תומאס אקווינס
תומאס אקווינס (באיטלקית: Tommaso d'Aquino'; בלטינית: Thomas Aquinas; איטליה, 1225 – איטליה, 7 במרץ 1274) היה תאולוג ונזיר דומיניקני איטלקי הנחשב כפילוסוף הנוצרי החשוב ביותר בסוף תקופת פילוסופיית ימי הביניים. אקווינס היה בין הפילוסופים התאולוגיים המקובלים ביותר בזמנו ונחשב מהגדולים שבמסדר הדומיניקנים. היה מורה באוניברסיטה וחי את חייו בקהילות של נזירים. עבודותיו המפורסמות ביותר הן שני חיבורים גדולים שנכתבו עבור תלמידים: מכלול נגד הגויים (Summa Contra Gentiles) ומכלול התאולוגיה (Summa Thelogiae).
 | |
| דיוקן מאת קרלו קריוולי | |
| לידה |
1225 רוקאסקה (אנ'), ממלכת סיציליה |
|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 1274 (בגיל 49 בערך) מנזר פוסאנובה (אנ'), מדינת האפיפיור |
| מקום קבורה | כנסיית היעקובינים, טולוז |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית  |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פריז, אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני |
| מוסדות |
אוניברסיטת פריז |
| זרם | סכולסטיקה |
| תחומי עניין | תאולוגיה, פילוסופיה פוליטית, מטאפיזיקה, לוגיקה, תורת ההכרה, אתיקה |
| עיסוק | פילוסוף, תאולוג, נזיר |
| הושפע מ | אריסטו, אוגוסטינוס, בואתיוס, אנסלם מקנטרברי, אבן רושד, הרמב"ם |
| השפיע על | ג'ון דנס סקוטוס, דנטה אליגיירי, גוטפריד וילהלם לייבניץ, ק.ס. לואיס, איין ראנד, ג'יימס ג'ויס |
| יצירות ידועות |
מכלול התאולוגיה, De regimine principum, Summa contra Gentiles, Quinque viae |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד ליד מונטה קאסינו שבאיטליה, בנו של הרוזן מאקווינו. את לימודיו עשה בבית הספר של המנזר הבנדיקטיני במונטה קאסינו ועבר ללמוד באוניברסיטה של נאפולי, שם גילה את כתבי אריסטו. בשנים 1259–1268, למד באוניברסיטת פאפל קוריה שבאיטליה, אז החל לכתוב את פירושיו לספריו של אריסטו: פיזיקה, מטפיזיקה, אתיקה ופוליטיקה, ולעבוד על יצירה משל עצמו, "מכלול התאולוגיה" (1242). מאיטליה עבר לפריז, שם לימד ועבד על חיבורו "אחדות האינטלקט", אשר צידד בזכות האינדיבידואליזם של החשיבה והאישיות. בילה פרק זמן ניכר גם בפירנצה, שם השפיע מאוד על המשורר האיטלקי דאנטה. לקראת סוף ימיו, חזר לאוניברסיטה של נאפולי וחי בה עד יום מותו.
הגותו
עריכההתמקד בהגדרות הפילוסופיות של אריסטו. הוא מיתן אותן ויצק לתוכן מידות של אמונה, תקווה וצדקה. מבחינה פילוסופית, תמך אקווינס בגישה של שילוב הרמוני בין אמונה לשכל. כממשיך דרכו הפילוסופית של אריסטו, באמונתו לפיה "הצורה" נותנת לחומר את "ישותו", הוא אף הרחיק לכת וסבר שאלוהים הוא התמצית הקיימת במדרג הצורות כולן. הוא התייחס לרצון חופשי כאל שורש האתיקה, כשהוא מציין שבני האדם הם חופשיים ביחס לאמצעים אבל לא ביחס למטרה ולכן רצון חופשי הוא רק אמצעי להשגת המטרה. אקווינס האמין כי כוחות שמימיים וכוחות טבע אינם סותרים אלה את אלה, אלא פועלים בצורה הרמונית זה לצד זה. בספרו "שמות שמימיים" כתב כי "אלוהים ניכר באמצעות כל הדברים, ועם זאת אין הוא חלק מן הדברים; אלוהים נודע בדרך הידע, ודרך הבערות היא העדר חכמה."
אחת מתרומותיו היותר משמעותיות לדרך החשיבה המערבית, הייתה אמונתו כי להתפתחות הציוויליזציה האנושית יש משמעות אמיתית, וכי לחיים רוחניים ואינטלקטואליים יש ערך רב, במיוחד בהקשר זה.
חיבוריו
עריכהאקווינס נחשב בתקופתו להוגה פורה במיוחד וכתב במהלך חייו כ-8 מיליון מילים (לשם השוואה, אריסטו כתב כמיליון מילים). ייחוד הכתיבה של אקווינס נובע מהצורה שבה הוא מוכיח את טענותיו: בפתח כל דוקטרינה, אקווינס פותח בהצגת שלושה טיעונים חזקים במיוחד נגד מה שהוא עתיד לגרוס. אקווינס מפרק כל אחד מהטיעונים למשפטי משנה ומפריך אותם זה אחר זה. שיטה זו מחמירה ביותר עם הפילוסוף ונותנת להגותו תיקוף חזק ביותר. משמעת מסוג זה מלמדת את הקוראים שלא לקבל דברים כמובנים מאליהם - דבר שהיה משמעותי ביותר בעיני אקווינס.
עבודתו של אקווינס הייתה בעיקר תאולוגית. מטרתו כפילוסוף הייתה להגיע להבנה טובה ככל האפשר של טבעו האמיתי של העולם ושל המחשבה על ידי טיעוני היגיון בלבד וללא תלות בדת ולבסוף להוכיח שההיגיון מסתדר עם האמונה הנוצרית.
בחיבורו מכלול נגד הגויים פונה אקווינס למתנגדי הנצרות. הוא נותן נימוקים לוגיים רבים ומגוונים לקיום האלוהים ולצדקת הדת הנוצרית. הטיעונים שאקווינס מעלה בחיבורו זה נקראים טיעונים קוסמולוגיים כי מקורם בהלך הקוסמוס והטבע. נימוקים אלה מתבססים על תופעות מדעיות ביום-יום כמו תנועת הירח או חוק שימור המהירות (דבר שלימים תוקן לחוק שימור האנרגיה). טיעונים אלו מסתמכים על כך שהטבע פועל בצורה מסוימת משום שחלים עליו חוקים מסוימים, אשר נקבעו מלכתחילה ואף נאכפים בימינו על ידי הבורא.
מנגד, בספרו מכלול התאולוגיה פונה אקווינס למאמינים בנצרות בשני מישורים: באחד הוא מוכיח להם את צדקת הכתוב במקורות הנוצריים על ידי אמיתות מן הטבע ובשני הוא מפרש את הברית הישנה ואת הברית החדשה, מפיח בכתוב משמעויות עמוקות בקשר לשלל נושאים כגון צדק ובחירה חופשית ועוסק בשאלה האם יש מלחמות צודקות.
יחסו ליהודים
עריכההיהודים היוו עבור אקווינס סוגיה תאולוגית, מוסרית ומעשית. נוכחותם בקרב הנוצרים, הוא כותב, היא בעלת ערך היות שהם מנכיחים את "ההיסטוריה הקדושה" של עם הבחירה מחד, ומאידך את קורבנו של ישו, דרך דחייתם אותו. אקווינס מתייחס לסדרה של שאלות כגון האם ניתן להטביל תינוקות יהודים נגד רצון הוריהם כדי להציל את נשמותיהם מהגיהנום, וקובע שלא; כמו כן התנגד אקווינס להמרת דת בכפייה.
במאמרו "על השלטון ביהודים (De Regimine Judaeorum)", החורג לשאלות כלליות של משפט ציבורי, הוא מדגיש את האיסור על רווחים הבאים מן הנשך, אך מכיר בכך שלא רק היהודים עוסקים בהלוואה בריבית באירופה. הוא קובע שכדי להדגיש את היותם של היהודים זרים אולטימטיביים ביחס לנוצרים עליהם להיבדל בלבושם מהנוצרים, אך מבסס זאת חלקית על מנהגם של היהודים עצמם (כוונתו לציצית ולטלית): "על יהודים להיבדל מזולתם באמצעות לבוש מיוחד, למשל - גלימה בעלת ארבע פינות" (הכוונה כנראה לטלית). במאמר זה הורה אקווינס שלא לפגוע ביהודים ולא לכפות עליהם עול שלא נהוג היה לאוכפו בעבר, ובמאמר אחר כתב שיש להתייחס בסובלנות ליהודים ולטקסיהם הדתיים.
אקווינס מתייחס ומתפלמס בכתביו עם הוגים יהודים כרמב"ם ואבן גבירול, בעיקר סביב פרשנות אריסטו. חלק מכתביו תורגמו לעברית במאות שלאחר מותו, בעיקר מתוך "המכלול נגד הגויים" ומן הפרשנויות לאריסטו.
דמותו
עריכהעל אף המחלוקות הרבות סביב שיטתו הפילוסופית הרציונליסטית, הוכרז תומאס אקווינס לקדוש כבר במאה ה-14, וזכה לכינוי הייחודי "הדוקטור המלאכי".
משכילי ספרד, הן יהודים הן מוסלמים, התפלמסו בכתביו עד לרקונקיסטה וחורבן הדיאלוג הפילוסופי בין הדתות.
הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט, אשר ערך בחינה מדוקדקת של חשיבה תאולוגית, גילה כי אקווינס חזה ואף נתן מענה לחלק מטיעוניו, ושיבח את אקווינס.
לקראת סוף המאה ה-19, פרסם האפיפיור לאו השלושה עשר קול קורא להכיר באקווינס כקדוש כדי לנסות וליישב את האמונה הקתולית עם הגילויים המדעיים החדשים. אקווינס נחשב כיום לאחד הפילוסופים הקתולים החשובים ביותר אי-פעם, אם לא החשוב שבהם, והעניין בהגותו התחדש מאוד במאות ה-19 וה-20.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אביטל וולמן, אהבת אלוהים: אהבה נוצרית, תאולוגיה ופילוסופיה במשנתו של תומאס אקווינס, רסלינג, 2005.
- תומאס אקווינס, "על השלטון ביהודים (De Regimine Judaeorum)". תרגום מבואר מלטינית: יונתן יובל. משפט וממשל טז, 2015., 340-335.
- יונתן יובל, "משפט, פרגמטיזם והפוליטי: מבוא ל'על השלטון ביהודים' לתומס אקווינס". משפט וממשל טז, 2015, 344-317 .
- "תומאס אקווינס - 'מכתב בדבר היחס ליהודים'", מלטינית: שחר פירסטנברג, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015, עמ' 476–482.
- שלמה אבינרי, רשות הרבים: שיחות על מחשבה מדינית, ספרית פועלים, 1966 - פרק ח'.
קישורים חיצוניים
עריכה
- תומאס אקווינס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
תומאס אקווינס, ברשת החברתית Goodreads- תומאס אקווינס באנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית
- איתן גוטמן, אוגוסטינוס מול תומאס אקווינס
- ספרו בעברית
- השאלה הששית והשביעית מספר הנפש להחכם טומאס די אקינו, כומר מכת הדרשנים, לייפציג, תרי"ג (1853), באתר היברובוקס
- תומאס אקווינס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- תומאס אקווינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתב יד, פירוש על ספר הנפש של אריסטו, ירושלים, מאה 15, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתבי תומאס אקווינס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
תומס (1225?-1274), די אקוינו, דף שער בספרייה הלאומית
