארד הבריטי מייק אשלי 93% מהמועדון תמורת כ-133 מיליון פאונד. בעונת 2007/2008 הציגה הקבוצה יכולת דלה בליגה ובגביע. המנג'ר סם אלרדייס פוטר באמצע העונה, ובמקומו מונה קווין קיגן. מצב הקבוצה השתפר הודות לבואו של קיגן, אך ויכוח בינו לבין אשלי סביב מכירת כוכב הקבוצה ג'יימס מילנר לאסטון וילה הוביל לפיטוריו של קיגן ולמינויו של ג'ו קיניר כמאמן זמני.

ב-1 באפריל 2009, מספר ימים לאחר שקיניר לקה בהתקף לב, מונה אלן שירר כמאמן עד לסיום העונה, אך ב-24 במאי אותה שנה ירדה ניוקאסל לצ'מפיונשיפ לאחר הפסד 1:0 לאסטון וילה במחזור האחרון של עונה זו. באוקטובר 2009 מונה כריס יוטון כמאמן הקבוצה. ב-20 בדצמבר של אותה שנה שברה ניוקאסל שיא נוכחות קהל במשחק צ'מפיונשיפ כש-49,664 אוהדים הגיעו למשחק הדרבי מול מידלסברו בסט. ג'יימס'ס פארק. ב-5 באפריל 2010, בתום שנה אחת בצ'מפיונשיפ, הבטיחה ניוקאסל את חזרתה לפרמייר ליג, כחודש לפני סיום העונה.

ב-24 באפריל 2010, במשחק הביתי מול איפסוויץ' טאון, הוענק לקבוצה גביע אליפות הצ'מפיונשיפ, כשעוד קודם לכן הבטיחה הקבוצה את זכייתה במקום הראשון ובאליפות הליגה. היה זה המשחק הביתי האחרון של העונה והתוצאה (2-2) חתמה עונה שלמה ללא הפסד בית, כשניוקאסל היא הקבוצה היחידה בכל הליגות באנגליה שמגיעה להישג הנדיר בעונה זו.

בתחילת חודש דצמבר 2010 פוטר כריס יוטון מאימון הקבוצה, ובמקומו מונה אלן פארדיו. בינואר 2015, לאחר כארבע שנים בתפקיד, פוטר פארדיו ועוזר המאמן החליף אותו עד סוף העונה ורק הצליח להציל אותה עד המשחק האחרון לעונה הזאת כשניוקאסל ניצחה את ווסט האם 2-0. בסוף העונה הודיעה הקבוצה על פיטורי ג'ון קרבר וצוותו ועל מינוי סטיב מאקלרן, ב-10 ביוני 2015. תשעה חודשים לאחר שמונה, פוטר מאקלרן ב-11 במרץ 2016 לאחר הפסד 1–3 לבורנמות', ובאותו יום מונה רפאל בניטס למאמנה הראשי של הקבוצה.

בסיום עונת 2015/2016 נשרה הקבוצה לליגת המשנה, אחרי שש עונות בפרמייר ליג, אך לאחר עונה אחת העפילה בחזרה. ב-17 ביולי 2019 מונה סטיב ברוס למאמנה של הקבוצה, כאשר חתם על חוזה עד שנת 2022^[5].

תקופת השליטה של קרן ההשקעות הציבורית הסעודית

באוקטובר 2021 המועדון נרכש ממייק אשלי על ידי קרן ההשקעות הציבורית הסעודית, שבראשה עומד יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אאל סעוד^[6]^[7]^[8]^[9]. זמן קצר לאחר הרכישה פוטר סטיב ברוס מאימון הקבוצה לאחר רצף כישלונות שהציבו את הקבוצה במקום ה-19, הלפני אחרון בטבלה, וכשהיא ללא ניצחון אחרי שמונה מחזורים מפתיחת עונת 2021/2022 בפרמייר ליג. במקומו מונה לתפקיד אדי האו. כחלק מתהליך בניית הקבוצה נרכשו קירן טריפייר מאתלטיקו מדריד בחלון ההעברות הראשון לאחר רכישת הקבוצה, בינואר 2022, תמורת 22 מיליון יורו, והיה לרכישה היוקרתית הראשונה בעידן הסעודי. הקבוצה הצליחה להישאר בליגה תחת אדי האו וסיימה במקום ה-11.

בעונת 2022/2023 סיימה הקבוצה במקום הרביעי בפרמייר ליג וחזרה לליגת האלופות לאחר 20 שנות היעדרות.

בעלים לאורך השנים

ניוקאסל יונייטד הוקמה במקור כחברה פרטית מוגבלת במניות ב-6 בספטמבר 1895. המועדון נסחר בצורה כזו ברוב המאה ה-20 ונשלטה על ידי המשפחות מקיג', ווסטווד וסימור, עד אפריל 1997, כאשר ג'ון הול, שרכש 72.9% מהמועדון תמורת 3 מיליון ליש"ט בשנת 1991, הנפיק את מניות המועדון בבורסה כחברה בבעלות מוגבלת עם פחות ממחצית המניות שנמכרו למשפחת הול, כאשר הרוב הוחזק בידי שותפו העסקי פרדי שפרד. מאוחר יותר באותה שנה הול התפטר מתפקיד יו"ר המועדון והוחלף על ידי שפרד, כשמשפחת הול מיוצגת בדירקטוריון על ידי בנו, ג'ון דאגלס. בדצמבר 1998, לאחר שרכשה 6.3% ממניות המועדון תמורת 10 מיליון ליש"ט, קבוצת התקשורת NTL שקלה השתלטות מלאה על המועדון, אך העסקה נפלה מאוחר יותר לאחר שוועדת התחרות, שהוקמה באפריל 1999, הביעה חששות מפני מועדוני כדורגל בבעלות חברות תקשורת.

בשנת 2007, איש העסקים מייק אשלי רכש 41% ממניות המועדון מידי דאגלס וג'ון הול, באמצעות חברת האחזקות סנט ג'יימס אחזקות, כאשר המטרה היא לרכוש את שאר אחוזי השליטה במועדון. עם רכישה זו הוא מינה את כריס מורט ליו"ר הקבוצה, והמשיך לרכוש מניות נוספות, כשהוא מגדיל את נתח השליטה ל-93.19% מהמועדון עד 29 ביוני 2007. נתון זה הגיע ל-95% ב-11 ביולי 2007, מה שאילץ את שאר בעלי המניות למכור את מניותיהם והציב אותו כבעל השליטה היחידי במועדון. ברם, אשלי לא הצליח להצעיד את המועדון לצמרת הפרמייר ליג וספג ביקורת רבה מאוהדי הקבוצה מאז השלמת רכישת המועדון, ולפיכך, על פי דיווחים, הוא תכנן למכור את המועדון בשלוש הזדמנויות שונות לאורך השנים (ב-2008, ב-2009 וב-2017), אך הדבר לא צלח.

באפריל 2020 דווח באופן נרחב כי קונסורציום המורכב מקרן השקעות ציבורית סעודית, PCP Capital Partners והאחים רובן, הגישו הצעה לרכישת ניוקאסל יונייטד. ההצעה עוררה חששות וביקורת ציבורית. במאי 2020 קראו שני חברי פרלמנט בריטיים שמרנים לממשלה לבחון את ההיבטים של העסקה, כאשר קרל מקרטני קרא לבלום את המכירה מחשש להשתלטות גופים רודניים בעלי מוניטין מפוקפק על מועדוני כדורגל אנגלים. במאי 2020 דיווח ה"גרדיאן" כי הפרמייר ליג השיגה דו"ח מארגון הסחר העולמי (שפורסם בפומבי בחודש שלאחר מכן), ובו עדויות לכך שאזרחים סעודים גיבו גופי שידורי ספורט פיראטיים כמו beoutQ. ביוני 2020 דיווח ה"גרדיאן" כי ריצ'רד מאסטרס, רמז להשתלטות על ניוקאסל יונייטד. עם זאת, חברי הפרלמנט הזהירו, כי תהיה זו "השפלה" לאפשר לקונסורציום סעודי להשתלט על המועדון בהתחשב ברקע הבעייתי של המדינה בענייני זכויות אדם ושידורי ספורט פיראטיים. ב-30 ביולי 2020 הודיעה קרן ההשקעות הציבורית הסעודית על פרישתה מהסכם ניוקאסל, לאחר שדיווחים רבים בתקשורת הדגישו אותה כמפירת זכויות אדם, וארגון הסחר העולמי קבע כי היא עומדת מאחורי מסע הפיראטיות באמצעות beoutQ. "בהערכה עמוקה לקהילת ניוקאסל ולמשמעות מועדון הכדורגל עבורה, הגענו להחלטה לסגת מהאינטרס שלנו לרכוש את מועדון הכדורגל של ניוקאסל יונייטד", נמסר בהודעת קרן ההשקעות עם הפרישה. הקרן גם ציינה כי "התהליך הממושך" היה גורם מרכזי בנסיגה מהעסקה. נפילת העסקה ספגה ביקורת נרחבת מצד אוהדי ניוקאסל, כאשר חבר הפרלמנט מניוקאסל צ'י אונוואורה האשים את הפרמייר ליג בהתייחסות לאוהדי המועדון ב"בוז". למרות נסיגת הקונסורציום, המשא ומתן על השתלטות הקונסורציום על המועדון נמשכו. ב-9 בספטמבר 2020 פרסמה ניוקאסל יונייטד הצהרה הטוענת כי הפרמייר ליג דחתה רשמית את השתלטות הקונסורציום, והאשימה את מאסטרס ודירקטוריון הליגה שהם "לא פועלים כראוי ביחס לעסקה", תוך קביעה כי המועדון ישקול כל פעולה משפטית רלוונטית. הפרמייר ליג הכחישה זאת בתוקף בהצהרה שפורסמה למחרת, והביעה "הפתעה" ו"אכזבה" מההצהרה של ניוקאסל. חרף כל זאת העסקה הושלמה לבסוף ב-7 באוקטובר 2021, כאשר קרן ההשקעות הציבורית הסעודית רוכשת את המועדון מידי אשלי בסכום של 300 מיליון ליש"ט, והופכת לבעלת השליטה במועדון.

אצטדיון הקבוצה

ערך מורחב – סנט ג'יימס פארק (אצטדיון)

לאורך ההיסטוריה של ניוקאסל יונייטד, מגרש הבית שלה היה סנט ג'יימס פארק, אצטדיון הכדורגל הוותיק והגדול ביותר בצפון מזרח אנגליה, כמו גם האצטדיון הכדורגל השישי בגודלו בממלכה המאוחדת. הוא אירח 10 משחקי כדורגל בינלאומיים ברמה הבכירה, הראשון בשנת 1901 והאחרון בשנת 2005. הוא שימש כמקום לאולימפיאדת הקיץ 2012, וגם לגביע העולם ברוגבי בשנת 2015^[10].

כדורגל שוחק בסנט ג'יימס פארק כבר בשנת 1880, כשהמגרש היה בשליטת ניוקאסל ריינג'רס, לפני שהפך לביתה של ניוקאסל ווסט אנד פ. בשנת 1886. חוזה השכירות שלה נקנה אז על ידי ניוקאסל איסט אנד פ. בשנת 1892, לפני שששמה שונה לניוקאסל יונייטד. בתחילת המאה ה-20 האצטדיון היה בעל תכולה של 30,000 לפני שנבנה מחדש בין 1900 ל-1905, והקיבולת הוגדלה ל-60,000, שהפכו אותו לאצטדיון הגדול ביותר באנגליה לתקופה מסוימת. במשך רוב המאה ה-20 האצטדיון השתנה מעט מאוד, למרות תוכניות שונות לפיתוחו. היציע המערבי הישן הוחלף ביציע מילבורן בשנת 1987, ויציע סר ג'ון הול שופץ בשנת 1993. בין 1998 ל-2000 נוספה קומה ליציעי מילבורן וג'ון הול כדי להביא את המקום לקיבולת הנוכחית שלו, 52,354. היו תוכניות לבנות אצטדיון חדש של 90,000 מושבים בפארק ליזס, ממש מאחורי סנט ג'יימס כשניוקאסל פאלקון תשתלט על סנט ג'יימס פארק, אך בשל הפגנות התוכניות בוטלו. מאז 1982 משרתת את האצטדיון תחנת הרכבת התחתית טיר אנד ויר. התחנה מעוטרת בצבעי שחור ולבן, עם תצלומי ארכיון של שחקני המועדון. מגרש האימונים הנוכחי של המועדון ממוקם בפארק דרסלי, שנמצא מצפון לעיר בבנטון. המתקן נפתח ביולי 2003 ומשמש גם את קבוצת הרוגבי של ניוקאסל, פאלקס.

סנט ג'יימס פארק מכיל כיום 52,354 מושבים.

מבט פנורמי של סנט ג'יימס פארק מיציע מילבורן, במבט משמאל לימין על יציע סר ג'ון הול, היציע המזרחי וקצה גולוגייט.

סגל

סגל נוכחי

נכון ל-1 בספטמבר 2024^[11]

מס'		עמדה	שם
1	סלובקיה	שוער	מרטין דוברבקה
2	אנגליה	מגן	קיירן טריפייר (קפטן שני)
4	הולנד	בלם	סוון בוטמן
5	שווייץ	בלם	פביאן שר
6	אנגליה	מגן	ג'מאל לאסלס (קפטן)
7	ברזיל	קשר	ז'ואלינטון
8	איטליה	קשר	סנדרו טונאלי
9	אנגליה	חלוץ	קאלום וילסון
10	אנגליה	חלוץ	אנתוני גורדון
11	אנגליה	קשר	הארווי ברנס
13	אנגליה	מגן	מאט טארגט
14	שוודיה	חלוץ	אלכסנדר איסק
17	שוודיה	מגן	אמיל קראפט
18	דנמרק	חלוץ	ויליאם אוסולה
19	יוון	שוער	אודיסאס ולחודימוס

מס'		עמדה	שם
20	אנגליה	מגן	לואיס האל
21	אנגליה	בלם	טינו ליברמנטו
22	אנגליה	שוער	ניק פופ
23	אנגליה	קשר	ג'ייקוב מרפי
24	פרגוואי	קשר	מיגל אלמירון
25	אנגליה	מגן	לויד קלי
26	אנגליה	שוער	ג'ון רודי
28	אנגליה	קשר	ג'ו ווילוק
29	אנגליה	שוער	מארק גילספי
33	אנגליה	מגן	דן ברן
36	אנגליה	קשר	שון לונגסטאף
37	אירלנד	מגן	אלכס מרפי
39	ברזיל	קשר	ברונו גימראייש
67	אנגליה	קשר	לואיס מיליי

מאמנים

סר בובי רובסון

קווין קיגן

כל מאמני הקבוצה בעבר עד היום:

שם	מדינה	תאריך התחלה	תאריך סיום
ועדה סלקטיבית	-	1892	1929
אנדי קאנינגהאם	סקוטלנד	1930	1935
טום מאת'ר	אנגליה	1935	1939
סטאן סימור	אנגליה	1939	1958
ג'ורג' מרטין	אנגליה	1947	1950
דאג ליווינגסטון	סקוטלנד	1954	1956
צ'ארלי מיטן	אנגליה	1958	1961
נורמן סמית'	אנגליה	1961	1962
ג'ו הארבי	אנגליה	1962	1975
גורדון לי	אנגליה	1975	1977
ריצ'רד דיניס	אנגליה	1977	1977
ביל מקגרי	אנגליה	1977	1980
ארת'ור קוקס	אנגליה	1980	1984
ג'ק צ'רלטון	אנגליה	1984	1985
ווילי מקפאול	צפון אירלנד	1985	1988
ג'ים סמית'	אנגליה	1988	1991
אוסי ארדילס	ארגנטינה	1991	1992
קווין קיגן	אנגליה	1992	1997
קני דלגליש	סקוטלנד	1997	1998
רוד חוליט	הולנד	1998	1999
בובי רובסון	אנגליה	1999	2004
גרהאם סונס	סקוטלנד	2004	2006
גלן רודר	אנגליה	2006	2007
סם אלרדייז	אנגליה	2007	2008
קווין קיגן	אנגליה	2008	2008
ג'ו קיניר	אירלנד	2008	2009
אלן שירר	אנגליה	2009	2009
כריס יוטון	אירלנד	2009	2010
אלן פארדיו	אנגליה	2010	2015
ג'ון קרבר	אנגליה	2015	2015
סטיב מקלארן	אנגליה	2015	2016
רפאל בניטס	ספרד	2016	2019
סטיב ברוס	אנגליה	2019	2021
גרהאם ג'ונס	אנגליה	2021	2021
אדי האו	אנגליה	2021	הווה