BaChodesh HaShlishi 5734

Download as pdf or txt
Download as pdf or txt
You are on page 1of 32

‫בחודש‬

‫השלישי‬
- ‫ תשל"ד‬-

BaChodesh HaShlishi
5734
‫ב"ה‬

About Simply Chassidus


Simply Chassidus releases one ma’amar of the Rebbe each month with
English translation and commentary. Each ma’amar is divided into
three sections, each of which can be learned in approximately one
hour. By learning one section per week, usually on Shabbos morning,
participants can finish one ma’amar per month, with time to review the
ma’amar on Shabbos Mevarchim.

Simply Chassidus is written by Simcha Kanter and is a project of


Congregation Bnei Ruven in Chicago under the direction of Rabbi
Boruch Hertz.

The translation of the ma’amar was reviewed with Rabbi Fischel Oster
in the zechus of refuah shleima for ‫ ארי' יהודה בן שרה רבקה‬.

Made possible by

The ma’amar “BaChodesh HaShlishi” from Sefer Hamaamorim Volume 2 is


copyrighted by Kehot Publication Society, a division of Merkos L’inyonei
Chinuch, and is reprinted here with permission.
3 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

Section One
The Rebbe said this ma’amar on the 15th of Shvat (the “New Year for
Trees”) in 5734 (1974), and it is based on the following possuk which
describes the Jews’ arrival at Har Sinai before the giving of the Torah:

In the third month of the children of ‫ישי לְּׁ ֵצאת ְּׁבנֵ י‬ ִ ׁ ִ‫ַּבח ֶֹד ׁש ַּה ׁ ְּׁשל‬
Israel's departure from Egypt, on this ‫יִ ְּׁש ָר ֵאל ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְּׁצ ָריִ ם ַּביוֹ ם‬
day they arrived in the desert of Sinai. :‫ַּה ֶזה ָבאו ִמ ְּׁד ַּבר ִסינָ י‬

‫בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו‬
‫ כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב‬2‫ ואיתא בגמרא‬,1‫מדבר סיני‬
.‫ מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח‬,‫ החודש הזה לכם ראש חדשים‬3‫התם‬

Although it is not explicitly mentioned in the possuk, the Gemara


teaches that the phrase “on this day” refers to the day of Rosh Chodesh
Sivan based on a gezeira shava. [A gezeira shava is a connection
between two pesukim based on a common word or phrase that they
share.] Just like the possuk which teaches the mitzvah of kiddush
hachodesh (sanctifying the new month) uses the word “this” (“this
month”) and took place on Rosh Chodesh, so too our possuk uses the
phrase “on this day” to refer to Rosh Chodesh.

Seemingly, however, the possuk could have said this clearly. Why did
it need to hint to Rosh Chodesh with the phrase “on this day”?

‫ מה שנאמר ביום הזה סתם (וצריך ללמוד מגז"ש שהוא‬4‫וידוע הדיוק‬


‫ והנה ברש"י מפרש דמה שכתוב ביום‬.‫) ולא נאמר באחד לחודש‬5‫ר"ח‬
‫ וצריך‬.‫ הוא שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו‬6‫הזה‬
,‫ דפירוש ביום הזה כפשוטו הוא שביום הזה קאי על ר"ח סיון‬,‫להבין‬
‫ולהפירוש שיהיו דברי תורה חדשים עליך כו' ביום הזה קאי על כל יום‬
.‫דכל ימות השנה‬

Commenting on this possuk, Rashi explains that the phrase “on this
day” was used to also refer to the current day of the person who is
‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 4

learning the possuk. (Meaning, as if it were read “Today, in the year


5777, the Jews arrived at Har Sinai.”) This alternate meaning teaches
us that “the words of Torah should be so new to you that it is if they
were given today.”

However, this explanation of Rashi refers to every day of the year,


while the simple meaning of the possuk refers to the day of Rosh
Chodesh Sivan.

Question One:

What is the connection between the fact that a Jew needs to see the
Torah as new every day and the fact that the possuk refers to Rosh
Chodesh Sivan, the day that the Jews arrived at [the desert of] Har Sinai
[to receive the Torah]?

In addition, a general question can be asked regarding this perspective


on Torah (seeing it as “new” every day):

‫ איך אפשר שיהיו דברי תורה‬,)7‫גם צריך להבין (כהדיוק בכמה דרושים‬
'‫בכל יום כחדשים ועאכו"כ חדשים אחר שכבר ניתנה התורה יותר מג‬
.‫אלפים שנה‬

Question Two:

If the Torah was given more than 3,000 years ago, how is it possible
for a person to learn Torah as if it is “like new” or – even more so –
literally new?

The Rebbe proposes an approach to answer the second question


based on the following possuk which introduces the Aseres HaDibros
(the Ten Commandments):

Elokim spoke all these words, ‫וַּ יְּׁ ַּד ֵבר ֱאל ִֹקים ֵאת ָכל ַּה ְּׁד ָב ִרים‬
saying: :‫ָה ֵא ֶלה לֵ אמֹר‬
5 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

‫ בפירוש‬8‫ולכאורה אפשר לבאר זה ע"פ המבואר בהדרושים ד"ה זה‬


‫ דתיבת לאמר‬,‫ וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר‬9‫הכתוב‬
’‫בפסוק זה פירושה הוא שלימוד התורה (כל הדברים האלה) יהי‬
‫ תען‬10‫ כמ"ש‬,‫ לחזור הדברים שהקב"ה אומר עכשיו‬,‫באופן דלאמר‬
‫ שהתורה היא אמרתך אלא שלשוני תען כעונה אחר‬,‫לשוני אמרתך‬
.‫האומר‬

One of the most common phrases in the Torah is, “And Hashem spoke
(vayidaber) to Moshe, saying (leymor).” This phrase seems repetitious
– why does it say that Hashem spoke to Moshe saying? To explain
this, commentaries write that the word “saying” (leymor) means that
Moshe should “say over” what Hashem will tell him to others (usually
referring to the rest of the Jewish People).

However, in Torah Ohr, the Alter Rebbe points out that this
explanation of leymor doesn’t apply to the use of the word “leymor” in
this possuk. All the Jews were together at Har Sinai to hear the Aseres
HaDibros, so there wasn’t anyone else that needed it “said over” to
them. Additionally, the Midrash explains that all the Jewish souls from
every future generation were also there at that time, so “leymor”
couldn’t mean that Moshe should “say over” the Aseres HaDibros to
someone else in the future either.

The Alter Rebbe explains that the additional word leymor in our possuk
refers to a special ability which Hashem gave the Jewish people at the
time of the Giving of the Torah: the ability to learn Torah in a way of
“leymor”. This means that a Jew is able to have such bittul to Hashem
that he feels that he is merely repeating, word-for-word, the words of
Torah which Hashem is saying at this moment.

This is the meaning of the possuk, “Let my tongue answer Your word”;
a Jew is able to learn Torah as if he is “answering” (repeating) the words
of Torah that Hashem is saying, without attributing any of his Torah
learning to himself.

Based on this, the Rebbe answers question two:


‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 6

‫ כי בלימודו התורה‬,11’‫ולכן מה להלן באימה וביראה כו’ אף כאן כו‬


‫ באותו האופן ממש‬,‫עכשיו הקב"ה אומר הדברים האלה עכשיו‬
.‫כבשעת מתן תורה‬

As the Gemara explains, just like the Jews received the Torah with
“dread and fear” (tremendous bittul), so too now when a Jew learns
Torah he should also learn it with “dread and fear”. The reason why
we can compare a Jew’s learning of Torah now to the time of the Giving
of the Torah is because just like the Jews experienced Hashem saying
the Aseres HaDibros then, so too a Jew is able to learn Torah by
“repeating the words which Hashem is saying” now.

Question Two:

If the Torah was given more than 3,000 years ago, how is it possible
for a person to learn Torah as if it is “like new” or – even more so –
literally new?

Answer to Question Two:

Even though the Torah was given more than 3,000 years ago, Hashem
says the words of Torah again when a Jew learns Torah now.

However, this answer requires further explanation:

‫ דכיון שדבריו של הקב"ה חיים וקיימים לעד בלי שום‬,‫וג"ז צריך ביאור‬
‫ מה מיתוסף ומתחדש בזה שאומרם עכשיו (בעת לימוד‬,12‫שינוי‬
13.‫האדם) עוד פעם‬

Question Three:

If Hashem’s words are eternal and unchanging, how can the words of
Torah be considered new when Hashem “says them again” (at the
time when a Jew learns Torah)? Aren’t they the same words that were
said at the Giving of the Torah?
7 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

In order to answer this question, the Rebbe first explains a Midrash


which describes the impact of the Giving of the Torah:

‫ משל למלך שגזר ואמר בני‬,14‫ב) ויובן זה בהקדים דאיתא במדרש‬


‫ כך כשברא הקב"ה‬,‫רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי‬
,15‫את העולם גזר ואמר השמים שמים לה’ והארץ נתן לבני אדם‬
‫כשביקש ליתן התורה ביטל הגזירה ואמר התחתונים יעלו לעליונים‬
‫ וירד הוי’ על הר‬16‫ שנאמר‬,‫ ואני המתחיל‬,‫והעליונים ירדו לתחתונים‬
.’‫ ואל משה אמר עלה אל הוי‬17‫סיני וכתיב‬

The Midrash provides the following analogy:

There once was a king who decreed that the citizens of Romi
may not go down to Suryah, and the citizens of Suryah may not
go up to Romi. So too, when Hashem created His world, He
decreed, “The Heavens are for Me, only the physical world is
given to people!” When Hashem wanted to give the Torah, He
cancelled His decree and said, “The lower worlds can come up
to the higher worlds, and the higher worlds can descend to the
lower worlds. And I’ll go first!” [This is why it first says], “And
Hashem descended on Har Sinai”, and then it says, “And to
Moshe He said, ‘Go up to Hashem.’”

The Rebbe explains the nature of the G-dly revelation which happened
at the Giving of the Torah:

‫והנה ידוע שהגילוי אלקות בעולם שהי’ בשעת מתן תורה (ירידת‬
,‫ וירד הוי’ על הר סיני) הי’ בדרך מלמעלה למטה‬,‫העליונים לתחתונים‬
,18‫היינו שהגילוי הי’ מצד ההמשכה מלמעלה והמטה לא הי’ כלי לזה‬

When the Torah was given, G-dliness was revealed in the world “from
above to below.” This means that the revelation was imposed on the
world “from above”, but the world was not yet ready to contain and
express this revelation.
‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 8

If so, why does the Midrash say that “the lower words went up to the
higher worlds” at the time of the Giving of the Torah? Doesn’t this
imply that they were refined and elevated through this revelation?

‫ שבמתן תורה ניתן הכח‬19‫וענין התחתונים יעלו לעליונים הוא‬


.‫שהעבודה דתומ"צ שלאחרי מ"ת תפעול בהעולם שיהי’ כלי לאלקות‬

The phrase is more accurately translated as “the lower worlds are able
– through the Jews’ service of Hashem with Torah and mitzvos – to be
refined to the point where they reveal G-dliness.” This ability was
granted at the time of the Giving of the Torah – but the actual
accomplishment of this task happened later (through the service of
the Jews).

‫ דזה שע"י קיום המצוות נעשה בירור וזיכוך‬,20‫וכמבואר במק"א‬


‫ ועד שבכמה ענינים נעשים‬,‫בהדברים שבעולם שבהם נעשית המצוה‬
‫ הוא ע"י נתינת כח מיוחדת‬,‫הם (הדברים שבעולם) חפצא של מצוה‬
.‫שניתנה במ"ת‬

Chassidus explains that, after the Giving of the Torah, a Jew has the
ability to [permanently] refine the physical world when he uses
physical objects for the performance of a mitzvah. (Before the Giving
of the Torah, physical objects were used to perform mitzvos, but their
nature was not changed through the action of the mitzvah because
“the lower worlds couldn’t ascend to the higher worlds.”) Furthermore,
in some cases (like tefillin or a Sefer Torah) the physical object takes on
the holiness of a “mitzvah article”, representing an even higher level of
holiness and refinement.

The Rebbe explains why a special ability is needed to accomplish this


refinement of the physical world:

‫דכיון שהמצוות (רצונו של הקב"ה) והדברים שבעולם (שבהם נעשים‬


‫ בכדי שהמצוות יפעלו שינוי‬,‫ לכן‬,‫המצוות) הם באין ערוך לגמרי‬
9 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

‫בהדברים שבעולם הוא דוקא ע"י ביטול הגזירה והמחיצה שבין‬


.)‫העליונים (מצוות) והתחתונים (הדברים שבעולם‬

A mitzvah is the “will of Hashem”, an expression of G-dliness. On the


other hand, an object used for the performance of a mitzvah is a
physical existence. Since these two “levels of existence” don’t
[naturally] share anything in common, it’s impossible for one of them
to affect the other.

Therefore, the special “cancellation of the decree” (a change in the


nature of creation) was necessary in order to allow the interaction
between the “upper worlds” (the mitzvah) and the “lower worlds” (the
physical object), making this refinement possible.

This same principle applies to the learning of Torah as well:

‫ דזה שע"י לימוד התורה נעשה שינוי‬,‫ועד"ז הוא בנוגע ללימוד התורה‬
‫ ועד שהוא מתאחד עם חכמתו של‬,‫) בהאדם הלומדה‬21‫(רוממות‬
‫ הוא ע"י שבמ"ת נעשה ביטול הגזירה והמחיצה שבין חכמתו‬,22‫הקב"ה‬
.)‫של הקב"ה (עליונים) ושכל האדם (תחתונים‬

Naturally, a person is part of the “lower world”; he is a physical being


that is able to comprehend limited, physical things and concepts.
Therefore, it is [naturally] impossible for him to be fundamentally
affected by the Torah, which is G-dly wisdom.

However, at the time of the Giving of the Torah, Hashem “cancelled the
decree” which separates between the “lower world” (the mind of the
Jew) and the “higher world” (the Torah), enabling a Jew’s mind to be
refined, elevated, and ultimately united with Hashem’s wisdom (the
Torah) which he learns.

In the next section, the Rebbe will explain the concepts of the “higher
world” and “lower world” in greater detail.
‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 10

Section Two
In the first section, the Rebbe explained the following points:

 On a literal level, the phrase “on this day” from the possuk “on
this day, they arrived in the desert of Sinai” refers to Rosh
Chodesh Sivan, the day that the Jews arrived at the foot of Har
Sinai to receive the Torah. However, Rashi explains that the
phrase “on this day” hints to the fact that, when a Jew learns
Torah, he needs to feel that the Torah is given today – “on this
day”.

 This led us to our first question: What is the connection


between the fact that a Jew needs to see the Torah as new
every day and the fact that the possuk refers to Rosh Chodesh
Sivan, the day that the Jews arrived at [the desert of] Har Sinai
[to receive the Torah]?

 In order to explain how a Jew can experience the Torah as


“new” if it was given more than 3,000 years ago (question two),
we explained that when a Jew learns Torah, Hashem says the
words of Torah again so the Jew can “repeat them after Him”.

 This explanation led us to question three: If Hashem’s words


are eternal and unchanging, how can the words of Torah be
considered new when Hashem “says them again” (at the time
when a Jew learns Torah)? Aren’t they the same words that
were said at the Giving of the Torah?

 To answer these questions, we brought the Midrash which


states that Hashem initially created the world in such a way
that the “higher worlds” (G-dliness) and the “lower worlds” (the
limited creation) would remain separate from one another.
Since they are fundamentally two different types of “existence”
that don’t have anything in common, it is naturally impossible
for them to come together.
11 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

 When He gave the Torah, He cancelled this “decree” and


enabled the “lower worlds to ascend to the higher worlds” and
the “higher worlds to descend to the lower worlds,” making it
possible for G-dliness and the physical world to unite with each
other.

 Even though the “higher worlds” actually “descended to the


lower worlds” at the time of the Giving of the Torah, only the
ability to elevate (refine) the “lower worlds” was given at that
time. The actual ascent only happens when the Jews refine
the physical world through the performance of Torah and
mitzvos.

 This means that when a Jew performs a mitzvah with a physical


object, the physical object becomes united with Hashem’s will
(the mitzvah), and the physical object itself takes on a certain
level of holiness (which varies depending on the specific
mitzvah). Similarly, when a Jew learns Torah, his physical mind
and limited intellect become united with Hashem’s infinite
wisdom.

The Rebbe continues to explain the meaning of the “higher worlds”


and the “lower worlds” in greater detail:

.)‫ג) והנה במעלה ומטה (עליונים ותחתונים) שני פירושים (ענינים‬


‫ וענין זה דמעלה‬,)‫מעלה ומטה במקום (מקום גשמי או מקום רוחני‬
‫ דבאם היתה ההמשכה מאוא"ס (שלא ע"י‬.‫ומטה שרשו הוא מהקו‬
23.‫הקו) היו כל העולמות בשוה‬

There are two ways in which we can define the “higher” and “lower”
worlds:

The first way that they can be defined is within the framework of
“location” (level). In this context, “worlds” can be considered as
‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 12

“higher” or “lower” depending on closely they are “located” to Hashem.


[Physicality is “lower” than spirituality because it has less G-dly
revelation.]

These “higher” vs. “lower” levels of existence come from the kav, the
limited revelation of G-dliness which came after the tzimtzum (the
initial concealment of G-dliness which enabled creation to come into
being) and is the source of all of creation. The literal translation of kav
is a “line”; just like a line starts with a “point” and continues with more
points that follow one another at an increasing distance from the
initial point, creating the worlds through the kav enabled creation to
have various levels, each one “higher” or “lower” than the other.

[If creation would not have been brought about through the kav, each
world would have been created directly from the ohr ein sof. This
would have made each world the same “distance” from G-dliness,
making them all equal.]

‫ שכללות ענין ההתחלקות (מעלה ומטה‬,‫ועוד פירוש במעלה ומטה‬


.‫ כי מעלה הוא למעלה מהתחלקות‬,‫דמקום) נק’ בשם מטה‬

The second way that the “higher” and “lower” worlds can be defined is
whether or not the concept of “division of levels” applies to them.
According to this definition, the “higher world” is “higher” because it is
beyond creation and is a pure expression of Hashem’s unity (and
therefore is not subject to the concept of “division of levels”). The
“lower worlds” refers to all worlds (both spiritual and physical) within
the limited creation, as they are “divided” from one another regarding
how much G-dliness they reveal. [This second definition of “higher”
and “lower” would place both the “higher” and “lower” categories of the
first definition into the “lower” category.]

‫ אוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה‬25‫ בפירוש המאמר‬24‫וכידוע‬


‫ שרש‬,‫ דלמטה מטה הוא האור שבבחינת גבול‬,‫מטה עד אין תכלית‬
‫ שהם השרש דמעלה‬,‫הקו (שיש בו בהעלם ההתחלקות דמעלה ומטה‬
13 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

‫ שרש הסובב‬,‫ ולמעלה מעלה הוא אור הבלי גבול‬,)‫ומטה שבעולמות‬


.‫שלמעלה מהתחלקות‬

This second idea of “higher” and “lower” comes from the ohr ein sof, as
seen in the statement of the Tikkunei Zohar that “the ohr ein sof extends
to the highest levels without end, and the lowest levels without limit.”

The “lowest levels without limit” refers to the limited revelation of


G-dliness (the “limited light” above creation), which is the source of the
kav (which then becomes the source of the “higher” and “lower” levels
within creation – mimalei kol almin). The “highest levels without end”
refers to the unlimited revelation of G-dliness (above creation), which
is the source of sovev kol almin (a revelation of G-dliness which doesn’t
have any “levels”).

The Rebbe now clarifies which definition of “higher” and “lower”


applies to the fact that Hashem enabled the unification of the “higher
and lower worlds” at the time of the Giving of the Torah:

‫ הוא בשני‬,‫ דזה שבמ"ת נעשה החיבור דמעלה ומטה‬,‫ויש לומר‬


‫ דבכללות הוא‬,)‫ החיבור דמעלה ומטה שבעולמות (מקום‬.‫הענינים‬
‫ וגם החיבור דאור הבל"ג שלמעלה מעולמות‬,26‫החיבור דאצילות ובי"ע‬
)‫ שענין המצוות (שלאחרי מ"ת‬27‫ וכידוע‬,‫עם האור שבערך העולמות‬
.‫ יחוד סובב וממלא‬,’‫הוא שעל ידם נעשה יחוד קוב"ה ושכינתי‬

The Giving of the Torah accomplished the unification of the “higher


and lower worlds” according to both definitions of “higher” and
“lower”:

 It united the “higher” and “lower” levels within creation


(mimalei kol almin), referring to the general concept of the
unification of the higher world of Atzilus with the lower worlds
of Briya, Yetzira, and Asiyah.

 It also united the “higher” level of the unlimited ohr ein sof
beyond creation (the source of sovev kol almin) with the “lower”
‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 14

level of G-dliness which serves as the source for creation (the


source of mimalei kol almin). We see that this unity is
accomplished through the Giving of the Torah, as Chassidus
explains that, after the Giving of the Torah, the mitzvos are
able to unite sovev and mimalei (also referred to as “kudsha
brich hu” [sovev] and “shechintei” [mimalei]).

Earlier in the ma’amar, we explained that the ability to unify the upper
and lower worlds was given at the time of the Giving of the Torah – but
the actual refinement of the lower worlds that brought about this
unity happened later through the service of the Jews (the “lower worlds
ascended to the upper worlds”). The Rebbe now applies this to the
time of the Giving of the Torah itself:

‫ד) והנה ענין זה שבהחיבור דמעלה ומטה שבמ"ת נכלל גם המעלה‬


‫ הוא הן בנוגע להנתינת‬,‫שלמעלה מהגדר דמעלה ומטה שבעולמות‬
‫כח שהיתה במ"ת על העבודה דתומ"צ שלאחרי מ"ת (התחתונים יעלו‬
‫ שע"י עבודת התחתונים יומשך (אור האצילות ו)אור‬,)‫לעליונים‬
‫ והן‬,)‫הסובב ועד לאור הבל"ג שלפני הצמצום (השרש דאור הסובב‬
‫בהחיבור דמעלה ומטה (העליונים ירדו לתחתונים) שהי’ בשעת מ"ת‬
.‫גופא‬

The fact that the unity of the “higher and lower worlds” also includes
the “higher worlds” which are beyond creation (the second explanation
above referring to the unlimited light which is beyond creation) applies
both to the service of the Jews which happened after the Giving of the
Torah (the “lower worlds ascend to the higher worlds”) and to the
revelation of G-dliness which took place at the time of the Giving of
the Torah (the “higher worlds descended to the lower worlds”).

‫ שלכן כל‬,‫ שהתורה היא למעלה מזמן ומקום‬28‫ דהנה ידוע‬,‫והענין הוא‬
‫ אף שאינו בזמן ומקום‬29‫העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה‬
30.‫ההקרבה‬
15 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

We know that the revelation at the time of the giving of the Torah was
from a level beyond “time and space” (even spiritual time and space)
because the Torah itself is beyond time and space.

The fact that the Torah is beyond time and space can be seen in the
statement of the Gemara that “whoever is involved in learning about
the korban olah (one of the sacrifices in the Bais HaMikdash) is
considered as if he actually brought a korban olah.” This statement
applies even if he learns outside of the Bais HaMikdash (which is not a
place where the korban olah can be brought) or at a time when the
Bais HaMikdash is not standing (which is not a time when it can be
brought). From this, we see that Torah itself transcends the limits of
time and space.

Until this point in the ma’amar, we have divided the accomplishment


of the Giving of the Torah into two distinct stages: The time of the
Giving of the Torah itself (when “the upper worlds descended to the
lower worlds” and the actual performance of Torah and mitzvos (when
“the lower worlds ascended to the higher worlds”) which happened
later. The Rebbe now explains how this second stage begins at the
time of Matan Torah itself:

‫ה) והנה אף שירידת העליונים למטה ועליית התחתונים למעלה הם‬


‫ דירידת העליונים למטה היתה‬,‫ ועד שהיו בשני זמנים‬,‫שני ענינים‬
‫ כיון‬,‫ מ"מ‬,‫בשעת מ"ת ועליית התחתונים למעלה היתה לאחרי מ"ת‬
‫שירידת העליונים למטה היתה (גם) ההתחלה (והנתינת כח) על עליית‬
‫ היתה הירידה באופן‬,‫ לכן‬,‫ וכמרז"ל ואני המתחיל דכ"ז‬,‫התחתונים‬
.‫שבשעת מעשה פעלה בהתחתונים‬

Even though the “descent of the higher worlds” and the “ascent of the
lower worlds” are two different concepts (the revelation of G-dliness
vs. the refinement of physicality) that occurred at two different times
(the time of the Giving of the Torah vs. the time after the Giving of the
‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 16

Torah), nevertheless, there is a connection between them. Since the


“descent of the higher worlds” was (in addition to its own unique
impact) the beginning (and enabler) of the refinement of the physical
world (“and I [Hashem] will go first [to begin this entire process”],
therefore it also had this effect on the physical world at the time of
the Giving of the Torah. [However, the world did not remain in this
state, as it was not yet refined enough to contain this revelation
permanently, as explained earlier.]

This explains why we find statements that reflect the refinement of the
physical world at the time of the Giving of the Torah:

‫ שהקול דעשרת הדברות הי’ נשמע מכל‬31‫ועפ"ז יש לבאר מה דאיתא‬


‫ כי הגילוי דאוא"ס שלמעלה‬,‫ד’ רוחות העולם ומלמעלה ומלמטה‬
‫מגדר מקום (למעלה גם מהגדר דמקום כמו שהוא בהקו) שבהקול‬
‫דעשרת הדברות פעל בהמקום (שבו נשמע הקול) שיהי’ למעלה‬
‫ נכללו‬,‫ אף שהמקום שבו הי’ הקול הי’ מקום מסויים‬,‫ ולכן‬32.‫מהמקום‬
.‫בו כל הששה קצוות‬

The Tikkunei Zohar and Midrash state that the voice of the Aseres
HaDibros was heard from all six directions (above, below, north, south,
east, and west), which reflects the revelation of “the higher worlds”
within the “lower worlds”:

 The revelation of the Aseres HaDibros was a revelation of the


ohr ein sof which is beyond the limits of space (and even
beyond the concept of space itself, as it is higher than the kav).
This represents how it was part of the “higher worlds”.

 When the Jews experienced this revelation of the “higher


worlds”, they experienced it within the bounds of space itself
– they heard the voice as if it was coming from all six directions
within space. Even though the six directions remained six
different directions, nevertheless the voice came from all six
17 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

at once – reflecting the fact that “space itself” was functioning


on a level which is above space.

The Rebbe applies this same principle to the concept of time:

‫ שהזמן שבו ניתנה תורה הי’ למעלה‬,‫ שעד"ז הוא בנוגע לזמן‬,‫ויש לומר‬
.‫ ונכלל בו כל המשך הזמן‬,‫מהזמן‬

Similarly, even though the Torah was given at a certain point in time,
the time in which the Torah was given included within it all moments
of time (just like the voice from a single source simultaneously came
from six directions). This reflected the fact that “time itself” was
functioning on a level which is above time.

This is one of the reasons why the Torah was only given once (and will
not be given again when Moshiach comes and a “new” [depth of] Torah
will be revealed):

‫ויש לומר דזהו מהטעמים על זה שמתן תורה הי’ רק פעם אחת ולא‬
.‫ כי בהזמן דמ"ת נכלל כל המשך הזמן כולו‬,33‫יהי’ עוד פעם‬

Since the Giving of the Torah joined “above time” with “time” by
including all of time within the (specific) time of the Giving of the
Torah, all of time already experienced the Giving of the Torah – and
therefore the Torah doesn’t need to be given again.

This same concept can be applied to the day of Rosh Chodesh Sivan:

‫ שביום זה‬,34‫ועד"ז הוא בנוגע לר"ח סיון שאז נשלמה ההכנה למ"ת‬
.‫נכלל כל משך הזמן שלאח"ז‬

Rosh Chodesh Sivan marked the completion of the Jews’ preparation


for the Giving of the Torah, as this was the day that they completed the
refinement of the three main midos (chesed, gevurah, and tiferes) in the
final week of sefiras ha’omer. This enabled them to achieve the bittul
necessary to receive the Torah, causing the revelation of the Giving of
‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 18

the Torah to begin. Since this revelation enabled the unification of the
“higher worlds” with the “lower worlds”, Rosh Chodesh Sivan (the
beginning of the Giving of the Torah] must also include this capability.
Therefore, the day of Rosh Chodesh Sivan includes within it all of time
from that day onward.

Based on this we can answer question one:

‫ שקאי על ראש חודש סיון‬,‫וזהו הקשר דשני הפירושים דביום הזה‬


.‫ כי בר"ח סיון דשנת מ"ת נכללו כל הימים שלאח"ז‬,‫ושקאי על כל יום‬

Question One:

What is the connection between the fact that a Jew needs to see the
Torah as new every day and the fact that the possuk “on this day”
refers to Rosh Chodesh Sivan, the day that the Jews arrived at [the
desert of] Har Sinai [to receive the Torah]? [Seemingly, these are two
different times.]

Answer to Question One:

Because the Giving of the Torah began on the day of Rosh Chodesh
Sivan, and this day included within it all of time, every day was
included within the day of Rosh Chodesh Sivan. Therefore, we see that
they are not two distinct times. [Meaning, we don’t need to find a
connection between the two times because the two times are one.]

In the final section the Rebbe will explain how the words of Torah can
be considered as “new” when Hashem “says them again” when a Jew
learns Torah.
19 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

Section Three
In the previous sections the Rebbe explained the following points:

 On a literal level, the phrase “on this day” from the possuk “on
this day, they arrived in the desert of Sinai” refers to Rosh
Chodesh Sivan, the day that the Jews arrived at the foot of Har
Sinai to receive the Torah. However, Rashi explains that the
phrase “on this day” hints to the fact that, when a Jew learns
Torah, he needs to feel like the Torah is being given today –
“on this day”.

 This led us to question one: What is the connection between


the fact that a Jew needs to see the Torah as new every day
and the fact that the possuk refers to Rosh Chodesh Sivan, the
day that the Jews arrived at [the desert of] Har Sinai [to receive
the Torah]?

 In order to explain how a Jew can experience the Torah as


“new” even though it was given more than 3,000 years ago
(question two), we explained that when a Jew learns Torah,
Hashem says the words of Torah again so the Jew can “repeat
them after Him”.

 This explanation led us to question three: If Hashem’s words


are eternal and unchanging, how can the words of Torah be
considered new when Hashem “says them again” (at the time
when a Jew learns Torah)? Aren’t they the same words that
were said at the Giving of the Torah?

 In order to answer these questions, the Rebbe explained that


the time of the Giving of the Torah joined the “higher worlds”
with the “lower worlds”. In addition to meaning the higher and
lower levels within creation, this also implies that the Giving
of the Torah united G-dliness which is beyond creation with
the limited creation.
‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 20

 This unity of “beyond creation” with “creation” revealed


G-dliness which is beyond time and space within time and
space. This is why the single source of the voice of the Aseres
HaDibros was heard from all six directions simultaneously,
and the moment of the Giving of the Torah included within it
all moments of time.

 This explains the connection between the two meanings of “on


this day”: Because the day of Rosh Chodesh Sivan marked the
beginning of the process of the Giving of the Torah – a process
which included within it all moments of time – therefore, it
included within it every single day. Based on this explanation,
the two explanations don’t refer to two different times; they
refer to two times which are united with each other.

The Rebbe now begins to answer question three:

)‫ו) ועפ"ז יש לבאר ההוספה והחידוש של הדיבור דהקב"ה (אמרתך‬


‫ כי זה שהדיבור דמ"ת‬,‫בעת לימוד האדם על הדיבור שהי’ במתן תורה‬
‫ישנו בכל זמן הוא מצד הלימוד של האדם וכמשנת"ל (סעיף ה) דזה‬
‫שהגילוי דמ"ת פעל בהזמן שבו ניתנה תורה שיהי’ כלול בו כל המשך‬
‫הזמן הוא בכדי שהגילוי דמ"ת יהי’ ההתחלה והנתינת כח על עליית‬
‫ ולכן הדיבור דהקב"ה שבא ע"י לימוד‬.‫ עבודת האדם‬,‫התחתונים‬
.‫האדם הוא נעלה יותר‬

As explained earlier, the reason why the moment of the Giving of the
Torah included within it “all of time” (a revelation of “beyond time”
within time) is because it served as the beginning (and enabler) of the
service of the Jewish people (“the lower worlds ascending to the higher
worlds”). In other words, the reason why the words of Torah exist
within every moment is because the Jews will learn Torah and actually
refine the world to accomplish this unity.

We are now able to answer question three:


21 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

Question Three:

If Hashem’s words are eternal and unchanging, how can the words of
Torah be considered new when Hashem “says them again” (at the
time when a Jew learns Torah)? Aren’t they the same words that were
said at the Giving of the Torah?

Answer to Question Three:

Regarding the “higher worlds descending to the lower worlds” aspect


of the Giving of the Torah, nothing new would be accomplished if
Hashem said the words of Torah again (as Hashem’s words are
eternal).

However, regarding the “lower worlds ascending to the higher worlds”


aspect of the Giving of the Torah (the revelation of time and space
within time and space), there is something new that is accomplished
when Hashem says the words of Torah again when a Jew learns Torah.
This revelation of the “lower worlds ascending to the higher worlds”
only occurred at the time of the Giving of the Torah in order to give a
Jew the potential to reveal G-dliness within the “lower world.”

When a Jew actually learns Torah, Hashem says these words again on
a higher level because the fulfillment of the goal is superior to the
potential to fulfill the goal.

The Rebbe connects this answer to the concept of Rosh Chodesh:

‫ הוא‬,‫ דכמו שביום הזה כפשוטו שקאי על ראש חודש‬,‫ויש להוסיף‬


‫ ואח"כ היא הולכת ומתגדלת עד ליום‬,‫ נקודה בלבד‬,‫רק מולד הלבנה‬
‫ שבעת‬,‫ עד"ז הוא בישראל‬,35‫הט"ו שבו קיימא סיהרא באשלימותא‬
‫ וע"י העבודה דישראל‬,‫ הי’ ההתחלה‬,‫מתן תורה שהי’ במדבר סיני‬
36‫ ועד שבימי דוד‬,‫לאח"ז ולאחרי מתן תורה הם הולכים ומתגדלים‬

35.‫ובימי שלמה הי’ קיימא סיהרא באשלימותא‬


‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 22

The day of Rosh Chodesh marks the “birth” of the new moon, when
the moon appears as a tiny “point”. Starting from Rosh Chodesh, the
moon’s appearance grows in size until the fifteenth of the month when
“the moon is complete.”

Similarly, at the time of the Giving of the Torah in the desert of Sinai, it
was only the beginning of the service of the Jewish people. From that
point forward, their service brought them to increasingly greater
levels, until the time of Dovid HaMelech and Shlomo HaMelech (who
was the fifteenth generation from Avraham) when the “moon
[referring to the Jewish people] was complete” (the Jewish people
attained the greatest level they could reach before the time of
Moshiach).

‫ שאז יהי’ וירד‬,‫ועיקר המילוי והשלימות יהי’ בדרא דמלכא משיחא‬


‫ ועד לוימלא‬,‫ בכל מקום בשוה‬,37‫מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ‬
.‫ מילוי בתכלית השלימות בכל הארץ בשוה‬,38‫כבודו את כל הארץ‬

The Jews’ true achievement of this ultimate level will be in the times of
Moshiach, who will “rule from sea to sea, and from the river to the ends
of the earth” (referring to the entire world) – in every place equally (as
Moshiach will be incomparably greater than everyone). Furthermore,
“His (Hashem’s) glory will fill the entire world”; it will fill the entire world
equally (representing the revelation of “beyond space” within space).

The Rebbe now explains how a Jew connects the “higher worlds” and
the “lower worlds” within his service of Hashem:

‫ עוז‬,41’‫ ותושי‬40‫ שהתורה נקראת עוז‬,39‫ז) והנה מבואר בהדרושים‬


‫ וזה שיש בתורה שני ענינים‬.‫לנפש האלקית ותושי’ לנפש הבהמית‬
‫ כי מקור התורה ויסודה‬,‫אלה (אף שנתלבשה בענינים גשמיים) הוא‬
‫הוא באוא"ס ב"ה בעצמו ובכבודו [וגילוי בחינה זו דתורה הוא‬
.]‫ כעונה אחר הקורא‬,‫כשלימוד התורה של האדם הוא בביטול‬
23 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

Chassidus quotes the statements of the Sages that the Torah is


referred to as something that brings both “strength” and “weakness”
and explains that it brings “strength to the G-dly soul” and “weakness
to the animal soul.”

Even though the Torah deals with worldly matters (which seems to
indicate that the Torah is limited), it is able to both “strengthen the
G-dly soul” and “weaken the animal soul” due to its extremely high
source within the ohr ein sof. (A Jew is therefore only able to reveal this
level when he learns Torah with complete bittul, like one who is merely
“repeating Hashem’s words,” therefore focusing on the G-dliness
within the Torah.)

These two abilities to bring strength to the G-dly soul and weakness to
the animal soul correspond to the concepts explained earlier in the
ma’amar:

‫ דשני הענינים דעוז ותושי’ הם גם דוגמת שני הענינים דלעיל‬,‫ויש לומר‬


‫ דזה שהתורה נותנת כח ועוז לנה"א‬.‫(סעיף ד) בהחיבור דמעלה ומטה‬
‫ וזה שהתורה מתשת כח‬,‫הוא ע"ד ירידת והמשכת התורה למטה‬
.‫הנה"ב הוא ע"ד הנתינת כח דמ"ת על עליית התחתונים‬

These two concepts correspond to the two aspects of the revelation at


the Giving of the Torah:

 The fact that the Torah “gives strength to the G-dly soul”
corresponds to the “higher worlds descending to the lower
worlds”. Just like Hashem brought G-dliness into the limited
world and gave it the “strength” to be revealed, so too the
Torah gives the G-dly soul the “strength” to be revealed within
the Jew’s animal soul.

 The fact that the Torah “weakens the animal soul” corresponds
to the “lower worlds ascending to the higher worlds” – the
ability to refine the physical world through Torah and mitzvos.
Just like Hashem “weakened” the limited world’s “resistance” to
‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 24

G-dliness at the time of the Giving of the Torah, so too the


Torah “weakens” the animal soul’s “resistance” to the
revelation of the G-dly soul.

We see that these two impacts represent two opposites:

 The Torah “strengthens the G-dly soul” by making it so strong


that the animal soul becomes “irrelevant.”

 On the other hand, the Torah “weakens” the animal soul itself
by dealing with the reality of the animal soul, showing that it is
not irrelevant.

The Rebbe explains the implication of the fact that the Torah contains
these two opposites:

‫ שלכן יש בה שני הענינים דעוז‬,‫וזה שמקור התורה הוא מאוא"ס ב"ה‬


‫ דזה שהתורה (שהיא למעלה‬,42‫ הוא ע"ד המבואר במק"א‬,’‫ותושי‬
‫ הוא ע"י שנמשך בה‬,‫מהעולם) ירדה למטה ופועלת בהמטה‬
.‫ שהוא נושא הפכים‬,‫מהעצמות‬

The fact that the Torah includes these two opposites parallels another
concept which is explained in Chassidus: the fact that the Torah (which
is beyond creation) can “descend” and have an impact on the limited
creation. This shows that in addition to the fact that the source of the
Torah is the ohr ein sof (the infinite revelation of G-dliness beyond
creation), Hashem’s essence is drawn down into the Torah, which
enables it to contain two opposites.

The same is true in our case: The fact that the Torah both “strengthens
the G-dly soul” and “weakens the animal soul” is only possible because
Hashem’s essence (which can contain two opposites) is drawn down
into the Torah.
25 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

The Rebbe now explains the continuation of the possuk, “on this day
they arrived in the desert of Sinai”:

‫ מדבר מלשון‬,‫ בחודש השלישי גו’ ביום הזה באו מדבר סיני‬43‫ח) וזהו‬
‫ ונק’ מדבר בתוספת מ’ להורות שהדיבור הוא בביטול כעונה‬,‫דיבור‬
‫ ועי"ז נעשה סיני שירדה‬,)‫אחר הקורא (כמבואר בארוכה בהדרושים‬
44.‫שנאה לאומות העולם‬

The word “midbar” (desert) can also be vowelized as “midaber”, a form


of the word “dibur” (speech) with the letter mem added to the
beginning. In Hebrew, the prefix “mem” is used to exclude, and here it
excludes “original speech”, and only includes words which were
already spoken – the words of Torah which Hashem (already) said at
the Giving of the Torah. Therefore, the level of “midaber” refers to the
complete bittul of learning Torah by merely “repeating Hashem’s
words.”

When the Jews were given this ability of “midaber”, it resulted in “Sinai”,
related to the word “sinah” (hatred). This means that when the Jews
reached this complete bittul and became connected to Hashem’s
essence, it resulted in “Hashem’s hatred of the nations” because
Hashem’s essence became specifically connected to the Jewish People.

‫דכשלימוד התורה הוא בביטול אזי היא נעשית (עוז לנפש האלקית‬
‫ דבירדה שנאה לאומות העולם נכללים גם‬,‫ו)תושי’ לנפש הבהמית‬
‫ כי תראה‬47‫ עה"פ‬46‫ [ולהעיר מתורת הבעש"ט‬45.‫הגוף ונפש הבהמית‬
‫ תראה‬,‫ כאשר תסתכל בעיון טוב בהחומר שלך הוא הגוף‬,‫חמור שונאך‬
.]‫ שהוא שונא את הנשמה‬,‫שהוא שונאך‬

When a Jew learns Torah with complete bittul (through the ability that
he was given at the time of the Giving of the Torah), this gives strength
to the G-dly soul, which then “weakens the animal soul”, as the body
and animal soul are also included in the “hatred of the nations”.
‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 26

[We can see how the body and animal soul of a Jew are included in the
“hatred of the nations” from the teaching of the Ba’al Shem Tov on the
possuk, “If you see your enemy's donkey lying under its burden, would
you refrain from helping him? You shall surely help along with him.”
The Ba’al Shem Tov taught that if a Jew carefully examines the desires
of his body, he will realize that it is truly “his enemy”, as it “hates” [has
completely opposing priorities to] his G-dly soul.]

The Rebbe now explains how this theme continues in the following
possuk, which states that “They traveled from Refidim and they arrived
in the desert of Sinai, and they encamped in the desert, and Israel
encamped there opposite the mountain”:

‫ רפידים הוא על שם שרפו‬,‫ אומר ויסעו מרפידים‬48‫ט) ולאח"ז‬


,‫ שאינו מנגד לתורה ואדרבא הוא לומד תורה‬,49‫ידיהם מדברי תורה‬
‫ וע"י העבודה דמדבר הוא‬,‫אלא שהלימוד שלו הוא ברפיון וחלישות‬
‫מסיע את עצמו (גם) מהרפיון והחלישות בדברי תורה ועושה‬
.‫ על זה‬50‫תשובה‬

The Midrash explains that name of the place “Refidim” is related to the
word “rafa”, which means “weak”. Despite that fact that they were
learning Torah (and weren’t opposing Torah), their learning was
“weak.”

When the Jews “traveled from Refidim”, this means that they “left the
way of Refidim” – did teshuva for their prior “weakness” in learning
Torah (as well as other things) – by “coming to the “midbar” (midaber),
learning Torah with bittul.

’‫וממשיך בכתוב (לאחרי שאומר ויסעו מרפידים) ויבואו מדבר סיני גו‬
‫ בדברי תורה‬51‫ דזה שהי’ תחלה ברפידים מביא אותו להתחזק‬,‫נגד ההר‬
.‫עוד יותר‬

Even though the prior possuk already said that the Jews “arrived in the
desert of Sinai,” after the following possuk says that the Jews “traveled
27 ‫ד"ה בחודש השלישי‬

from Refidim” it repeats that “they arrived in the desert of Sinai” and
adds that they encamped there “opposite the mountain.”

This shows that by reaching the level of “midbar” through doing teshuva
(they “traveled away from Refidim”), they were able to reach an even
higher level (represented by “opposite the mountain”).

‫ הנתינת כח‬,‫ דע"י שלומדים בתורה פסוק זה עכשיו‬,‫יו"ד) ויש לומר‬


‫ הנתינת כח על‬,‫ דבפעם הראשונה‬.‫על ויסעו מרפידים הוא עוד יותר‬
,‫ ועכשיו‬,‫ויסעו מרפידים היתה ע"י שבר"ח סיון נשלמה ההכנה למ"ת‬
‫ ומלימוד התורה‬,‫יש גם הנתינת כח ממתן תורה שבשנים שעברו‬
.)‫שלאחרי מתן תורה שעי"ז מיתוסף בענין דמ"ת (כנ"ל סעיף ו‬

Furthermore, when we learn this possuk now it gives us even greater


strength to “leave Refidim” (do teshuva) and learn Torah with complete
bittul. This is because the “initial” Rosh Chodesh Sivan was only the
completion of the preparation for the Giving of the Torah, but when
we learn the possuk today this ability has been strengthened through
many years of the giving of the Torah, and many years of actual
learning – the accomplishment of the goal of the Giving of the Torah.

The Rebbe relates this to the day of the 15th of Shvat, the day on which
this ma’amar was said:

,‫ובפרט שנמצאים ביום הט"ו לחודש שבו קיימא סיהרא באשלימותא‬


‫ ששייך לארץ טובה‬,52‫ ראש השנה לאילן‬,‫ובזה גופא – בט"ו בשבט‬
‫ורחבה – ישנה נתינת כח מיוחדת להוסיף בלימוד התורה ובקיום‬
,‫המצוות באופן דארץ טובה ורחבה‬

This ability to learn Torah with complete bittul is especially strong


considering that today (the day the ma’amar was said) is the 15th of the
month, the day in which “the moon is complete”. Additionally, it is the
15th of the month of Shvat, the “New Year for Trees”, which is
specifically connected to the “good and spacious land” of Eretz Yisroel.
This gives us the unique ability to add in our learning of Torah and
‫עשר בשבט ה'תשל"ד‬-‫ חמשה‬,‫יום ה' פ' יתרו‬ 28

fulfillment of mitzvos in a way of a “good and spacious land” (an


abundance of Torah and mitzvos).

‫ועד"ז בנוגע לתשובה (ויסעו מרפידים) שתהי’ באופן דארץ טובה‬


‫ וכשישראל עושין‬,53‫ היינו תשובה עילאה שהיא בשמחה רבה‬,‫ורחבה‬
,55‫ ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל‬,54‫תשובה מיד הן נגאלין‬
‫ בגאולה‬,‫ מביאם לארץ טובה ורחבה כפשוטה‬56‫שהקב"ה בעצמו‬
.‫ בקרוב ממש‬,‫האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו‬

Similarly, the day of the 15th of Shvat gives us a unique ability to “travel
away from Refidim” – to do teshuva – in a way of a “good and spacious
land”. This refers to the higher level of teshuva – teshuva ila’ah – which
is done with tremendous joy.

As the Rambam states, “When the Jews do teshuva, they will


immediately be redeemed”, as it says in the possuk, “and all of you I
[Hashem] will gather, one by one, the Children of Israel.” Then,
Hashem Himself will bring us to the actual “good and spacious land”
of Eretz Yisroel with the true and complete geula through Moshiach
tzidkeinu – may it be immediately!

40+ ma’amarim available online.

Sign up online to receive weekly translations as they are released.

www.simplychassidus.com
‫‪29‬‬ ‫ד"ה בחודש השלישי‬

‫‪Footnotes from the Original Hebrew‬‬


‫יארצייט‪-‬הילולא השני‬‫*) יצא לאור בקונטרס כ"ב שבט – תש"נ‪" ,‬לקראת ש"פ יתרו‪ ,‬כ"ב שבט – ָ‬
‫של הרבנית הצדקנית מרת חי’ מושקא נ"ע זי"ע ‪ . .‬עש"ק פ’ יתרו‪ ,‬כ"ב שבט‪ ,‬שנת ה’תש"נ‪".‬‬
‫‪ )1‬פרשתנו (יתרו) יט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )2‬שבת פו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )3‬בא יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )4‬רד"ה זה בתו"א ריש פרשתנו‪ .‬תקס"ז (סה"מ תקס"ז ע’ קמו)‪ .‬תו"ח פרשתנו שסו‪ ,‬ב [בהוצאה‬
‫החדשה – ח"ב רנא‪ ,‬א]‪ .‬תרנ"ה (סה"מ תרנ"ה ע’ פט)‪.‬‬
‫‪ )5‬בפרש"י כאן "ביום הזה – בר"ח"‪ .‬ומזה שאינו מביא הגז"ש שבמס’ שבת שם‪ ,‬מוכח‪ ,‬שזה‬
‫מובן מהכתוב עצמו‪ .‬וכפירוש הספורנו "ביום הזה – ביום החודש" (וראה ראב"ע כאן)‪ .‬אבל גם‬
‫לפי פירוש זה יש מקום להדיוק דהול"ל באחד לחודש – ראה פקודי מ‪ ,‬ב‪ .‬שם‪ ,‬יז‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )6‬בפרש"י שם‪" :‬לא הי’ צריך לכתוב אלא ביום ההוא‪ ,‬מהו ביום הזה"‪ .‬ובד"ה בחודש השלישי‬
‫ה’תש"ב בתחלתו (סה"מ ה’תש"ב ע’ ‪" )99‬טעם אומרו ביום הזה סתם ולא נתפרש באיזה יום ‪.‬‬
‫‪ .‬כפירש"י כו’‪".‬‬
‫‪ )7‬סה"מ תרס"ה ס"ע רלה‪ .‬עטר"ת ע’ תלח‪ .‬תרפ"ה ע’ ריא‪ .‬ה’ש"ת ע’ ‪ .116‬וראה לקו"ת שה"ש‬
‫מב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )8‬תו"א שם סז‪ ,‬א‪ .‬סה"מ תקס"ז שם ע’ קמט‪ .‬תו"ח שם שע‪ ,‬ב [בהוצאה החדשה – ח"ב רנג‪ ,‬ב]‪.‬‬
‫סה"מ תרנ"ה שם ע’ צא‪-‬ב‪.‬‬
‫‪ )9‬פרשתנו כ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )10‬תהלים קיט‪ ,‬קעב‪.‬‬
‫‪ )11‬ברכות כב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )12‬ולהעיר מסה"מ תרנ"ה שם‪.‬‬
‫‪ )13‬ראה עד"ז סה"מ תרס"ה וה’ש"ת שבהערה ‪.7‬‬
‫‪ )14‬תנחומא וארא טו‪ .‬שמו"ר פי"ב‪ ,‬ג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )15‬תהלים קטו‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ )16‬פרשתנו יט‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ )17‬משפטים כד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )18‬סה"מ תרמ"ג ס"ע פד ואילך‪ .‬המשך תער"ב ח"ב ס"ע תתקל ואילך‪ .‬ובכ"מ‪ .‬וראה לקו"ש‬
‫ח"ח ע’ ‪.24‬‬
‫‪ )19‬ראה לקו"ש שם‪.‬‬
‫יום ה' פ' יתרו‪ ,‬חמשה‪-‬עשר בשבט ה'תשל"ד‬ ‫‪30‬‬

‫‪ )20‬ראה בארוכה לקו"ש חט"ז ע’ ‪ 212‬ואילך‪ .‬הדרן על הש"ס (תשמ"ט) ס"ה ואילך (תורת מנחם‬
‫– הדרנים על הרמב"ם וש"ס ס"ע תיז ואילך)‪.‬‬
‫‪ )21‬ראה פסחים סח‪ ,‬ב "אי לאו האי יומא דקא גרים (יום דמ"ת) כמה יוסף איכא בשוקא"‪,‬‬
‫ובפירש"י שם "שלמדתי תורה ונתרוממתי‪ ".‬ובלקו"ש שם (ע’ ‪ ,)214‬דהשינוי שנעשה בהאדם‬
‫הלומד תורה‪ ,‬שמתעלה ומתרומם‪ ,‬נתחדש ב"האי יומא" דמ"ת‪ .‬וראה הדרן הנ"ל הערה ‪31‬‬
‫(תורת מנחם שם ס"ע תיח ואילך)‪ .‬ואכ"מ‪.‬‬
‫‪ )22‬תניא פ"ה‪.‬‬
‫‪ )23‬ראה בארוכה המשך תרס"ו ע’ מט ואילך‪ .‬תער"ב ח"ב ע’ תתקכ ואילך‪ .‬סה"מ ה’תש"ח ע’‬
‫‪ 160‬ואילך‪.‬‬
‫‪ )24‬המשך תרס"ו ע’ קפט‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )25‬ראה תקו"ז סוף תיקון נז (וראה שם תיקון יט – מ‪ ,‬ב)‪ .‬ז"ח יתרו לד‪ ,‬סע"ג‪ .‬וראה לקמן ח"ג‬
‫ע’ קעא ואילך‪ .‬קפ ואילך‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )26‬ראה סה"מ תרמ"ג ע’ עה‪ .‬המשך תער"ב ח"א ע’ רנ‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )27‬תניא פמ"א (נח‪ ,‬א)‪ .‬המשך תרס"ו ע’ לו‪ .‬שם ע’ נה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )28‬לקו"ת במדבר יג‪ ,‬א‪-‬ב‪ .‬קונטרס עץ החיים פ"ב‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )29‬מנחות בסופה‪ .‬שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ת סוף ס"א‪ .‬מהדו"ק שם סי"א‪ .‬הל’ ת"ת פ"ב סי"א‪.‬‬
‫וראה לקו"ש חי"ח ע’ ‪ 413‬הערה ‪ 25‬ובשוה"ג שם‪.‬‬
‫‪ )30‬לכאורה הי’ מקום לקשר זה עם מרז"ל (ראה מדרש תהלים צ‪ ,‬ד‪ .‬ב"ר פ"ח‪ ,‬ב‪ .‬תנחומא וישב‬
‫ד‪ .‬זח"ב מט‪ ,‬א) שהתורה קדמה לעולם‪ ,‬כי גדר העולם הוא מקום וזמן (שעהיוה"א פ"ז – פב‪,‬‬
‫א)‪ ,‬וכיון שהתורה קדמה לעולם היא למעלה מזמן ומקום‪ .‬וע"פ הידוע (המשך תער"ב‬
‫שבהערה ‪ )23‬שהגדר דזמן ומקום הוא לא רק בהעולם עצמו אלא גם בהאור שבערך העולמות‪,‬‬
‫וכנ"ל (סעיף ג) שבאור הקו ישנם הענינים דמעלה ומטה (מקום) וקדימה ואיחור (זמן)‪ ,‬שהם‬
‫השרש דמקום וזמן שבעולמות‪ ,‬יש לומר‪ ,‬דזה שהתורה היא למעלה מזמן ומקום הוא לפי‬
‫ששרשה הוא באוא"ס שלפני הצמצום‪ ,‬ויתירה מזו‪ ,‬שבהאור שלפני הצמצום גופא‪ ,‬שרש‬
‫התורה הוא בעצמות אוא"ס שלמעלה מהאור השייך לעולמות‪ .‬ומזה מובן שבירידת העליונים‬
‫למטה שבנתינת התורה נכלל גם אור הבל"ג שלמעלה מהגדר דמעלה ומטה שבעולמות‪.‬‬
‫אבל סיום מרז"ל זה שקדמה אלפיים שנה – שולל פי’ זה‪.‬‬
‫‪ )31‬תקו"ז תכ"ב (סד‪ ,‬ב)‪ ,‬הובא בתניא פל"ו (מו‪ ,‬א)‪ .‬וראה תנחומא שמות כה‪ .‬שמו"ר פ"ה‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ )32‬וע"ד מקום ארון אינו מן המדה (יומא כא‪ ,‬א‪ .‬וש"נ)‪ .‬וראה ד"ה באתי לגני ה’תש"ל (לעיל ע’‬
‫שלה) ס"ג‪ ,‬ובהערה ‪ 22‬שם‪.‬‬
‫‪ )33‬סה"מ תרנ"ו ע’ שנו‪ .‬המשך תרס"ו ע’ כג‪ .‬שם ע’ תקמו‪ .‬תער"ב ח"א ע’ שסו‪ .‬סה"מ עטר"ת‬
‫ע’ רצא‪ .‬תרפ"ה ע’ קצט‪ .‬ה’תש"ט ע’ ‪ .57‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )34‬תו"א פרשתנו סז‪ ,‬סע"ג‪ .‬תו"ח שם שעג‪ ,‬א [בהוצאה החדשה – ח"ב רנה‪ ,‬ב]‪.‬‬
‫‪31‬‬ ‫ד"ה בחודש השלישי‬

‫‪ )35‬ראה זהר ח"א קנ‪ ,‬רע"א‪ .‬רכה‪ ,‬סע"ב‪ .‬רמג‪ ,‬סע"א‪ .‬ח"ב פה‪ ,‬א‪ .‬רטו‪ ,‬א‪ .‬ח"ג מ‪ ,‬ב‪ .‬מו‪ ,‬א‪ .‬וראה‬
‫שמו"ר פט"ו‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ )36‬ראה לקו"ש ח"ח ע’ ‪ 24‬הערה ‪.26‬‬
‫‪ )37‬תהלים עב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫הקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו (קובץ מכתבים אודות‬ ‫ַּ‬ ‫ולהעיר‪ ,‬שע"פ המנהג לומר‬
‫גודל ערך אמירת תהלים‪ .‬אגרות‪-‬קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"א ע’ לא‪ .‬ח"י ס"ע נג‪ .‬סה"מ‬
‫י"א ניסן ע’ ‪ 1‬ואילך) – אומרים מזמור עב שבתהלים החל מי"א ניסן תשל"ג עד י"א ניסן שנה‬
‫זו דאמירת המאמר (תשל"ד)‪.‬‬
‫‪ )38‬תהלים שם‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ )39‬תו"א פרשתנו סז‪ ,‬סע"א ואילך‪ .‬סה"מ תקס"ז שם ע’ קמח ואילך‪ .‬תו"ח שם שסט‪ ,‬ב ואילך‬
‫[בהוצאה החדשה – ח"ב רנג‪ ,‬א]‪ .‬סה"מ תרנ"ה ע’ צ ואילך‪.‬‬
‫‪ )40‬מדרש תהלים ח‪ ,‬ג‪ .‬ויק"ר פל"א‪ ,‬ה‪ .‬מכילתא בשלח טו‪ ,‬ב‪ .‬יל"ש שם רמז רמד‪ .‬שהש"ר פ"א‪,‬‬
‫ד‪ .‬פ"ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ )41‬סנהדרין כו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )42‬ראה הדרן הנ"ל ס"ט (תורת מנחם שם ע’ תכא ואילך)‪ ,‬ובהערות שם‪.‬‬
‫‪ )43‬בהבא להלן – ראה תו"א שם סז‪ ,‬סע"ג ואילך‪ .‬סה"מ תקס"ז שם ע’ קנב‪ .‬תו"ח שם שעג‪ ,‬ב‬
‫[בהוצאה החדשה – ח"ב רנה‪ ,‬ב] (וראה שם שעב‪ ,‬ב [שם רנה‪ ,‬א])‪ .‬סה"מ תרנ"ה ע’ צד‪.‬‬
‫‪ )44‬שבת פט‪ ,‬סע"א ואילך‪.‬‬
‫‪ )45‬ראה תו"א בראשית ב‪ ,‬ב‪ .‬לקו"ת דרושים לשמע"צ צ‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪" )46‬היום יום" כח שבט‪ .‬כתר שם טוב (הוצאת קה"ת תשנ"ט) בהוספות סי’ כא‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )47‬משפטים כג‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ )48‬פרשתנו יט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )49‬מכילתא ויל"ש עה"פ בשלח יז‪ ,‬ח‪ .‬וראה סנהדרין קו‪ ,‬סע"א ובפרש"י שם‪.‬‬
‫‪ )50‬להעיר מפרש"י עה"פ (יט‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ )51‬ראה תניא פ"ז (יב‪ ,‬א)‪ .‬אגה"ת ספ"ח‪.‬‬
‫‪ )52‬מס’ ר"ה בתחלתה‪.‬‬
‫‪ )53‬אגה"ת פי"א (קי‪ ,‬סע"ב ואילך)‪.‬‬
‫‪ )54‬רמב"ם הל’ תשובה פ"ז ה"ה‪.‬‬
‫‪ )55‬ישעי’ כז‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ )56‬ראה רש"י עה"פ נצבים ל‪ ,‬ג‬
‫ב"ה‬

‫לע"נ‬
‫הרה"ח הרה"ת אי"א נו"נ עוסק בצ"צ‬

‫יצחק ע"ה‬ ‫ר' דניאל‬


‫בן יבלחט''א ר' אפרים שליט''א‬

‫מאסקאוויץ‬
‫שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע‬
‫למדינת אילינוי‬
‫נלב"ע ב' אדר שני ה'תשע"ד‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬

‫🙥🙧‬
‫‪DEDICATED IN MEMORY OF‬‬

‫‪ MOSCOWITZ‬ז"ל ‪RABBI DANIEL‬‬


‫‪LUBAVITCH CHABAD OF ILLINOIS‬‬

‫‪REGIONAL DIRECTOR‬‬

‫🙥🙧‬

‫ֵּיתי ‪...‬וָאָ קּום וָאֶ עֱשֶ ה אֶ ת ְמלֶא ֶכת הַ מֶ לְֶך‬


‫ו ֲאנִ י דָ נִ יֵּאל נִ הְ י ִ‬
‫‪AND I, DANIEL ... ROSE AND DID THE KING'S WORK‬‬

‫)‪(DANIEL 8:27‬‬

You might also like