ריתך

Hebrew

Root
ר־ת־ך (r-t-k)

Verb

ריתך / רִתֵּךְ • (ritékh) (pi'el construction, passive counterpart רותך / רֻתַּךְ)

1. to weld

Conjugation

Conjugation of ריתך / רִתֵּךְ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְרַתֵּךְ action noun: ריתוך / רִתּוּךְ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ריתכתי / רִתַּכְתִּי		ריתכנו / רִתַּכְנוּ
	second	ריתכת / רִתַּכְתָּ	ריתכת / רִתַּכְתְּ	ריתכתם / רִתַּכְתֶּם	ריתכתן / רִתַּכְתֶּן
	third	ריתך / רִתֵּךְ	ריתכה / רִתְּכָה	ריתכו / רִתְּכוּ
present		מְרַתֵּךְ	מְרַתֶּכֶת	מְרַתְּכִים	מְרַתְּכוֹת
future	first	אֲרַתֵּךְ		נְרַתֵּךְ
	second	תְּרַתֵּךְ	תְּרַתְּכִי	תְּרַתְּכוּ	תְּרַתֵּכְנָה1
	third	יְרַתֵּךְ	תְּרַתֵּךְ	יְרַתְּכוּ	תְּרַתֵּכְנָה1
imperative		רַתֵּךְ	רַתְּכִי	רַתְּכוּ	רַתֵּכְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• רַתָּךְ (rátakh, “a welder”) (noun)

Anagrams

• כיתר
• כרית