דוד פארדו

רבי דוד חיים פַּארְדוֹ כינויו בספרי האחרונים הרד"פ (ראש חודש ניסן א' בניסן תע"ח, 1718, ונציה – י"ב בסיוון תק"נ, 1790, ירושלים) היה פרשן ספרות חז"ל, ראש ישיבה, פוסק ומשורר.

דוד פארדו

לידה	1718 א' בניסן תע"ח ונציה, הרפובליקה של ונציה
פטירה	25 במאי 1790 (בגיל 72 בערך) י"ב בסיוון תק"נ ירושלים, האימפריה העות'מאנית
כינוי	הרד"פ, השל"ד (=השושנים לדוד)
מקום קבורה	בית הקברות הר הזיתים
מדינה	הרפובליקה של ונציה
מקום פעילות	ספליט, סארייבו, ירושלים
תקופת הפעילות	? – 25 במאי 1790
השתייכות	חכמי איטליה
תחומי עיסוק	פרשן ספרות חז"ל, ראש ישיבה, פוסק, רב, משורר, פרנס
רבותיו	שלמה זלמן, יעקב בליליוס, אברהם דוד פאפו
תלמידיו	רבי חיים יצחק מוסאפיא, רבי אברהם יונה, רבי שבתי ונטורה, רבי אברהם פינסו
בני דורו	החיד"א, מהרי"ט אלגאזי, ה"משפט כתוב", ה"בית דוד"
חיבוריו	ראו להלן
בת זוג	בייאנקא פארדו
צאצאים	יעקב פארדו, יצחק פארדו, אברהם פארדו, ובת נוספת

ביוגרפיה

נולד בוונציה לרבי יעקב מראגוּסה וליוסטינה. אביו היה בן למשפחת רבנים, נכדו של רבי יוסף פארדו שכיהן ברבנות בוונציה ובאמסטרדם, והיה מצאצאי רבי שמואל אבוהב, אחיו היה רבי אברהם פארדו כפי שכתב בהקדמת ספרו על התורה משכיל לדוד "ועל כולם יתברך אחי ידידי הנבון כבוד הרב אברהם השם ישמרהו שהיה אלי עזר לעזור". בילדותו התייתם מאביו וקרוב משפחתו הגביר משה "שמואל" אשכנזי שהיה ערירי, אסף אותו ואת אחותו רחל אל ביתו. הוא למד תורה מפי רבי שלמה זלמן מלבוב (שהיגר לטורקיה), ומפי רבי יעקב בליליוס, מרבני ונציה.

מאמצו השאיר בצוואתו את ירושתו לאחותו רחל, שהייתה לו עזר בביתו, על מנת שתוכל להתחתן עם בחור מכובד, אך אחותו נפטרה טרם נישאה. האפוטרופסים סירבו להוריש את רכוש הגביר לרבי דוד, באמרם שהרכוש היה מיועד לרחל רק לאחר שתתחתן, ולמעשה היא לא זכתה ברכוש ואינה יכולה להוריש לאחיה, והם כתבוהו לאחייני הגביר. מפאת מצבו הדחוק ועוגמת הנפש נדד בשנת תצ"ח לאיספאלטרו, שם נתמנה למלמד תינוקות. רב העיר היה הרב אברהם דוד פאפו, ורבי דוד הפך לתלמידו, ולאחר פטירתו מינו בני העיר את רבי דוד לרבם. בתקופה זו החלו לשלוח אליו שאלות מן הבלקן ועוד, ובספרו יש תשובות משנת תק"א. הוא פתח בעיר ישיבה בה למדו בין היתר רבי חיים יצחק מוסאפיא לימים רבה של איספאלרטו, רבי אברהם יונה, אב דית הדין הרבני בוויניצאה, רבי שבתי דוד ונטורה מחבר הספר "נהר שלום" ורבי אברהם פינסו מחבר הספר "כתית למאור". בתקופה זו נולדו לו שלושה בנים.

פארדו ניסה מספר פעמים להתמנות לרב הראשי של יהודי בלגרד. ב-1761 עזב הרב הראשי של בלגרד שלמה שלם לאמסטרדם שם הוצע לו לכהן כרב הקהילה הפורטוגזית. הרב דוד פארדו הגיע שוב לבלגרד במטרה לקבל את מינוי הרב הראשי, אך שלמה שלם סירב לוותר על תוארו בעיר, ולבסוף עזב פארדו לאחר שקיבל הצעה מסרייבו. בשנת תקל"ג (1773) נתמנה לרב בעיר "שאראי דמן בוסנא" (סרייבו) במשך תשע שנים, כשעל מקומו באיספאלטרו העמיד את תלמידו רבי שבתי ונטורה. הוא תיקן בעיר תקנות וסדרים חדשים, יסד בה חברות לימוד וחסד ופתח בה ישיבה, אליה נהרו מרחבי המדינה. בתקופה זו הדפיס רבים מספריו וחיבר פיוטים ותפילות שונות.

בשנת תקל"ה נסע לליוורנו, לצורך הדפסת אחד מספריו, ופגש בה את החיד"א ששהה בה בשליחות כולל חברון. הוא התחבר אליו ועסק עמו בתלמוד והלכה, ולימים, בשנת תקמ"ד נישא בנו הצעיר, רבי אברהם, לשמחה, בתו של החיד"א. על אף החיבה והערצה ההדדית של המחותנים, בענייני פרשנות לעיתים שררה ביניהם מחלוקת עמוקה.

בזמן שהותו בליוורנו פגש גם את המהרי"ט אלגאזי ורבי יעקב חזן, אף הם שד"רים, שהעניקו לו הסכמה לספרו. פגישתו עם חכמי ארץ ישראל, עוררה בו תשוקה לעלות אליה. בשנת תקל"ד נפגש בבילוגראדו בשליח מטבריה, רבי חיים הכהן דוויך ושוחח עמו בדברי תורה.

בשנת תקמ"א (1781), עזב את מקום מגוריו והחל במסעו אל ארץ ישראל, אליה הגיע בשנת תקמ"ב (1782). הוא קבע את מושבו בירושלים וזמן קצר לאחר בואו הוזמן לכהן כחבר בבית הדין של המהרי"ט אלגאזי. הוא התיידד עם חבר בית הדין רבי אביגדור עזריאל מחבר הספר "זמרת הארץ". רבי אביגדור, הפך לתלמיד חבר שלו, ומינה אותו לעמוד בראש ישיבת חסד לאברהם ובנין שלמה. בירושלים חיבר את פירושו לספרי, "ספרי דבי רב". בספרו זה הוא משבח מאוד את תורת ארץ ישראל שהיא קדושה, ואין בה שום שליטת הסטרא אחרא.

חיים אישיים

רבי דוד פארדו נשא לאשה את בייאנקא, שילדה לו שלושה בנים: רבי יעקב פארדו רבי יצחק פארדו, ורבי אברהם פארדו. בנו אברהם היה חתנו של החיד"א. ידוע גם כי הייתה לו בת אחת.

נפטר בגיל 72 או 73, ונקבר בירושלים בהר הזיתים. נוסח מצבתו נכתב בצורה מליצית, ושולבו בו שמות ספריו. מצבתו שופצה וחודשה מחדש בפאר והדר על ידי הרב יעקב כהן מירושלים בעל הוצאת ספרי קודש שיח ישראל שנמנה עם צאצאיו דור עשירי להרב פארדו דרך אמו.

נוסח מציבה
נִשְׁבָּה אָרוֹן אֵלֹדִּים, לִישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה, רָב – תַּנָּא, שׁוֹשַׁנִים לְדָוִד; דְרוּפְתֵּקָא דְאוֹרַיְיתַּא, פַּרְשָׁן דַתַּא, מַשְׂכִּיל לְדָוִד; הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה, דֵּין גַּלֵּי רַזְּיַיא, לַמְּנַצֵּחַ לְדָוִד; רֹאשׁ פִּנַה, נַחִיתּ לְעָמְקָהּ דְדִּינַא, מִכְתַּם לְדָוִד; בּוּצִינָא דְּנּהוֹרָא, כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, רָב חִסְּדַא, חַסְדֵי דָּוִד; הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, נ"י ע"ה (=נר ישראל עמוד הימיני) כָּל ר'מ ור'מ, הָרַב המפו' כמוהר"ר דָּוִד פַּארְדוֹ זצוק"ל, נִּגְנַז אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, י"ב סִיוָן, שְׁנַת ה'תק"ן".
הר הזיתים

חיבוריו

• חסדי דוד – פירוש על התוספתא. פירוש זה הוא פירוש התוספתא היחיד המקיף את כל התוספתא ^{[דרושה הבהרה]}.
• ספרי דבי רב – פירוש על הספרי.
• משכיל לדוד – פירוש על פירוש רש"י על התורה. ויניצאה תקכ"א. לימים הדפיס רבי יצחק אייזיק מקומרנה את המשכיל לדוד בספרו חומש היכל הברכה.
• שושנים לדוד – על המשנה. ספר זה חובר כנגד הספר "בית דוד" של רבי חיים דוד קורינאלדי שהשיג על מפרשי המשנה, הברטנורא, התוספות יום טוב והרמ"ז. בספרו כתב בצורה חריפה נגד רבי חיים דוד ונגד ר"מ ראקח ובעקבות זו יצא כנגדו כתב חרם בעיר ליוורנו, בה הגיע להדפיס את ספרו בשנת תקי"א. לאחר בירור הדברים בבית הדין, הגיעו הניצים להסכם וכתב החרם בוטל. הודפס למעשה בויניצאה תקי"ב.
• מכתם לדוד – שו"ת בארבע חלקי שולחן ערוך, סאלוניקי תקל"ב. נכדו רבי משה פארדו אב"ד נא אמון כותב שכתב חלק נוסף בשם "נשאל לדוד" אשר נמצא אצלו בכתב יד.
• למנצח לדוד – שלושה מאמרים על סוגיות תלמודיות, סלוניקי תקכ"ה. מאמר:"שניות לאריות" (על משקל שניות לעריות) הסבר על כל פעם שמופיע בתלמוד "איבעית אימא" (תירוץ נוסף), מה מוקשה בתירוץ הראשון. מאמר "עיסה קושית" (על משקל אשה כושית), תירוץ על כל פעם שמופיע בתלמוד קשיא ולא תיובתא. מאמר "סימנים דרבנן" (פרפרזה ממשפט בתלמוד לגבי סימנים) על סימני התלמוד, פיענוח הסימנים ומשמעות עמוקה לסימנים עצמם.
• מזמור לדוד – הארות והערות על יורה דעה והשגות על ספר "פירות גינוסר" (הכולל את הספרים "פרי חדש" ו"פרי תואר"). בסופו שתי תשובות לבנו רבי יצחק.
• חוקת הפסח – דינים ותפילות הנהוגים בימי חודש ניסן.

ספרים שנדפסו לאחר פטירתו:

• יומן נסיעתו, נדפס בקובץ מקבציאל, גיליון ל"ד, עמ' תצה–תצז.
• מטי ולא מטי, דרשות. הודפס בקונטרס שפת אמת, בתוך ספר אמת ליעקב (חלק ב'), על ידי רבי יעקב שאלתיאל נינייו.
• פזמון (קומפלאס) לפורים שיר מלא וגדוש המרבה לספר תקפו של נס פורים על פי דרשות ומאמרי חז״ל. נדפס גם בסידור בית עובד.

פיוטים ותפילות

חלק מפיוטיו מצאו את מקומם בסידורי התפילה וסדרי הבקשות של עדות המזרח. כמו כן הוא חיבר תפילות כמו פתיחה לתפילת נעילה, ותפילות לפני תפילות יום הכיפורים וסדר העבודה. הוא חיבר "כתובות" בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא לאחרון של פסח ולשבועות.

חלק מתפילותיו ושיריו הודפסו בספרו של תלמידו הרב אלישע חביליו בספר שפעת רביבים (הודפס בליוורנו תקנ"ג).

פורים איספאלרטו – פורים קטן ז' באדר

ביום ז' באדר נעשה נס גדול לקהילת איספאלטרו בה ישב רבי דוד פארדו לזכר הנס כל שנה תיקנו חכמי רבני ופרנסי העיר להיות חוגגים ועושים את יום פורים ז' אדר הנקרא פורים איספאלטרו עם משלוח מנות ומתנות לאביונים לשם כך חיבר רבי דוד פארדו כמה פיוטים הנאמרים ביום ז' אדר לבני עדת איספאלטרו.

דרכו בפרשנות

רבי דוד פארדו התמקד בפרשנות של ספרי חז"ל שמרבית המפרשים לא עסקו בהם, כמו התוספתא והספרי. דרכו בפירושו היא להביא את דברי הגמרא, הרמב"ם והראשונים, העוסקים בנושאים הנידונים בקטע שהוא מפרש, ולהשוות ביניהם, וכך לברר את הפירוש הנוטה לפשט. במקרה הצורך, הוא אינו נמנע מלהגיה את המקורות, ופעמים רבות הגהותיו תואמות את העולה מכתבי היד (אף שכתבי היד לא היו לפניו).

לקריאה נוספת

• הרב ישכר בעריש וייס, עלים לתרופה. תתקט"ו–תתקט"ז, סיוון תשע"ד

קישורים חיצוניים

• אליעזר פאפו, סיפור חייו של רבי דוד בן יעקב פארדו, באתר Academia.edu (באנגלית)
• מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' דוד פארדו", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 409–411, באתר היברובוקס
• דוד הלחמי, רבי דוד פארדו מבוסניה (בעל „שושנים לדוד”), ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• "דוד פארדו", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

מכתביו

• דוד פארדו, שושנים לדוד, מהדורת ונציה, תקט"ו, באתר היברובוקס
• דוד פארדו, משכיל לדוד, מהדורת ונציה, תקכ"א, באתר היברובוקס
• קיצור לדרוש "מטי ולא מטי".
• דוד פארדו, באתר "החכם היומי"

הערות שוליים

תקופת חייו של הרב דוד פארדו על ציר הזמן
ציר הזמן

...