לוב

מדינת לוּב (בערבית: ‏دَوْلَة لِيبِيَا^ⓘ‏^Ⓘ‏, תעתיק: דוּלת לִיבִּיָא) היא מדינה בצפון אפריקה הגובלת בים התיכון, מצרים, סודאן, צ'אד, ניז'ר, אלג'יריה ותוניסיה. עיר הבירה שלה היא טריפולי, הדת הרשמית היא אסלאם, ושפתה הרשמית היא ערבית. היא חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ובליגה הערבית. לוב משתרעת על שטח של כ-1.76 מיליון קמ"ר, מה שהופך אותה למדינה הרביעית בגודלה באפריקה, עם אוכלוסייה של כ-7 מיליון תושבים. היסטורית, המדינה מחולקת לשלושה אזורים עיקריים: טריפוליטניה בצפון, פזאן בדרום-מערב, וקירנאיקה במזרח.

מדינת לוב
دولة ليبيا

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
המנון לאומי	"לוב, לוב, לוב" המנון
ממשל
משטר	ממשלת מעבר
ראש המדינה	יושב ראש המועצה הנשיאותית
יושב ראש המועצה הנשיאותית	מוחמד אל-מנפי
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת לוב
ראש ממשלת לוב	עבד אל-חמיד א-דבייבה
שפה רשמית	ערבית שפות מדוברות: ברברית, איטלקית לובית (ניב מקומי)
עיר בירה	טריפולי 32°54′N 13°11′E (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	בית הנבחרים הלובי, מועצת המדינה העליונה
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	1,759,540 קמ"ר (18 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +2
היסטוריה
הקמה
עצמאות מאיטליה	24 בדצמבר 1951
ישות קודמת	לוב של קדאפי
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	7,413,424 נפש (105 בעולם)
צפיפות	4.21 נפש לקמ"ר (226 בעולם)
דת	אסלאם
אוכלוסייה לפי גילאים גילאי 0–14 27.41% גילאי 15–24 17.38% גילאי 25–54 42.57% גילאי 55–64 7.62% גילאי 65 ומעלה 5.02%
כלכלה
תמ"ג (2023)	50.49 מיליארד $ (92 בעולם)
תמ"ג לנפש	6,811$ (119 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.746 (92 בעולם)
מטבע	דינר לובי‏ (LYD)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של לוב
שונות
סיומת אינטרנט	ly
קידומת בין־לאומית	218
(למפת לוב מוגדלת)   טריפולי בנגאזי מיסראתה אל-ביידא רדאמס סבהא תוניסיה אלג'יריה ניז'ר צ'אד סודאן מ. הים התיכון לוב (למפת לוב רגילה)   טריפולי בנגאזי מיסראתה אל-ביידא רדאמס סבהא תונ. אלג'. ניז'ר צ'אד סו. מ. הים התיכון לוב

לפני מלחמת האזרחים ב-2011, היא התאפיינה בכלכלה חזקה בזכות עתודות הנפט שלה, והייתה בין המדינות המובילות באפריקה במדדי תמ"ג והפיתוח האנושי. ב-2011 הודח ונרצח מועמר קדאפי, ששלט בלוב מאז 1969, על ידי מורדי מועצת המעבר הלאומית, שזכתה להכרת האומות המאוחדות. המדינה התמודדה עם מלחמות אזרחים ושלטונות מקבילים לאורך השנים, עד להסכם הפסקת אש באוקטובר 2020 וסיום מלחמת האזרחים השנייה, והקמת ממשלת מעבר במרץ 2021.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של לוב

מקדש זאוס בעיר היוונית העתיקה של קירנה

התיישבות התקיימה בלוב עוד בתקופה הנאוליתית, החל בערך משנת 8000 לפנה"ס. במאה ה-7 לפני הספירה השתלטו על האזור הפיניקים. טריפוליטניה וקירנאיקה נכבשו במאה ה-1 לפני הספירה על ידי הרומאים ובהמשך עברו לשליטת האימפריה הביזנטית.

בשנת 642 לספירה נכבשה לוב על ידי שושלת בית אומיה המוסלמית. בשנת 1551 היא נפלה לידיה של האימפריה העות'מאנית. בין השנים 1793–1795 נערכה מלחמת אזרחים בין עלי בנגול, השליט העות'מאני, לבין אחמט קרמאנלי, שליט טריפוליטניה, ששלט בה לאחר שלטונו המושחת והלא יעיל כלל של עלי הראשון שמת בשנת 1793. בתחילת המאה ה-19 התקיימה המלחמה הברברית הראשונה בין ארצות הברית לבין חבל טריפוליטניה העות'מאנית (נודעה לאחר מכן כטריפוליטניה האיטלקית).

בעקבות המלחמה האיטלקית-עות'מאנית ב-1911–1912 עברה לוב לשלטון איטליה, וכ-150,000 איטלקים התיישבו, ועבדו במדינה. לוב הפכה לחלק מ"איטליה הגדולה", התרבות האיטלקית הושלטה בלוב בתחומי החינוך, תרבות, מסחר שפה וקולינריה.

במהלך מלחמת העולם השנייה התקיימו בשטחה של לוב קרבות עזים, כחלק מהמערכה בצפון אפריקה בין כוחות איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית לבין בעלות הברית. בין הקרבות הבולטים ניתן למנות את מבצע מצפן, מבצע צלבן, המצור על טוברוק, קרב גזאלה וקרב ביר חכים. בינואר 1943 נאלצו כוחות הציר לסגת לאחר שכוחות בריטיים כבשו את נמל טריפולי.

לוב הכריזה על עצמאותה ב-24 בדצמבר 1951 בתמיכת האו"ם, בעקבות תנאי של בעלות הברית להסכם שלום עם איטליה. לוב הוכרזה כממלכה חוקתית וסידי אידריס הוכרז כמלך לוב. ב-1959 נמצא נפט רב במדינה, והדבר הביא לשינוי במעמד הכלכלי והעניין הבינלאומי בה. ב-1 בספטמבר 1969, קבוצה קטנה של קציני צבא בהנהגתו של מועמר קדאפי ביצעה הפיכה נגד המלך אידריס, שהוגלה למצרים. המשטר החדש ביטל את המלוכה, והכריז על הקמתה של "הרפובליקה הערבית הסוציאליסטית הלובית". מאז הקים קדאפי שלטון רודנות.

ב-14 באפריל 1986 הפציצה ארצות הברית את ארמונו של קדאפי בטריפולי כתגובה לחסות שנתנה לוב לפעולות טרור נגד אזרחים אמריקאים. האו"ם הטיל סנקציות נגד לוב ב-1992 בעקבות הפיגוע במטוס בלוקרבי. הסנקציות הוסרו ב-2003, לאחר שלוב קיבלה אחריות על הפיגוע והסכימה לפצות את משפחות הנרצחים וכן הסכימה לפרק את תוכנית הגרעין שלה. ב-26 בפברואר 2004 הסירה ארצות הברית את החרם שהטילה על לוב במשך 23 שנים, על אף שהגבלות רבות עדיין נותרו במקומן, כמו סנקציות כלכליות ואיסור טיסות מארצות הברית ללוב.

ב-15 בפברואר 2011 החלו הפגנות ענק בלוב, ראשית בעיר בנגאזי ולאחר מכן בערים נוספות, בעקבות המהפכות במזרח התיכון, ובתגובה לאבטלה וחוסר הפיתוח במדינה וכן במטרה להדיח את מועמר קדאפי מתפקידו. עימותים נרחבים התפתחו בין המפגינים לתומכי קדאפי, מאות אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נהרגו. ההפגנות הובילו למלחמת אזרחים למעשה, שהביאה עימה פגיעה נרחבת באזרחים. החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם, מיום 17 במרץ 2011, התירה למדינות החברות לנקוט "בכל אמצעי דרוש" כדי להבטיח את שלום האזרחים בלוב. מועצת הביטחון פירטה רשימה של פעולות שכוללות הקפאת נכסים ואמברגו על מכירת נשק, אך גם התירה שימוש בכוח הזרוע, אם נחוץ. ב-19 במרץ, לאחר מתן אולטימטום יום קודם על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה, החלה התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב (2011). ב-20 באוקטובר 2011, לאחר כחודש של לחימה, כבשו המורדים את המעוז האחרון של קדאפי ועיר הולדתו סירת, לאחר שכבשו את העיירה באני וואליד ב-17 באוקטובר. קדאפי נהרג בעת ניסיון הבריחה שלו מהעיר שבה הסתתר. לאחר מכן החלה מלחמת אזרחים בין הממשלה של לוב לבין מתנגדי קדאפי הקוראים לעצמם "כוחות השריון של לוב". למלחמת האזרחים גם הצטרף בני עם הטוארג.

במאי 2014, החלה מלחמת האזרחים השנייה בלוב, ובנובמבר אותה שנה הצטרפה המדינה האסלאמית אל המלחמה, וכבשה את סירת. בינואר 2015, נערכו פגישות במטרה לבצע פיוס בין הצדדים היריבים בלוב. באוקטובר 2020, שתי הממשלות חתמו על הפסקת אש שסיימה את המלחמה, ובמרץ 2021 הוקמה ממשלת אחדות. בספטמבר 2021 קיים בית הנבחרים הלובי הצעת אי אימון בממשלת האחדות, והקים ממשלה נפרדת.

פוליטיקה

משטר קדאפי

אף על פי ששלטונו של קדאפי נתפס בעולם המערבי כדיקטטורי ורצחני ואף הוטלו עליו לא פעם עיצומים, נהנתה לוב בתקופתו מחוסן יחסי בזירה הבינלאומית. חוסן זה היה מבוסס על שני יסודות - הראשון, היותה של לוב ספקית נפט מרכזית לעולם המערבי והשני, שליטת לוב במעבר פליטים מאפריקה דרכה אל האי האיטלקי למפדוזה הסמוך לחופיה. עובדה זו הניחה איום קבוע לפתחה של אירופה בכלל ואיטליה בפרט, שאם רק היה קדאפי רוצה, היה יכול "להציף אותה בפליטים".

מערכת הממשל של לוב בתקופת קדאפי הייתה יוצאת דופן. רשמית, קדאפי עצמו לא היה "נשיא" או "ראש הממשלה" של מדינתו, ובמקום זאת תיאר את עצמו כסוג של "מדריך" או "מנהיג" העוזר לעם הלובי בסוציאליזם - "מנהיג המהפכה מ-1 בספטמבר". לרבים הוא היה מוכר כ"קולונל קדאפי".

ללוב לא הייתה חוקה, וחוקי המדינה נבעו מחוקי האסלאם ו"הספר הירוק", המכיל את משנתו הפוליטית של קדאפי. הממשל היה קרוי "ג'מאהיריה", שינוי של המילה הערבית "ג'ומהוריה" (רפובליקה) המתורגמת בצורה רופפת כ"מדינת העם".

קדאפי הנהיג בלוב משטר המבוסס על פולחן אישיות בסימן הסיסמה "אלוהים, מועמר (קדאפי) ולוב - זה הכל". חיי אזרחי המדינה וחינוכם היו מוכוונים באמצעות שטיפת מוח לאמונה אישית לאו דווקא באידאולוגיה של קדאפי אלא בו-עצמו ובנאומיו. רוב האזרחים, בעקבות חינוך ארוך שנים, אכן גילו אמונה וביטחון בדמותו של המנהיג.

לאחר נפילת משטר קדאפי

ערך מורחב – מועצת המעבר הלאומית

מזכיר ההגנה של ארצות הברית ליאון פאנטה וראש ממשלת לוב עבד א-רחים אל-כיב במסיבת עיתונאים בטריפולי, בדצמבר 2011.

לאחר נפילת משטרו של קדאפי הוקם שלטון זמני של מועצת המעבר הלאומית הפועלת לאיחוד השבטים וניסיון לפייס את השבטים שנותרו נאמנים לדרכו של מועמר קדאפי. ב-7 ביולי 2012 נערכו בלוב לראשונה בחירות דמוקרטיות לפרלמנט זמני שיחוקק לראשונה בהיסטוריה של לוב חוקה חדשה. בבחירות זכתה התנועה הליברלית בראשותו של מחמוד ג'יבריל וזכתה לרוב מוחץ. באוגוסט 2012 נבחר מוחמד מגריף לנשיא לוב בהצבעה שנערכה בפרלמנט.

החל מאוגוסט 2014 מתחרים שני פרלמנטים על הריבונות בלוב: בית הנבחרים הלובי, היושב בטוברוק ושולט בקירנאיקה ופזאן, והקונגרס הלאומי הכללי היושב בטריפולי ושולט בטריפוליטניה.

בסוף 2019 אישר הפרלמנט הטורקי לשלוח כוחות צבא ללוב. כוחות צבא טורקיה החלו להתפרס בלוב לאחר שבוע, בניסיון לתמוך בממשלת טריפולי המוכרת על ידי האו"ם. הפריסה נעשתה בעקבות המתקפות על טריפוליטניה שביצעו כוחות בשליטת גנרל ח'ליפה חפתר.

כלכלה

קידוח הנפט Bouri DP4 של חברת ENI האיטלקית.

כלכלת לוב מבוססת בעיקרה על מספר תחומים: תעשייה, נפט וחקלאות. התעשייה בלוב נשענת בעיקר על תעשיות הטקסטיל, הביגוד והמזון. ישנה גם תעשייה מתפתחת של מפעלים פטרוכימיים.

חלקם היחסי של ענפי הכלכלה השונים בתוצר הלאומי הגולמי:

• תעשיות הנפט - אזורה המדברי של לוב עתיר בעתודות נפט והיא ממוקמת בין חמש המדינות בעלות עתודות הנפט הגדולות בעולם. תעשיות הנפט מעסיקות בין 3–5 אחוזים מכוח העבודה במשק הלובי, אולם בחלק היחסי הקטן הזה, מפצה התוצר הלאומי הגולמי, שתעשיות הנפט בלוב מהוות כ-30% ממנו.
• חקלאות - מיקומה הגאוגרפי של לוב, במרכז מדבר סהרה, מעיב על החקלאות ומקשה על הגידולים החקלאים באזור, לכן הוקם בלוב "הנהר המלאכותי העצום", מערכת השואבת מים פוסיליים בלב המדבר ומובילה אותם בצינורות אל אזורי החוף המיושבים. למרות זאת, עדיין נאלצת לוב לייבא מזון. החקלאות מהווה כ-5% מהתוצר הלאומי הגולמי של לוב, ומעסיקה כ-20% מכוח העבודה במשק הלובי.
• תעשייה - מעסיקה כ-30% מכוח העבודה במשק ומהווה כ-20% מהתוצר הלאומי הגולמי.

הגוף הכלכלי המרכזי בלוב הוא הבנק המרכזי של לוב, המרכז ומווסת את מרבית הפעילות הכלכלית במדינה.

גאוגרפיה

מפת לוב

לוב, המשתרעת על פני שטח של כ-1,759,000 קמ"ר, היא המדינה ה-17 בגודלה בעולם על פי שטח. לוב שוכנת בין מצרים במזרח ובין תוניסיה ואלג'יריה במערב. בדרום מזרח היא גובלת בסודאן, בדרום בצ'אד ובדרום-מערב - בניז'ר. קו החוף של לוב עם הים התיכון נמתח על פני 1,770 ק"מ, ולוב היא אפוא המדינה האפריקנית בעלת קו החוף הארוך ביותר עם הים התיכון. החלק של הים התיכון שמצפון ללוב ושמדרום לכרתים נקרא לעיתים הים הלובי. האקלים ברובו יבש ומדברי. עם זאת החלקים הצפוניים נהנים מאקלים ים תיכוני.

תמונת לווין של לוב

באביב ובסתיו נושבות בלוב רוחות חזקות עם אבק המגיעות ממדבר סהרה הנקראות "שירוקו" ובלוב מכונות קיבלי (בערבית: قبلي) הנמשכות בין יום לארבעה ימים. בלוב פזורים נאות מדבר, שהחשובים שבהם הם ע'דאמס (غدامس) וכופרה (الكفرة).

בספטמבר 2023 פקדה את לוב הסופה דניאל שגרמה לשיטפונות קשים שהובילו לנזקים כבדים והרוגים רבים.

צבא וביטחון

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הכוחות המזוינים בלוב עודם קיימים?.

ערך מורחב – צבא לוב

הכוחות המזוינים של לוב כוללים את צבא היבשה, חיל אוויר, חיל ים ומיליציה עממית (מילואים) הכוללת את יחידת משמרות המהפכה. ערב מלחמת האזרחים הראשונה בלוב מנו כוחות אלה כ-119,000 איש. בנוסף, מפעיל צבא לוב את "הלגיון האיסלמי הפאן-אפריקאי", יחידת עילית למטרות הגנה על השלטון שמורכב בעיקרו משכירי חרב מצ'אד, ניז'ר ומאלי.

ללוב, בניגוד לרוב המדינות האחרות, אין שר הגנה או שר ביטחון והרמטכ"ל כפוף ישירות למנהיג. תקציב הביטחון של לוב עמד ב-2005 על 3.9% מן התמ"ג (לשם השוואה תקציב הביטחון של ישראל באותה שנה עמד על 7.3% מהתמ"ג שלה).

בעוד שעד להתפרקות ברית המועצות נתמך צבא לוב על ידי ברית המועצות והיה צבא משוכלל ומתקדם טכנולוגית (צבא היבשה הוערך כעשירי בכוחו בעולם), הרי שמאז שנות ה-90 התדרדר הצבא בעקבות התיישנות הציוד, הקושי בתחזוקת הכלים בהיעדר מומחים זרים, תקלות בשרשרת האספקה שהתגלו במיוחד בעת הלחימה בצ'אד וחוסר במערך הדרכה מודרני. עקב התקרבות קדאפי למערב בראשית שנות ה-2000, הוסרו מספר מגבלות שאפשרו לקדאפי לרענן את הציוד ולהכניס ייעוץ מומחים.

הפעילות המלחמתית העיקרית של צבא לוב בימי שלטון קדאפי הייתה מול צ'אד. עוד לפני שתפס קדאפי את השלטון פלשה לוב ב-1968 לצ'אד מתוך מגמה למנוע את התפשטות מלחמת האזרחים במדינה אל שטחי לוב ולהשיג שליטה על "הרצועה הכחולה", שטח עשיר במתכות ובאורניום סמוך לגבול. במהלך שנות שלטונו של קדאפי פלש צבא לוב לצ'אד ארבע פעמים: בשנים 1978, 1979, 1980 – 1981 וב"מלחמת הטויוטה" בשנים 1983–1987. התערבות צבא לוב הוגבלה לסיוע אש בארטילריה ובמתן "מטרייה אווירית" לכוחות הקרקעיים של בעלות בריתה בצ'אד.

כחלק מן האידאולוגיה של קדאפי, לפיה יש לאחד את המוסלמים-האפריקאים לכדי ישות מדינית אחת, הוקם ב-1972 הלגיון האיסלאמי הפאן-אפריקאי. הלגיון מורכב משכירי חרב, אזרחי מדינות חבל הסאהל כצ'אד, ניז'ר, מאלי, הרפובליקה המרכז אפריקאית וסודאן. מחנות האימונים של הלגיון שימשו לאימון והדרכה של קבוצות רבות בעולם הערבי ובאפריקה בהם אנשי אש"ף, אנשיו של הרודן הליברי צ'ארלס טיילור, אנשי החזית המהפכנית המאוחדת של פודאי סאנקו מסיירה לאון וכן כוחות צבאיים מלבנון, סוריה ואוגנדה.

עיקר המוטיבציה של קדאפי לפתח את חיל הים שלו בשנות ה-70 נבעה מרצונו להבטיח את תביעתו לשליטה לובית בכל שטח מפרץ סידרה ולאכוף את "קו המוות", שהגדיר את גבול המפרץ כגבול המים הטריטוריאליים.

חלוקה מנהלית

ערך מורחב – מחוזות לוב

היסטורית, לוב חולקה ל-3 חבלי ארץ - טריפוליטניה, קירנאיקה ופזאן. בשיטה שהוכנסה ב-2007, לוב מחולקת ל-22 מחוזות.

דמוגרפיה

אוכלוסיית לוב מנתה בשנת 2021 כ-6.7 מיליון תושבים. האוכלוסייה דלילה, ומתרכזת ברובה הגדול בערי החוף. שיעור האוכלוסייה העירונית עומד על 88%, הגבוה ביותר בצפון אפריקה. תוחלת החיים עומדת על כ-73.2 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על 2.14 ילדים בממוצע לאישה.

דת והרכב אתני

בלוב רוב מוחלט של 97% מוסלמים סונים, 2.7% נוצרים ו-0.6% בודהיסטים.

עוד לפני איחודה ועצמאותה של לוב ב-1951, היו רוב תושביה ממוצא ערבי ובָּרבֶּרי. השבטים הברברים נטמעו בחברה הערבית במשך השנים ועם עצמאותה של לוב ואיחוד כל מחוזות לוב יחד, אוחדו השבטים הברברים עם מחוזות אלו באופן טבעי. לאחר עליית מועמר קדאפי לשלטון, התחזקו השבטים בעיקר מאזור מוצאו.

לפני מלחמת האזרחים, התגוררו במדינה מהגרים ממדינות שונות: מצרים, טורקים, פיליפינים, הודים, פקיסטנים ועוד.

יהדות לוב

ערכים מורחבים – יהדות לוב, ציונות בלוב

עדויות היסטוריות להתיישבות היהודית בלוב קיימות כבר החל מהמאה ה-3 לפנה"ס. תלמי הראשון ששלט במצרים שלח לאזור לוחמים יהודים שיגנו על הגבול של ממלכתו. יוסף בן מתתיהו בן המאה הראשונה לספירה מצטט בחיבורו "נגד אפיון" מקורות לפיהם המלך תלמי העביר אל לוב יהודים לשמירה על קירנה.

במאה ה-16 נכבשה לוב לסירוגין על ידי ספרד, טורקיה ואחרות. לפי אחד מסיפורי העם, בשנת 1510 הוליך מלך ספרד את יהודי לוב לשבי לנאפולי שבאיטליה "ותִשאר העיר שוממה". לפי תיאור אחר, שמונה מאות משפחות מטריפולי התפזרו והרחיקו נדודים. הספרדים הקימו בטריפולי אינקוויזיציה שגרמה להתפרקות הקהילה היהודית בעיר. באותה תקופה מצא רבי שמעון לביא, שהיה בדרכו מספרד לארץ ישראל, יישוב יהודי בטריפולי, החסר במנהגים יהודיים. הוא החליט להישאר בקהילה והחל בלימוד התורה ומצוות ההלכה ליהודים, ויהודי לוב מייחסים לו את תקומתם הדתית.

במאה ה-18 החלה להתגבש ישות יהודית לובית נפרדת, שלא הייתה קשורה ליהדות תוניסיה. היהודים היו נאמנים לשלטונות, נהנו ממידה של אוטונומיה קהילתית וסובלנות. האוכלוסייה שגשגה ונוספו קהילות יהודיות חדשות בעקבות הגירה יהודית מאיטליה ומתוניסיה.

ב-1835 נכבשה לוב מחדש על ידי האימפריה העות'מאנית, תחת שלטון הפחות. שליטה זו שיפרה את מצב היהודים, אף שהם עדיין סבלו מהתנכלויות מצד המקומיים. בתקופה זו חיו היהודים בתנאים טובים יחסית, מצב שנשתמר גם לאחר כיבוש המדינה על ידי צבא איטליה בשנת 1911.

בשנת 1938, עם חקיקת חוקי הגזע באיטליה, החלו פגיעות ביהדות לוב. בזמן מלחמת העולם השנייה נערכו פרעות כנגד היהודים. בשנת 1942 החליטו האיטלקים כי יהודי קירינאה יוגלו למחנה הריכוז ג'אדו בהרי נפוסה . עוד הוחלט כי הגברים בגיל העבודה יגויסו לעבודת כפייה. לפי אומדן יד ושם נספו בשואה 712 יהודים מתוך אוכלוסייה של 30,000 יהודים.

בשנת 1943 שוחררה לוב מהכיבוש האיטלקי-גרמני. בשנות השלטון הבריטי, משנת 1943 עד 1952, ולאחר מכן בשנות העצמאות של לוב, סבלו היהודים מפרעות ופגיעה ברכושם. לאחר הקמת מדינת ישראל עלתה רוב קהילת לוב לארץ, אך חלק נכבד ממנה היגר לאיטליה. בשנת 1969, לאחר עלייתו של הקולונל מועמר קדאפי לשלטון, עזבו כמעט אחרוני יהודי לוב את המדינה, למעט מספר קטן שממשיך לשמור על דתם ואינו מצהיר על כך בפומבי. במהלך שנותיו האחרונות בשלטון טען קדאפי כי הוא תומך בחזרתם של יהודי לוב למדינה.

ראו גם

• הבנק המרכזי של לוב

לקריאה נוספת

• Simons, Geoff (2004). Libya and the West: From Independence to Lockerbie, I.B. Tauris. ISBN 1-8606-4988-2
• Wright, John (1989). Libya, Chad and the Central Sahara, C. Hurst & Co. ISBN 1-85065-050-0

קישורים חיצוניים

• משרד ראש ממשלת לוב
• המשרד לשיתוף פעולה בינלאומי וענייני חוץ של לוב
• משרד האוצר של לוב
• לוב - עוד ארוכה הדרך למערב, באתר "סיקור ממוקד", 6 במרץ 2006
• צור שיזף, לוב - המהפכה של אבא שלי, Shezaf.net, ‏12 במאי 2011
• צור שיזף, הלובים העתיקים, Shezaf.net, ‏21 בספטמבר 2011
• יהודית רונן, הטרגדיה האנושית בלוב: אזרחים בין פטיש הכשל המדינתי וסדן "המדינה האיסלאמית", פוליטיקה 27, אביב 2018
• איתי מלאך, הג'נוסייד שעשתה איטליה בלוב, באתר הארץ, 6 בפברואר 2023
• ארץ המיליציות והגנרלים: זה מה שנשאר מלוב אחרי קדאפי, באתר ynet, 28 באוגוסט 2023
• לוב, דף שער בספרייה הלאומית
• לוב, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• place/Libya לוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הצלת יהודי לוב - 1949 עד 1952, באתר ההעפלה והרכש