אלעזר הכהן
אֶלְעָזָר הוא דמות מקראית, בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.
 | |||||
| לידה |
1321 לפנה"ס ב'תל"ט (2439 לבריאת העולם) מצרים העתיקה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1244 לפנה"ס (בגיל 77 בערך) ב'תקט"ז (2516 לבריאת העולם) ארץ ישראל | ||||
| מדינה | מצרים העתיקה, ארץ ישראל | ||||
| מקום קבורה | קבר אלעזר בן אהרן הכהן (לפי מסורות מסוימות מהמאה ה-14) | ||||
| עיסוק | כהן גדול | ||||
| דת | יהדות | ||||
| בת זוג | בתו של פוטיאל | ||||
| |||||
  | |||||
שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.
אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.[1]
בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.
קבר אלעזר
עריכה
ערך מורחב – קבר אלעזר בן אהרון הכהן
לפי מסורות יהודיות, שומרוניות וערביות, נמצא קבר אלעזר בגבעת פינחס שבעוורתא, מדרום-מזרח לשכם. אלפים פוקדים את הקבר ביום ההילולה שחל בא' באב. ביום זה מאבטחים כוחות צבא רבים את המקום. ארגון "אגודת יסוד עולם" שעומד מאחורי העליות,[2] דואג למחוק את כתובות הנאצה שנכתבות על המצבה. העדות הראשונה על מיקום הקבר נמסרה על ידי רבי יעקב (תלמיד רבי יחיאל מפריז) שביקר בארץ בסביבות שנת אלף לספירת הנוצרים:
וכפר עוורתא לשמאל העולה לירושלים... הוא קבר אלעזר בן אהרן הכהן והוא בנין מפואר מאוד.."
— הילולת אלעזר ואיתמר בני אהרן, באתר יש"ע
ב-31 באוגוסט 2011 חולל הקבר בגרפיטי בערבית ובציור של משגר רקטות.
בפברואר 2012 חולל שוב הקבר ורוססו בו כתובות המשבחות את רוצחי משפחת פוגל.[3][4]
ראו גם
עריכה| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
- עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
לקריאה נוספת
עריכה- הרב ישראל דנדרוביץ, בני אהרן הנותרים, בתוך: קובץ פעמי יעקב, גיליון סה-סו, כסלו תשס"ח, עמודים: קה - קי.
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י', הלכה ג'.
- ^ אפרים מורנו, הילולת "שבעים הזקנים" בעוורתא, בשבע, 31 בינואר 2012
- ^ יתד נאמן, כ' שבת תשע"ב, י. סבר
- ^ חדשות 2, הושחת קבר אלעזר הכהן בשומרון, באתר מאקו, 31 באוקטובר 2011