המלט

המלט (אנגלית: The Tragedy of Hamlet, Prince of Denmark, מילולית: הטרגדיה של המלט, נסיך דנמרק), ממחזותיו המפורסמים והמצוטטים ביותר של ויליאם שייקספיר, ולדעת רבים, הטרגדיה הטובה ביותר שלו. המחזה נכתב בזמן לא ידוע בין 1600 לקיץ 1602. זהו מחזהו הארוך ביותר של שייקספיר, ובמקור האנגלי 4,042 שורות ו-29,551 מילים.

המלט, נסיך דנמרק
The Tragedy of Hamlet, Prince of Denmark

שער המהדורה הראשונה הידועה, 1603.
הפקה	אנשי הלורד צ'מברלין
כתיבה	ויליאם שייקספיר
מבוסס על	Hamlet
דמויות	המלט קלאודיוס גרטרוד אופליה רוח פולוניוס לארטס
מקום ההתרחשות	דנמרק
מדינה	ממלכת אנגליה
סוגה	טרגדיה
הצגת בכורה	בין 1599 ל-1601
משך ההצגה	שש שעות (גרסה מלאה; לרוב קצר יותר)
שפה	אנגלית מודרנית מוקדמת

המחזה מתאר את קורותיו של המלט, נסיך דנמרק, שאביו (שגם שמו היה המלט) מת לפתע, ואמו גרטרוד נישאת לדודו קלאודיוס. בתחילת המחזה רוחו של אביו המת מופיעה למולו, מספרת שנרצח על ידי קלאודיוס, ומצווה על המלט לנקום את מותו בכך שיהרוג את דודו. מכאן ואילך המלט מתלבט מה לעשות, התלבטות הנמשכת כל המחזה עד סופו הטרגי. הימנעותו של המלט מלבצע את המשימה שהוטלה עליו גוררת את הירצחו בשגגה של יועץ המלך פולוניוס, וכך את שגעונה של אופליה ואת ספק מותה-ספק התאבדותה. היא מביאה את מותם של חבריו הבוגדניים של המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן. בסיומו של המחזה בא המוות על כל הדמויות המרכזיות, כיישום של עקרונות הטרגדיה השייקספירית, בה חטא גורר חטא, עד לאבדון מוחלט.

עלילה

"אופליה", ג'ון אוורט מיליי, בערך 1851.

טירת קרונבורג בדנמרק שהתפרסמה כמקום התרחשות רוב המחזה "המלט". במחזה עצמו היא מכונה טירת אלסינור (Elsinore). "המלט" הועלה לראשונה בטירה עצמה ביום השנה המאתיים למותו של שייקספיר, ומאז הוצג בה מספר פעמים.

המחזה נפתח כשהמלט, בנו של המלך המנוח, אחיינו של המלך הנוכחי ובן המלכה שב לארמון המלכות אלסינור מלימודיו באוניברסיטה, מלווה בחברו הוראציו. הוא שומע משומרי הארמון על רוח מסתורית בדמות אביו המופיעה בלילות, ויוצא לבדוק, כשברקע נשמעות הכנות צבאיות כצעד זהירות מפני תקיפה צפויה של מלך נורווגיה פורטינברס הרוצה לנקום את תבוסת ומות אביו (פורטינברס האב) בדו-קרב בידי המלט האב. המלט פוגש את רוחו של אביו, שאומר לו שהוא נרצח על ידי דודו קלאודיוס, שנשא את אמו גרטרוד לאישה. המלט המשכיל אינו ממהר להאמין לרוח, וההתלבטות מתחילה. המלט מחזר אחרי אופליה, בתו של פולוניוס שר החצר. אביה פולוניוס ואחיה לארטס מזהירים את אופליה מפני קשר קרוב מדי עם המלט. כדי להסתיר את סערת הנפש בה הוא נמצא מעמיד המלט פני משוגע, ודודו המלך שולח את פולוניוס להתחקות אחרי המלט כדי למצוא אם שגעונו הוא אמיתי או העמדת פנים. פולוניוס מניח שההתבודדות והשגעון של המלט הם כתוצאה מההתרגשות וההתאהבות באופליה. הוא מודאג מהאבל הכבד של המלט והתנהגותו המשונה ושולח את חבריו של המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן לגלות את הסיבה להתנהגותו. המלט מגלה מהר שהם באו לרגל אחריו.

קלאודיוס ויועצו פולוניוס משכנעים את אופליה לדבר עם המלט, בזמן שהם מצותתים לשיחתם בסתר. אופליה מחזירה להמלט את כל המתנות שנתן לה, והוא בתמורה מודיע לה על הפסקת הקשר ביניהם בשורה הידועה "אל המנזר לכי!". המלט פוגש בארמון חבורת שחקנים והוא חושב על רעיון לבדוק את מהימנותה של רוחו של אביו – לעשות הצגה על אדם שהורג את אחיו המלך כדי לקבל את כיסא המלכות כדי לראות את תגובתו של קלאודיוס. במהלך המחזה קלאודיוס יוצא מהחדר בפתאומיות והמלט רואה בתגובה זו הוכחה שהוא הרג את אביו.

המלכה מזמינה את המלט לשיחה. בדרך המלט רואה את קלאודיוס מתוודה על פשעו. המלט לא הורג אותו, כיוון שהוא חושב שאם יהרוג אותו לאחר התפילה כשנפשו מטוהרת, יעלה קלאודיוס לגן העדן, והמלט לא רוצה בכך. המלט מתווכח עם אמו המלכה גרטרוד, בזמן שפולוניוס מתחבא מאחורי שטיח קיר ומצותת. פולוניוס מאמין שהשגעון של המלט הוא אמיתי, נבהל מהמחשבה שהמלט רוצה להרוג את המלכה, ומנסה לצאת מתוך השטיח. המלט חושב שזה קלאודיוס מתחבא ודוקר את פולוניוס למוות דרך השטיח. כשהוא מבין שהרג את פולוניוס אביה של אופליה ולא את קלאודיוס הוא מלא חרטה.

קלאודיוס מבין שהמלט יודע את האמת, ומחליט לחסל אותו באופן כזה, שהמלכה לא תדע שהוא מאחרי המזימה. הוא שולח את המלט לאנגליה בתואנה של הרחקתו משערוריית פולוניוס והרגעת הרוחות. הוא מצרף להמלט מלווים, רוזנקרנץ וגילדנשטרן. בידיהם הוא מפקיד מכתב חתום בחותם המלך, המיועד למלך אנגליה, ובו הוראה להרוג את המלט באופן מיידי ללא משפט וללא כליאה. בזמן ההפלגה המלט פותח בסתר את המכתב ומגלה את המזימה נגדו. לכן הוא כותב מכתב חדש, המורה להרוג מיידית את רוזנקרנץ וגילדנשטרן, חותם בחותם המלך אשר ברשותו ומחזיר את המכתב למקומו. בהמשך הספינה הדנית מותקפת על ידי שודדי-ים. המלט מנצל את ההזדמנות ועובר לספינת השודדים, אשר נוהגים בו בכבוד ומביאים אותו חזרה לדנמרק.

באלסינור אופליה מאבדת את שפיותה בגלל מות אביה, פולוניוס. אחיה לארטס חוזר מצרפת מלא חימה ושאיפת נקם על רצח אביו. הוא חושב שהמלך אחראי לרצח. בנוסף, הוא המום למראה אופליה, אחותו, המשוטטת בארמון כסהרורית ופולטת דברים חסרי פשר. קלאודיוס המלך ממהר להעמיד את לארטס על טעותו, ומבהיר לו כי רוצח אביו הוא המלט. הוא מנצל את זעמו של לארטס כדי לרקום תוכנית חדשה לחסל את המלט ומשכנע אותו שהמלט לבדו אחראי לאסונות. בהמשך מגיעות החדשות שהמלט נמלט – סיפור שמתפשט שהספינה שלו הותקפה על ידי פיראטים בדרך לאנגליה והוא חזר לדנמרק. קלאודיוס משכנע את לארטס לצאת לדו-קרב (תחרות סיף) מול המלט. הם מחליטים לשים רעל בקצה של חרבו של לארטס כך שאפילו שריטה קטנה תוביל למוות. קלאודיוס לא בטוח שהמלט הסיף המוכשר יספוג אפילו שריטה בדו-קרב, ומתכנן להציע להמלט יין עם רעל למקרה שתוכנית הדו-קרב תיכשל. המלכה נכנסת להודיע שאופליה טבעה.

המלט מגיע לדנמרק בדיוק לבית הקברות של אלסינור, בו שני חופרי קברים, מכינים את הקבר של אופליה. הם מתווכחים על אופי מותה של הנקברת: למרות שהיא מקבלת קבורה נוצרית, הם חושבים שהיא התאבדה, וקיבלה קבורה נוצרית כיוון שהיא קרובה למשפחת המלוכה. כשמתחילה הלוויה המלט והורציו מסתתרים, ורואים ממחבואם תהלוכת לוויה מכובדת, עם משפחת המלוכה ולארטס. המלט מבין לתדהמתו שהנפטרת היא אופליה. לארטס נושא דברי פרידה וברוב צערו קופץ לתוך בור הקבר הפתוח. בראותו זאת, המלט יוצא ממחבואו וקופץ אף הוא לתוך הבור. לארטס מתנפל עליו להורגו והשניים מתגוששים עד שאנשי הארמון מפרידים ביניהם ומוציאים אותם מתוך הקבר. אז, על פי הקבר, מכריז המלט כי אהב את אופליה ואהבתו אליה עולה על אהבה של "ריבוא אחים". הוא ממשיך לשפוך כעס ולעג על לארטס, והמלכה אומרת שזה הטירוף אשר מדבר מגרונו. אז אומר המלט ללארטס שאינו יודע למה הוא מתנכל לו. הוא, המלט, תמיד אהב את לארטס, אבל אם נגזר עליהם להיות אויבים, לו יהי כן. הלווייה מתפזרת. המלך מזכיר בחשאי ללארטס את תוכניתם לחסל את המלט בדו-קרב של סיוף.

מאוחר יותר באותו יום, המלט מספר להורציו איך הוא ברח ושרוזנקרנץ וגילדנשטרן נשלחו למותם. החצרן אוסריק מפריע כדי להזמין את המלט להתחרות בסיף עם לארטס. למרות אזהרות מהורציו, המלט מסכים והקרב מתחיל. אחרי מס' סיבובים גרטרוד מרימה כוסית לחיי המלט. המלט לא רוצה לשתות, וקלאודיוס מזהיר את גרטרוד לא לשתות, כיוון שזו הכוס עם היין המורעל שהוא הכין עבור המלט. גרטרוד שותה יין מהכוס עם הרעל. בקרב לארטס תוקף ודוקר את המלט עם הלהב המורעל. במהלך הקרב המלט משיג את חרבו המורעלת של לארטס ומשתמש בה נגדו, ופוצע את לארטס. פתאום גרטרוד נופלת ובעודה גוססת היא מודיעה שהיא הורעלה.

ברגעיו האחרונים, לארטס משלים עם המלט ומגלה לו את תוכניתו של קלאודיוס. המלט דוקר את קלאודיוס עם החרב המורעלת ומכריח אותו לשתות גם הוא מהכוס המורעלת. המלט מבקש מהורציו לספר את סיפורו כי הוא היחיד שנשאר בחיים ויוכל לתת הסבר מלא - ומאחר ולא נשאר אף נצר לשושלת המלוכה מבקש להכתיר את פורטינברס. כשפורטינברס מגיע הוא מוצא את כולם מתים: גרטרוד, קלאודיוס, לארטס והמלט. הורציוס מבקש רשות לספר את סיפורו של המלט, ופורטינברס לוקח את גופותיהם ויוצא למסע קבורה.

מקורות

המלט, או אמלת', היה נסיך דני אגדי, שהרפתקאותיו תועדו על ידי סאקסו גרמטיקוס ב"גסטה דנורום" בערך בשנת 1200 לספירה. פרנסואה דה בלפורס אימץ את סיפורו של סאקסו ב"היסטורי טרג'יק" שלו (1570). אך כנראה שהמקור העיקרי של שייקספיר הוא מחזה מוקדם יותר שעסק בהמלט (המכונה גם אור-המלט), שמיוחס לתומאס קיד וידוע כי הוא שהכניס את רוח הרפאים לסיפור. אך יש חוקרים שחושבים כי ייתכן והאור-המלט נכתב על ידי שייקספיר עצמו. ייתכן כי שייקספיר גם אימץ אלמנטים אחרים ממחזה אחר של קיד, הטרגדיה הספרדית.

המלט כדמות

תחריט משנת 1842 של מקליסה (Daniel Maclise) המציג את סצנת הצגת השחקנים במחזה המלט.

המלט הוא אחת מהדמויות הנידונות ביותר בעולם הדרמה ואולי אף בכל הספרות המערבית. אף כי כולם מסכימים כי הוא אחת מיצירותיו הגדולות ביותר של שייקספיר, המבקרים חולקים ביניהם על המוטיבציות הפנימיות והפסיכולוגיה של דמות זו. יחסיו עם הדמויות השונות בסיפור, כולל אביו, דודו קלאודיוס, אמו גרטרוד ואופליה אהובתו, כולם נידונו מנקודות מבט שונות ומגוונות, וכן על פי תאוריות פסיכולוגיות מודרניות. מבקרים רבים: ג'ונסון, הרדר, גתה, שלגל, הגל, קולרידג', למב, הזליט, גרווינוס, טורגנייב, ברנדס, דאודן, ניטשה, פרויד, איי. סי. ברדלי, קווילר-קאוץ', אדוארד צ'יימברס, דובר וילסון, ת"ס אליוט, ברנרד גרבנייר, אסימוב, ואחרים, - כתבו עליו מאמרים או ספרים, כל אחד ותובנותיו המיוחדות. מלבד היותו אחת הדמויות התובעניות ביותר של שייקספיר (מעל 1400 שורות), המלט גם האינטרוספקטיבי ביותר. לשחקנים תמיד היה קושי רב עם תפקיד זה, ואפשר לומר כי הופעה אחת תופסת רק היבטים מסוימים של הדמות.

סיכום העלילה לעיל מציג את ההבנה הפשוטה ביותר של המלט, כאדם שתר אחר האמת על מנת להיות בטוח שהצדק עמו כשהוא נוקם את נקמת רוחו של אביו. הדעה הסטנדרטית ביותר היא כי המלט הוא לא אדם החלטי ביותר. סרט משנת 1948, שבו שיחק לורנס אוליבייה בדמות הראשית, מוקדם באמירה: "זהו סיפורו של אדם שלא היה מסוגל להחליט". הססנות זו מתחדדת לנוכח ההחלטיות של לארטס, בנו של פולוניוס, שאינו מתעכב לרגע בבואו לנקום את מות אביו.

מדוע המלט לא החלטי?

• לדעת גתה, שייקספיר ביקש לצייר דיוקן של מעשה גדול הנדרש מנפש שאינה מסוגלת לבצעו; המלט (לפני שמתגלה לו רוחו של אביו) יפה, טהור, אצילי, בעל טבע מאוד מוסרי, אך בלי מערכת עצבים חזקה הנדרשת לגיבור; מה שבלתי אפשרי (עבורו) נדרש ממנו, והוא כורע תחת הנטל, שאינו יכול לא לשאת ולא להשליך.
• לדעת קולרידג', בשכל בריא יש איזון בין הפעולות האינטלקטואליות הפנימיות לבין הרשמים מבחוץ; אך אם יש יותר מדי משקל למחשבה הגותית, אזי האדם מאבד את כוחו הטבעי לפעול; שייקספיר רצה להדגים את ההכרח המוסרי של איזון בין העולם הממשי לבין עולמות דמיוניים; בהמלט האיזון הזה מופר, מחשבותיו ודמיונותיו הרבה יותר חיוניים מאשר תפיסותיו הממשיות, פעילותו האינטלקטואלית עצומה ביחס למעשיו הממשיים; שייקספיר שם את המלט בנסיבות הדורשות ממנו פעולה מהירה; הוא אמיץ, אך לא החלטי מפאת רגישותו, דוחה את הפעולה בגלל מחשבתו, ומאבד את כוח המעשה ההחלטי.

אחרים רואים את המלט כאדם, שמוטל עליו לבצע דבר, שהוא יודע ומרגיש כי הוא חייב לעשות, למרות חוסר רצונו העז. בראייה זו, כל נסיונותיו לשכנע את עצמו באשמתו של המלך קלאודיוס וחוסר המעש שלו עצמו, כשיכול היה לפעול, הם ראיות לחוסר רצון, והמלט כועס על עצמו שאינו יכול לבצע את משימתו. אחרים רואים את בניתוחים של המלט את מצבו כמאבק עמוק ואקזיסטנציאלי בהרבה, שעוסק לא בנקמה המקומית אלא במצב האנושי בכללו.

ראייה אחרת של המלט, שאייזק אסימוב מצדד בה ב"מדריך לשייקספיר" שלו, טוענת, כי אין לייחס את מעשיו לחוסר החלטה אלא למוטיבציות מרובות מדי: רצונו לנקום על הרעה שנעשתה לאביו, יחד עם האמביציה שלו לעלות לכס השלטון. הטעות הטרגית שהמלט עושה, בעיניו של אסימוב, היא הרצון חובק-הכל שקלאודיוס לא רק ימות אלא גם יקולל, דבר שמונע ממנו להרוג את קלאודיוס ברגע המתאים.

בניתוחו של פרויד את דמותו של המלט, טוען פרויד שהיסוסו של המלט במשך כל המחזה לרצוח את דודו נובעת מהעובדה שהדוד עשה בפועל את מה שהמלט עצמו חלם עליו. לפי פרויד, כל אדם נולד עם תסביך אדיפוס - רצון תת-הכרתי לרצוח את אביו ולבעול את אמו. גם להמלט, כמו לכל אדם היה הרצון הזה, אותו הוא לא העז להוציא אל הפועל (כמו כולם). כאשר הדוד ביצע את מה שהמלט לא היה מסוגל לבצע, לא היה המלט יכול לנקום את מות אביו בצורה טהורה, כיוון שלו עצמו היה רצון תת-הכרתי זהה לזה של דודו.

יש גם דיון נרחב בשאלה, האם המלט אכן זכה לביקור מרוחו של אביו או שהוא פשוט היה סכיזופרן. הרבה מהתנהגותו של המלט מביאה להטלת ספק בבריאות נפשו. המבוכה והמתח הנפשי שבהם הוא שרוי לאחר מותו המשונה של אביו בהחלט יכלו להביא אותו להתמוטטות עצבים.

ציטוטים ידועים

בנוסף לשורות המופיעות למעלה, שהן הציטוט הידוע ביותר מהמלט ובין השורות המצוטטות ביותר בתיאטרון בכלל אשר נפתחות במילים "להיות או לא להיות", המחזה מכיל שורות רבות שזכו להיות מצוטטות.

אכן קלות-הדעת — זהו שמך, אשה
(frailty, thy name is woman)

— מונולוג של המלט, מערכה ראשונה תמונה שנייה

יש משהו רקוב בארץ דנמרק
(Something is rotten in the state of Denmark)

— מרצלוס (קצין), מערכה ראשונה תמונה רביעית

אחד הקטעים המצוטטים ביותר הוא הקטע בו שולח פולוניוס בנו לארטס לפריז ומשיא לו עצות רבות:

אל פתחון פה תקדים להרהורי לבך;
וכל הרהור תשקול בטרם תעשה.
(Give thy thoughts no tongue, Nor any unproportioned thought his act.)

— מערכה ראשונה תמונה שלישית

אל נא תהא לֹוֶה, ואל תהא מלוה;
כי למלוה יאבדו גם כסף גם ידיד,
והלֹוֶה — סופו יגְדע מטה לחמו
( Neither a borrower nor a lender be,
For loan oft loses both itself and friend,
And borrowing dulls the edge of husbandry. )

— שם

ועל הכל: היה שלם עם עצמך;
(,This above all, to thine own self be true)

— שם

מילים, מילים, מילים.
(Words, words, words.)

— מערכה שנייה תמונה שנייה, המלט עונה לפולוניוס על השאלה "מה אתה קורא, נסיך?"

אמנם דבריו הם שגעון, אך יש בהם שיטה.
(Though this is madness, yet there is method in't.)

— מערכה שנייה תמונה שנייה, פולוניוס לקהל, בתגובה לעלבונות שהמלט מטיח בו תוך העמדת פני משוגע

כן זכה לציטוטים רבים הקטע בו מדריך המלט את להקת השחקנים החובבים לפני הופעתם בפני המלך. בקטע זה פורש שקספיר מקצת ממשנתו כבמאי, תוך העברת ביקורת על אופן המשחק שהיה מקובל בתיאטראות רבים בתקופה:

הואילה-נא וקרא את המונולוג כדרך שקראתיו לפניך אני, בקלות ובשטף לשון; אך אם תצרחהו בכל פה, כדרך רוב אחיך השחקנים, הרי טוב לי שיקרא את פסוקי שיר הכרוז שבשוק. ואל נא תרבה לנסר בידיך את חלל האוויר, הנה כך; אלא עשה הכל בנעם; כי אפילו בעצם השצף אשר לרגשותיך, בעצם סופתם, והייתי אומר, זלעפותיהם, בדין הוא שתסגל לעצמך, וגם תקיים, את מדת המתינות, אשר תשווה להם את הרוך. הה, עד עמקי לבבי רוגז אני, בשמעי, איך בחור כארזים, ופאה נוכרית פרועה לו על קדקודו, עומד וקורע את הרגש לגזרים, ממש לסחבות, כדי לבקע את אוזני האספסוף, אשר לרב אינו מסוגל להבין כלום מלבד פנטומימות של הבל, או סתם מהומה; למלקות הייתי דן ברנש אשר כזה על אכזרו יותר מטרמגנט, על הרדסו יותר מהורדוס. בבקשה ממך, הישמר מכל אלה.

— מערכה שלישית תמונה שנייה

בעברית

התרגום הראשון שנעשה מהמלט לעברית נערך ב-1838, בספר "חקירת האמת" מאת המשכיל יוצא למברג שלמה בן חיים בריק, שהתגורר בלונדון. היה זה תרגום של המונולוג "להיות או לא להיות", הישר מן האנגלית, אותו פתח ב”המליץ שעקספאר מבריטניא בפי האמלעט בן המלך מדענעמארק לדבר גדולות ונפלאות... וכה דבר מצרות נפשו: להיות או לא להיות, הויה ואפס, היא השאלה”. קטעים אחרים מהמחזה, בעיקר המונולוג, הוסיפו להיות מתורגמים כפרקים קצרים ביצירותיהם של כותבים עבריים אחרים. מהדורה שלמה נערכה לראשונה על ידי ח"י בורנשטיין: היא התפרסמה בהמשכים ב"הצפירה" ב-1900 ו-1901, אך יצאה בשלמותה רק ב-1926. תרגומים מלאים נוספים בוצעו על ידי שלום צבי דוידוביץ (הוצאת תרשיש) ב-1942, אברהם שלונסקי (ספרית פועלים) ב-1948, ט. כרמי (הוצאת דביר), אהרן קומם (הוצאת אור-עם), ישראל אפרת (הוצאת עוגן), פרץ סמולנסקין, י"ל גורדון, ודורי פרנס.

המחזה עלה לראשונה בארץ ישראל בעברית בשנת 1946 בתרגומו של שלונסקי בתיאטרון "הבימה" כשבתפקיד המלט מי שכונה לימים "המלט העברי הראשון", חתן פרס ישראל, שמעון פינקל.

במהלך השנים עלו בתיארטאות עשרות הפקות למחזה. בין המוכרות שבהן: הפקת תיאטרון הקאמרי בכיכוב איתי טיראן שביים עמרי ניצן והיה תפקיד הפריצה של טיראן. הפקה ייחודית נוספת עלתה בשנת 2022 בתיאטרון בית ליסין בכיכוב אסף יונש בבימוי יאיר שרמן.

עיבודים למחזה

העיבוד הראשון של המחזה לסרט היה ב-1900, בסרט צרפתי קצר בשם "Le Duel d'Hamlet" בכיכובה של שרה ברנאר בתפקיד המלט.

עיבודים לראינוע

• המלט (סרט, 1913) – סרט אילם בריטי משנת 1913 עם ג'ונסטון פורבס-רוברטסון בתפקיד הראשי.
• המלט (סרט, 1921) – סרט אילם גרמני מ-1921, בעיבוד זה המלט הוא אישה.

עיבודים לקולנוע

• המלט (סרט, 1948) – עיבוד משנת 1948 - הנאמן למחזה, לפי הדיאלוגים המקוריים.
• המלט (סרט, 1969) – עיבוד קולנועי מ-1969 בבימויו של טוני ריצ'רדסון.
• המלט (סרט, 1990) – עיבוד קולנועי מ-1990 של פרנקו זפירלי בכיכובו של מל גיבסון.
• המלט (סרט, 1996) – עיבוד משנת 1996 בבימויו ובכיכובו של קנת בראנה.
• המלט (סרט, 2000) – עיבוד משנת 2000 - המתרחש בניו יורק לפי הדיאלוגים מקוריים.

עיבודים לסרט טלוויזיה

• המלט (סרט, 2009) – עיבוד משנת 2009 - שודר בערוץ BBC Two.

בתרבות

• מספר פרודיות על המחזה נעשו בתוכנית "רחוב סומסום" שבהם קטע של אלמו עם השחקן מל גיבסון בתפקיד המלט.
• בסדרה "קרובים קרובים" עושה חנה (חנה מרון) פרודיה למונולוג של המלט עם חציל.
• בתוכנית הקומדי סטור נעשה מערכון שבו יש שחקן שמגלם את המלט (רובי דואניאס) עומד על סולם כאשר הבמאי שלו (אסף אשתר) מבקש ממנו לרדת עוד קצת (גם מהסולם וגם ברמת ההצגה).
• הרומן "קליפת אגוז" מאת איאן מקיואן, שעלילתו מתרחשת בלונדון של המאה ה-21, שואב השראה מסיפור "המלט". המספר ברומן הוא עובר המספר על התוכנית של אמו, טרודי, ודודו, קלוד, לרצוח את אביו, על מנת לרשת את ביתו של האב, שבו הם מתגוררים.
• בתוכנית הסאטירה "היכל התרבות", שבו היה מערכון בנושא "גימיקים בהצגות תיאטרון על מנת למשוך קהל", היה קטע של המלט שהוצג כתוכנית מציאות, כשאת המלט עצמו גילם ציון ברוך.

ראו גם

• טירת קרונבורג
• אור-המלט

לקריאה נוספת

• גאורג ברנדס, טרגדיות שקספיר: המלט, מקבת, אותלו, ליר, עברית: מאיר איילי, הוצאת תרבות וחינוך, 1968.
• מילים, מילים, מילים - על המלט (ליקט תרגם והעיר: יהודה ויזן, עריכה: אריאל קריל) אסופת מאמרים מאת וולטר, גתה, סמואל ג'ונסון, ויליאם האזליט, סמואל טיילור קולרידג', אדגר אלן פו ויליאם האזליט, אוסקר ויילד, מת'יו ארנולד, ג. ק. צ'סטרטון, ת.ס. אליוט, וו.ה. אודן. בצירוף מבוא מאת פרופ' שמעון לוי, הוצאת רסלינג, 2016.
• ת"ס אליוט, 'המלט ובעיותיו', דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך א', 2011 עברית: יהודה ויזן.
• אברהם עוז, ‏היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006, פרק ט - יוליוס קיסר, המלט: שלטון ומוסר, עמ' 132-124
• לי מיכאל-ברגר, "מכסחי השדים: על-טבעי ןמודרניותבשיח על המלט, 1918–1945", זמנים 149, 2024, עמ' 50–61.

קישורים חיצוניים

• המלט, נסיך דנמרק בתרגום אברהם שלונסקי, הוצאת ספרית פועלים. מתוך המאגר הסרוק של אוניברסיטת טורונטו.
• ויליאם שייקספיר, המלט, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'"
• המלט, באתר "שקספיר – מימין לשמאל" - אוסף דן אלמגור
• עמנואל בן גריון, משהו על סונטות שקספיר ועל המלט, באתר פרויקט בן יהודה
• מידע על המלט בקטלוג הספרייה הלאומית
• הטקסט המלא של המחזה, באתר פרויקט גוטנברג
• HyperHamlet (אורכב 16.12.2012 ב WebCite)
• אבי גרפינקל, שייקספיר 1967, באתר אלכסון
• אריאנה מלמד, אין לו אלוהים, באתר ynet, 13 במרץ 2003
• דן לחמן, המלט בקאמרי
• שלמה בן חיים בריק, "להיות או לא להיות" (למטה), בתוך: "חקירת האמת", אלטונא, תקפ"ט 1838.
• חיים יחיאל בארנשטיין, המלט נסיך דניה, מאת וילים שקספיר, הצפירה, 14 בינואר 1900, המשך, המשך (חלק ראשון בסדרה)
• התרגומים השונים לעברית, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אפריל 2020
• מידע על המלט בקטלוג הספרייה הלאומית
• שגיא בן נון‏, ביקורות על ההצגות בארץ, באתר וואלה, 15 בדצמבר 2022
• ויליאם שיקספיר (1564-1616.), המלט, דף שער בספרייה הלאומית
• איתן בלום, [תרגום המלט - הקוורטו הראשון, 1603 https://www.academia.edu/114644897/Hamlet_First_Quarto_1603_translation_into_Hebrew]