ברנרדינו מולינרי
ברנרדינו מולינרי (באיטלקית: Bernardino Molinari; 11 באפריל 1880 - 25 בדצמבר 1952) היה מנצח איטלקי.
 | |
| לידה |
11 באפריל 1880 רומא, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בדצמבר 1952 (בגיל 72) רומא, איטליה |
| מקום קבורה |
קמפו ורנו |
| מוקד פעילות |
רומא |
| מקום לימודים |
האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
חייו
עריכהמולינרי נולד ברומא ולמד באקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה שם. הוא התפרסם לראשונה כשהכין את תזמורת אוגוסטאו הרומאית לקונצרט מיצירות ריכרד שטראוס בניצוח המלחין ב-1909.
מולינרי היה המנהל המוזיקלי של התזמורת למעלה מ-30 שנה, משנת 1912. בין השאר, גייס את תמיכתו של מוסוליני כדי לחזק את מעמדה של התזמורת בעיר. למרות שמיעט לנסוע בעולם, הוא ניצח בשנים 1928 וכן 1931-1932 על הפילהרמונית של ניו יורק. בשנת 1937 ערך סיבוב הופעות בגרמניה.
באוקטובר 1945 הגיע לראשונה לארץ ישראל וניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית שנקראה אז "התזמורת הארצישראלית". לאחר מכן הפך ליועצה המוזיקלי הקבוע.
בדצמבר 1947, עם פרוץ קרבות מלחמת העצמאות, הגיע מולינרי שנית לתל אביב וניצח בין השאר על בכורת הפואמה הכוריאוגרפית "יציאת מצרים" (Exodus) מאת יוסף טל עם התזמורת הפילהרמונית הא"י. הוא המשיך לנצח בארץ עד פברואר 1948.
מולינארי היה ידוע בשל עיבודיו למוזיקה סימפונית איטלקית כיצירות מונטוורדי וויואלדי. הוא גם עיבד את "אי האושר" של דביסי לתזמורת, באישור המלחין. אך היה נושא לביקורת על יכולת ניצוחו, במיוחד מצד ארתורו טוסקניני.
אסתרית בלצן גורסת שמולינארי עיבד את ההמנון הישראלי התקווה עוד לפני קום המדינה. יש הטוענים שהעיבוד של מולינרי כולל רק שינויים "קוסמטיים" בתיזמור אותו ערך מלקולם סרג'נט[1]. אסתרית בלצן גורסת שהעיבוד של מולינרי נגנז בגלל ההיסטוריה של שתוף פעולה עם המשטר של מוסוליני. לקראת הטקס הממלכתי לציון שחרור ירושלים מלחמת ששת הימים, ליאונרד ברנשטיין התבקש לנצח על התזמורת הפילהרמונית את נגינת התקווה בתזמור אחר, אבל הוא דרש לנצח על התקווה אך ורק בתזמור של מולינרי. מאז, העיבוד של מולינרי הוא זה שמשמש את התזמורת הפילהרמונית הישראלית ותזמורות ברחבי הארץ [1].
המלחין רוברט סטארר מספר על חוויה שהייתה לו כנבלאי צעיר בתזמורת הסימפונית הארץ ישראלית בשנות הארבעים[2]
"…I sat behind [my] harp, glanced at the most intricate harp part I had ever encountered, and looked with heavily beating heart at the conductor, Bernardino Molinari, a fine, experienced maestro. He must have sensed how I felt, for he gave me every single cue and somehow helped me to get through the first movement without any noticeable mishap…"
מולינארי מת ברומא ב-1952. ברומא נקרא רחוב על שמו.
גלריה
עריכה-
מולינרי מנצח על התזמורת הארץ ישראלית, 1945 -
מולינרי בירושלים, 1945 -
ברנרדינו מולינרי עם המלחין והמנצח מרק לברי מימין במחצית השנייה של שנות ה-40 -
עטיפה של תוכניית קונצרט בניצוחו של מולינרי
קישורים חיצוניים
עריכה
ברנרדינו מולינרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ברנרדינו מולינרי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ברנרדינו מולינרי, באתר AllMusic (באנגלית)
ברנרדינו מולינרי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ברנרדינו מולינרי, באתר Discogs (באנגלית)- ברנרדינו מולינרי, דף שער בספרייה הלאומית
- ברנרדינו מולינרי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ביוגרפיה, (באיטלקית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ רכטמן מרדכי, מי באמת עיבד את "התקווה", מוזיקה 1 (1987), ע' 23-24
- ^ Starer, Robert. Continuo – A Life in Music, Random House, New York, 1987, ISBN 0-394-55515-5
