Parshat Shmini 5769

Rabbi Ari Kahn

Silence
Consecration
1
After months of preparation, the Mishkan is consecrated;
the excitement was surely palpable. In the middle of the
celebration, tragedy strikes: two sons of Aharon are
swallowed by a fire which emanated “from before God”2.

‫ויקרא פרק י‬
ָ‫(א) וַיִקְחו בְנֵי אהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוא אִיש מַחְתָתו וַיִתְנו בָהֵן אֵש וַיָשִימו עָלֶיה‬
’‫(ב) וַתֵצֵא אֵש מִלִפְנֵי ה‬:‫קְטֹרֶת וַיַקְרִבו לִפְנֵי ה’ אֵש זָרָה אֲשֶר לֹא צִוָה אֹתָם‬
:’‫וַתֹאכַל אותָם וַיָמֻתו לִפְנֵי ה‬
And Nadav and Avihu, the sons of Aharon, took each of
them his censer, and put fire in it, and put incense on it,
and offered strange fire before God, which He had not
commanded them. 2. And there went out fire from God
and devoured them, and they died before God. Vayikra
10:1,2

While the commentaries offer numerous opinions as to the

nature of the indiscretion which brought about their sudden
demise3, it is the words of Moshe which immediately follow
that catch our attention:

‫ויקרא פרק י‬
‫(ג) וַיֹאמֶר מֹשֶה אֶל אהֲרֹן הוא אֲשֶר דִבֶר ה’ לֵאמֹר בִקְרֹבַי אֶקָדֵש וְעַל פְנֵי כָל‬
:‫הָעָם אֶכָבֵד וַיִדֹם אהֲרֹן‬
3. Then Moshe said to Aharon, This is what God spoke,
saying, I will be sanctified in them that come near to
me, and before all the People I will be glorified. And
Aharon was still4. Vayikra 10:3

1
This Shiur was originally delivered in memory of Elazar Reiner, a friend and neighbor who attended every
class he could. May his memory be a blessing.
2
Whenever the deaths of Nadav and Avihu are mentioned, the description always includes that they
perished “in front of God”. While any death is certainly tragic, dying “in front of God” seems to be a more
elevated circumstance. See Bamidbar 3:4, 26,61.
3
For more on the various accusations hurled at Nadav and Avihu see my article on Parshat Shmini in
Explorations.
Moshe seems unsurprised by the tragedy; he tells Aharon
that God had spoken previously about this situation. God
would be honored by those who are near or close to Him.
Rashi explains that Moshe here refers to a passage, recorded
in Sh’mot, in which God spoke to him regarding the
consecration of the Mishkan:

‫ספר שמות פרק כט‬

:‫(מג) וְנֹעַדְתִי שָמָה לִבְנֵי יִשְרָאֵל וְנִקְדָש בִכְבֹדִי‬
43. And there I will meet with the People of Israel, and it
shall be sanctified by My glory. Sh’mot 29:43

Rashi5 suggests that the verse should not be read as “‫בִכְבֹדִי‬

bchvodi – My glory”, rather as “‫ בִכְבֹדַי‬bchvodai – those who
honor Me”; thus, the consecration of the Mishkan would be
carried out by those closest to God. Moshe explains this
concept to Aharon, adding that he had assumed that the
Mishkan would be consecrated with the sacrifice of Moshe
himself or Aharon. Now that it has become apparent that it
was in fact Nadav and Avihu who were to bring about the
consecration of the Mishkan, this is proof that they were in
fact closest to God, on a higher level than either Moshe or
Aharon.6
4
The word vayidom means “was still,” as in the verse in Yehoshua )10:12( “O Sun in Givon, be )stand(
still.”
‫ספר יהושע פרק י‬
‫( יב) אז יְדַבֵר יְהושֻעַ לַה’ בְיום תֵת ה’ אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְנֵי יִשְרָאֵל וַיֹאמֶר לְעֵינֵי יִשְרָאֵל שֶמֶש‬
‫בְגִבעון דום וְיָרֵחַ בְעֵמֶק איָלון‬
5
See Rashi Vayikra 10:3
‫רש"י ויקרא פרק י פסוק ג‬
‫ אמר לו‬.‫ אל תקרי בכבודי אלא במכובדי‬.)‫ היכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט מג‬- '‫הוא אשר דבר וגו‬
‫ עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני‬,‫משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך‬
:‫וממך‬
:‫ בבחירי‬- ‫בקרבי‬
6
The context in Sh’mot is the constant permanent burnt offering, offered “before God”, thematically the
burnt offering, “before God”, the sanctification of the Mishkan all connect this section with Parshat Shmini.
‫ספר שמות פרק כט‬
)‫(מג‬:‫(מב) עֹלַת תָמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶתַח אֹהֶל מועֵד לִפְנֵי ה’ אֲשֶר אִוָעֵד לָכֶם שָמָה לְדַבֵר אֵלֶיךָ שָם‬
‫(מד) וְקִדַשְתִי אֶת אֹהֶל מועֵד וְאֶת הַמִזְבֵחַ וְאֶת‬:‫וְנֹעַדְתִי שָמָה לִבְנֵי יִשְרָאֵל וְנִקְדָש בִכְבֹדִי‬
)‫ (מו‬:‫(מה) וְשָכַנְתִי בְתוךְ בְנֵי יִשְרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים‬:‫אהֲרֹן וְאֶת בָנָיו אֲקַדֵש לְכַהֵן לִי‬
:‫וְיָדְעו כִי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶר הוצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָכְנִי בְתוכָם אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיהֶם‬
42. This shall be a continual burnt offering throughout your generations at the door of the Tent of Meeting
before the Lord; where I will meet you, to speak there to you. 43. And there I will meet with the people of
Israel, and it shall be sanctified by my glory. 44. And I will sanctify the Tent of Meeting, and the altar; I
will sanctify also both Aaron and his sons, to minister to me in the priest’s office. 45. And I will dwell
among the children of Israel, and will be their God. 46. And they shall know that I am the Lord their God,
Moshe is a man of truth; he does not strike us as the type to
make small talk, finesse his words, or stretch the truth –
even to comfort his mourning brother.7 Aharon, for his part,
accepts Moshe’s words; as the Torah attests, he was silent.
He accepted God’s decision. He accepted the tragedy. In this
explanation there is nothing sinister about the deaths; quite
the opposite. Nadav and Avihu were closer than any other
mortals to God. Their departure from this world was sublime
and elevated. They brought an offering in before God – and
were soon taken before God, permanently.

There is, however, a question that haunts us: If Moshe is

correct, if the two holiest people were taken as a
consecrating sacrifice, what was the purpose of this Kiddush
Hashem, this sanctification of God’s name? Why did the
Mishkan necessitate human sacrifice?

The Torah Temimah raises this question, and suggests that

the existence of a Temple bears an inherent spiritual danger:
Once the Temple exists, people may develop a cavalier
attitude toward sin. If sin can be healed, fixed, eliminated – it
need no longer be avoided.8 As an aside to this insight, the
Torah Temimah suggests that Nadav and Avihu had indeed
sinned, an approach which is absent in the words of Moshe.
Moshe’s comments to Aharon seem to portray their deaths
as a result of their elevated spiritual level. Perhaps Aharon’s
reaction can help us better understand what transpired.

The Meaning of Silence

that brought them out of the land of Egypt, that I may dwell among them; I am the Lord their God.
7
See how this verse is utilized in Avot Drebbi Natan chapter 14, where are taught that Aharon was
comforted by Moshe’s words. The focus there is primarily on Aharon’s silence, and not on Moshe’s words.
‫מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יד ד"ה כשמת בנו‬
‫ אמר‬.‫ נכנס רבי יוסי וישב לפניו אמר לו רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך‬... ‫כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו‬
‫ אמר לו אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין שנאמר וידם אהרן (ויקרא י' ג') אין‬.‫לו אמור‬
.‫שתיקה אלא תנחומין ואף אתה קבל תנחומין‬
8
See notes of the Torah Temima Vayikra 10:3
‫ וכמ"ש משה‬,‫ מה היתה כונת הקב"ה ותכלית הדבר ומטרתו לחנך את המשכן במיתת אנשי המעלה‬,‫אמנם בכלל הענין תמוה מאוד‬
‫ ומה טיבו של קידוש השם‬,‫ ומה זה שאמר לאהרן לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה‬,‫שהיה יודע מקודם שכן יהיה הדבר‬
‫ משום דכפי שידוע במקרא ובתלמוד היה תכלית בנין המשכן והשראת השכינה בתוכו והקרבת‬,‫ ונראה לומר סברא אגדית בזה‬.‫בזה‬
,‫ ולכן לבל יחשב ההמון שאחרי כל אלה שוב אין עוד הכרח להזהר מלעבור על המצות‬,‫הקרבנות רק לכפר על עונותיהם של ישראל‬
‫‪Aharon was still; he was silent. Silence is considered‬‬
‫‪precious by the Sages:‬‬

‫משנה מסכת אבות פרק א משנה יז‬

‫שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה …‬
‫‪…Shimon his son said; All my life I have been raised‬‬
‫‪among scholars and I never found anything as good for‬‬
‫‪the body as silence…Pirkei Avot 1:16‬‬

‫‪The version of this teaching found in Avot d’Rabbi Natan‬‬

‫‪adds that if this is the case for scholars, it is all the more so‬‬
‫‪for the ignorant (stupid).9‬‬

‫‪Elsewhere in Avot, Rabbi Akiva lauds silence and calls it a‬‬

‫‪fence for wisdom.10 Biblical characters are praised and‬‬
‫‪awarded for there silence, such as Lot11, Rachel12, and‬‬
‫‪Esther13.‬‬

‫‪9‬‬
‫‪Avot d’Rabbi Natan chapter 22‬‬
‫מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כב ד"ה שמעון בנו‬
‫שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בבין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה‪ .‬לחכמים יפה שתיקה קל וחומר לטפשים‬
‫‪10‬‬
‫‪See Avot 3:13‬‬
‫משנה מסכת אבות פרק ג משנה יג‬
‫רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה מסורת סייג לתורה מעשרות סייג לעושר נדרים סייג לפרישות סייג לחכמה‬
‫שתיקה‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫‪See Bereishit Rabba 51:6‬‬
‫בראשית רבה (וילנא) פרשה נא ד"ה ו ויהי בשחת‬
‫ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט‪ ,‬מה זכירה נזכר לו שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר‬
‫אברהם על שרה אשתו אחותי היא היה יודע ושותק‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫‪Ibid, Theodore Albeck edition, section 73‬‬
‫בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) פרשה עג ד"ה [ויזכר אלהים את‬
‫ויזכר אלהים את רחל‪ .‬מה זכירה זכר לה‪ ,‬שתיקה ששתקה לאחותה [בשעה שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת ושותקת‪ ,‬ויזכר‬
‫אלהים את רחל] והדין נותן שהכניסה צרתה לביתה‪ ,‬ר' הונא ר' אחא מש' ר' סימון דן יוסף ובנימן (דה"א =דברי הימים א'= ב ב)‬
‫בזכות דן נפקדה רחל‪ ,‬בזכות דן נולד יוסף ובינימן‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪Esther Rabba 6:12. This reference links Esther’s silence with her tribal affiliation, of Binyamin, and his‬‬
‫‪mother Rachel, who were both silent. Binyamin was silent about the sale of Yosef, which according to this‬‬
‫‪source he was aware of, and Rachel was silent regarding her switching places with her sister Leah.‬‬
‫אסתר רבה (וילנא) פרשה ו ד"ה יב אין אסתר‬
‫אין אסתר מגדת מולדתה‪ ,‬מלמד שתפשה שתיקה בעצמה כרחל זקנתה שתפשה פלך שתיקה‪ ,‬עמדו כל גדולי זרעה בשתיקה‪ ,‬רחל‬
‫תפשה פלך שתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה‪ ,‬בנימין בנה תפש בשתיקה תדע שאבנו שהיתה בחשן היתה ישפה לומר‬
‫יודע היה במכירת יוסף ושותק‪ ,‬ישפה יש פה ושותק‪ ,‬שאול בן בנה (ש"א =שמואל א'= י') ואת דבר המלוכה לא הגיד לו‪ ,‬אסתר‪ ,‬אין‬
‫אסתר מגדת מולדתה ואת עמה‪.‬‬
The Zohar teaches that silence builds the Beit Hamikdash14.
What is the power of silence? The Baal Shem Tov is quoted15
as teaching that when one is silent he can then cling to the
world of thought which is (real) wisdom.

The person who more than any other attempted to build a

theology of silence was a great-grandson of the Baal Shem
Tov – Rav Nachman of Breslov. His writings contain numerous
examinations of silence, and he often stresses its
importance.

Commenting on the biblical description of the battle against

Egypt, Rav Nachman points out that Moshe speaks of
silence. The people were terrified, screaming in fear; Moshe
calms and instructs them: 16

‫ספר שמות פרק יד‬

‫(יד) ה’ יִלָחֵם לָכֶם וְאתֶם תַחֲרִשון‬
God shall fight for you, and you shall be silent. (Sh’mot
14:14)

Rav Nachman explains that through silence man can be

victorious in battle; due to our silence we are victorious.

‫ מהדורא קמא סימן רנא‬- ‫ספר ליקוטי מוהר"ן‬

14
See Zohar Berishit 2a
‫ הקדמה דף ב עמוד א‬- ‫זוהר‬
‫ א"ר אלעזר שתיקה דילי‬,‫ (שם) בקול רנה ותודה המון חוגג‬,‫ ובמאי‬,‫וכדין אדדם מעילא עד בית אלהים למהוי אלהים כגוונא דיליה‬
‫ משתוקא בשתים‬,‫ מלה בסלע מה דאמרנא ואתערנא ביה‬, ‫בנא מקדשא לעילא ובנא מקדשא לתתא ובודאי מלה בסלע משתוקא בתרין‬
,‫מה דשתיקנא דאברו ואיבנו תרין עלמין כחדא‬
I make mention with my mouth and I pour out my tears, and thus “I make them )the letters( flit” from on
high “unto the house of Elohim” )Ps. XLII, 5( to be Elohim )God( after his form. And with what? “With the
voice of song and praise and amidst a festive throng” )Ibid.(.’ Said R. Eleazar, ‘My keeping silence was the
means of building the sanctuary above and the sanctuary below. Verily “speech is worth a sela, silence
two”. Speech is worth a sela, namely, my exposition and remarks on the subject; but silence is worth two,
since through my silence two worlds were built together.’
15
See Mekor Mayim Chayim Parshat Ekev ‫ פרשת עקב‬- ‫ספר מקור מים חיים‬
‫כמו שכתבו בשם הקדושים ובשם הריב"ש ז"ל (באבות פרק ג') סייג לחכמה שתיקה שכשהוא בשתיקה יכול הוא לדבק עצמו בעולם‬
‫המחשבה שהוא חכמה‬
16
The word tacharishun means “be silent”. See Unkolus, Ibn Ezra, Bchor Shor, Chizkuni, and Baal
Haturim who cites Job 13:5 where the word Tacharishun means silence:
‫ספר איוב פרק יג‬
‫(ה) מִי יִתֵן הַחֲרֵש תַחֲרִישון ותְהִי לָכֶם לְחָכְמָה‬
O that you would keep silent! and it should be your wisdom.
‫והתקון לזה למסר המלחמה לה' שה' ילחם המלחמה כנ"ל‪ .‬וזה בחינת שתיקה‪ ,‬הינו‬
‫שצריך לשתק להם רק לסמך על ה' שהוא ילחם בשבילנו‪ ,‬וזה בחינת (שמות י"ד)‪" :‬ה'‬
‫ילחם לכם ואתם תחרישון"‪ .‬ועל ידי השתיקה זו נתעלה המחשבה‪ ,‬כי נתבטלין מחשבות‬
‫רעות של כפירות כנ"ל‪ ,‬וזה בחינת 'שתק‪ ,‬כך עלה במחשבה' (מנחות כט)‪ .‬שעל ‪ -‬ידי‬
‫השתיקה נתעלה המחשבה כנ"ל‪:‬‬
‫‪This is the aspect of silence; one should be silent and‬‬
‫‪trust only in God,17 He will fight for us. That is the‬‬
‫‪meaning of the verse, ‘God shall fight for you, and you‬‬
‫‪shall be silent”. (Sh’mot 14:14) By virtue of silence you‬‬
‫‪will rise in your thought, for spurious heretical thoughts‬‬
‫‪will be eradicated; that is the meaning of the charge‬‬
‫‪“be silent-thus arise in thought”(Menachot 29b)18-- by‬‬
‫‪virtue of silence, thoughts are elevated.‬‬

‫‪Silence frees us from extraneous, hindering thoughts and‬‬

‫‪allows our minds to be elevated; therefore, by virtue of‬‬
‫‪silence, one can understand God. Silence is greater than‬‬
‫‪speech, for silence leads to understanding.‬‬

‫ספר ליקוטי מוהר"ן ‪ -‬מהדורא קמא סימן סד‬

‫[ה] ודע‪ ,‬שעל ידי הנגון של הצדיק‪ ,‬שהוא בחינת משה‪ ,‬הוא מעלה את הנשמות מן‬
‫האפיקורסית הזאת של החלל הפנוי שנפלו לשם‪ .‬כי דע‪ ,‬שכל חכמה וחכמה שבעולם‪ ,‬יש‬
‫לה זמר ונגון מיחד‬

‫‪The Niggun (tune) of the Tzaddik – which is an aspect of‬‬

‫‪Moshe, raises the souls from heresy… and know that‬‬
‫‪every type of wisdom in the world has a unique song , a‬‬

‫‪17‬‬
‫‪Elsewhere Rav Nachman teaches that silence begets faith.‬‬
‫ספר המידות ‪ -‬ערך אמונה‬
‫כד‪ .‬אמונה בא על ידי שתיקה‬
‫‪Interestingly, when the Talmud describes certain aspects of heresy, the element of speech is central: “one‬‬
‫‪who says…” See Sanhedrin 90a.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪This would not seem to be the literal translation of the passage – which refers to God’s thought “those‬‬
‫‪arose” and not “thus arise”. See Commentaries found in the Ein Yakov Menachot 29b, and Maharal Gur‬‬
‫‪Aryeh Beresihit 1:1.‬‬
‫ספר גור אריה על בראשית פרק א פסוק א‬
‫[טו] שעלה במחשבה‪ .‬ואם תאמר מה דהוה הוה‪ ,‬ומאי איכפת בזה אם כך עלה במחשבה‪ ,‬ויש לומר שבא להגיד לך שטוב הוא לאדם‬
‫שיהיה עומד במידת הדין ושאין צריך למדת הרחמים‪ ,‬שהרי כך היה רצונו של מקום בתחלה לבראותו במידת הדין‪ ,‬מזה תראה שכך‬
‫הוא חפצו ורצונו‪ ,‬רק מפני שאין העולם יכול להתקיים בראו במדת הרחמים‪ ,‬ואשרי לו מי שיכול לעמוד במדת הדין‪ ,‬ואין צריך‬
‫לרחמים‪:‬‬
‫אמנם דבר זה הוא עיקר סוד סדר העולם‪ ,‬וידוע הוא‪ ,‬כי אף על גב שהקב"ה ברא העולם במידת הדין ‪ -‬קיום שלו אינו רק ברחמים‪,‬‬
‫שאף שמים לא זכו בדין‪ ,‬כי כל הדברים הגשמים הם יוצאים מן הדין בצד שאינם בעלי צורה מופשטת‪ ,‬ואף המלאכים‪ ,‬ולפיכך לא‬
‫היה להם קיום בדין אם לא שתף שם רחמים עם הדין‪ ,‬והבן דבר זה‪ .‬ובבראשית רבה (יב‪ ,‬טו) לא אמרינן שם שעלה במחשבה‬
‫לבראתו בדין‪ ,‬רק שנברא בשניהם‪ ,‬וזהו כמו שאמרנו‪ ,‬ולא כמו שפירש רש"י 'שעלה במחשבה'‪:‬‬
 ‫‪unique tune. Liqutey Maharan Mahadura Kamma‬‬
‫‪section 64‬‬

‫‪Moshe, by his own description, was not a great orator. He is‬‬

‫‪on the level of “non-speech”, the level of niggun – a tune‬‬
‫‪devoid of words. This is the highest level, as it connects to‬‬
‫‪the world of pure thought.‬‬

‫‪Rav Nachman explains that the world was created by‬‬

‫‪speech,19 therefore there must be a level higher than‬‬
‫‪speech, a level which preceded speech, a level not limited by‬‬
‫‪speech – rather something loftier, holier and purer. That level‬‬
‫‪is – silence.20‬‬
‫‪19‬‬
‫‪Liqutey Maharan Mahadura Kamma 141 section 64.‬‬
‫ספר ליקוטי מוהר"ן ‪ -‬מהדורא קמא סימן סד‬
‫[ד] ודע‪ ,‬כי מחלקת היא בחינות בריאת העולם‪ .‬כי עקר בריאת העולם‪ ,‬על ‪ -‬ידי חלל הפנוי כנ"ל‪ ,‬כי בלא זה היה הכל אין סוף‪ ,‬ולא‬
‫היה מקום לבריאת העולם כנ"ל‪ .‬ועל ‪ -‬כן צמצם האור לצדדין‪ ,‬ונעשה חלל הפנוי‪ ,‬ובתוכו ברא את כל הבריאה‪ ,‬הינו הימים והמדות‪,‬‬
‫על ‪ -‬ידי הדבור כנ"ל‪" ,‬בדבר ה' שמים נעשו" וכו' ‪ .‬וכן הוא בחינת המחלוקות‪ ,‬כי אלו היו כל התלמידי ‪ -‬חכמים אחד‪ ,‬לא היה מקום‬
‫לבריאת העולם‪ .‬רק על ידי המחלקת שביניהם‪ ,‬והם נחלקים זה מזה‪ ,‬וכל אחד מושך עצמו לצד אחר‪ ,‬על ידי זה נעשה ביניהם‬
‫בחינות חלל הפנוי‪ ,‬שהוא בחינות צמצום האור לצדדין‪ ,‬שבו הוא בריאת העולם על ידי הדבור כנ"ל‪:‬‬
‫כי כל הדברים שכל אחד מהם מדבר‪ ,‬הכל הם רק בשביל בריאת העולם שנעשה על ידם בתוך החלל הפנוי שביניהם‪ .‬כי התלמידי ‪-‬‬
‫חכמים בוראים את הכל על ידי דבריהם‪ .‬כמו שכתוב (ישעיה נ"א)‪" :‬ולאמר לציון עמי אתה" 'אל תקרי עמי אלא עמי‪ ,‬מה אנא עבדי‬
‫שמיא וארעא במלולי אף אתם כן' (כמו שכתוב בזהר בהקדמה דף ה)‪ :‬אך צריך לזהר שלא לדבר יותר מדי‪ ,‬רק כפי צרך בריאת‬
‫העולם לא יותר‪ .‬כי על ידי רבוי האור‪ ,‬שלא היו הכלים יכולים לסבל רבוי האור‪ ,‬נשתברו‪ ,‬ומשבירת הכלים היה התהוות הקלפות‪.‬‬
‫כן אם אחד מרבה לדבר‪ ,‬מזה גורם התהוות הקלפות‪ .‬כי הוא בחינת רבוי האור‪ ,‬שעל ‪ -‬ידי ‪ -‬זה היו שבירת הכלים‪ ,‬שעל ‪ -‬ידי ‪ -‬זה‬
‫התהוות הקלפות‪:‬‬
‫וזה פרוש המשנה (אבות פרק א)‪ :‬כל ימי גדלתי בין החכמים‪ ,‬ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה‪ .‬ולא המדרש הוא העקר‪ ,‬אלא המעשה‪,‬‬
‫וכל המרבה דברים מביא חטא'‪' .‬כל ימי גדלתי בין החכמים וכו'‪ .‬בין החכמים‪ ,‬הוא בחינת חלל הפנוי‪ ,‬שנתהוה ונעשה בין החכמים‪,‬‬
‫על ידי הפרוד והמחלקת שיש ביניהם כנ"ל‪ .‬וזה 'בין החכמים' דיקא‪ ,‬הינו שיש פרוד ומחלקת ביניהם‪ .‬כי אם היו כלם אחד‪ ,‬אין שיך‬
‫לומר בין החכמים‪ .‬ועל ‪ -‬ידי המחלקת נעשה בחינות חלל הפנוי‪ ,‬ובתוך החלל הפנוי הזה נעשה בריאת העולם‪ ,‬הינו הימים והמדות‪:‬‬
‫‪20‬‬
‫‪The source for this idea would seem to be the Zohar Bereishit 16b.‬‬
‫זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף טז עמוד ב‬
‫ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור מהכא איהו שירותא לאשכחא גניזין היך אתברי עלמא בפרט דעד הכא הוה בכלל ובתר אתהדר כלל‬
‫למהוי כלל ופרט וכלל‪ ,‬עד הכא הוה כלא תליא באוירא מרזא דאין סוף‪ ,‬כיון דאתפשט חילא בהיכלא עלאה רזא דאלהים כתיב ביה‬
‫אמירה ויאמר אלהים דהא לעילא לא כתיב ביה אמירה בפרט ואף על גב דבראשית מאמר הוא אבל לא כתיב ביה ויאמר דא ויאמר‬
‫איהו קיימא למשאל ולמנדע‪ ,‬ויאמר חילא דאתרם וארמותא בחשאי (ויחי רל"ד ב) מרזא דאין סוף ברזא (נ"א ברישא) דמחשבה‬
‫ויאמר אלהים השתא (לעיל ט"ו ע"ב) אוליד ההוא היכלא ממה דאתעדיאת מזרעא דקדש ואוליד בחשאי וההוא דאתילד אשתמע לבר‬
‫מאן דאוליד ליה אוליד בחשאי דלא אשתמע כלל כיון דנפק מניה מאן דנפק אתעביד קול דאשתמע לבר‪ ,‬יהי אור כל מה דנפק ברזא‬
‫דא נפק‪( ,‬רל"ב ב) יהי על רזא דאבא ואמא דאיהו י"ה ולבתר אתהדר לנקודה קדמאה למהוי שירותא לאתפשטא למלה אחרא‪,‬‬
‫‪AND GOD SAID, LET THERE BE LIGHT; AND THERE WAS LIGHT. From this point we can begin to‬‬
‫‪discover hidden things relating to the creation of the world in detail. For up to this point the Creation has‬‬
‫‪been described in general, and lower down the general description is repeated, so that we have a‬‬
‫‪combination of general-particular-general. ]Tr. note: i.e. according to the Rabbinical system of‬‬
‫‪hermeneutics, the ‘general’ )heaven-and-earth( is of the same nature as the ‘particular’ )days(, being like‬‬
‫‪them the product of a ‘saying’[. Up to this point the whole was suspended in the void in direct dependence‬‬
‫‪on the limitless. When, however, energy had been extended through the supernal palace alluded to in the‬‬
‫‪name Elohim, the term “saying” is used in connection with it, in the words “And God said”. For to that‬‬
‫‪which is beyond no detailed “saying” is ascribed; for although the word Bereshith is a creative utterance‬‬
‫”‪)maamar(, the actual words “and said” are not used in connection with it. This expression “and said‬‬
‫‪)vayomer( opens the door to inquiry and understanding. We define this “saying” as an energy that was‬‬
The Silence of Avraham
There is someone who did remain silent, though had he
spoken we would have understood his protest: Avraham.
Rabbi Akiva teaches that when God instructed him to offer
his son, Avraham could have protested: Had not God Himself
already said that Avraham’s progeny would be through
Yitchak? How can he now be bidden to slaughter Yitzchak?21
Yet Avraham remained silent.22

The Binding of Yitzchak is recalled in the liturgy of Rosh

Hashana. We must note that on Rosh Hashana, in distinction
to the other Ten Days of Teshuva, we do not articulate our
guilt, rather we use a tool – a shofar, a horn that made its
first appearance on the sacred mountain when Yitzchak was
spared and the ram was taken in his stead.

‫ספר בראשית פרק כב‬

ְ‫(יג) וַיִשָא אבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַרְא וְהִנֵה איִל אחַר נֶאֱחַז בַסְבַך‬
:‫בְקַרְנָיו וַיֵלֶךְ אבְרָהָם וַיִקַח אֶת הָאיִל וַיַעֲלֵהו לְעֹלָה תַחַת בְנו‬

culled, as it were, in silence from the mystic limitless through the mystic power of thought. Hence “and
God said” means that now the above-mentioned palace generated from the holy seed with which it was
pregnant. While it brought forth in silence, that which it bore was heard without. That which bore, bore in
silence without making a sound, but when that issued from it which did issue, it became a voice which was
heard without, to wit, “Let there be light.” Whatever issued came forth under this category. The word Yehi
)let there be( indicates that the union of the Father and Mother symbolized by the letters Yod He became
now a starting-point )symbolized by the second Yod( for further extension.
21
See Meshechta Smachot 8:11
‫מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ח הלכה יא‬
.‫ ואחד לוקה ואומר לאביו הלקני‬,‫ ואחד לוקה ומתחנן‬,‫ ואחד לוקה ומבעט‬,‫ אחד לוקה ושותק‬,‫רבי עקיבא אומר ארבעה בנים למלך‬
‫ היה לו‬,‫ שנאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה‬,‫אברהם לוקה ושותק‬
‫ שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו‬,‫ ושותק‬,‫ כי ביצחק יקרא לך זרע‬,‫ אתמול אמרת לי‬,‫לומר‬
.‫ואת יצחק בנו‬
22
Rebbe Nachman notes the one time that Avraham did err and speak when he should have remained silent.
‫ הלכות שותפים בקרקע הלכה ה‬- ‫ספר ליקוטי הלכות‬
‫ יִשְרָאֵל‬- ‫ כִי רָאה שֶרָחוק מְאֹד לִכְבֹש אֶרֶץ‬."‫ "בַמֶה אֵדַע כִי אִירָשֶנָה‬,‫י) וְכֵן אבְרָהָם אמַר‬
ְ‫ כֵן רָצָה לֵידַע בִשְלֵמות אֵיך‬- ‫ עַל‬.‫ וצְרִיכִין לְהַמְתִין עַל זֶה הַרְבֵה‬,‫שֶתִהְיֶה בְיָדֵינו לְעולָם וָעֶד‬
‫ וְתֵכֶף גִלָה לו ה' יִתְבָרַךְ כָל‬.‫ יִשְרָאֵל אֶצְלֵנו שֶשָם כָל הַמְשָכַת הַדַעַת הַנַ"ל‬- ‫תִתְקַיֵם אֶרֶץ‬
‫ כְמו‬,‫ וגְמַר הַגְאֻלָה מְרֻמָז שָם בְרֶמֶז ובְהֶעְלֵם גָדול‬,‫הַגָלֻיות כְמו שֶאמְרו רַבותֵינו זִכְרונָם לִבְרָכָה‬
‫ כִי אבְרָהָם שָגָה בָזֶה בְמַה שֶשָאל‬."'‫ "וְגַם אֶת הַגוי וְכו‬,‫ פָסוק‬- ‫שֶדָרְשו רַבותֵינו זִכְרונָם לִבְרָכָה עַל‬
,‫ כִי אסור לִרְדֹף לְהַשִיג הַדַעַת הַזֶה בְפַעַם אֶחָד‬,‫ כְמו שֶאמְרו רַבותֵינו זִכְרונָם לִבְרָכָה‬,‫בַמֶה אֵדַע‬
:‫כִי צְרִיכִין לִשְתֹק בְכָל פַעַם וְכַנַ"ל‬
."'‫יא) וְזֶה בְחִינַת מַה שֶנֶאֱמַר לְעִנְיַן הַקֵץ הָאחֲרון "יֵשֵב בָדָד וְיִדֹם וְכו' דום לַה' וְהִתְחולֵל לו וְכו‬
‫ כָל זֶה בְחִינַת‬."‫ "לָכֵן הַמַשְכִיל בָעֵת הַהִיא יִדֹם‬,)‫ וכְתִיב (עָמוס ה‬."'‫ "אךְ לֵאלֹקִים דומִי נַפְשִי וְכו‬,‫וכְתִיב‬
‫שְתִיקָה הַנַ"ל שֶצְרִיכִין לִדֹם וְלִשְתֹק וְלִבְלִי לַחֲקֹר בַמֶה שֶאֵין לו רְשות ולְצַפות לִישועַת ה' בִבְחִינַת‬
:‫ הַיְנו כַנַ"ל‬,‫ וְזֶה בְחִינַת לְךָ דומִיָה תְהִלָה אֱלֹקִים בְצִיון‬.'‫טוב וְיָחִיל וְדומָם לִתְשועַת ה‬
 ‫‪13. And Avraham lifted up his eyes, and looked, and‬‬
‫‪behold behind him a ram caught in a thicket by his‬‬
‫‪horns; and Avraham went and took the ram, and offered‬‬
‫‪it up for a burnt offering in place of his son.‬‬

‫מדרש רבה ויקרא פרשה כט פסקה י‬

‫(י) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו מלמד שהראה‬
‫הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש אחר אמר‬
‫הקדוש ברוך הוא לאברהם כך עתידין בניך להיות נאחזים בעונות ונסבכים בצרות‬
‫וסופן ליגאל בקרניו של איל הה"ד (זכריה ט) וה' אלהים בשופר יתקע‬
‫‪10. And Avraham lifted up his eyes, and looked, and‬‬
‫‪behold behind him a ram caught in the thicket by its‬‬
‫‪horns (Bereishit 22, 13). This teaches that the Holy One,‬‬
‫‪blessed be He, showed our father Avraham the ram‬‬
‫‪tearing itself free from one thicket and getting‬‬
‫‪entangled in another. The Holy One, blessed be He, said‬‬
‫‪to Avraham: ‘In a similar manner are your children‬‬
‫‪destined to be caught by iniquities and entangled in‬‬
‫‪troubles, but they will ultimately be redeemed through‬‬
‫‪the horns of the ram.’ Hence it is written, The Lord God‬‬
‫‪will blow the horn (Zech. IX, 14). Midrash Rabbah -‬‬
‫‪Vayikra 29:10‬‬

‫‪Rav Nachman23 says the essence of Teshuva is silence before‬‬

‫‪God. The shofar expresses this idea as it produces sounds‬‬
‫‪without words. Rav Nachman continues: a person should be‬‬
‫‪23‬‬
‫‪Liqutei Halachot Rosh Hashana 4‬‬
‫ספר ליקוטי הלכות ‪ -‬הלכות ראש השנה הלכה ד‬
‫ב) וְעִקַר הַתְשובָה הוא בִבְחִינַת דום לַה' וְהִתְחולֵל לו וְהוא יַפִיל לְךָ חֲלָלִים שֶנִכְנָע הַדָם שֶבֶחָלָל‬
‫הַשְמָאלִי וְכו'‪ .‬וְזֶה בְחִינַת תְקִיעַת שופָר שֶהוא קול בְלֹא דִבור‪ ,‬זֶה בְחִינַת דֹם לה' וְכו'‪ ,‬כִי אֵין לָנו פֶה‬
‫לְהָשִיב וְכו'‪ .‬כְמו שֶכָתוב בַזֹהַר הַקָדוש בְרַעְיָא מְהֵימְנָא שֶצָרִיךְ לָבוא לְפָנָיו יִתְבָרַךְ ולְהָשִים‬
‫עַצְמו כִבְהֵמָה לְקָרְבָן וְיֵמָא הָכֵי אֵין לִי פֶה לְהָשִיב‪ .‬וְזֶה בְחִינַת שופָר‪ ,‬שֶהוא קול בְלֹא דִבור‪ ,‬כִי‬
‫הַשופָר הוא בְחִינַת תְשובָה‪ ,‬כַמובָא‪ ,‬בְחִינַת עורו יְשֵנִים מִתַרְדֵמַתְכֶם‪.‬‬
‫…כִי צְרִיכִין לַעֲשות עַצְמו כִבְהֵמָה שֶאֵין לָה פֶה לְדַבֵר וְעַל ‪ -‬יְדֵי זֹאת הַשְתִיקָה וְהַדְמִימָה‬
‫הַשֵם יִתְבָרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וְזוכֶה עַל ‪ -‬יְדֵי שְתִיקָה זו לִבְחִינַת תְשובָה שֶהִיא בְחִינַת כֶתֶר ‪ ,‬שֶהוא‬
‫גַם כֵן בְחִינַת שְתִיקָה‪ ,‬כִי הוא לְמַעְלָה מֵהַדִבור‪ .‬וְזֶה עִקַר בְחִינַת תְשובָה שֶזוכִין שֶיִתְהַפֵךְ‬
‫הַיְרִידָה לַעֲלִיָה‪ ,‬דְהַיְנו מַה שֶנִפְגַם הַדִבור וְיָצָא מִגֶדֶר הָאדָם לְגֶדֵר בְהֵמָה עַל ‪ -‬יְדֵי מַעֲשֵה‬
‫הַבְהֵמִיות שֶעָשָה וְעַל ‪ -‬יְדֵי שֶמַכִיר אֶת מְקומו וכְשֶבָא לָשוב בִתְשובָה אֵין לו פֶה לְהָשִיב וְעַל ‪-‬‬
‫יְדֵי דְמִימָה ושְתִיקָה זו הַשֵם יִתְבָרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וְזוכֶה לַעֲלות בְתַכְלִית הָעֲלִיָה‪ ,‬כִי זוכֶה‬
‫לִתְשובָה‪ ,‬שֶהוא בְחִינַת כֶתֶר‪ ,‬בְחִינַת שְתִיקָה שֶלְמַעְלָה מֵהַדִבור‪ ,‬וכְשֶזוכֶה לַעֲלות לְשָם אֲזַי חוזֵר‬
‫וְנַעֲשֶה אדָם כַנַ"ל‪ ,‬דְהַיְנו שֶנַעֲשֶה בְחִינַת אֶלֶף‪ ,‬כִי לֵית אדָם בְלֹא אלֶף וְכו'‪( ,‬כַמְבֹאר שָם)‪ .‬וַאֲזַי‬
‫בְוַדַאי חוזֵר וְנִבְנֶה הַדִבור בִשְלֵמות‪ ,‬כִי גֶדֶר הָאדָם הוא הַדִבור‪:‬‬
‫‪prepared to offer him or herself as an offering to God, and‬‬
‫‪just as an animal can not speak, neither can we. This is the‬‬
‫‪exact point of transformation: we have the capacity to‬‬
‫‪speak, but practice Zimzum and limit ourselves, and remain‬‬
‫‪silent. We are thus elevated beyond the level of animals; we‬‬
‫‪are elevated to that point prior to creation when speech did‬‬
‫‪not exist.‬‬

‫‪This self-control is similar to Zimzum , the self-limitation God‬‬

‫‪practiced in order to create the world.24 Only through‬‬
‫‪Zimzum can a finite creation be allowed to emerge from an‬‬
‫‪infinite reality.‬‬

‫‪Avraham is first commanded to sacrifice Yitzchak as a burnt‬‬

‫‪offering. Eventually, a transference takes place and a ram is‬‬
‫‪offered in his place:‬‬

‫בראשית פרק כב‬

‫(ב) וַיֹאמֶר קַח נָא אֶת בִנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶר אהַבְתָ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ‬
‫הַמֹרִיָה וְהַעֲלֵהו שָם לְעֹלָה עַל אחַד הֶהָרִים אֲשֶר אֹמַר אֵלֶיךָ‪(:‬ג) וַיַשְכֵם‬
‫אבְרָהָם בַבֹקֶר וַיַחֲבֹש אֶת חֲמֹרו וַיִקַח אֶת שְנֵי נְעָרָיו אִתו וְאֵת יִצְחָק בְנו‬
‫וַיְבַקַע עֲצֵי עֹלָה וַיָקָם וַיֵלֶךְ אֶל הַמָקום אֲשֶר אמַר לו הָאֱלֹהִים‪:‬‬
‫(יג) וַיִשָא אבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַרְא וְהִנֵה איִל אחַר נֶאֱחַז בַסְבַךְ בְקַרְנָיו וַיֵלֶךְ‬
‫אבְרָהָם וַיִקַח אֶת הָאיִל וַיַעֲלֵהו לְעֹלָה תַחַת בְנו‪:‬‬
‫‪2. And he said, ‘Take your son, your only son Yitzchak,‬‬
‫‪whom you love, and go to the land of Moriah; and offer‬‬
‫‪him there for a burnt offering upon one of the‬‬
‫‪mountains which I will tell you.3. And Avraham rose up‬‬
‫‪early in the morning, and saddled his ass, and took two‬‬
‫‪24‬‬
‫‪See Liqutei Halachot Reshit Hagez section 3‬‬
‫ספר ליקוטי הלכות ‪ -‬הלכות ראשית הגז הלכה ג‬
‫כִי עִקַר הַתִקון עַל ‪ -‬יְדֵי הַשְתִיקָה עַל ‪ -‬יְדֵי שֶיודֵעַ לְכַוֵן וְלִתֵן סְיָג לִדְבָרָיו לִשְתֹק כְשֶמַגִיעַ‬
‫לְמָקום שֶצְרִיכִין לִשְתֹק כִי אִם לֹא יִשְתֹק וִיגַלֶה יותֵר יִתְקַלְקֵל הַדַעַת לְגַמְרֵי כִי יַחֲזֹר הַקֻשְיָא‬
‫לִמְקומָה בְיֶתֶר עֹז‪ ,‬כַמְבֹאר שָם הֵיטֵב בַמַאֲמָר הַנַ"ל‪ ,‬עַיֵן שָם‪ .‬כִי עִקַר הַמְשָכַת הַמַקִיפִין‪ ,‬דְהַיְנו‬
‫לְהָאִיר הַדַעַת בְיִשְרָאֵל הָעִקָר הוא לְהוצִיא יִשְרָאֵל מֵהָעֲונות‪ ,‬כִי זֶה עִקַר הָרַחֲמָנות וְזֶה עִקַר‬
‫הַדַעַת‪ ,‬כְמו שֶמְבֹאר שָם‪ ,‬כִי כָל זְמַן שֶאֵינו נָקִי מֵהָעֲונות בְוַדַאי אֵין דַעְתו שְלֵמָה כְפִי מַה שֶלֹא נִקָה‬
‫עַצְמו מֵהָעֲונות ומִתַאֲות עֲדַיִן וכְמו שֶכָתוב רֵאשִית חָכְמָה יִרְאת ה'‪ ,‬וְכָתוב‪ ,‬הִנֵה בִדְבַר ה' מָאסו‬
‫וְחָכְמַת מֶה לָהֶם‪ .‬נִמְצָא שֶעִקַר הַדַעַת הוא לְהַצִיל יִשְרָאֵל מֵעֲבֵרות שֶהֵם רוחַ שְטות‪ ,‬וְזֶה יָדועַ‬
‫שֶכָל הָעֲונות נִמְשָכִין מִבְחִינַת רִבוי אור שֶגָרַם שְבִירַת כֵלִים ‪ -‬מִיתַת הַמְלָכִים שֶמִשָם נִמְשָךְ‬
‫הַיֵצֶר הָרָע וְכָל הַסִטְרִין אחֳרָנִין וְכָל הָעֲונות חַס וְשָלום‪ ,‬כַיָדועַ‪ .‬וְעַל ‪ -‬כֵן עִקַר הַתִקון עַל ‪ -‬יְדֵי‬
‫צִמְצום הָאור לְתַקֵן כֵלִים הַרְבֵה לְקַבֵל הָאור בְהַדְרָגָה ובְמִדָה כָרָאוי‪ .‬נִמְצָא‪ ,‬שֶעִקַר הַתִקון‬
‫הַדַעַת הַנַ"ל שֶמַצִיל מֵהָעֲונות‪ ,‬שֶהוא בְחִינַת הַמְשָכַת הַמַקִיפִים הַנַ"ל‪ ,‬עִקַר הַתִקון עַל ‪ -‬יְדֵי‬
‫הַשְתִיקָה שֶהִוא הַצִמְצום שֶמְצַמְצְמִין ומְעַכְבִין שֶלֹא לְגַלות יותֵר כִי אִם יְגַלֶה יותֵר יִהְיֶה חַס‬
‫וְשָלום‪ ,‬בְחִינַת רִבוי אור וְכו'‪,‬‬
 of his young men with him, and Yitzchak his son, and
broke the wood for the burnt offering, and rose up, and
went to the place of which God had told him…13. And
Avraham lifted up his eyes, and looked, and behold
behind him a ram caught in a thicket by his horns; and
Avraham went and took the ram, and offered him up for
a burnt offering in place of his son. Bereishit 22:2,3,13

Many years later, on the eighth day of the consecration of

the Mishkan, Aharon is told to bring two offerings, a sin
offering and a burnt offering:

‫ויקרא פרק ט‬
‫(ב) וַיֹאמֶר אֶל‬:‫(א) וַיְהִי בַיום הַשְמִינִי קָרָא מֹשֶה לְאהֲרֹן ולְבָנָיו ולְזִקְנֵי יִשְרָאֵל‬
:'‫אהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶן בָקָר לְחַטָאת וְאיִל לְעֹלָה תְמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה‬

1. And it came to pass on the eighth day, that Moshe

called Aharon and his sons, and the Elders of Israel; 2.
And he said to Aharon, Take a young calf for a sin
offering, and a ram for a burnt offering, without
blemish, and offer them before God. Vayikra 9:1,2

The burnt offering would be a ram, reminiscent of the

offering Avraham brought instead of his son – who was
meant to be a burnt offering. This is a reversal of the very
first burnt offering God commands: When God instructs
Avraham to sacrifice Yitzchak, the ram is offered instead. On
the eighth day, God instructs that Aharon bring a ram, but
Nadav and Avihu become the offering instead.

Man must practice self-control; we learn this from Avraham’s

silence, the very same silence that allows the shofar - sound
without words, the ram instead of Yitchak, to act as a symbol
of our longing for closeness with God. This silence expresses
total belief and trust in God, bringing the relationship to the
point at which an offering is no longer needed. In his silence,
Avraham sacrificed his speech; he forfeited the human
trademark, distance himself from all extraneous, confusing
thoughts and images which speech conjures, and became
“animal-like” in terms of speech, but angelic in terms of
thought. Having achieved that level, the sound of silence,
represented by animal-like cry of the shofar, cleansed of
words, free of human ego and confusion, could replace his
son as the offering.

Rather than subduing themselves, instead of employing self-

restraint, instead of practicing Zimzum, Nadav and Avihu
press on. Boldly, they bring an offering that God did not call
for. Their behavior is ecstatic, essentially human, seeming to
overflow and leave behind the boundaries that divide man
and God. God’s responds in kind, and they are taken beyond
the bounds of humanity. They become part and parcel of the
consecrating fire. They become a korban Olah.

When Aharon understands this, he is silent; he practices self-

limitation. His gesture is the opposite of his children’s
behavior. Despite the tragic differences between the two
episodes, Aharon behaves like Avraham. He is silent – as
silent as Avraham was on the way to the Akedah.

The sacrifice of Yitzchak on Moriah was to consecrate the

place where the Temple would one day stand. Avraham’s
silence transformed the nature of the sacrifice that effected
the consecration on that day, and a ram was brought
instead. On the day the Mishkan is consecrated, Nadav and
Avihu are taken as burnt offerings instead of the ram. Aharon
responds with silence, indicating understanding and
acceptance.

Rabbi Eliezer Azriki in his Sefer Charedim25 teaches that real

love of God would require that each and every person be
prepared to offer even their very soul in sacrifice to God, yet
we pray that we will never be called upon to make that
sacrifice. We know there is another way to be close to God:

25
See Sefer Charedim chapter 24, the words are slightly different from the song which was based on these
words.
‫ פרק לד‬- ‫ספר חרדים‬
:‫ אראה שמו בחילה אסלדה‬.‫ גאון נפשי לפני אורו אשפילה‬:‫ קרבן תקריב לו נפשי היחידה‬.‫בתוך לבי משכן אבנה לזיוו‬
 ‫ ובמשכן מזבח אקים‬,‫בלבבי משכן אבנה להדר כבודו‬
‫ ולקרבן‬,‫ ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה‬,‫לקרני הודו‬
.‫אקריב לו את נפשי היחידה‬
In my heart I will build a temple for his glory, and in
that temple I will place an altar to his splendor. And as
an eternal light I will take the flame of the Akeidah; and
as a sacrificial offering I will offer my only soul.

We live in a world more defined by speech than at any other

time in human history. We are bombarded by speech, actual
and electronic. One of the great challenges we face is to
learn when to stop speaking, when to be silent. We must
learn how and when to listen. We must learn how and when
to embrace silence.

According to Rav Nachman, when one is besieged by doubt,

accosted by thoughts of heresy, instead of articulating them,
giving them reality and spreading the poison of doubt to
others, when should resort to niggun. We must attune our
ears to hear and learn that tune without words, that wisdom
that reverberates in every fiber of creation, which speaks of
the oneness of God.