קידושי אשה בכוס יין

‫בסייעתא דשמיא‬ ‫ְס ֻגלָּה‬ ‫גליון לתורה ולתעודה המופיע מעת לעת‬ ‫מאת‬ ‫יעקב ישראל סטל‬ ‫גליון ‪ • 04‬יום שלושה לחודש סיון‪ ,‬תשע"ט‬ ‫קידושי אשה בכוס יין‬ ‫א‪ .‬כוס יין‬ ‫קידושי כסף )או‪ :‬שווה כסף( הוא אחת משלוש הדרכים שהאיש מקדש את האשה|‪ .1‬המנהג‬ ‫של ימינו‪ ,‬לבצע קידושין אלו באמצעות נתינת טבעת‪ ,‬לא היה מוכר בתקופת המשנה‬ ‫והתלמוד‪ ,‬וראשיתו בארץ ישראל בתחילת תקופת הגאונים )סביבות המאה הששית או‬ ‫השביעית(|‪ .2‬אך גם אחרי שהחלו לקדש באמצעות טבעת‪ ,‬התהלכו עדיין מנהגים שונים‬ ‫בקידושי כסף‪ ,‬ואחד מהם היה לבצע קידושי כסף על ידי נתינת כוס מלאה יין לאשה‪.‬‬ ‫* תודתי לידידי הרב יצחק סופר‪ ,‬על הערותיו לגירסא ראשונה של המאמר‪.‬‬ ‫בסוף המאמר נרשמו הקיצורים ביבליוגרפיים שנעשה בהם שימוש‪ .‬שאר הפניות ביבליוגרפיות נרשמו‬ ‫במלואן רק בהיקרותן הראשונה‪.‬‬ ‫‪ 1‬משנת קדושין‪ ,‬א א‪.‬‬ ‫‪ 2‬ראה‪ :‬החילוקים שבין אנשי מזרח ובני א"י‪ ,‬עמ' ‪) 83‬סי' כה(‪ ;140-139 ,‬מ"ד הר‪' ,‬השפעות הלניסטיות‬ ‫בעיר היהודית בארץ ישראל במאות הרביעית והשישית לספירת הנוצרים'‪ ,‬קתדרה‪) 8 ,‬תשלח(‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;93‬פרידמן‪ ,‬נישואין יהודיים בארץ ישראל‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;208-207‬אשור‪ ,‬שידוכין ואירוסין מהגניזה‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;58-54‬י"י נויבואר‪ ,‬תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד‪ :‬מחקר היסטורי משווה‪ ,‬ירושלים תשנט‪,‬‬ ‫עמ' ‪ 20‬הערה ‪ ;3‬הרב י' ורדיגר‪ ,‬עדות לישראל‪ ,‬תל־אביב תשכב‪ ,‬עמ' לז ואילך‪.‬‬ ‫"סגולה" ‪ -‬אוצר חביב; דבר נכבד ונחמד )פירושי רש"י ואבן‪-‬עזרא‪ ,‬שמות יט ה(‬ ‫© כל הזכויות שמורות | להצטרפות או לבקשת הסרה מרשימת התפוצה‪[email protected] :‬‬ ‫קידושי אשה בכוס יין‬ ‫המנהג נזכר בתשובה אנונימית לגאון בבלי‪:‬‬ ‫אם החתן עומד בפני עדים ואומר לכלה‪' :‬אריסת לי ומקודשת לי‪ ,‬אנת פלנתא‪ ,‬לדילי‪,‬‬ ‫אני פלנא‪ ,‬קדם סהדי אילין‪ ,‬בהדין כסא ובמה דאית ביה' ‪ -‬הרי הוא כדת קדושין‪.3|...‬‬ ‫מסגנונו של הכותב נראה‪ ,‬שמדובר במנהג ממוסד ונפוץ; שהם הקפידו לבצע את הקידושין‬ ‫באמצעות כוס יין כדוגמת מנהג ימינו לקדש דווקא בטבעת‪ .‬אכן‪ ,‬שלא כמנהג ממוסד הוא‬ ‫כבר מופיע בתקופת המשנה והתלמוד‪ .‬כן שנינו במשנת קידושין‪ ,‬ב ב‪" :‬התקדשי לי בכוס זה‬ ‫של יין"‪ .‬ובתלמוד הירושלמי נתבאר‪" :‬בכוס זה ובמה שבתוכו; שוה פרוטה ‪ -‬מתקדשת‪ ,‬ואם‬ ‫לאו ‪ -‬אינה מתקדשת"|‪ .4‬וכך בתוספתא על אתר|‪ .5‬ויפה כתב ר"ש ליברמן‪:‬‬ ‫סתם 'כוס' הוא כוס יין‪ ...‬והמקדש 'בכוס זה' )של יין( כוונתו‪ ,‬בו ובמה שבתוכו‪...‬‬ ‫ונראה‪ ,‬שאף דוגמא זו לוקחה מן המציאות‪ .‬ואף שלהלכה ולמעשה היו מקדשים‬ ‫בכסף ובכל שווה כסף‪ ...‬הרי הדין נותן‪ ,‬שבקידושין רגילים שהם מדעת המשפחה‬ ‫ובחגיגיות ובברכת אירוסין‪ ,‬היה בוודאי מנהג קבוע וסדר ידוע במה מקדשין‪ .‬והנה‬ ‫מזמן הגאונים קיימת מסורת‪ ,‬שהיה החתן אומר בפני עדים‪' :‬אריסת לי ומקודשת לי‬ ‫בהדין כסא ובמה דאית ביה'‪ 6|...‬ואע"פ שהמקורות הנ"ל מקורות בבליים הם‪,‬‬ ‫מסתבר שהוא מנהג ישראל כולל‪.7|...‬‬ ‫אך עם כל זאת נראה מן המקורות‪ ,‬שאע"פ שכבר בזמן המשנה והתלמוד התהלך המנהג בעם‬ ‫והיה ידוע במדה מסויימת‪ ,‬הוא לא היה כה ממוסד ומבוסס כבזמנו ומקומו של כותב‬ ‫התשובה הנזכרת‪.‬‬ ‫מנהגנו נזכר גם בסידורו של רב סעדיה גאון‪ ,‬אלא שלמתואר שם נהגו להניח כסף בתוך כוס‬ ‫היין ולקדש את האשה בשניהם‪:‬‬ ‫‪...‬אחר כך הוא אומר‪' :‬אריסת לי ומקודשת לי אנתי‪ ,‬פלוניתא בת פלוני‪ ,‬לדילי‪ ,‬אנא‪,‬‬ ‫פלוני בר פלוני‪ ,‬בהדין כסא ובמה דאית ביה'‪ .‬ויהיה בו דבר מכסף|‪.8‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫תשובות הגאונים‪ ,‬סי' מה‪ ,‬מהדורת ש' אסף‪ ,‬ירושלים תרפז‪ ,‬עמ' נז‪ .‬לדעת המהדיר )שם‪ ,‬הערה ‪,(10‬‬ ‫התשובה היא לרב האיי גאון‪.‬‬ ‫ירושלמי‪ ,‬קידושין‪ ,‬ב ב‪ ,‬ויניציאה רפג‪ ,‬דף סב ע"ג‪.‬‬ ‫תוספתא‪ ,‬קידושין‪ ,‬ב ב‪ ,‬מהדורת רמ"ש צוקמאנדל‪ ,‬עמ' ‪.337‬‬ ‫כאן הוא מביא את התשובה הגאונית הנזכרת‪ ,‬את הנכתב בסידור רב סעדיה גאון‪ ,‬דלהלן‪ ,‬ומקורות‬ ‫גאוניים אחרים‪ .‬יעויין שם‪.‬‬ ‫תוספתא כפשוטה‪ ,‬סדר נשים‪ ,‬ג‪ ,‬לתוספתא קידושין שם‪ ,‬ניו־יורק תשלג‪ ,‬עמ' ‪.931‬‬ ‫סדור רב סעדיה גאון‪ ,‬מהדורת י' דודזון )ואחרים(‪ ,‬ירושלים תשא‪ ,‬עמ' צז; והשווה‪ :‬נ' וידר‪' ,‬עיבודי‬ ‫סידור רס"ג והתאמתו לשימוש נוח'‪ ,‬התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב‪ :‬קובץ מאמרים‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫ירושלים תשנח‪ ,‬עמ' ‪ 570‬הערה ‪ .28‬בחלק מכתבי היד של הסידור‪ ,‬נוספה לאמירת המקדש‪" :‬ובהדא‬ ‫‪2‬‬ ‫קידושי אשה בכוס יין‬ ‫ייתכן‪ ,‬שכמו מנהגים רבים אחרים‪ ,‬גם המנהג הזה התפתח מהפשוט למורכב‪ .‬בתחילה נהגו‬ ‫לבצע את הקידושין בכוס יין בלבד‪ ,‬כפי שניתן להבין מתשובת הגאון האנונימית‪ ,‬ולאחר מכן‪,‬‬ ‫כנראה משום 'רווחא דמילתא'‪ ,‬הטילו לתוך הכוס מטבע כסף‪.‬‬ ‫בין כך ובין כך‪ ,‬ממיעוט ִאזכוריו של המנהג נראה‪ ,‬שלא רבים אחזו בו‪ ,‬אע"פ שבנוסף לבבל‬ ‫הוא היה מ ּוכר בעוד כמה תפוצות‪ ,‬ובחלקן עד הדורות האחרונים‪ :‬ארץ ישראל‪ ,‬פרס‪ ,‬קווקז‪,‬‬ ‫תימן‪ ,‬קוצ'ין )דרום הודו(|‪ .9‬אמנם לאחר תקופת הגאונים היו מבעלי המנהג שרצו לצאת גם‬ ‫ידי חובת המנהג הרווח לקדש בטבעת‪ ,‬ולפיכך הטילו טבעת בתוך כוס היין וקידשו‬ ‫בשתיהן|‪.10‬‬ ‫ב‪ .‬סתומה פיוטית ופתרונה‬ ‫בטיבו של המנהג כבר עסקו כמה חכמים|‪ ,11‬ואני לא באתי אלא לפשט עמו סתומה פייטנית‪.‬‬ ‫לפני כיובל שנים ִפרסם ש' אברמסון שתי קרובות י"ח לחתן‪ .‬בקרובה השנייה הוקדשה לכל‬ ‫ברכה מחרוזת בת שלושה טורים‪ :‬הטור הראשון פותח בראש אחד מפסוקי פרק לא שבמשלי‬ ‫)'אשת חיל מי ימצא'(‪ ,‬כסדרם; הטור השני מדבר בשבחה של הכלה או בשמחת הנישואין;‬ ‫והטור השלישי רגיל להביא שבר פסוק המזכיר שמחה‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫|‬ ‫בקרובה זו – שכאמור‪ ,‬נתחברה לכבוד נישואי חתן וכלה ונאמרה‪ ,‬כנראה‪ ,‬ביום חופתם –‬ ‫משבח הפייטן את הכלה‪ ,‬כתקנת חכמים הקדומה|‪ 13‬וכמתחייב מפסוקי המסגרת העוסקים‬ ‫בשבחה של ה'אשת חיל'‪ ,‬הכלה‪ .‬הנה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬שתי מחרוזות‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫כתובה ובמה דכתיב בה"‪ .‬ראה‪ :‬סידור רב סעדיה גאון‪ ,‬שם‪ ,‬שינויי נוסחאות לשו' ‪ ;6‬וידר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.594‬‬ ‫אין לפרש שכוונת רב סעדיה גאון בכותבו‪" :‬ויהיה בו דבר מכסף"‪ ,‬שהכוס עם היין שבתוכה יהיו שווים‬ ‫'כסף'‪ ,‬היינו שווי פרוטה )הערך המינימלי עבור קידושי כסף; עי' משנת קידושין‪ ,‬ב א(‪ ,‬כי אז עיקר‬ ‫חסר מן הספר‪ ,‬שהיה לו לגאון לכתוב‪" :‬ויהיה בו דבר שוה פרוטה"‪.‬‬ ‫ראה‪ :‬החילוקים שבין אנשי מזרח ובני א"י‪ ,‬עמ' ‪ ;140‬ד' שפרבר‪ ,‬מנהגי ישראל‪ :‬מקורות ותולדות‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫ירושלים תשנב‪ ,‬עמ' רכב‪-‬רכו; ד‪ ,‬ירושלים תשנה‪ ,‬עמ' שג‪-‬שד‪ .‬בנוגע לעדויות ארצישראליות‪ ,‬עי'‬ ‫בנסמן להלן‪ ,‬הערה ‪ .27‬ועל המנהג בתימן‪ ,‬ראה גם‪ :‬א' קאפח‪' ,‬מנהג קדום בעת הקידושין'‪ ,‬תימא‪ ,‬ד‬ ‫)תשנד(‪ ,‬עמ' ‪ ;54-42‬פרידמן‪ ,‬נישואין יהודיים בארץ ישראל‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.212‬‬ ‫שפרבר‪ ,‬מנהגי ישראל‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' רכב‪-‬רכו‪ ,‬ובכל הנסמן שם‪.‬‬ ‫ראה הערות קודמות ובמיוחד בנסמן לעיל‪ ,‬הערה ‪.9‬‬ ‫כך ברור מהיותה קרובת י"ח‪ ,‬שלימות החול‪ .‬אמנם מרבית פיוטי החתנים העתיקים‪ ,‬מתקופת קרובתנו‬ ‫)עי' להלן‪ ,‬ליד הערה ‪ 26‬ובה(‪ ,‬נועדו לשבת שבתוך שבעת ימי המשתה‪ ,‬היא 'שבת חתן' ברוב עדות‬ ‫ישראל עד היום‪ .‬ראה‪ :‬ש' אליצור‪' ,‬על פיוטי חתנים והפטרת חתנים'‪ ,‬מסכת‪ ,‬א )תשסב(‪ ,‬עמ' ‪;74-63‬‬ ‫ע' פליישר‪ ,‬היוצרות בהתהוותם והתפתחותם‪ ,‬ירושלים תשמד‪ ,‬מפתחות‪ ,‬עמ' ‪ ,772‬ערך 'שבת חתנים'‪.‬‬ ‫וכך גם היה נהוג באשכנז וצרפת בדורות מאוחרים יותר‪ ,‬ראה‪ :‬מ"ח שמלצר‪' ,‬משהו על פיוטים‬ ‫לנישואין באשכנז'‪ ,‬מחקרים בביבליוגרפיה יהודית ובפיוטי ימי הביניים‪ :‬קובץ מאמרים‪ ,‬ניו־יורק‬ ‫‪3‬‬ ‫קידושי אשה בכוס יין‬ ‫‪7‬‬ ‫ְ ּג ָמלַ ְתה ּו טוֹ ב‬ ‫גּ וּר לִ ְק ֻד ׁ ּ ָשה וְ ָט ֳה ָרה‬ ‫ֶ ּג ֶבר ָחכְ ָמה ְבעוֹ ז לְ ַהכְ ִּת ָירה‬ ‫ֶאשְׂ ְמ ָחה וְ ֶא ֶעלְ ָצה‪ּ ָ ,‬ב ְך ֲאזַ ְּמ ָרה‬ ‫]בא"י האל הקדוש[‬ ‫‪10‬‬ ‫דָּ ְר ׁ ָשה ֶצ ֶמר‬ ‫יש ָתה לְ ַה ְר ִ ּביו‬ ‫דְּ ִר ׁ ָ‬ ‫דֶּ ֶר ְך דַּ ְע ָּת ּה ְמ ֻת ָּקנָ ה לְ ַה ְח ִ ּביו‬ ‫ִא ׁיש אוֹ ֵהב ָחכְ ָמה יְ שַׂ ַּמח ָא ִביו‬ ‫]בא"י חונן הדעת[|‪14‬‬ ‫ביאור‪ 7 :‬גמלתהו טוב‪ :‬הכלה‪ .‬גור‪ :‬יתגורר‪ ,‬וכנראה הוא מלשון קיום‪ .‬כלומר‪ :‬הכלה גומלת‬ ‫טוב לחתנה בכך שמעתה יתקיים בקדושה וטהרה‪ 8 | .‬ובכך גבר חכמה בעוז להכתירה‪ :‬תכתיר‬ ‫את בעלה )'גבר'( בחכמה איתנה )'חכמה בעוז'(‪ .‬ראה בבלי‪ ,‬יומא עב ע"ב‪" :‬הלומד תורה‬ ‫בטהרה‪ ...‬נושא אשה ואחר כך לומד תורה"‪ 9 | .‬אשמחה ואעלצה‪ ,‬בך אזמרה‪ :‬פניית־הודייה‬ ‫להקב"ה‪ .‬ולשון הטור מתהלים ט ג‪ 10 | .‬דרשה צמר‪ :‬הכלה‪ .‬להרביו‪ :‬להרבות את הצלחת‬ ‫מתקנה להחביו‪ :‬דעתה מיושרת להסתירו מנזק )'להחביו' = להחביא(‪.‬‬ ‫חתנה‪ 11 | .‬דרך דעתה ֻ‬ ‫| ‪ 12‬איש אוהב חכמה‪ :‬החתן‪ .‬ישמח אביו‪ :‬משלי י א; טו כ‪ּ ֵ " :‬בן ָחכָ ם יְ שַׂ ַּמח ָאב"‪.‬‬ ‫לשונה של הקרובה עמום וסתום‪ ,‬כדרכם של הפייטנים הקדמונים‪ ,‬אך כוונת הדברים ברורה‪.‬‬ ‫הפייטן עוסק בשבח הכלה‪ :‬היא גומלת טוב לחתנה בכך שמעתה יתקיים בקדושה וטהרה;‬ ‫היא עוסקת להרבות את הצלחתו ומונעת ממנו פגעים רעים‪.‬‬ ‫וכך הקרובה ממשיכה לגלגל בעניינה של הכלה‪ ,‬עד שאנו מגיעים למחרוזת שכנגד ברכת‬ ‫'גואל ישראל'‪ ,‬שם נתפייט‪:‬‬ ‫זָ ְמ ָמה שָׂ ֶדה‬ ‫‪20‬‬ ‫זֹאת ַה ְּכתו ָּבה ְ ּבבוֹ נְ נִ י‬ ‫זֶ ה ַהכּ וֹ ס לְ ַקדֵּ ׁש בּ וֹ ְ ּג ֻא ַּלת ְק ַהל ֲהמוֹ נִ י‬ ‫יִ שְׂ ַמח לִ ִ ּבי גַ ם ָאנִ י‬ ‫]בא"י גואל ישראל[|‪.15‬‬ ‫שיעור המחרוזת סתום‪ ,‬ובמיוחד הטור השני שלה; מהו 'זֶ ה ַהכּ וֹ ס לְ ַקדֵּ ש בּ וֹ '? ומהו לשון 'זה'‪,‬‬ ‫הרגיל להיאמר כנגד דבר העומד לפני המדבר|‪ ,16‬אשר ממנו משתמע‪ ,‬שמדובר בכוס שהיתה‬ ‫וירושלים תשסו‪ ,‬עמ' ‪ ;208-190‬הנ"ל‪' ,‬פיוטים לנישואין לראשוני חכמי אשכנז'‪ ,‬לאות זיכרון‪ :‬מחקרים‬ ‫בשירה העברית ובמורשת ישראל )לזכר א' מירסקי(‪ ,‬בעריכת א' חזן וי' יהלום‪ ,‬רמת־גן תשסז‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.185-173‬‬ ‫‪ 13‬ראה מסכת כלה רבתי‪ ,‬ט א‪ ,‬מהדורת מ' היגר‪ ,‬ניו־יורק תרצו‪ ,‬עמ' ‪=] 324-323‬בבלי‪ ,‬כתובות טז סע"ב‬ ‫ יז רע"א[‪" :‬כיצד מרקדין לפני כלה?‪ ...‬בית הלל אומרים‪ :‬כלה נאה וחסודה"‪ .‬וראה עוד‪ :‬בבלי‪,‬‬‫כתובות יז ע"א‪.‬‬ ‫‪ 14‬אברמסון‪ ,‬קרובות לחתן‪ ,‬עמ' ‪ִ .60‬מספור השורות זהה למקור‪ .‬בחרתי להביא את המחרוזות השלישית‬ ‫והרביעית‪ ,‬כי שתי הראשונות קטועות וקשה להבינן‪ .‬בביאורי לתיבות 'להרביו' )טור ‪ (10‬ו'להחביו'‬ ‫)טור ‪ (11‬הסתמכתי על פירושו של אברמסון‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.60‬‬ ‫‪ 15‬אברמסון‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.60‬‬ ‫‪4‬‬ ‫קידושי אשה בכוס יין‬ ‫בשעת הקידושין‪ .‬אולם לאחר שנתוודענו למנהג הקדום‪ ,‬לפיו קידשו את האשה בכוס יין‪,‬‬ ‫מתבהרים היטב דברי פייטננו; ונסדר את הביאור לפי טורי הפיוט‪:‬‬ ‫האשה‪ ,‬הכלה‪ ,‬שתיבת 'זאת' כתובה ב'בניינה'|‪ ,17‬חושבת )'זממה'(‪:‬‬ ‫'זה הכוס'‪ ,‬כוס זו העומדת לפני‪ ,‬לקדש אותי עמה‪ ,‬מסמלת את ' ְ ּג ֻא ַּלת ְק ַהל ֲהמוֹ נִ י'‬ ‫שלעתיד‪,‬‬ ‫ולפיכך 'ישמח לבי גם אני'‪.‬‬ ‫הפייטן מתאר את מעמד קידושי האשה ב'כוס'‪ ,‬ולנוכח הכוס שלפניה הוא שָׂ ם במחשבתה‬ ‫את הדברים הבאים‪ :‬כוס זו‪ ,‬שבה אני מתקדשת‪ ,‬מסמלת גם את ה'קידושין' העתידיים בין‬ ‫כנסת ישראל לא'לוהיה‪ ,‬שאז 'יִ שְׂ ַמח לִ ִ ּבי גַ ם ָאנִ י'‪ .‬ובכך נהג פייטננו כפייטנים רבים אחרים‬ ‫שראו את שמחת הנישואין הארצית‪ ,‬זו שבהווה‪ ,‬כמשל לגאולת ישראל‪ ,‬ל'נישואין'‬ ‫העתידיים‪ ,‬וכרכו את זו בזו|‪.18‬‬ ‫וככל הנראה‪ ,‬נרמזו 'קידושי הכוס' גם בהמשך הקרובה‪ ,‬במחרוזת שכנגד ברכת השנים‪:‬‬ ‫‪25‬‬ ‫ָט ֲע ָמה‬ ‫ַט ַעם ַהכּ וֹ ס וַ ִּת ְת ַא ָ ּזר‬ ‫ָט ֳה ָר ָת ּה לְ ָב ֵר ְך ְּכ ִפינְ ָחס ֶ ּבן ֶאלְ ָעזָ ר‬ ‫ו ְּבשִׂ ְמ ָחתוֹ לֹא יִ ְת ָע ַרב זָ ר‬ ‫]בא"י מברך השנים[|‪.19‬‬ ‫ביאור‪ 25 :‬טעמה טעם הכוס ותתאזר‪ :‬ראה בגוף המאמר‪ 26 | .‬טהרתה לברך‪ :‬את טהרתה‬ ‫של הכלה לברך ולהרבות‪ .‬כפינחס בן אלעזר‪ :‬שקינא על הזנות )עי' במדבר כה ז‪-‬ח(‪27 | .‬‬ ‫ובשמחתו לא יתערב זר‪ :‬ברכה לחתן‪ ,‬כנראה‪ .‬ולשון הטור ממשלי יד י‪.‬‬ ‫כיצד ב'טעימתה' מן הכוס נתאזרה ונתחזקה הכלה? מסתבר אפוא‪ ,‬שטעימת הכוס נחשבה‬ ‫לחלק ממעשה הקידושין‪ :‬הכלה קיבלה כוס יין לקידושיה ומיד לאחר מכן טעמה מן היין|‪.20‬‬ ‫כלומר‪ָ ' :‬ט ֲע ָמה' הכלה ' ַט ַעם ַהכּ וֹ ס'‪' ,‬וַ ִּת ְת ַא ָ ּזר' ‪ -‬התחזקה ונשלמה‪ ,‬שהשלימה את קידושיה‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪ 16‬כמה וכמה דרשות חז"ל המבוססות על כלל זה‪ ,‬אסף ר' יעקב שור בשם אביו‪ .‬ראה ספרו‪ :‬בעי חיי‪,‬‬ ‫פרשת ויחי )בתוך ספרו‪ :‬משנת יעקב(‪ ,‬ירושלים תשנ‪ ,‬עמ' כג‪-‬כד‪ .‬ותנא ושייר!‬ ‫‪ 17‬בראשית ב כג‪" :‬ויאמר האדם‪ ,‬זאת הפעם ֶע ֶצם ֵמ ֲע ָצ ַמי ובשר ִמ ְ ּבשָׂ ִרי‪ ,‬לזאת יקרא אשה‪ ,‬כי מאיש לֻ ֳק ָחה‬ ‫זאת"‪ .‬ועל לשון ' ְ ּבבוֹ נְ נִ י' בנוגע לבריאת האשה‪ ,‬ראה שם‪ ,‬פסוק כב‪ " :‬וַ ִ ּיבֶ ן יי אלהים את הצלע אשר‬ ‫לקח מן האדם‪ ,‬לאשה"‪.‬‬ ‫‪ 18‬מוטיב זה ידוע כבר מקדושתא לחתן שפייט ר' אלעזר בירבי קליר‪ .‬ראה‪ :‬ע' פליישר‪ ,‬שירת הקודש‬ ‫העברית בימי הביניים‪ ,‬מהדורה שנייה מורחבת‪ ,‬ירושלים תשסח‪ ,‬עמ' ‪ .154‬וראה עוד‪ :‬אליצור‪ ,‬על‬ ‫פיוטי חתנים )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(12‬עמ' ‪ .74-72‬ולא רק בפיוטים לנישואין נהגו הפייטנים לכרוך את‬ ‫השמחה הנוכחית לזו העתידית‪ ,‬אלא גם ביצירותיהם שנועדו לאירוסין‪ ,‬שבזמנם נתבצעה בנפרד‬ ‫מהנישואין )ראה‪ :‬פרידמן‪ ,‬נישואין יהודיים בארץ ישראל‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,(194‬ראה על כך‪ :‬א' שמידמן‪,‬‬ ‫'ברכות מזון מפויטות לאירוסין מן הגניזה'‪ ,‬פרקי שירה‪ ,‬ד )תשסט(‪ ,‬עמ' ‪.13‬‬ ‫‪ 19‬אברמסון‪ ,‬קרובות לחתן‪ ,‬עמ' ‪.61-60‬‬ ‫‪5‬‬ ‫קידושי אשה בכוס יין‬ ‫ג‪ .‬כוס יין וטבעות‬ ‫והנה‪ ,‬במחרוזת הבאה‪ ,‬זו שכנגד ברכת 'מקבץ עמו ישראל'‪ ,‬נתפייט‪:‬‬ ‫יָ ֶד ָיה‬ ‫יִ לְ ְ ּב ׁש ּו ַט ָ ּבעוֹ ת וְ ׁ ֵש ִירים ְ ּב ָע ֶרץ‬ ‫יוֹ ם יְ ֻק ְ ּבצ ּו ֵמ ַא ְר ַ ּבע ַּכנְ פוֹ ת ָה ָא ֶרץ‬ ‫יִ שְׂ ְמח ּו ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם וְ ָתגֵ ל ָה ָא ֶרץ ]בא"י מקבץ עמו ישראל[|‪.21‬‬ ‫כלומר‪ :‬ידיה של הכלה 'יִ לְ ְ ּב ׁש ּו ַט ָ ּבעוֹ ת וְ ׁ ֵש ִירים' )תכשיט הדומה לטבעת( בחוזק‪ ,‬וכך גם לעתיד‬ ‫לבוא – שהפייטן משליך משמחת הנישואין הפרטית לזו הכללית‪ ,‬שלעתיד|‪ – 22‬ה'כלה'‪ ,‬כנסת‬ ‫ישראל‪ ,‬תתקשט בתכשיטיה ועדיה‪ ,‬ויתקבצו הגלויות ו'ישמחו השמים ותגל הארץ'‪.‬‬ ‫ב'יָ ֶד ָיה יִ לְ ְ ּב ׁש ּו ַט ָ ּבעוֹ ת וְ ׁ ֵש ִירים' אין הכוונה לטבעת הקידושין אלא לתכשיטים השונים שבהם‬ ‫מהקשר העניין‪ ,‬שלא נזכר במחרוזת זו מאומה מעניין‬ ‫מתעטרת הכלה ביום חופתה‪ .‬כן ברור ֶ‬ ‫הקידושין‪ .‬אך גם אם יתעקש המתעקש שאכן מדובר כאן בטבעת הקידושין‪ ,‬אין זה סותר את‬ ‫העולה מהמחרוזות הקודמות שמעשה הקידושין נתבצע בנתינת כוס למתקדשת‪ ,‬אלא רק‬ ‫'לעדכן' את המנהג שהכיר הפייטן‪ ,‬שהוא‪ :‬הקידושין נתבצעו בנתינת כוס וטבעות!‬ ‫המנהג לקדש ביותר מחפץ קידושין אחד‪ ,‬כמו‪ :‬כמה טבעות או כוס יין בתוספת כסף או‬ ‫טבעת )או שטר(‪ ,‬מוכר כבר מסידור רב סעדיה גאון|‪ 23‬ומעדויות שונות שעלו מן הגניזה|‪.24‬‬ ‫אולם באמת‪ ,‬לדעתי‪ ,‬רחוק לומר שהטבעות הנזכרות בפיוטנו היו חלק ממעשה הקידושין‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫השווה‪ :‬אשור‪ ,‬שידוכין ואירוסין מהגניזה‪ ,‬עמ' ‪.55‬‬ ‫אברמסון‪ ,‬קרובות לחתן‪ ,‬עמ' ‪ ,61‬טורים ‪.30-28‬‬ ‫על גישה זו של פייטננו ופייטנים קדומים אחרים‪ ,‬ראה לעיל‪ ,‬ליד הערה ‪ 18‬ובה‪.‬‬ ‫עי' לעיל‪ ,‬ליד הערה ‪.8‬‬ ‫ראה‪ :‬אשור‪ ,‬שידוכין ואירוסין מהגניזה‪ ,‬עמ' ‪) 55‬ובכל הנסמן שם בהערה ‪266 ,264 ,242 ,231 ,(12‬‬ ‫)והערה ‪.353 ,321 ,272 ,(8‬‬ ‫אמנם אין למצוא בדברי הפיוט הארמי 'ארעא רקדא שמיא זמרו' – פיוט אנונימי קדום לתרגום הדיבר‬ ‫הראשון – עדות נוספת למנהג לקדש ביותר מחפץ קידושין אחד‪ .‬בפיוט זה נתפייט )מחזור שבועות‪:‬‬ ‫לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם‪ ,‬מהדורת י' פרנקל‪ ,‬ירושלים תשס‪ ,‬עמ' ‪:(408-407‬‬ ‫ַא ְר ָעא ְר ַק ָדא ׁ ְש ַמ ָ ּיא זַ ַּמר ּו‬ ‫ַ ּכד ָא ֵריס ִק ִיריס לִ ְב ַר ֵּת ּיה דְּ יַ ֲעקֹב ְ ּב ֵמ ּ ַיפ ַק ּה לְ ֵחיר ּו‬ ‫ְ ּב ֶא ְצ ְ ּב ָע ֵת ּיה יְ ַהב לָ ּה ֲח ֵמ ׁש ִעיזְ ָקן דְּ נַ ִהיר ּו‬ ‫וְ ַעל ָ ּכל ִעיזְ ָקא וְ ִעיזְ ָקא ַא ְר ַ ּבע ִט ְב ִעין דִּ ְב ִהיר ּו‬ ‫]ובתרגום לעברית‪:‬‬ ‫ארץ רקדה ושמים זִ מרו‬ ‫כאשר אירס האדון )=הקב"ה( את בתו של יעקב כשהוציאה לחירות‬ ‫באצבעותיו נתן לה חמש טבעות של נהרה‬ ‫ועל כל טבעת וטבעת‪ ,‬ארבע טביעות שהבהיקו[‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫קידושי אשה בכוס יין‬ ‫כך או כך‪ ,‬מכיון‪ ,‬שככל הנראה‪ ,‬הקרובה שלפנינו נתחברה בארץ ישראל – או באחת‬ ‫מהקהילות שעמדו תחת השפעתה|‪ – 25‬לא יאוחר מהמאה העשירית|‪ ,26‬הרי לנו עדות‬ ‫אין לראות כאן עדות למנהג לקדש אשה בחמש טבעות דווקא‪ ,‬או – למצער – ביותר מטבעת בודדת‪.‬‬ ‫הפייטן הארמי ממשיל את נתינת התורה למעשה קידושין ורק משום כך נקט ' ֲח ֵמ ׁש ִעיזְ ָקן' שהן חמשת‬ ‫חומשי התורה‪ ,‬כמפורש בהמשך דבריו‪ֲ " :‬ח ֵמ ׁש ִס ְפ ֵרי אוֹ ָריְ ָיתא מוֹ ֲה ָרא ְד ַמ ְטרוֹ נָ א" )מחזור שבועות‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;408‬ובתרגום לעברית‪ :‬חמשה ספרי התורה הם מוהר השׂ רה(‪ .‬וכך אכן הבינו פרשניו הקדומים של‬ ‫הפיוט‪ ,‬כמו 'פירוש מגנצא' מהמאה האחת־עשרה )מחזור ויטרי‪ ,‬א‪ ,‬סי' רפז‪ ,‬מהדורת ש' הורוויץ‪,‬‬ ‫נירנבערג תרפג‪ ,‬עמ' ‪ ;311‬ועל זהות הפירוש‪ ,‬ראה‪ :‬י"מ תא־שמע‪' ,‬על הפירוש לפיוטים הארמיים‬ ‫שב'מחזור ויטרי''‪ ,‬כנסת מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשסד‪ ,‬עמ' ‪ ,(86-77‬ופירושו של ר' בנימין ב"ר אברהם‬ ‫מן הענווים‪ ,‬אחיו של בעל 'שבלי הלקט' )מ"ח שמלצר ]מהדיר[‪' ,‬פירוש אלפביטין על י"ג פיוטים‬ ‫ארמיים'‪ ,‬מחקרים בביבליוגרפיה יהודית ובפיוטי ימי הביניים‪ :‬קובץ מאמרים‪ ,‬ניו־יורק וירושלים תשסו‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ;24‬לזהות המפרש‪ ,‬ראה‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪.(5-4‬‬ ‫חשוב להדגיש‪ ,‬שהמנהג לקדש ביותר מחפץ קידושין אחד מוכר מיהדות המזרח )מצרים‪ ,‬ארץ ישראל‬ ‫וסביבותיהן( בלבד‪ ,‬ולפיכך רחוקה הסבירות ש" ְ ּב ֶא ְצ ְ ּב ָע ֵת ּיה יְ ַהב לָ ּה ֲח ֵמ ׁש ִעיזְ ָקן דְּ נַ ִהיר ּו" מתאר את‬ ‫המציאות הנהוגה בזמנו של הפייטן‪ ,‬שככל הנראה פעל באשכנז או באיטליה‪ .‬בנוגע למקומו וזמנו של‬ ‫הפיוט 'ארעא רקדא' נאמרו דעות שונות‪ ,‬וקשה להכריע ביניהן‪) :‬א( אשכנז‪ ,‬המאה העשירית לכל‬ ‫המאוחר )תא־שמע‪' ,‬על הפירוש לפיוטים הארמיים'‪ ,‬הנ"ל‪ ,‬עמ' ‪) ;(83‬ב( אשכנז‪ ,‬סוף המאה‬ ‫האחת־עשרה‪ ,‬והמחבר הוא ר' משולם ב"ר משה ממגנצא‪ ,‬אבי־סבו של ר' יהודה החסיד )א' אפשטיין‪,‬‬ ‫'תולדות ר' שמואל החסיד'‪ ,‬בתוך‪ :‬א"מ הברמן‪ ,‬כתבי ר' אברהם אפשטיין‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשי‪ ,‬עמ' רמט‬ ‫הערה ‪ ;7‬לתולדות ר' משולם זה‪ ,‬ראה‪ :‬א' גרוסמן‪ ,‬חכמי אשכנז הראשונים‪ ,‬מהדורה שלישית מתוקנת‪,‬‬ ‫ירושלים תשסא‪ ,‬עמ' ‪ 386‬ואילך(; )ג( איטליה‪ ,‬סוף המאה העשירית‪ ,‬והמחבר הוא ר' משולם ב"ר‬ ‫קלונימוס מלוקא )ש"ד לוצאטו‪ ,‬כרם חמד‪ ,‬ז‪ ,‬פראג תרג‪ ,‬עמ' ‪ ;70‬גרוסמן‪ ,‬חכמי אשכנז הראשונים‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ 319‬והערה ‪) .(142‬ד( ולסברת מ' בר־אילן‪ ,‬ש'ארעא רקדא' ראוי היה להיכלל באסופת 'שירים ארמיים‬ ‫של יהודי ארץ ישראל בתקופה הביזנטית' שכינסו י' יהלום ומ' סוקולוף )שירת בני מערבא‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשנט(‪ ,‬הפיוט הוא ארצישראלי מהמאה השביעית! ראה מאמרו‪' :‬פיוטים ארמיים מארץ ישראל‬ ‫ואחיזתם במציאות' )מאמר זה כולל דיון לשוני וספרותי‪ .‬לעת עתה התפרסם חלקו השני בלבד‪,‬‬ ‫הספרותי ]ראה‪ :‬מ' בר־אילן‪' ,‬פיוטים ארמיים מארץ ישראל ואחיזתם במציאות'‪ ,‬מהות‪ ,‬כג )תשסא(‪,‬‬ ‫עמ' ‪ ,[188-167‬והפנייתי דלעיל שמסופו של הדיון הלשוני נתאפשרה תודות לטובת עינו של המחבר‬ ‫שמסר לעיוני את מאמרו השלם(‪ .‬והשווה לדברי ר' אברהם ב"ר נתן הירחי‪ ,‬פירוש מסכת כלה רבתי‪,‬‬ ‫מהדורת הרב ב' טולידאנו‪ ,‬טבריה תרסו‪ ,‬עמ' יט‪" :‬דוגמא לדבר מצינו בשבח קוננו יתעלה‪ ,‬בשיר‬ ‫השירים‪ ,‬שאמר המשורר על כנסת ישראל דוגמת הארוס על ארוסתו והחתן על כלתו‪ ,‬וכענין שאמרו‬ ‫בתרגום ירושלמי‪ ,‬בעשרת הדברות‪ ,‬בדבור ראשון 'ארעא רקדא שמיא זמרו כד אריס קיריס לברתיה‬ ‫דיעקב‪ ."'...‬משמע שלדעתו‪ ,‬פיוט ארמי זה הוא חלק מהתרגומים הארצישראליים לתורה‪ ,‬המתוארכים‬ ‫לסביבות המאה השביעית או השמינית )ראה‪ :‬י' קומלוש‪' ,‬תרגומים ארמיים־יהודיים'‪ ,‬תרגומי המקרא‪:‬‬ ‫פרקי מבוא‪ ,‬בעריכת ח' רבין‪ ,‬ירושלים תשמד‪ ,‬עמ' ‪ ,25-18‬ושם הפניות לספרות קודמת(‪.‬‬ ‫‪ 25‬המנהג הארצישאלי מתועד בקרובה בבירור‪ ,‬שאין בה מחרוזת כנגד ברכת 'צמח דוד'‪ .‬ראה‪ :‬אברמסון‪,‬‬ ‫קרובות לחתן‪ ,‬עמ' ‪.56‬‬ ‫‪7‬‬ ‫קידושי אשה בכוס יין‬ ‫נוספת להתקיימותו של המנהג לקדש אשה בכוס יין )שבתוכה טבעות?( בקהילות ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬המצטרפת לעדויות ארצישראליות אחרות|‪ ,27‬וממילא יש לדחות את דברי האומר‪,‬‬ ‫שמנהג זה התקיים בבבל בלבד|‪.28‬‬ ‫רשימת הקיצורים המיוחדים למאמר‪:‬‬ ‫אברמסון‪ ,‬קרובות לחתן = ש' אברמסון‪' ,‬קרובות לחתן'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬טו )תשד(‪ ,‬עמ' ‪;62-50‬‬ ‫אשור‪ ,‬שידוכין ואירוסין מהגניזה = שידוכין ואירוסין על־פי תעודות מן הגניזה הקהירית‪ ,‬ע"ד‪,‬‬ ‫תל־אביב תשסו;‬ ‫החילוקים שבין אנשי מזרח ובני א"י = החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל‪ ,‬מהדורת מ'‬ ‫מרגליות‪ ,‬ירושלים תרצח;‬ ‫פרידמן‪ ,‬נישואין יהודיים בארץ ישראל = ‪M.A. Friedman, Jewish Marriage in Palestine,‬‬ ‫‪.I-II, New-York & Tel-Aviv 1980-1981‬‬ ‫‪ 26‬אברמסון‪ ,‬קרובות לחתן‪ ,‬לא דן בזמנה של הקרובה‪ ,‬וב'מאגרים' היא תוארכה למאה התשיעית או‬ ‫העשירית‪.‬‬ ‫‪ 27‬ראה‪ :‬מ"ע פרידמן‪' ,‬שידוכין ואירוסין לפי תעודות הגניזה הקהירית'‪ ,‬דברי הקונגרס העולמי למדעי‬ ‫היהדות‪ ,‬ג )תשמא(‪ ,‬עמ' ‪ 157‬ואילך; פרידמן‪ ,‬נישואין יהודיים בארץ ישראל‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;211‬אשור‪,‬‬ ‫שידוכין ואירוסין מהגניזה‪ ,‬עמ' ‪ 55‬ובכל הנסמן שם בהערה ‪ .13‬בנוסף לכך‪ ,‬ראוי לזכור שהמנהג לקדש‬ ‫בכוס יין מתועד לראשונה במשנה‪ ,‬בתוספתא ובתלמוד הירושלמי )עי' לעיל‪ ,‬ליד הערות ‪- (7-4‬‬ ‫מקורות ארצישראליים מובהקים!‬ ‫‪ 28‬ראה‪ :‬החילוקים שבין אנשי מזרח ובני א"י‪ ,‬עמ' ‪ .140-139‬והשווה‪ :‬פרידמן‪ ,‬נישואין יהודיים בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.215-211‬‬ ‫‪8‬‬