מחיר הנפט

מחיר הנפט נקבע כתוצאה מההשפעה ההדדית של נתונים בסיסיים כגון ההיצע והביקוש לנפט. גורמים נוספים אשר משפיעים יותר בטווח הקצר - אירועים שונים כגון סכסוכים פוליטיים, מלחמות או אסונות טבע וספקולציות. כלכלנים רבים טוענים שלמחירי הנפט הגבוהים יש השפעה שלילית עצומה על הצמיחה הגלובלית.

מרבית הנפט לא נסחר בבורסות, אך על פי רוב הסכמים ארוכי טווח צמודים למחירים בבורסה. כל באר נפט מפיקה נפט באיכות שונה ומחיר הנפט המופק יחסי למחיר חוזה בבורסה. יש שלושה חוזים מאוד סחירים שמרבית השוק מתייחס אליהם כ"מחיר הנפט" - סל אופ"ק (המזרח התיכון), נפט ברנט ונפט טקסני מתוק. במקביל יש שלושה מדדי יחס.

מדד היחס הוא מחיר המורכב ממספר מוצרים הנסחרים בבורסות. העיקרי הוא מחיר החוזים על הנפט למסירה מיידית. לצדו משוקללים מחירי מוצרים מורכבים יותר. חלק ממחירי החוזים כוללים הובלה וחלקם לא. ההובלה מהווה כ-2-3% ממחיר הנפט הגולמי.

היסטוריה

מחיר נומינלי של נפט בין 1861 ל-2020 מהאתר Our World in Data

לפני משברי הנפט

ההיסטוריה של מחירי הדלק מראה כי תור-הזהב של המחירים הזולים של הנפט היה ממלחמת העולם הראשונה עד משבר הנפט הראשון בשנת 1973.

בשנת 1960 הוקם ארגון אופ"ק, אשר מורכב מהמדינות אלג'יריה, אינדונזיה, איראן, עיראק, כווית, לוב, ניגריה, קטר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, ונצואלה, אנגולה ואקוודור. מטרת הארגון לקבוע עם חברות הנפט את קצב הפקת הנפט ועל ידי כך לשלוט במחירו של הנפט ולוודא כי המדינות החברות בארגון יקבלו יותר כסף תמורת הנפט שהן מייצאות. הארגון נחשב בעיני רבים כקרטל.

משברי הנפט הפוליטיים של שנות השבעים ושנות השמונים

גרף המתאר את השינויים במחירי חבית נפט בין השנים 1861–2008

עד מלחמת יום הכיפורים היה אופ"ק ארגון חסר השפעה ממשית. במלחמת יום הכיפורים הכריזו המדינות הערביות (שהן הרוב באופ"ק) על חרם הנפט שגרם לעלייה דרמטית במחירו. מחירה של חבית נפט עלה מ-3 דולר ערב המלחמה, בשנת 1973, ל-30 דולר בשנת 1980.

בסתיו 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, החל משבר הנפט הראשון כאשר ב-17 באוקטובר 1973 ארגון אופ"ק העלה את מחיר הנפט בערך בשלושה דולרים לחבית (159 ליטרים) למעל חמישה דולרים לחבית - פער של 70 אחוז בערך. במהלך השנה הבאה מחירי הנפט בעולם עלו למעל 12 דולרים. אופ"ק שמר על כוחו הרב עד אמצע שנות ה-80 של המאה העשרים כאשר הוא מעלה ומוריד את מחירי הנפט כרצון החברות בו. עליית מחירי הנפט של שנות השבעים ותחילת שנות השמונים מוכרת כמשבר האנרגיה העולמי.

בשנים 1979–1980 בזמן שמשבר הנפט השני התרחש לאחר ירידה במחירי הנפט, שוב מחירי הדלק עלו באופן ניכר. עליית המחירים של משבר הנפט השני נגרמו בעיקר בעקבות המתיחות במזרח התיכון (המהפכה האיראנית ומלחמת איראן–עיראק). מחירי הנפט באותה תקופה עמדו על קרוב ל-38 דולרים לחבית.

החל באמצע שנות ה-80 החל אופ"ק להיחלש, בשל גילוי הנפט בים הצפוני שהקטין את תלותו של העולם בנפט המופק על ידי חברות אופ"ק.

שנות התשעים עד שנת 2003 - צניחת מחירי הנפט

בין השנים 1990–1991 חלה עלייה במחירי הנפט בעקבות מלחמת המפרץ אולם לאחר מלחמת המפרץ חלה היחלשות נוספת בקרב ארגון אופ"ק, אשר הוביל למחירי נפט נמוכים יחסית במהלך שנות התשעים בעיקר משום שמדינות המפרץ הפרסי הפכו תלויות בארצות הברית. לאחר עלייה הדרגתית במחירי הנפט בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21, התרחשו מספר אירועים כגון משבר בועת הדוט-קום, מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 וההסלמה באזור המזרח התיכון שבאה בעקבותיה - אירועים אלו בעיקר הובילו לירידה בביקוש לנפט ובעקבות כך גם מחירי הנפט צנחו.

לאחר בחירתו לנשיאות פעל הוגו צ'אווס, נשיא ונצואלה, לחיזוק הקשרים בין המדינות החברות בארגון אופ"ק לאכיפה מחדש של מכסות הייצור. כחלק מקמפיין זה נסע צ'אווס בשנת 2000 לבקר בכל המדינות החברות באופ"ק, תוך כך היה לנשיא היחידי הנבחר דמוקרטית שביקר אצל סדאם חוסיין מאז מלחמת המפרץ (הראשונה). התחזקות הקשרים בארגון והאכיפה המחודש של מכסות ייצור הנפט היו בין הגורמים המשמעותיים לעליית המחירים הקבועה שנמשכה עד 2008.

עליית מחירי הנפט מאז שנת 2003

גרף המתאר את השינויים במחירי הנפט בין השנים 2003 עד 2008

מאז אמצע שנות השמונים ועד ספטמבר 2003 מחיר חבית נפט גולמי היה בממוצע בסביבות 25 דולרים. בספטמבר 2003 החלו המחירים לעבור את רף 40 דולרים לחבית ואף 50 דולרים לחבית ובעקבות שרשרת אירועים במהלך 2004 מחירי הנפט הרקיעו ל-60 דולרים לחבית עד אוגוסט 2005, ובמהלך תקופה קצרה באמצע 2006 עברו את ה-75 דולרים וירדו חזרה ל-60 דולרים בתחילת 2007, ואז החלו לעלות באופן מהיר יחסית עד אשר הרקיעו ל-92 דולרים לחבית באוקטובר 2007 ו-99.29 דולרים לחבית בדצמבר 2007^[1]. במהלך פגישה שנערכה בקרב מועצת שרי הנפט של המדינות החברות בארגון אופ"ק בתחילת דצמבר 2007, הגיעו חברי הארגון להסכמה על המחירים הגבוהים שבהם נסחר הנפט אותה עת. במהלך 2008 מחיר חבית הנפט הגיע למספר שיאים חדשים - ב-29 בפברואר 2008 המחירים הגיעו לשיא של 103.05 דולרים לחבית, וב-12 במרץ 2008 המחירים הגיעו ל-110.20 דולרים לחבית. השיא האחרון במחירים עמד על 147.52 דולרים לחבית ב-11 ביולי 2008^[2].

הפרשנים ייחסו את עליית מחירי הנפט, אשר הסתיימה בחודש יולי 2008, לשילוב של מספר גורמים. מצד הביקוש, עלה הצורך בנפט בעקבות ההתפתחות הכלכלית בסין ובהודו שבין סימניה עלייה משמעותית במספר כלי הרכב הממונעים במדינות ענק אלה. מצד ההיצע, דוחות של מחלקת האנרגיה של ארצות הברית הצביעו על ירידה במשאבי הנפט בעולם, וחיזקו את החששות בדבר הדלדלות במשאבי הנפט. לכך התווספו גם מתיחויות פוליטיות וביטחוניות במזרח התיכון ובאזורים אחרים, ובעיקר חוסר היציבות הביטחונית בעיראק שמנע ממנה לשקם את תעשיית הנפט שלה והמתח הביטחוני שעוררה תוכנית הגרעין האיראנית. סיבות נוספות שהוצעו לעליית המחירים הן סיבות פיננסיות: היחלשות הדולר האמריקני, שבו נקוב מחיר הנפט, וספקולציות שנובעות בין היתר מהחולשה באפיקי השקעה אחרים.

ירידת מחירי הנפט מאז יולי 2008

אולם, מחירי הנפט ירדו ביותר מ-20 דולר לחבית בשבועיים שלאחר השיא ונקבעו במחיר של 125 דולר ב-24 ביולי 2008^[3]. אחד הגורמים העיקריים לירידה זו הייתה ירידה בביקוש לנפט בארצות הברית, אשר התבטאה בירידה משמעותית בשימוש בכלי רכב^[4]. מחיר הנפט המשיך לרדת במשך שלושת החודשים הבאים לרמה של $112 ב-11 באוגוסט 2008, וב-15 בספטמבר 2008 ירד מחיר החבית מתחת ל-$100 לראשונה בשבעה חודשים^[5]. הירידה החדה במחיר חבית הנפט נמשכה, ב-24 באוקטובר הגיע מחיר הנפט מסוג ברנט אל מתחת ל-63 דולר החבית, וזאת אף על פי שקרטל יצואניות הנפט אופ"ק החליט (ב-24 באוקטובר 2008) בכינוס חירום בווינה לקצץ 1.5 מיליון חביות ליום מתפוקתו, החל מ-1 בנובמבר. ב-25 בנובמבר הירידה החריפה ומחיר חבית נפט הגיע לשפל של 50.77 דולר לחבית, והתייצב בסוף החודש ברמה של 54 דולר לחבית^[6], אך ב-20 בדצמבר צנח ל-33.87 דולר לחבית, המחיר הנמוך ביותר מאז יולי 2004^[7].

הירידה החדה במחיר הוסברה בחשש מכניסת הכלכלה העולמית למיתון חריף שעלול להמשך לפי פרשנים כלכליים לפחות עד 2010. סיבות נוספות הן קיצוץ בהיקפי צריכת הנפט של ארצות הברית, צרכנית הנפט הגדולה בעולם, שצנחו בחודש נובמבר 2008 ב-7.4% לעומת התקופה המקבילה בשנה הקודמת, עליית מלאי הנפט של ארצות הברית, שבתחילת ינואר 2009 עמד על 318.7 מיליון חביות, ואי יכולת שליטה של ארגון אופ"ק, המייצר כ-40% מכלל הנפט העולמי, בירידת מחירי הנפט. החל מספטמבר 2008 החל הארגון לקצץ בהדרגה את התפוקה היומית ב-4.2 מיליון חביות ביום, אם כי לא נראה שלמהלך זה הייתה השפעה כלשהי על מחיר השוק, במהלך החצי שנה שלאחר מכן^[8].

צניחה מחיר הנפט בשנים 2014-2016

לאורך השנים, עקב עליית מחירי הנפט, מדינות המערב ובעיקר ארצות הברית שהיו תלויות בנפט מארצות ערב ומרוסיה, החלו להפיק יותר ויותר נפט בטכנולוגיות משוכללות יותר ויותר שהשתלמו רק כאשר מחיר הנפט היה גבוה דיו להצדיק את ההשקעה בהפקת הנפט. הגברת תפוקה זו העלתה במידה ניכרת את היצע הנפט בעולם.

באוקטובר 2014 התכנסו מדינות אופ"ק לדיון כשעל הפרק המטרה להפחית את מכסות הייצור של החברות בארגון ובכך להקטין את היצע הנפט בעולם ולשמור על מחירו הגבוה, אולם חלק ממדינות הארגון, ובראשן סעודיה, העדיפו להשאיר את רמות ההפקה שנקבעו לחברות הארגון כמות שהן כדי שמחיר הנפט אכן ירד ובכך תיפגע הכדאיות הכלכלית של ההפקה על ידי חברות הנפט בארצות הברית, המשתמשות בטכנולוגיות יקרות להפקת נפט. סיבה נוספת למדיניות זו מצד סעודיה הייתה לפגוע ברוסיה ואיראן עימן יש לה סכסוכים, ושעיקר היצוא שלהן הוא נפט.

שני גורמים נוספים שהתרחשו באותה עת בעולם, תחזיות פסימיות לגבי הצמיחה העולמית והסנקציות שמדינות המערב הטילו על רוסיה, יחד עם החלטת אופ"ק שלא להפחית את מכסות הייצור של החברות בארגון, גרמו לצניחה במחיר הנפט מ-$93 לחבית ב-14 באוקטובר 2014 עד לרמה של $54 באמצע דצמבר 2014, לחבית נפט מסוג WTI‏ (West Texas Intermediate). בתחילת ינואר 2015 מחיר חבית נפט WTI נע סביב $50 לחבית^[9]. בשנת 2015 המשיכו מחירי הנפט לרדת וב-20 בינואר 2016 הגיע מחיר חבית נפט למחיר הנמוך ביותר מאז דצמבר 2003 - $26.5 לחבית מסוג WTI.

קריסת מחירי הנפט (2020)

גרף המציג את מחיר הנפט הגולמי מ-1 בינואר 2019 עד 11 במאי 2020.

עקב מגפת הקורונה הוטלו ברוב מדינות העולם מגבלות על טיסות, ריחוק חברתי, הסגר, עוצר וביטול אירועים. גורמים אלה הובילו לירידה משמעותית במחיר הנפט. על פי סוחרי הנפט, ירידה זו חדה יותר מזו שחוו במשבר הכלכלי העולמי (2008). במקביל החלה מלחמת מחירי הנפט בין ערב הסעודית לרוסיה (2020). קריסת המחירים הייתה חלק מהמשבר הכלכלי-עולמי.

ב-6 במרץ 2020 ירד הביקוש לנפט ל-4.5 מיליון חביות ביום פחות מהתחזיות, ומחיר הנפט הגולמי ירד ל-42.10 דולר לחבית. הירידה נמשכה, וב-8 במרץ המחיר היה 30 דולר לחבית. מחיר זה אינו מכסה את עלויות הייצור, וגרם לקשיים אצל יצרני נפט בבריטניה, ברזיל, ניגריה, ונצואלה וקנדה.

ב-20 באפריל 2020 נרשם לראשונה בהיסטוריה מחיר שלילי לחוזים עתידיים על נפט בארצות הברית, עקב ביקוש גבוה להתקני אחסון עבור עודפים גדולים של נפט שיוצר. בארצות הברית נרשמה תפוסת שיא של 57% מהתקני האחסון, וגם מדינות נוספות נתקלו בבעיה של מחסור בהתקני אחסון נפט עבור עודפי הייצור.

בניתוח הגורמים לירידת המחיר נמצא כי 69% מהנפט בארצות הברית משמש לתחבורה, 25% לתעשייה והשאר לצרכים אחרים. בנוסף לדלק לתחבורה נרשמה ירידה דרסטית גם בביקוש לדלק מטוסים, שהשפיעה אף היא על מחיר הנפט.