המפקד העליון
מפקד עליון (באנגלית: Commander-in-chief או Supreme commander) הוא האדם המפעיל שליטה ובקרה עליונות על צבא או כוח מזוין. כמונח טכני מתייחסת הסמכות ליכולות ביצועיות צבאיות שניתנות להנהגה של מדינה, ראש מדינה, ראש ממשלה או נבחר ציבור ייעודי אחר.
הגדרה
עריכהתפקידו ותוארו הפורמלי של שליט המפקד על הכוחות המזוינים נובעים מאימפרטור המלוכה הרומית, הרפובליקה הרומית והאימפריה הרומית.[1]
באנגלית שימש המונח Commander-in-chief לראשונה במהלך מלחמת האזרחים האנגלית.[2] ראש מדינה של מדינה, מונרכיה או רפובליקה, מחזיק בדרך כלל בתפקיד המפקד העליון, גם אם הכוח הביצועי האפקטיבי מוחזק על ידי ראש הממשלה. בשיטת ממשל פרלמנטרית, הרשות המבצעת תלויה בסופו של דבר ברצון הרשות המחוקקת, אף על פי שהמחוקק אינו נותן פקודות ישירות לכוחות המזוינים ולא שולט בצבא בשום מובן מבצעי. גם מושלים כלליים ומושלים קולוניאליים מתמנים לרוב למפקדים העליונים של הכוחות הצבאיים בשטחם.
המונח משמש גם לקציני צבא המחזיקים בכוח ובסמכות ביצועית צבאית, לא תמיד באמצעות דיקטטורה, ובכפוף (בדרך כלל) לראש מדינה (ראו גנרליסימו). המונח משמש גם לקצינים המחזיקים בסמכות על אגף צבאי בודד או בתוך זירה מסוימת.[3]
ראשי מדינות כמפקדים עליונים
עריכהראש מדינה משמש כמפקד על העליון של הכוחות המזוינים במדינתו לרוב בשתי צורות:
- נשיא המשמש כראש הרשות המבצעת בעל מנדט פוליטי לקבל החלטות בשיקול דעת, לרבות פיקוד על הכוחות המזוינים.
- ראש מדינה טקסי (מונרך במונרכיה חוקתית או נשיא ברפובליקה פרלמנטרית) עם סמכויות רשמיות בהחלטות על הכוחות המזוינים, הפועלים בנסיבות רגילות על פי ייעוץ חוקתי של בכירים בעלי המנדט הפוליטי לקבל החלטות כאלו.
אלבניה
עריכהעל פי חוקת הרפובליקה האלבנית, נשיא אלבניה הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של אלבניה.
ארגנטינה
עריכה
לפי חלק II, פרק III, סעיף 99, סעיפים קטנים 12, 13, 14 ו-15 לחוקת ארגנטינה, נשיא ארגנטינה הוא "המפקד העליון של כל הכוחות המזוינים של האומה". כמו כן נקבע כי הנשיא רשאי להעניק משרות או דרגות לקצינים בכירים בכוחות המזוינים, ולהכריז מלחמה ולהורות על פעולות תגמול בהסכמה ובאישור של הקונגרס הלאומי הארגנטינאי.[4]
משרד ההגנה הוא המחלקה הממשלתית המסייע ומשרת את הנשיא בניהול הכוחות המזוינים (הצבא, הצי וחיל האוויר).[5]
אוסטרליה
עריכה
בפרק II של סעיף 68, שכותרתו "פיקוד על כוחות הצי והצבא", חוקת אוסטרליה קובעת כי:
אולם בפועל המושל הכללי אינו ממלא חלק פעיל במבנה הפיקוד של כוחות ההגנה של אוסטרליה, וממשלת אוסטרליה (בראשות ראש הממשלה) שולטת בהם דה פקטו. שר ההגנה ושרים כפופים נוספים מפעילים שליטה זו באמצעות ארגון ההגנה האוסטרלי. סעיף 8 לחוק ההגנה 1903 קובע:
לשר תהיה השליטה והניהול הכלליים של כוחות ההגנה, והסמכויות הנתונות למפקד כוחות ההגנה, למפקד הצי, למפקד הצבא ולמפקד חיל האוויר מכוח סעיף 9, והסמכויות המוקנות במשותף למזכיר ולמפקד כוחות ההגנה מכוח סעיף 9א יופעלו בכפוף ובהתאם לכל הוראת השר.[7]
ברבדוס
עריכהעל פי חוקת ברבדוס, נשיא ברבדוס הוא המפקד העליון של כוחות ההגנה של ברבדוס. בין 1966 ל-2011, מקבלת העצמאות עד למעבר לשיטה רפובליקנית, הייתה המונרכית של ברבדוס, המלכה אליזבת השנייה, ראש כוחות ההגנה, עם המושל הכללי של ברבדוס כמשנה למלך. הנשיא אימץ את הסמכויות הללו.
בלארוס
עריכה
נשיא בלארוס הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של בלארוס (בבלארוסית: Галоўнакамандуючы Узброенымі Сіламі Рэспублікі Беларусь).[8] למפקד יש מדים רשמיים כיאה לדרגה, אותם לובש הנשיא באירועים ובטקסים רשמיים הקשורים לצבא. תפקיד המפקד העליון נקבע בסעיף 28 של חוקת בלארוס, הקובע כי יש לו סמכות "למנות ולפטר את הפיקוד העליון של הכוחות המזוינים של בלארוס".[9]
בלגיה
עריכהסעיף 167 לחוקת בלגיה קובע את המלך כמפקד העליון. בפועל, ראש ההגנה הוא ראש ומפקד הכוחות המזוינים של בלגיה. הוא כפוף ישירות לשר ההגנה ואחראי על הייעוץ לשר, על יישום מדיניות הביטחון ועל ניהול המשרד.
בוסניה והרצגובינה
עריכה
על פי חוקת בוסניה והרצגובינה, נשיאות בוסניה והרצגובינה היא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של בוסניה והרצגובינה. בזמני שלום, המפקד העליון מפעיל את פיקודו באמצעות שר ההגנה. במלחמה ובמקרים בהם שר ההגנה אינו ממלא פקודות מבצע המפקד העליון את תפקידו ישירות באמצעות ראש המטה המשותף.
ברזיל
עריכהסעיף 142 של חוקת ברזיל קובע כי הכוחות המזוינים של ברזיל נמצאים תחת פיקודו העליון של נשיא הרפובליקה.
ברוניי
עריכהסולטאן ברוניי הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים המלכותיים של ברוניי.
קנדה
עריכה
סמכויות הפיקוד העליון על הכוחות הקנדיים נתונות למונרך הקנדי,[10] והן מואצלות למושל הכללי של קנדה, המשתמש גם בתואר המפקד העליון.[11] בתפקיד זה זכאי המושל הכללי למדים של גנרל, עם סמל המשרה וצמת חפתים מיוחדים משמשים כסמל דרגה.
לפי האמנה החוקתית, הסמכויות המיוחדות של הכתר על הכוחות המזוינים והסמכויות החוקתיות כמפקד עליון מופעלות בעצת ראש הממשלה ושאר חברי הקבינט. על פי חוק ההגנה הלאומית, שר ההגנה הלאומית אחראי בפני הפרלמנט של קנדה על כל הנושאים הקשורים להגנה הלאומית ולכוחות המזוינים של קנדה.[12] בתיאוריה, המושל הכללי יכול להשתמש בסמכויותיו כמפקד עליון כדי לעצור ניסיונות להשתמש בכוחות הקנדיים באופן בלתי חוקתי, אם כי זה מעולם לא התרחש וסביר להניח שמהלך כזה יהיה שנוי במחלוקת רבה.
קרואטיה
עריכהעל פי חוקת קרואטיה, נשיא קרואטיה הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של קרואטיה. בזמני שלום המפקד העליון מפעיל את פיקודו באמצעות שר ההגנה. במלחמה ובמקרים בהם השר אינו ממלא פקודות הוא מפקד על הכוחות באמצעות ראש המטה הכללי.
צ'כיה
עריכהלפי סעיף 63(1)(ג) לחוקה, נשיא צ'כיה הוא המפקד העליון של צבא צ'כיה, והוא ממנה ומקדם גנרלים לפי סעיף 63(1)(ו). הנשיא זקוק לחתימה נגדית של ראש הממשלה לקבלת החלטות הנוגעות להוראות הנ"ל לפי סעיפים 63(3–4), אחרת הן אינן תקפות. ראש הממשלה רשאי להאציל לשרים אחרים את הזכות לחתום נגד החלטותיו של הנשיא. האחריות הפוליטית על הכוחות המזוינים מוטלת על הממשלה, אשר בסעיף 67 מוגדרת כ"גוף העליון של הכוח הביצועי". על פי סעיפים 39 ו-43, על הפרלמנט הצ'כי לתת הסכמה להוצאת כוחות צבא אל מחוץ לשטח הרפובליקה.[13]
משרד ההגנה הוא הסמכות המרכזית של מינהל המדינה לבקרת הכוחות המזוינים.[14] הניהול השוטף בפועל נתון לראש המטה הכללי.[15]
דנמרק
עריכה
תפקידו של המונרך הדני כראש הצבא נטועה עמוק במסורת ובהיסטוריה של דנמרק. בעוד חוקת 1953 אינה קובעת במפורש את המונרך כמפקד העליון, הדבר משתמע ממנה, בהתחשב בהוראה הכללית בסעיף 12 ובנוסח הספציפי יותר של סעיף 19(2): "למעט למטרות הגנה מפני התקפה מזוינת על הממלכה או הכוחות הדנים, המלך לא ישתמש בכוח צבאי נגד כל מדינה זרה ללא הסכמת הפולקטינג. כל אמצעי שינקוט המלך בהתאם להוראה זו, יוגש מיד לפולקטינג".[16]
עם זאת, בקריאת החוקה הדנית חשוב לזכור ש"המלך" בהקשר זה מפורש על ידי משפטנים דנים כ"ממשלה" (המורכבת מראש הממשלה ושרים אחרים). פירוש זו נובע מסעיפים 12–14, הקובעים כי הסמכויות הנתונות למלך ניתנות להפעלה רק באמצעות שרים, האחראים לכל המעשים. לפיכך, הממשלה למעשה מחזיקה בסמכות הפיקוד העליונה המרומזת בסעיפים 12 ו-19(2).[17]
חוק ההגנה הדני (בדנית: Forsvarsloven) קובע בסעיף 9 את שר ההגנה כסמכות העליונה בתחום כוחות ההגנה של דנמרק. תחת השר עומד ראש ההגנה, קצין הצבא המקצועי הבכיר בראש פיקוד ההגנה, המפקד על הצבא, הצי, חיל האוויר ויחידות נוספות שאינן כפופות ישירות למשרד ההגנה.[18][19]
מצרים
עריכהבמצרים, נשיא הרפובליקה נושא בתואר הטקסי של המפקד העליון של צבא מצרים. חבר בממשלה, בדרך כלל שר ההגנה, הוא המפקד העליון בפועל של הכוחות המזוינים. הנשיא הוא היחיד המסוגל להכריז מלחמה. למעט מוחמד מורסי, שכיהן לזמן קצר כנשיא בין השנים 2012–2013, כל נשיאי מצרים היו קציני צבא לשעבר. במלחמת יום הכיפורים מילא הנשיא אנואר סאדאת תפקיד מרכזי בכל רובדי תכנון המלחמה, והיה גם בפועל המפקד העליון של הכוחות המזוינים. הוא נתן פקודות ישירות למפקדים מהמטה במהלך המלחמה, והחזיק בתארים פילדמרשל של הצבא, מרשל חיל האוויר וכוחות ההגנה האווירית ואדמירל חיל הים. סאדאת נהג ללבוש לעיתים קרובות את מדי הצבא שלו, אך הבא אחריו בתפקיד, חוסני מובארכ, נטש מסורת זו.
פינלנד
עריכה
על פי החוקה הפינית, נשיא פינלנד הוא המפקד העליון של כל כוחות ההגנה של פינלנד. בפועל הפיקוד והשליטה היומיומיים נמצאים בידי ראש ההגנה ומפקד משמר הגבול הפיני. המינהל הכלכלי של כוחות ההגנה הוא באחריות משרד ההגנה, ולפי סעיף 31 תפקידו של הנשיא להחליט על:
- העקרונות העיקריים של ההגנה הצבאית על המדינה
- עקרונות ביצוע ההגנה הצבאית
- ענייני פיקוד צבאי אחרים בעלי חשיבות רחבה לפעילות הצבאית או למערכת הצבאית
- כל נושא פיקוד צבאי אחר שהוא רוצה להחליט עליו
מאז הרפורמה החוקתית של 2000, לשר ההגנה יש את הזכות להיות נוכח כאשר הנשיא משתמש בסמכויות הפיקוד שלו, אלא אם העניין מעורר דאגה מיידית. בשאלות בעלות חשיבות אסטרטגית, אותה זכות שמורה גם לראש הממשלה לפי סעיף 32.
הנשיא ממנה ומקדם קצינים ומחליט על גיוס חיילי מילואים ועל גיוס כוחות ההגנה לפי סעיף 40 לחוקה. אם הפרלמנט נמצא בפגרה בעת קבלת ההחלטה על הגיוס, יש לכנס אותו מיד. הכרזות על מצב חירום (בפינית: valmiustila) ומצב מלחמה (puolustustila) מוכרזים בצו נשיאותי שניתן לאחר הצעת הממשלה ומוגש לאחר מכן לאישור הפרלמנט. במצב חירום יש לנשיא את הזכות להעביר את תפקיד המפקד העליון לאזרח פיני אחר.
צרפת
עריכה בצרפת נשיא הרפובליקה מוגדר כ"ראש הצבאות" (בצרפתית: Chef des Armées) לפי סעיף 15 לחוקה. לכן נושא המשרה הוא הסמכות המבצעת העליונה בענייני הכוחות המזוינים של צרפת. סעיף 16 מספק לנשיא סמכויות חירום נרחבות.[20]
עם זאת, בשל המשטר החצי-נשיאותי המונהג במדינה, לראש ממשלת צרפת יש גם סמכויות חוקתיות מרכזיות לפי סעיף 21: "הוא יהיה אחראי על הביטחון הלאומי" ויש לו "סמכות לקבוע תקנות ולבצע מינויים לתפקידים אזרחיים וצבאיים".[20]
לפני 1958
עריכה
מאז שלטונו של לואי הארבעה עשר צרפת הייתה ריכוזית מאוד. לאחר שהביסו אצילים מקומיים העוסקים במלחמה, שמרו מלכי צרפת על כל הסמכות בעזרת ראשי ממשלה כמו הקרדינלים מאזארן ורישלייה.
המהפכה הצרפתית העבירה את הסמכות העליונה למלך (בהקשר של המונרכיה החוקתית), לאחר מכן לוועד לשלום הציבור במהלך הוועידה הלאומית ומאוחר יותר לדירקטורט, לפני שהוחזר לידיו של הקונסול נפוליאון בונפרטה, לימים הקיסר נפוליאון הראשון, לבדו.
הרסטורציה הצרפתית החזירה את הסמכות למלך, תחילה במונרכיה אבסולוטית, אחר כך המונרכיה של יולי החוקתית של לואי פיליפ, לפני שזו הופלה על ידי הרפובליקה השנייה ומאוחר יותר הקיסרות השנייה של נפוליאון השלישי.
הרפובליקה השלישית שלאחר מכן הייתה רפובליקה פרלמנטרית והסמכות הצבאית בה הייתה בידי נשיא מועצת השרים, ראש הממשלה, על אף שהנשיא, ראש המדינה, שמר על סמכויות טקסיות. במהלך מלחמת העולם הראשונה בלטו ביקוריו הרבים בשוחות של המדינאי המבוגר ז'ורז' קלמנסו, והם הרשימו את החיילים שזיכו אותו בכינוי אבי הניצחון (בצרפתית: Le Père de la Victoire).
במהלך מלחמת העולם השנייה נטל המרשל פיליפ פטן את השלטון והחזיק בסמכות העליונה בצרפת של וישי, מדינת בובה של גרמניה הנאצית, בעוד הגנרל שארל דה גול, שפעל מטעם המשטר הקודם, ייסד את צבא צרפת החופשית והחזיק בסמכות העליונה עליהם לאורך כל המלחמה.
הרפובליקה הרביעית קצרת הימים שהוקמה לאחר המלחמה הייתה פרלמנטרית, והוחלפה ברפובליקה החמישית הנוכחית שהנהיגה משטר חצי-נשיאותי.
הודו
עריכה
המפקד העליון של הכוחות המזוינים של הודו הוא הסמכות הפיקודית העיקרית של הכוחות המזוינים של הודו, והוא נתון לראש המדינה,[21] נשיא הרפובליקה של הודו, בהתאם לסעיף 53 לחוקת הודו.[22]
הנשיא מפעיל פיקוד עליון בהתאם לחוק. כמפקד העליון יש לו את הסמכות להכריז מלחמה, בכפוף לאישור הפרלמנט ההודי. המפקד העליון ממנה גם את ראשי כל זרוע של הכוחות המזוינים וכן את יו"ר ועדת ראשי המטות בעצת שר ההגנה.
בעוד שהחוקה מגדירה את הנשיא כמפקד דה יורה, סמכות הפיקוד המבצעת מופעלת דה פקטו על ידי ראש הממשלה ומועצת השרים שלו.
ב-15 באוגוסט 1947 הופקד כל מטה תחת המפקד העליון שלו. בשנת 1955 הוגדרו שלושת ראשי המטות מחדש כראש מטה הצבא (דרגת גנרל), ראש מטה הצי (דרגת תת אדמירל) וראש המטה האווירי (דרגת מרשל אוויר), כשהנשיא הוא המפקד העליון. ראש מטה הצבא הועלה לדרגת מרשל מפקד אוויר ב-1965 וראש מטה הצי הועלה לדרגת אדמירל ב-1968. החל מה-1 בינואר 2020 מדווחים כל שלושת ראשי המאות לראש מטה ההגנה החדש.
איראן
עריכהלפני 1979, השאה היה המפקד העליון בפרס. לאחר המהפכה האיראנית והקמת הרפובליקה האסלאמית מונה נשיא איראן בתחילה למשרה זו, כאשר אבולחסן בני-סדר הוא הראשון בתפקיד זה. עם זאת, בני-סדר הודח ב-22 ביוני 1981 ותפקיד המפקד העליון של הכוחות המזוינים של איראן הוענק למנהיג העליון של איראן.
אירלנד
עריכההמפקד העליון של כוחות ההגנה האירים הוא נשיא אירלנד,[23] אך בפועל שר ההגנה פועל בשמו ומדווח לממשלת אירלנד.[24] לשר ההגנה מייעצת מועצת הביטחון.[25] כוחות ההגנה מאורגנים תחת ראש המטות, קצין שלושה כוכבים, ומאורגנים בשלוש זרועות: הצבא, השירות הימי וחיל האוויר.
איטליה
עריכהבסעיף 87 קובעת חוקת איטליה כי נשיא הרפובליקה "הוא מפקד הכוחות המזוינים ויושב ראש מועצת ההגנה העליונה שהוקמה על פי חוק, אם כי הכוח הביצועי והאחריות האפקטיבית להגנה הלאומית נמצאת אצל הממשלה שבראשה ראש הממשלה; הנשיא מכריז מלחמה על פי החלטת הפרלמנט".[26]
לטביה
עריכהבסעיף 42 של חוקת לטביה נקבע כי נשיא לטביה הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים הלאומיים של לטביה. הנשיא רשאי למנות מפקד צבאי ראשי בעתות מלחמה.
מקסיקו
עריכהסעיף VI של פרק 89 של החוקה קובע כי נשיא מקסיקו "ישמור על הביטחון הלאומי, בהתאם לחוק המתאים, ויציב את כל הכוחות המזוינים הקבועים, כלומר הצבא, הצי וחיל האוויר, למען ביטחון הפנים וההגנה החיצונית של הפדרציה".[27]
החוקים האורגניים של הצבא וחיל האוויר ושל הצי המקסיקני קובעים בבירור שנשיא הרפובליקה הוא "המפקד העליון של הכוחות המזוינים". הנשיא הוא התפקידו הגנרל חמישה כוכבים היחיד של מקסיקו.[28][29]
החוקה גם מעניקה לנשיא חופש למנות ולהדיח את מזכיר הצי ואת מזכיר ההגנה הלאומית.
ניו זילנד
עריכההמושל הכללי של ניו זילנד משמש כמפקד העליון של ניו זילנד, ומהווה מבחינה חוקתית הסמכות העליונה בענייני הגנה בניו זילנד.[30] עם זאת, בפועל תפקיד המפקד העליון הוא טקסי, והמושל הכללי משמש בעיקר כ"פטרון של כוחות ההגנה של ניו זילנד".[31] המושל הכללי מפעיל את סמכותו כמפקד העליון בעצת שר ההגנה או שרים אחרים בממשלת ניו זילנד.[30][32]
סעיף I של פטנט המכתבים מ-1983 קבע את המשרה באופן רשמי כ"מושל כללי ומפקד עליון", אם כי המסמך אינו מפרט יותר את תפקידו של המושל כמפקד העליון.[33] המושל הכללי הוא גם המפקד הכללי של כוח ההגנה של ניו זילנד באמצעות חוק ההגנה משנת 1990.[34] סעיפים 5 ו-6 לחוק זה מתארים את סמכותו של המושל הכללי לכונן כוחות מזוינים ולתחזק אותם.[32]
ניגריה
עריכהלפי חוקת ניגריה, נשיא ניגריה הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של ניגריה.
נורווגיה
עריכההאראלד החמישי, מלך נורווגיה, שומר רשמית על הכוח הביצועי בנושא. סעיף 25 לחוקה קובע: "המלך הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של הממלכה".
עם זאת, עם הנהגת שיטת ממשל פרלמנטרית הפכו חובותיו של המונרך הפכו מאז ייצוגיות וטקסיות, כגון מינויים ופיטורים רשמיים של ראש הממשלה ושרים אחרים בממשלה. בהתאם לכך, המונרך הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של נורווגיה, לצד תפקידו כראש המדינה, כנציג דיפלומטי ראשי מחוץ למדינה וכסמל לאחדות.
פקיסטן
עריכהבפקיסטן, לפני כינון החוקה ב-1973 היה ראש הצבא המפקד העליון של צבא פקיסטן. וראשי הצי וחיל האוויר זכו גם הם לתואר זה.[35] תפקידו של ראש הצבא הוחלף ל"ראש מטה הצבא" ב-20 במרץ 1972 במהלך רפורמות צבאיות. [36] ראש מטה הצבא הוא קצין ארבעה כוכבים שמכהן לשלוש שנים, שניתן להאריך או לחדש את כהונתו פעם אחת. לאחר חוקת 1973 ראש הצבא, הצי או חיל האוויר נבחר על ידי ראש ממשלת פקיסטן וממונה על ידי נשיא פקיסטן כמפקד העליון של הכוחות המזוינים של פקיסטן. לכן הנשיא הוא המפקד העליון.
הפיליפינים
עריכהנשיא הפיליפינים הוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה, ולכן הוא מחויב לפי פרק VII, סעיף 18 לחוקת 1987 להיות המפקד העליון של הכוחות המזוינים.[37]
פולין
עריכהבפולין, הנשיא הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של פולין. עם זאת, סעיף 134 פרק 4 לחוקה קובע:
נשיא הרפובליקה, בתקופת מלחמה, ימנה את המפקד העליון של הכוחות המזוינים לפי דרישת ראש הממשלה. הוא רשאי לפטר את המפקד העליון לפי אותו נוהל. סמכותו של המפקד העליון של הכוחות המזוינים, כמו גם עקרון כפיפותו לאוגנים החוקתיים של הרפובליקה של פולין, יפורטו בחוק.
בתקופת הרפובליקה הפולנית השנייה, בין שתי מלחמות העולם, מונה המפקד העליון של הכוחות המזוינים לשעת מלחמה. עם זאת, לאחר המלחמה חדלה משרה זו להתקיים - ולכן סביר להניח שאם פולין תשתתף רשמית במלחמה ימונה ראש המטה הכללי למפקד העליון.
פורטוגל
עריכהנשיא פורטוגל הוא המפקד העליון החוקתי של הכוחות המזוינים (בפורטוגזית: Comandante Supremo das Forças Armadas). עם זאת, הפיקוד המבצעי מואצל על ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים.
בעגה הצבאית הפורטוגלית, המונח "מפקד העליון" (בפורטוגזית: comandante-em-chefe או comandante-chefe) מתייחס למפקד הצבאי המאוחד של כל חילות היבשה, הים והאוויר.
רוסיה
עריכה
על פי חוקת הפדרציה הרוסית, (פרק 4, סעיף 87, סעיף קטן 1) נשיא רוסיה הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית.[39] הנשיא מאשר את הדוקטרינה הצבאית וממנה את שר ההגנה, את ראש המטה הכללי הרוסי ושאר חברי המטה הכללי.[40]
הכוחות המזוינים מחולקים לשלוש זרועות: כוחות היבשה הרוסיים, הצי הרוסי וכוחות האוויר והחלל של רוסיה. בנוסף, ישנן שתי זרועות עצמאיות: חיל הטילים האסטרטגיים של רוסיה וחיל הצנחנים הרוסי. חילות ההגנה האווירית הוכפפו לחיל האוויר מאז 1998.
ערב הסעודית
עריכה
סעיף 60 לחוק היסוד של ערב הסעודית קובע כי "המלך הוא המפקד העליון של כל הכוחות הצבאיים. הוא ממנה קצינים ומסיים את תפקידם בהתאם לחוק". הסעיף הבא קובע כי "המלך מכריז על מצב חירום, גיוס כללי ומלחמה, והחוק מגדיר את הכללים לכך".
סעיף 62 קובע כי "אם קיימת סכנה המאיימת על ביטחון הממלכה, שלמותה הטריטוריאלית, ביטחון אנשיה והאינטרסים שלה, או הפוגעת בתפקוד מוסדות המדינה, רשאי המלך לנקוט באמצעים דחופים על מנת להתמודד עם סכנה זו ואם המלך סבור שיש להמשיך באמצעים אלה הוא רשאי ליישם את התקנות הנדרשות לשם כך".
סרביה
עריכההחוק קובע כי נשיא סרביה הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים והפיקוד על הצבא. הוא ממנה, מקדם ומחזיר את קציני צבא סרביה.[41]
סלובניה
עריכהבסלובניה, המפקד העליון של הכוחות המזוינים של סלובניה הוא רשמית נשיא סלובניה, על אף שהוא לא ממלא תפקיד זה בעתות שלום. במקום זאת, תפקיד זה ממלוא בדרך כלל על ידי שר ההגנה.
דרום אפריקה
עריכהפרק 11, סעיף 202(1) לחוקת דרום אפריקה קובע את נשיא דרום אפריקה למפקד העליון של כוחות ההגנה של דרום אפריקה. החוקה מציבה תנאים מתי וכיצד ניתן להפעיל כוח זה ומחייבת את הנשיא לדווח באופן שוטף לפרלמנט של דרום אפריקה.[42]
קוריאה הדרומית
עריכה
לפי חוקת קוריאה הדרומית, המפקד העליון של הכוחות המזוינים של הרפובליקה של קוריאה והסמכות העליונה בכל העניינים הצבאיים הוא נשיא קוריאה הדרומית.
ספרד
עריכה
כמו ברוב המונרכיות האירופיות ששרדו עד היום, מעמדו של מלך ספרד כראש הכוחות המזוינים הרשמי נטוע עמוק במסורת.
בסעיף 62(ח) מאשרת חוקת ספרד משנת 1978 את המונרך "להיות המפקד העליון של הכוחות המזוינים של ספרד".
המלך מנהל בקביעות את ישיבות המועצה לביטחון לאומי, המטות המשולבים והמטות הכלליים הבודדים של כל זרוע של הכוחות המזוינים בתפקידו כמפקד עליון.
כל הקידומים לדרגות ותפקידים צבאיים בפיקוד העליון של הכוחות המזוינים נעשים בצו מלכותי שנחתם על ידי המלך ושר ההגנה. עם זאת, סעיף 64 דורש שכל מעשיו הרשמיים של המלך יהיו חתומים בחתימה נגדית על ידי נשיא הממשלה או שר מוסמך אחר על מנת לתת להם תוקף. חתימה נגדית זו משמשת להגבלת ניצול לרעה של כוח אפשרי על ידי כל אדם בודד.
בשנת 1981 קיבל המלך כמפקד העליון של הכוחות המזוינים את הפיקוד הישיר על מנת לדכא את ניסיון ההפיכה הצבאית. כל חברי הממשלה היו באותו זמן לכודים או הוחזקו כבני ערובה בפרלמנט ולא היו מסוגלים לחתום כנגד פקודות המלך. עם זאת, זה לא הביא לכך שצווים אלה נקבעו כבלתי אכיפים או בלתי חוקתיים, וההפיכה קרסה לאחר שהמלך הורה לכל יחידות הצבא לעזוב את הרחובות ולחזור לבסיסיהן.
שום הוראה בחוקה לא מחייבת את המלך או הממשלה לבקש אישור מהקורטס חנרלס לפני שליחת הכוחות המזוינים אל מחוץ למדינה.[43]
החל משנת 1984 ראש מטה ההגנה הוא הראש המקצועי של הכוחות המזוינים ובסמכות שר ההגנה אחראי על הפעולות הצבאיות והארגון הצבאי.
טאיוואן
עריכהכפי שנקבע בחוקת טאיוואן, נשיא הרפובליקה הסינית הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של הרפובליקה הסינית.
תאילנד
עריכהראש הכוחות המזוינים של תאילנד (בתאית: จอมทัพไทย) הוא תפקיד הנתון למלך תאילנד, שכריבון וראש המדינה הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים המלכותיים של תאילנד.[44]
טורקיה
עריכה
לפי חוקת טורקיה, לנשיא טורקיה יש את הזכות לייצג את הפיקוד הצבאי העליון של הכוחות המזוינים של טורקיה מטעם האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, להחליט על גיוס הכוחות המזוינים, למנות את ראש המטה הכללי, לכנס את המועצה לביטחון לאומי ולעמוד בראשה, להכריז על ממשל צבאי או מצב חירום ולהוציא הוראות בעלות תוקף של חוק על פי החלטת מועצת השרים הנפגשת תחת ראשותו.
אוקראינה
עריכהבעוד המפקד העליון של הכוחות המזוינים של אוקראינה הוא הקצין הצבאי הבכיר ביותר, מבחינה חוקתית נשיא אוקראינה הוא המפקד העליון הנעלה של הכוחות המזוינים של אוקראינה (Верховний Головнокомандувач Збройних сил України).
הממלכה המאוחדת
עריכההמונרך הבריטי הוא "ראש הכוחות המזוינים הבריטיים"[45] (Head of the British Armed Forces) והוא תואר גם כ"מפקד העליון של הכוחות המזוינים של בריטניה".[46] ראש הממשלה, הפועל בתמיכת הקבינט, מקבל את ההחלטות המרכזיות לגבי השימוש בכוחות המזוינים.[47] המלך, לעומת זאת, נותר "הסמכות האולטימטיבית" הטקסית של צבא הממלכה המאוחדת, כאשר קצינים ואנשי צבא נשבעים אמונים רק למלכי בריטניה.[48]
ארצות הברית
עריכה
על פי סעיף 2, סעיף I בפרק 2 לחוקת ארצות הברית, נשיא ארצות הברית הוא "המפקד העליון של הצבא והצי של ארצות הברית, ושל המיליציה של כמה מדינות, כאשר נקרא לשירות בפועל של ארצות הברית."[49] כל ארבעים ושישה נשיאי ארצות הברית כיהנו כמפקדים העליונים, אבל שלושה סגנים שכיהנו כנשיאים בפועל קיבלו את הסמכויות של הנשיא בזכות התיקון ה-25. מאז חוק הביטחון הלאומי מ-1947, הכוונה היא לכל הכוחות המזוינים של ארצות הברית. לדרגות הכוחות המזוינים של ארצות הברית שורשים במסורות הצבאיות הבריטיות, כאשר לנשיא יש סמכות אולטימטיבית אך ללא דרגה, והוא שומר על מעמד אזרחי.[50] מידת הסמכות המדויקת שהחוקה מעניקה לנשיא כמפקד העליון הייתה נושא לוויכוחים רבים לאורך ההיסטוריה של ארצות הברית, כאשר הקונגרס מעניק בזמנים שונים לנשיא סמכות רחבה ולעיתים מנסה להגביל סמכות זו.[51]
מדינות ארצות הברית
עריכהבמדינות ארצות הברית המושל משמש גם כמפקד העליון של המשמר הלאומי, המיליציה וכוחות ההגנה של המדינה.
אוזבקיסטן
עריכהעל פי חוקת אוזבקיסטן, הנשיא מחזיק בתפקיד החוקתי של המפקד העליון של צבא אוזבקיסטן. בתפקידו זה מחליט הנשיא על הכרזת מלחמה או ממשל צבאי, מינוי קצינים בכירים ופיתוח הכוחות המזוינים. במקרה של התקפה על הרפובליקה, הנשיא מכריז על מצב מלחמה ויגיש בתוך 72 שעות החלטה לתוכנית פעולה לאוליי מג'לס, הפרלמנט האוזבקי. כאשר המדינה נמצאת במצב מלחמה, יכהן שר ההגנה בתפקידו הרשמי כסגן המפקד העליון של הכוחות המזוינים ויסייע לנשיא בפעילותו השוטפת והחלטותיו בנושא ביטחון לאומי.[52]
וייטנאם
עריכההמפקד העליון של הכוחות המזוינים של וייטנאם הוא נשיא וייטנאם, בתפקידו כיושב ראש המועצה הלאומית להגנה וביטחון, אף על פי שעמדה זו היא טקסית בלבד והכוח האמיתי נתפס על ידי הוועדה הצבאית המרכזית של המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם. מזכיר הוועדה, בדרך כלל המזכיר הכללי של המפלגה, הוא המפקד בפועל.
שר ההגנה מפקח על פעולות משרד ההגנה והצבא העממי של וייטנאם. הוא גם מפקח על סוכנויות כמו המטה הכללי ומחלקת הלוגיסטיקה הכללית. עם זאת, המדיניות הצבאית מנוהלת בסופו של דבר על ידי הוועדה הצבאית המרכזית של המפלגה הקומוניסטית.
נושאי משרה אחרים כמפקדים עליונים
עריכהארמניה
עריכהראש ממשלת ארמניה מחזיק בתואר המפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארמניה (בארמנית: Հայաստանի Զինված ուժերի գերագույն հրամանատար). התואר והדרגה ספראפט (սպարապետ), שעברה בירושה, שימש לתיאור המפקד העליון של צבאות ארמניה העתיקה ובימי הביניים. התואר נוצר במאה ה-2 לפני הספירה, ועד היום הוא משמש לתיאור קציני צבא מפורסמים ובכירים. ארמנים בולטים שהחזיקו בתואר כוללים את גארגין נזהדה, המפקד העליון של רפובליקת ארמניה ההררית מלחמות הבלקן,[53] ואת ואזגן סרקיסיאן, שר ההגנה פעמיים וראש הממשלה בשנות ה-90 של המאה ה-20.[54]
הרפובליקה העממית של סין
עריכהסעיף 93 לחוקת הרפובליקה העממית של סין קובע שהסמכות להנחות את הוועדה הצבאית המרכזית (CMC) של המפלגה הקומוניסטית של סין (מק"ס) והוועדה הצבאית המרכזית של הרפובליקה העממית של סין כפופה לוועדה הצבאית המרכזית, המורכבת מיושב ראש, סגני יו"ר וחברים רבים. באותו סעיף נכתב גם כי יו"ר הוועדה הצבאית המרכזית נוטל על עצמו את האחריות הכוללת לעבודת הוועדה כמפקד צבאי עליון והוא חייב דין וחשבון לקונגרס הלאומי העממי ולוועדה המתמדת שלו.[55]
יתרה מזאת, סעיף 80 מעניק לנשיא הרפובליקה העממית של סין, בנוסף לתפקידי ראש המדינה הטקסיים, את הסמכות להכריז על ממשל צבאי, על מצב מלחמה ולהוציא צווי גיוס על פי החלטת הקונגרס העממי הלאומי והוועדה המתמדת שלו.[55]
יו"ר ה-CMC והנשיא הם משרדים ממלכתיים נפרדים באופן מובהק, והם לא תמיד הוחזקו על ידי אותם אנשים. עם זאת, החל משנת 1993, במהלך כהונתו של ג'יאנג דזה-מין כיו"ר ה-CMC והמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הוא יצא את הנוהג לפיו מקובל כי הנשיא, יו"ר ה-CMC והמזכיר הכללי של המק"ס יהיו כולם אותו אדם, המכונה המנהיג העליון של סין.
הונג קונג
עריכהכאשר הונג קונג הייתה תחת שלטון בריטי, המושל האזרחי היה המפקד העליון של הכוחות הבריטיים מעבר לים להונג קונג. לאחר מסירת השטח לסין ב-1997 מפקדי צבא השחרור העממי בהונג קונג הם אנשי הצבא מסין היבשתית בפיקודה של ה-CMC.
אתיופיה
עריכהחוקת 1995 קובעת את ראש ממשלת אתיופיה כ"מפקד העליון של כוחות ההגנה הלאומיים" בסעיף 74(1).[56]
גרמניה
עריכההרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1956–הווה)
עריכה_(cropped).jpg)
עם המיליטריזציה מחדש של גרמניה המערבית ב-1955, אז הצטרפה לנאט"ו, תוקן חוק היסוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ב-1956 וכלל הוראות חוקתיות לפיקוד על הכוחות המזוינים, הבונדסוור.
- בימי שלום, לפי סעיף 65א, שר ההגנה הפדרלי (בגרמנית: Bundesminister der Verteidigung) מחזיק בסמכות הפיקוד העליונה (Inhaber der Befehls - und Kommandogewalt) על הבונדסוור.[57]
- אם הבונדסטאג יכריז על מצב הגנה (Verteidigungsfall) יקבל על עצמו הבונדסקנצלר, לפי סעיף 115ב, את הסמכות הפיקודית על הכוחות המזוינים.[57] נכון ל-2023, מצב כזה מעולם לא קרה.
- לנשיא גרמניה אין אפוא תפקיד בפיקוד על הכוחות, אך הוא ממשיך לקבל את הכבוד הטקסי בשל תפקידו כראש המדינה.
הענקת הסמכות הפיקודית על הכוחות המזוינים ישירות לשר האחראי מפרה את המסורת החוקתית ארוכת השנים בגרמניה, הן במערכות המלוכניות והן הרפובליקניות הקודמות, אז ניתנה סמכות זו לראש המדינה. הרציונל היה שבדמוקרטיה פרלמנטרית הסמכות הפיקודית צריכה להיות ישירות במקום בו היא תופעל ובמקום בו תהיה נתונה לשליטתו הפרלמנטרית של הבונדסטאג. בהקצאה ישירה לשר האחראי במקום לקנצלר הפדרלי הובהרה העובדה כי ענייני צבא הם רק אחת מתחומי האחריות המשולבים הרבים של הקבינט, בניגוד גמור לתקופות קודמות, אז הניתוק של הממסד הצבאי מהממשל האזרחי אפשרה לצבא לפעול כמדינה בתוך מדינה (בניגוד לרפובליקת ויימאר הפדרלית, ששמרה את הממסד הצבאי ככוח אוטונומי מחוץ לשליטת הפוליטיקה).
גרמניה המזרחית (1960–1990)
עריכההפולקסקאמר, בית המחוקקים של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (GDR), חוקק ב-13 בפברואר 1960 את חוק הקמת מועצת ההגנה הלאומית של ה-GDR, אשר הקים מועצה המורכבת מיושב ראש ולפחות 12 חברים ושולב מאוחר יותר בחוקת גרמניה המזרחית באפריל 1968. מועצת ההגנה הלאומית החזיקה בפיקוד העליון על צבא העם הלאומי ועל כוחות ביטחון הפנים, ויו"ר המועצה (בדרך כלל המזכיר הכללי של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה) נחשב למפקד העליון של ה-GDR.
ה-GDR הצטרפה לרפובליקה הפדרלית של גרמניה ב-3 באוקטובר 1990 במסגרת איחוד גרמניה מחדש, ולאחר מכן בוטלו החוקה והכוחות המזוינים של ה-GDR.
הרייך הגרמני (1871–1945)
עריכה
במהלך הרייך הגרמני, כלומר ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר וגרמניה הנאצית, מי שהיה ראש המדינה – מלך פרוסיה או קיסר גרמניה (על פי חוקת פרוסיה והקיסרות הגרמנית) עד 1918, הרייכספרזידנט (תחת חוקת ויימאר) עד 1934 והפיהרר מ-1934 עד 1945 – היה ראש הכוחות המזוינים (Oberbefehlshaber).
מתחת לרמתו של ראש המדינה, לכל זרוע צבאית (Teilstreitkraft) היה ראש משלו שדיווח ישירות לראש המדינה והחזיק בדרגה הגבוהה ביותר בשירותו: ברייכסווהר גנרל-פלדמרשל, וברייכסמארין, הצי הקיסרי הגרמני, גרוס-אדמירל.
לאחר שהקנצלר אדולף היטלר קיבל את השלטון כפיהרר[58] לאחר מותו של הנשיא פאול פון הינדנבורג הוא העניק לשר המלחמה, גנרל-פלדמרשל ורנר פון בלומברג, את תואר המפקד העליון של הכוחות המזוינים בשנת 1935. עם זאת, ב-1938, עקב פרשת בלומברג-פריטש, הוא הסיר את תואר המפקד העליון, ביטל את תפקיד שר המלחמה וקיבל על עצמו את הפיקוד האישי על הכוחות המזוינים. את תפקיד שר המלחמה עקף דה פקטו ראש הפיקוד העליון של הוורמאכט, שבראשו עמד גנרל-פלדמרשל וילהלם קייטל עד כניעת גרמניה הנאצית.
יוון
עריכהעל פי סעיף 45 לחוקת יוון, הנשיא הוא ראש הכוחות המזוינים של יוון, אך הם מנוהלים על ידי הממשלה. ראש הממשלה, שר ההגנה הלאומית וראש המטה הכללי של ההגנה הלאומי הם המפקדים על הכוחות המזוינים.
ישראל
עריכהבישראל, חוק יסוד: הצבא נקבע כי הדרג הפיקודי העליון בצבא הוא ראש המטה הכללי. הרמטכ"ל הוא היחיד האוחז בדרגת רב-אלוף, דרג הפיקוד הגבוה ביותר בצבא.[59] יחד עם זאת, החוק קובע כי הצבא נתון למרות הממשלה. השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון.
יפן
עריכהלפני רסטורציית מייג'י תפקידו של המפקד העליון ביפן הוטל על השוגון (הסמוראי החזק ביותר מבחינה צבאית בקרב הדאימיו). לאחר פירוק שוגונות טוקוגאווה היה תפקידו של המפקד העליון אצל קיסר יפן. תפקידו החוקתי של הקיסר כיום הוא תפקיד של דמות טקסית ללא כל תפקיד צבאי.
עם תהליך הדמוקרטיזציה של יפן עבר תפקיד המפקד העליון של כוחות ההגנה של יפן לידי ראש ממשלת יפן. הסמכות הצבאית עוברת מראש הממשלה לשר ההגנה.[60][61][62][63]
מיאנמר
עריכה
במיאנמר, המפקד העליון של שירותי ההגנה (טטמדאו) הוא מפקד הצבא הלאומי, תפקיד הנתון לקצין צבאי, לא לנשיא. עם זאת, המפקד העליון חבר במועצה הלאומית להגנה ולביטחון וכפוף לנשיא.
הולנד
עריכה
חוקת הולנד קובעת, בסעיף 97, כי "לממשלה תהיה סמכות עליונה על הכוחות המזוינים". סעיף 42 מגדיר את הממשלה כמונרך והשרים, וכי רק השרים האחראים לפעולות הממשלה. סעיף 45 מגדיר את השרים כמרכיבים את הקבינט, בראשות ראש הממשלה, עם "סמכות להחליט על מדיניות הממשלה הכוללת".[64]
לפני שחל שינוי בחוקה ב-1983 הסעיף המקביל קבע כי "למלך תהיה סמכות עליונה על הכוחות המזוינים", אך לא נתן למלך שום סמכות פיקוד אוטונומית.
לשר ההגנה יש את האחריות המיניסטריאלית העיקרית על הכוחות המזוינים, שהם רשמית חלק ממשרד ההגנה. ראש ההגנה הוא קצין הצבא המקצועי בעל הדרגה הגבוהה ביותר, ומשמש כמתווך בין שר ההגנה לכוחות המזוינים, ואחראי מול השר על התכנון, המבצעים וההיערכות הצבאית-אסטרטגית שלהם.[65]
קוריאה הצפונית
עריכה
על פי פרק 6, סעיף 2 לחוקת קוריאה הצפונית, נשיא הוועדה לענייני המדינה, ראש המדינה והמפקד העליון של הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית הוא המנהיג העליון של קוריאה הצפונית.[66]
בשנת 2018 הפסיק קים ג'ונג-און להוציא פקודות בתור המפקד העליון והחל לפרסם פקודות לצבא העם הקוריאני בתור יו"ר הוועדה הצבאית המרכזית של מפלגת הפועלים של קוריאה.
שוודיה
עריכה
בשוודיה, החל מ-1280 אצילים היו פטורים ממיסוי קרקעות אם סיפקו פרשים לשירות המלך. בעקבות מלחמת העצמאות של שוודיה (1521–1553) מאיחוד קאלמאר הוקם חיל משמר תחת המלך ומשם שורשיו של צבא שוודיה המודרני. בתקופת האימפריה השוודית הובילו כמה ממלכי שוודיה – גוסטב השני אדולף, קרל העשירי גוסטב, קרל האחד עשר גוסטב וקרל השנים עשר – הובילו באופן אישי את כוחותיהם לקרב. על פי חוק הממשל של 1809, שהיה בתוקף עד החוק החדש ב-1 בינואר 1975, המונרך סומן בסעיפים 14–15 במפורש כמפקד העליון של הכוחות המזוינים של שוודיה (בשוודית: Högste befälhavare).[67]
נכון ל-2023 מחזיקה הממשלה (Regeringen), בראשות ראש ממשלת שוודיה, בכוח הביצועי העליון, בכפוף לרצון הריקסדאג; ולפיכך היא המקבילה הקרובה ביותר של פיקוד עליון כיום, אם כי לא מוגדרת ככזו במפורש.[68] הסיבה לשינוי זה הייתה, מלבד העובדה שהמלך כבר משנת 1917 לא צפוי לקבל החלטות פוליטיות ללא ייעוץ מיניסטריאלי, שמכשיר השלטון החדש נועד להיות תיאורי ככל האפשר על פעולת המדינה. ומשקף כיצד מתקבלות החלטות בפועל. שר המשפטים לנארט גייר ציין עוד בהצעת החוק הממשלתית כי כל יומרה מתמשכת של מעורבות מלכותית בהחלטות הממשלה תהיה בעלת "אופי פיקטיבי" ו"בלתי מספקת ביותר".
החלטות ממשלה מסוימות בנוגע לכוחות המזוינים ניתן להאציל לשר ההגנה, בפיקוח ראש הממשלה ובמידה שנקבעה בפקודות.[69]
תוארו של ראש הסוכנות של הכוחות המזוינים של שוודיה והקצין בשירות פעיל בדרגה הגבוהה ביותר הוא למעשה המפקד העליון של הכוחות המזוינים של שוודיה (Överbefälhavaren).[70]
עם זאת, המונרך (כיום קרל השישה עשר גוסטב, מלך שוודיה), הוא עדיין גנרל ואדמירל ארבעה כוכבים בצבא, בצי ובחיל האוויר השוודי, ועל פי מוסכמה בלתי כתובה נחשב לראש ולנציג הבכיר של הכוחות המזוינים השוודיים. למלך יש, כחלק מחצרו, סגל צבאי. בראש הסגל עומד קצין בכיר (בדרך כלל גנרל או אדמירל בדימוס) והוא מורכב מקציני צבא בתפקיד פעיל המשמשים כעוזרים למלך ולמשפחתו.
שווייץ
עריכה
הסמכות העליונה על הצבא שייכת למועצה הפדרלית של שווייץ, שהיא ראש המדינה הקולקטיבי. למרות זאת, על פי החוקה המועצה הפדרלית יכולה לפקד במובן המבצעי על מקסימום 4,000 חיילים, עם הגבלת זמן של שלושה שבועות של גיוס. כדי לפקד על יותר חיילים, האספה הפדרלית חייבת לבחור גנרל, לו תוענק דרגת ארבעה כוכבים.[71]
בימי שלום הכוחות המזוינים מנוהלים על ידי ראש הכוחות המזוינים (Chef der Armee), הכפוף לראש המחלקה הפדרלית לביטחון, הגנה אזרחית וספורט ולמועצה הפדרלית כולה. למפקד הכוחות המזוינים יש דרגת Korpskommandant או Commandant de corps.
בזמן מלחמה או מצב חירום לאומי, לעומת זאת, האספה הפדרלית בוחרת גנרל למפקד העליון של הכוחות המזוינים לפי סעיף 168 לחוקה. בעוד הגנרל פועל כסמכות הצבאית העליונה עם מידה גבוהה של אוטונומיה, הוא עדיין כפוף למועצה הפדרלית לפי סעיפים 58, 60, 174, 177, 180 ו-185.[72] האספה הפדרלית שומרת על הסמכות הבלעדית לפטר את הגנרל, שנשאר כפוף למועצה הפדרלית.
ארבעה גנרלים מונו בהיסטוריה של שווייץ: גיום אנרי דופור במהלך מלחמת האזרחים, הנס הרצוג במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה, אולריך וילה במהלך מלחמת העולם הראשונה ואנרי גיזאן במהלך מלחמת העולם השנייה. אף על פי ששווייץ נותרה נייטרלית במהלך שלושת הסכסוכים האחרונים, האיום ששטחה ישמש שדה קרב בין הצדדים השונים במלחמות הצריך גיוס של צבא שווייץ.
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ "LacusCurtius • Roman Law — Auctor (Smith's Dictionary, 1875)". Penelope.uchicago.edu.
- ^ House of Lords Journal Volume 4: 15 March 1642 | British History Online, www.british-history.ac.uk
- ^ דופוי, טרבור, קורט ג'ונסון וגרייס הייז. "Supreme Commander." Dictionary of Military Terms. New York: The H.W. Wilson Company, 1986.
- ^ "Constitution of the argentine nation". הסנאט של ארגנטינה. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2013. נבדק ב-21 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ministerio de Defensa" (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-18 בספטמבר 2013. נבדק ב-21 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Constitution as in force on 1 June 2003 together with proclamation declaring the establishment of the Commonwealth, letters patent relating to the Office of Governor-General, Statute of Westminster Adoption Act 1942, Australia Act 1986". ComLaw.
- ^ "Defence Act 1903". ComLaw.
- ^ "Детям об армии › Библиотека › Руководство вооруженных сил РБ › Главнокомандующий". אורכב מ-המקור ב-28 ביולי 2020. נבדק ב-11 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Национальный правовой Интернет-портал Республики Беларусь". Pravo.by. נבדק ב-23 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Constitution Act, 1867, III.15, Westminster: Queen's Printer, אורכב מ-המקור ב-28 במאי 2013, נבדק ב-10 בינואר 2014
{{citation}}: (עזרה) - ^ Letters Patent Constituting the Office of Governor General of Canada, X., Ottawa: King's Printer for Canada, 1 באוקטובר 1947, נבדק ב-10 בינואר 2014
{{citation}}: (עזרה) - ^ National Defence Act, נבדק ב-10 בינואר 2014
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Constitution of the CR of December 16, 1992". President of the Czech Republic. נבדק ב-21 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ministry of Defence of the Czech Republic". Ministry of Defence. נבדק ב-21 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Professional Army". Ministry of Defence. נבדק ב-21 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Constitution Act". Folketing. אורכב מ-המקור ב-3 ביולי 2014. נבדק ב-10 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "My Constitution Act with Explanations 2013". Folketing. אורכב מ-המקור ב-3 בנובמבר 2013. נבדק ב-10 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "LOV nr 122 af 27/02/2001 om forsvarets formål, opgaver og organisation m.v." (בדנית). נבדק ב-10 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Facts and Figures" (PDF). Danish Defence. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 בדצמבר 2013. נבדק ב-10 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Welcome to the english website of the French National Assembly - Assemblée nationale, www2.assemblee-nationale.fr
- ^ "Know your Army". 27 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Article 53 in the Constitution of India 1949".
- ^ "Official President.ie site - Roles of the President". Áras an Uachtaráin. נבדק ב-23 בדצמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Statute Book - Defence Act, 1954". נבדק ב-1 במאי 2015.
Under the direction of the President, and subject to the provisions of this Act, the military command of, and all executive and administrative powers in relation to, the Defence Forces, including the power to delegate command and authority, shall be exercisable by the Government and, subject to such exceptions and limitations as the Government may from time to time determine, through and by the Minister.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Statute Book - Ministers And Secretaries Act, 1924". נבדק ב-23 בדצמבר 2014.
the Minister for Defence [...] shall be assisted by a Council of Defence
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Constitution of Italy" (PDF). Senato.it. נבדק ב-23 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Constitución Política de los Estados Unidos Mexicanos" (PDF). ארכיון (PDF) מ-13 במרץ 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ley Orgánica del Ejército y Fuerza Aérea Mexicanos". ארכיון מ-29 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ley Orgánica de la Armada de México" (PDF). ארכיון (PDF) מ-22 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Page 3. Governance of the New Zealand armed forces". Teara.govt.nz. New Zealand Government. 1 באפריל 2020. נבדק ב-3 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Governor-General's role as Commander-in-Chief". Gg.govt.nz. New Zealand Government. 10 בדצמבר 2007. נבדק ב-3 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Defence Act 1990". Legislation.govt.nz. New Zealand Government. נבדק ב-3 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Letters Patent Constituting the Office of Governor-General of New Zealand". Legislation.govt.nz. New Zealand Government. נבדק ב-3 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Review of the Performance of the Defence Force in Relation to Expected Standards of Behaviour, and in Particular the Leaking and Inappropriate Use of Information by Defence Force Personnel". Publicservice.govt.nz. Te Kawa Mataaho Public Service Commission. 16 ביולי 2002. נבדק ב-3 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bajwa, Kuldip Singh (2003). "Kashmir Valley Saved" (google books). Jammu and Kashmir war, 1947-1948 : political and military perspective (באנגלית) (1st ed.). New Delhi: Har-Anand Publications. p. 350. ISBN 9788124109236. נבדק ב-24 ביולי 2017.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Singh, Ravi Shekhar Narain Singh (2008). "Military and Politics" (googlebooks). The Military Factor in Pakistan (באנגלית) (1st ed.). London, UK: Lancer Publishers. p. 550. ISBN 9780981537894. נבדק ב-24 ביולי 2017.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "THE 1987 CONSTITUTION OF THE REPUBLIC OF THE PHILIPPINES – ARTICLE VII". Official Gazette. נבדק ב-21 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mikhail Tsypkin (בספטמבר 2004). "Adventures of the "Nuclear Briefcase"". Strategic Insights. 3 (9). אורכב מ-המקור ב-23 בספטמבר 2004.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "The Constitution of the Russian Federation". Presidential Administration of Russia. נבדק ב-10 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Commander-in-Chief of the Armed Forces". Presidential Administration of Russia. אורכב מ-המקור ב-22 בפברואר 2014. נבדק ב-10 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "President of Serbia". Presidential Administration of Serbia. נבדק ב-6 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The Constitution of the Republic of South Africa (PDF). 1996. אורכב מ-המקור (PDF) ב-25 באפריל 2014. נבדק ב-13 במאי 2019.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Constitution of Spain 1978, Government of Spain. Retrieved on 9 January 2014.
- ^ "Royal Thai Armed Forces Headquarters English version". אורכב מ-המקור ב-18 באפריל 2009. נבדק ב-18 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Queen and Armed Forces, royal.gov.uk. (אורכב 13.04.2015 בארכיון Wayback Machine)
- ^ The Royal Prerogative SN/PC/03861, House of Commons of the United Kingdom. Retrieved on 12 May 2013.
- ^ Governance of Britain, July 2007. Retrieved on 12 May 2013.
- ^ "Whose hand is on the button?". BBC. 2 בדצמבר 2008. נבדק ב-14 במרץ 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Joseph G. Dawson, ed. Commanders in Chief: Presidential Leadership in Modern Wars (1993)
- ^ Matthew Moten, Presidents and Their Generals: An American History of Command in War (2014)
- ^ Ramsey, Michael; Vladeck, Stephen. "Common Interpretation: Commander in Chief Clause". National Constitution Center Educational Resources (some internal navigation required). National Constitution Center. נבדק ב-23 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "LAW OF THE REPUBLIC OF UZBEKISTAN : ON INTRODUCING AMENDMENTS AND ADDITIONS TO THE LAW OF THE REPUBLIC OF UZBEKISTAN "ON DEFENSE"". Lex.uz. נבדק ב-23 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Նժդեհ Գարեգին. Encyclopedia.am (בארמנית). Armenian Encyclopedia. אורכב מ-המקור ב-13 בדצמבר 2019. נבדק ב-11 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Vazgen Sargsyan". Government of Armenia. אורכב מ-המקור ב-20 ביוני 2014. נבדק ב-11 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Constitution". Government of the People's Republic of China. אורכב מ-המקור ב-26 ביולי 2013. נבדק ב-21 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Constitution of Ethiopia" (PDF). בית הפדרציה. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 בפברואר 2014. נבדק ב-21 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Basic Law for the Federal Republic of Germany, Bundestag (Print version. As at: October 2010). Retrieved on 21 August 2013.
- ^ documentArchiv.de - Gesetz über das Staatsoberhaupt des Deutschen Reichs (01.08.1934), www.documentarchiv.de
- ^ חוק־יסוד: הצבא, באתר ויקיטקסט
- ^ "Self Defense Forces". Encyclopedia of Japan. Tokyo: Shogakukan. 2012. OCLC 56431036. אורכב מ-המקור ב-25 באוגוסט 2007. נבדק ב-15 ביולי 2012.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ The Ministry of Defense Reorganized: For the Support of Peace and Security (PDF). Tokyo: Japan Ministry of Defense. 2007. pp. 4–5. אורכב מ-המקור (PDF) ב-12 באפריל 2019. נבדק ב-10 בינואר 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "職種 Branches of Service" (ביפנית). Tokyo: Japan Ground Self-Defense Force. 2012. נבדק ב-15 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Self Defense Forces". Nihon Daihyakka Zensho (Nipponika) (ביפנית). Tokyo: Shogakukan. 2012. OCLC 153301537. אורכב מ-המקור ב-25 באוגוסט 2007. נבדק ב-15 ביולי 2012.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ "The Constitution of the Kingdom of the Netherlands 2008" (PDF). Government of the Netherlands. נבדק ב-10 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Organisation chart". Ministry of Defence. אורכב מ-המקור ב-1 בנובמבר 2013. נבדק ב-10 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "SECTION 2. THE CHAIRMAN OF THE STATE AFFAIRS COMMISSION OF THE DEMOCRATIC PEOPLE'S REPUBLIC OF KOREA". Naenara.com.kp. אורכב מ-המקור ב-24 בפברואר 2021. נבדק ב-6 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Regeringsformen 1809 med ändringar 1809-1974" (בשוודית). Studieförbundet Näringsliv och Samhälle. אורכב מ-המקור ב-31 באוגוסט 2010. נבדק ב-10 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Instrument of Government" (PDF). The Riksdag. נבדק ב-10 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ [1] (הקישור אינו פעיל, December 2017)
- ^ Swedish Armed Forces, About, Försvarsmakten (באנגלית)
- ^ McPhee, John (31 באוקטובר 1983). "La Place de la Concorde Suisse-I". The New Yorker. p. 50. נבדק ב-22 ביולי 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Federal Constitution of the Swiss Confederation (English translation) (אורכב 18.04.2015 בארכיון Wayback Machine) (as of March 2012), The Federal Authorities of the Swiss Confederation. Retrieved on 21 August 2013.