יפתח הגלעדי

יפתח הַגִּלְעָדִי לפי המקרא, היה השופט השמיני ששפט את ישראל בתקופת השופטים. סיפור קורותיו מתואר בספר שופטים, פרקים יא–יב. יפתח, המתואר כ”גיבור חיל”, שפט את ישראל שש שנים, ולחם והביס את בני עמון. לפני ניצחונו נדר יפתח נדר לאלוהים ובו התחייב כי אם ינצח, יעלה לעולה את היוצא לקראתו, ולאחר שלצערו הייתה זו בתו היחידה, שיצאה לקראתו בשירים ובמחולות, הקריב אותה לעולה.

יפתח הגלעדי

לידה	הגלעד
מדינה	בני ישראל
שופט ישראל ה־8 משבט מנשה אירועים בתקופתו מלחמה בבני עמון טבח בבני אפרים → יאיר הגלעדי אבצן ←

יפתח שפט אחרי יאיר הגלעדי, ואחריו שפט אבצן מבית לחם. בספרו קדמוניות היהודים מציין יוסף בן מתתיהו כי יפתח נקבר בעיר מצפה (אם כי בספר שופטים לא נזכר מקום קבורתו המדויק).

חז"ל מגנים את יפתח, שפעל לדעתם בקיצוניות רבה וללא מחשבה, ובכך המיט אסון על עצמו, על בתו ועל רבבות אחרים מבני אפרים שנהרגו על ידיו.

הסיפור משמש כהפטרה של פרשת חוקת, בו נותן יפתח סקירה היסטורית, הכוללת גם את המלחמה נגד סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן המתוארת בפרשת חוקת.

פעילותו

קבלת התפקיד ומלחמה בבני עמון

יפתח מוזכר במקרא כבנם של גלעד ואישה זונה ולכן גירשו אחיו אותו מנחלת אביו. ככל הנראה היה בן שבט מנשה. יש פרשנים המסבירים כי הביטוי זנות בהקשר לאימו הוא בשל היותה פילגשו, מאחר שלפילגש אין כתובה ולכן קשרי נישואים אלה מכונים במקרא כך. פירוש אחר הוא שהאם הייתה משבט אחר כאשר בזמנם נמנעו מלהתחתן בין השבטים השונים בשל סיבות שונות. כפי שאמרו לו אחיו כמתואר במקרא: "לא תנחל בבית אבינו, כי בן אשה אחרת אתה".

יפתח אסף סביבו ”אֲנָשִׁים רֵיקִים” ”וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב” (י"א, ג'), בצפון עבר הירדן המזרחי. כאשר נלחמו עמון בישראל, ראו זקני ישראל שאין מנוס מלהזעיק לעזרה את יפתח, וקראו לו שיובילם במלחמה. בתחילה נטר להם טינה, אך לבסוף הסכים, בתנאי שיהיה להם לראש מדיני ולא רק צבאי.

יפתח שולח לבני עמון שליחים לברר את סיבת המלחמה. בני עמון טוענים בתשובתם, כי עם ישראל בהעלותו ממצרים גזל את ארצם. בתשובתו הנגדית גולל יפתח את האירועים ההיסטוריים המוכיחים כי בני עמון ומואב סירבו לבקשת משה לעבור דרך ארצם בדרך לארץ ישראל ולכן העם נאלץ לעקוף אותן. לאחר שפנו בני ישראל לסיחון מלך האמורי בבקשה דומה, סיחון תקף אותם והובס, וכך ירשו בני ישראל את חבלי הארץ אותם כבש סיחון קודם מבני עמון.

יפתח יצא למלחמה והביס את בני עמון תבוסה מוחצת, כמאמר הכתוב, ”מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד” (י"א, ל"ג).

הנדר והקרבת הבת

בת יפתח מקבלת את פני אביה. ציור מאת גוסטב דורה, 1865.
"ויבא יפתח המצפה אל ביתו והנה בתו יוצאת לקראתו, בתופים ובמחולות" (ספר שופטים, פרק י"א, פסוק ל"ד)

יפתח ובתו, ציור מאת ג'ון אוורט מיליי, 1867

ערך מורחב – בת יפתח

לפני ניצחונו על העמונים נדר יפתח נדר לה' ובו התחייב כי אם ינצח, יעלה כקורבן לה' את הראשון שייצא לקראתו מביתו.

כאשר חזר עטור ניצחון מהמלחמה, יצאה בתו היחידה ראשונה לקראתו בשירים ובמחולות, כאות שמחה על ניצחונו של אביה. יפתח, שהבין את גודל אסונו, קרע את בגדיו לאות אבל והודיע לבתו כי לא יוכל לחזור בו מנדרו. לאחר שנתן לה חודשיים לבכות על בתוליה כבקשתה, העלה אותה לעולה כקורבן אדם.

וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה', וַיֹּאמַר: אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי. לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן--וְהָיָה, לַה', וְהַעֲלִיתִיהוּ, עֹלָה... וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אָבִי פָּצִיתָה אֶת-פִּיךָ אֶל-ה'- עֲשֵׂה לִי, כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ: ...יְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וַתָּשָׁב אֶל-אָבִיהָ, וַיַּעַשׂ לָהּ, אֶת-נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר.

— ספר שופטים, פרק י"א, פסוקים ל'–מ'

אף שלפי פשוטו של מקרא, וכך גם לפי המשתמע ממדרשי חז"ל, אכן הוקרבה בת יפתח כקורבן, חלק מהפרשנים לא קיבלו את העניין שהוקרבה, ולכן סברו שהיא לא הוקרבה פיזית, אלא הלכה לחיות כל חייה בנזירות בהרים או בגלות.

סיפור זה מראה כי באותה תקופה הנדר לאל היה חזק מקדושת החיים, אצל חלק מהמון העם.

המלחמה בבני אפרים

לאחר המלחמה יוצאים בני אפרים אל הגלעד מנחלתם שממערב לירדן, וזועמים על יפתח שלא שיתף אותם במלחמה. הם אף מאיימים לשרוף את ביתו כנקמה.

וַיִּצָּעֵק אִישׁ אֶפְרַיִם, וַיַּעֲבֹר צָפוֹנָה; וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ - בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ

— ספר שופטים, פרק י"ב, פסוק א'

יפתח הוכיח אותם קשות על כך שלא די שלא הגישו לו עזרה כאשר היה זקוק לה, אלא שעתה הם מתלוננים ואף מאיימים להורגו. הוא אוסף את אנשיו ונלחם בבני אפרים בהצלחה, והם נסים אל עבר הירדן המערבי ומנסים להיטמע בקרב שאר השבטים שחוצים את נהר הירדן לתומם.

כדי לזהות את בני אפרים השתמשו אנשי גלעד, בני שבט מנשה, בתחבולה פשוטה: עקב אופן היגוי שונה או שינויים דיאלקטיים בין השבטים, בני אפרים לא ביטאו כראוי את האות שי"ן, וביטאו אותה כסמ"ך. אנשי יפתח תפסו את מעברות הירדן, והורו לכל העוברים שם לומר את המילה שיבולת. בני אפרים, שלא היו מסוגלים לבטא את המילה כהלכה וביטאו אותה כ"סיבולת", זוהו והומתו, ארבעים ושניים אלף איש ביום אחד.

המאבק בין שבט אפרים למנשה לא התחיל בתקופת יפתח וכבר בימי גדעון בן יואש אנו מוצאים סיפור דומה, כאשר בני אפרים באים בתלונות נגדו על שלא שיתפם במלחמה, אלא ששם, גדעון פעל על מנת לפייסם. לזכותו של יפתח יצוין שאז היה המקרה שונה: גדעון היה משבט מנשה שממערב לירדן, ואילו מלחמת יפתח פרצה מאיבה היסטורית בין השבטים מצדי הירדן. נכון יותר להשוות למלחמת יפתח את יחסו של גדעון לאנשי סוכות ופנואל שבעבר הירדן, ושם הדמיון רב. כמו כן, בימי גדעון השתתפו בני אפרים במלחמה, ואילו בימי יפתח הופיעו רק לאחר שהסתיימה. בנוסף, יפתח רואה עצמו כמשיב מלחמה, לאחר שבני אפרים עולים להילחם בו, כדבריו אליהם ”וְלָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי” (י"ב, ג').

המאבק בין שבט אפרים למנשה לא מסתיים פה. כמה מאות שנים אחר כך, ישמיד יהוא בן נמשי מרמות גלעד את בית אחאב האפרתי, ומאז עברה ממלכת ישראל בין הסיעות במספר הפיכות שלטוניות.

ביקורת חז"ל על יפתח

חז"ל מותחים ביקורת על יפתח, הן על סיפור הקרבת בתו, והן על הטבח בבני אפרים. הם מציינים את העובדה כי נקבר בערי גלעד, ומסבירים שאבריו היו נושרים ממנו בחייו ונקברים במקום נפילתם, כעונש על כך שהקריב את בתו ולא התיר את נדרו. לפי חז"ל, היה רשאי יפתח להתיר את נדרו משום שלא התכוון להקריב אדם כאשר נדר את נדר, ומתייחסים לפרשת בת יפתח כאל דוגמה לחוסר שיקול דעת, ולקיצוניות שאינה מותאמת למציאות.

גם בנוגע לפינחס בן אלעזר הכהן, שהיה הסמכות הרוחנית באותה תקופה, קיימת ביקורת מצד חז"ל, והם מציינים כי היה עליו לבוא מיוזמתו אל יפתח ולהתיר את נדרו. כעונש על כך, ניטלה מפינחס רוח הקודש והכהונה הגדולה ונמסרה לשושלת איתמר בן אהרן, עד מרד אבשלום בו הוחזרה הכהונה הגדולה לשושלת אלעזר בן אהרן, אבי פנחס.

גם בנוגע למלחמה עם בני אפרים מציינים חז"ל כי היה ניתן לנהוג אחרת, ומביאים לדוגמה מקרה דומה שאירע לגדעון בן יואש, בו התלוננו בני אפרים על החלטתו לא לשתפם במלחמה, אך הוא פתר את העניין בדרכי נועם.

הביטוי ”יפתח בדורו כשמואל בדורו” (מסכת ראש השנה, דף כ"ה, עמוד ב') מבטא אצל חז"ל את העובדה שכל מנהיג מקבל את אותן סמכויות, משמואל, שהיה שקול כנגד משה ואהרן ועד יפתח, שנחשב אדם ברמה נמוכה ומונה למנהיג רק בגלל הלחץ של בני עמון. מוסיפה הברייתא שם: ”ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור, הריהו כאביר שבאבירים”.

לקריאה נוספת

• שופטים פרקים יא-יב
• אליהו עסיס, למען עמו ולמען עצמו - סיפורם של שלושה מנהיגים בספר שופטים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.
• תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ד', עמוד א'
• עמוס עוז, "על האדמה הרעה הזאת" – מתוך קובץ הסיפורים "ארצות התן"
• ליון פויכטוונגר, "יפתח הגלעדי ובתו"
• הרב אלחנן בן נון, "הררי עז" - שיעורים בספר שופטים
• פנינה גלפז-פלר, ויולד –יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי . ירושלים: כרמל, 2006, עמ' 238–244.
• עליזה שנער, אהובות ושנואות נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה, חיפה: פרדס, 2011, עמ' 179–212.
• אברהם נחום, אנשי שוליים בתקופת המקרא, ירושלים: מוסד ביאליק, תשע"א, עמ' 26–29.
• דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, הפרק "יפתח נודר נדר", עמ' 178-170.

קישורים חיצוניים

• רותי ויעקב מדן, יפתח בדורו, מגדים ו'.
• בת יפתח כמשל, באתר nrg‏, 25 ביוני 2004
• יהודה אייזנברג, "יפתח" - אתר דעת
• שלומי אביעד זידר, שתי בנותיו של יפתח - אתר ישיבת הר עציון אלון שבות.
• יפתח הגלעדי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• טריה פיליפ ומתיה קם, יפתח הגלעדי - ובת יפתח, באתר "תרבות•il"
• יהודה אליצור, מאמר על יפתח הגלעדי כמרכיב חשוב במסר העולה מספר שופטים, באתר דעת
• שיעורים על דמותו של יפתח - רבנים שונים, בערוץ מאיר
• יפתח ובת יפתח: טרגדיה משפחתית. ד"ר יהונתן יעקבס, סרטון באתר יוטיוב
• יפתח הגלעדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יפתח (שופט), דף שער בספרייה הלאומית