שת

Aramaic

שת • (šeṯ) f

Root
שׁ־י־ת (sh-y-t)

שָׁת • (shat) (pa'al construction)

to place, set
- Tanach, Exodus 10:1, with translation of the Jewish Publication Society:
  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בֹּא אֶל־פַּרְעֹה כִּי־אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־לִבּוֹ וְאֶת־לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ׃
  vayómer YHVH el-moshé bó el-par'ó ki-aní hikhbádti et-libó v'et-lév avadáv l'má'an shití ototái éle b'kirbó.
  And the Lord said unto Moses: 'Go in unto Pharaoh; for I have hardened his heart, and the heart of his servants, that I might show these My signs in the midst of them;

Conjugation of שָׁת (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לָשִׁית action noun: —
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	שתתי / שַׁתִּי		שַׁתְנוּ
	second	שתת / שַׁתָּ	שתת / שַׁתְּ	שתתם / שַׁתֶּם	שתתן / שַׁתֶּן
	third	שָׁת	שָׁתָה	שָׁתוּ
present		שָׁת	שָׁתָה	שָׁתִים	שָׁתוֹת
future	first	אָשִׁית		נָשִׁית
	second	תָּשִׁית	תָּשִׁיתִי	תָּשִׁיתוּ	תָּשֵׁתְנָה¹
	third	יָשִׁית	תָּשִׁית	יָשִׁיתוּ	תָּשֵׁתְנָה¹
imperative		שִׁית	שִׁיתִי	שִׁיתוּ	שֵׁתְנָה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.

שֵׁת • (shet) m

שֵׁת • (shet) m

שת (št) m

this
- c. 1100, Kharja H1, section 3:
  דשת אלזמאן
  dšt ʔlzmʔn
  of this time