קרוסין
קרוסין או קרוסן, הקרוי בלשון העם ובתחנות הדלק בישראל "נפט", הוא נוזל דליק חסר צבע שמתקבל מזיקוק נפט בטמפרטורות של בין C° 150 ל-C° 275. הקרוסין מורכב בעיקר מפחמימנים בעלי 12 עד 15 אטומי פחמן, אשר נפרדים מהנפט בערך בטמפרטורות אלו. בעבר היה שימוש רב בקרוסין כדלק להסקה (עד היום הוא משמש להסקה מרכזית בארצות הברית וקנדה ובמקומות שונים בעולם) ולעששיות נפט, אולם כיום הוא משמש בעיקר כדלק למנועי סילון ולמנועים רקטיים. השם "קרוסין" מגיע מהמילה היוונית "קרוס" (κερωσ, שפירושה "שעווה").
 | |
| מספר CAS | 8008-20-6 |
|---|---|
| צפיפות | 0.81±0.01 גרם/סמ"ק |
  | |
בדרך כלל זיקוק קרוסין ישירות מנפט גולמי מצריך טיפול ביחידת Merox או ב-hydrotreater כדי להוריד את רמת הגופרית שבו ואת פוטנציאל האיכול שלו. ניתן לזקק קרוסין גם על ידי שימוש ב-hydrocracker, שבו "משדרגים" את המרכיבים של הנפט הגולמי שאחרת היו טובים רק לדלק.
שימוש בקרוסין לבישול היה נפוץ בישראל לפני קום המדינה כדלק לפרימוסים ופתיליות. שימוש רווח נוסף היה לחימום, בעיקר בתנורי פתיליה ברובם מתוצרת פרידמן, שהיו נפוצים מאוד עד שנות ה-70. לאחר מכן השימוש בהם דעך. שימוש נוסף היה בתנורים עם ארובה. חזיון נפוץ היה מוכר הנפט שנסע ברכב קטן עם מיכל ומכר נפט לשימוש ביתי בכמויות של ליטרים בודדים.
כיום השימוש הביתי הוא בעיקר במדינות מתפתחות, שם הוא בדרך כלל גם מזוקק ברמה נמוכה יותר. יש המשתמשים בו גם כדי לפלות כינים מהשיער, אך זהו טיפול מכאיב שעלול לגרום נזק לעור.
דלק מטוסי סילון, המכונה גם "דלק סילוני" (דס"ל), הוא קרוסין שעומד בתקנים מחמירים יותר, בעיקר ב"נקודת העשן" וטמפרטורת הקפיאה.
בתעשייה, הקרוסין משמש חומר גלם להפקת אתילן, פרופילן ופחמימנים ארומטיים. כמו כן הוא משמש כדלק בתעשיית הקרמיקה והזכוכית וכממס – למשל, בסינתזה של PVC.
פרטי גילוי הקרוסין לוטים בערפל ואין ודאות לגבי זהות מגלהו. על תואר זה מתחרים אנשים משלוש מדינות שונות – הרוסים טוענים כי מזקקי הקרוסין הראשונים היו האחים דובינין, אשר החלו בזיקוקו עוד בשנת 1823; הפולנים טוענים, כי מגלה הקרוסין הוא איגנצי לוקאשביץ', ואילו האמריקאים טוענים שמגלה הקרוסין הוא הרופא הקנדי אברהם גסנר, שגילה אותו בשנות ה-40 של המאה ה-19.
קישורים חיצוניים
עריכה
- קרוסין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
