הקטין

Hebrew

Root
ק־ט־ן (q-ṭ-n)

Verb

הִקְטִין • (hiktín) (hif'il construction)

1. (transitive) to reduce, decrease, lessen, lower: to cause to become smaller or less

Conjugation

Conjugation of הִקְטִין (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַקְטִין action noun: הַקְטָנָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִקְטַנְתִּי		הִקְטַנּוּ
	second	הִקְטַנְתָּ	הִקְטַנְתְּ	הִקְטַנְתֶּם	הִקְטַנְתֶּן
	third	הִקְטִין	הִקְטִינָה	הִקְטִינוּ
present		מַקְטִין	מַקְטִינָה	מַקְטִינִים	מַקְטִינוֹת
future	first	אַקְטִין		נַקְטִין
	second	תַּקְטִין	תַּקְטִינִי	תַּקְטִינוּ	תַּקְטֵנָּה1
	third	יַקְטִין	תַּקְטִין	יַקְטִינוּ	תַּקְטֵנָּה1
imperative		הַקְטֵן	הַקְטִינִי	הַקְטִינוּ	הַקְטֵנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• הפחית (hifkhít)

Anagrams

• קיטנה