"אשר רכשו בארץ כנען" - אבל מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה אמר נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי וזהו אשר כריתי לי העמיד לו צבורין של זהב וכסף כמין כרי ואמר לו טול את אלו
"אלה בני לאה ואת דינה בתו" - הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב ללמדך אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה
"שלשים ושלש" - ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל"ב אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר שנא' אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים
"כל הנפש הבאה ליעקב" - שיצאו מארץ כנען לבוא למצרים, ואין "הבאה" זו לשון עבר אלא לשון הווה, כמו "בערב היא באה" (אסתר ב, ד) וכמו "והנה רחל בתו באה עם הצאן" (בראשית כט, ו), לפיכך טעמו למטה באל"ף, לפי שכשיצאו לבוא מארץ כנען לא היו אלא ששים ושש. והשני, "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" הוא לשון עבר, לפיכך טעמו למעלה בבי"ת, לפי שמשבאו שם היו שבעים שמצאו שם יוסף ושני בניו ונתוספה להם יוכבד בין החומות.
ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים, צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן.
(מצאתי בויקרא רבה (ד ו): עשו שש נפשות היו לו והכתוב קורא אותן "נפשות ביתו" (בראשית לו, ו) לשון רבים, לפי שהיו עובדין לאלהות הרבה; יעקב שבעים היו לו והכתוב קורא אותן "נפש", לפי שהיו עובדים לאל אחד)
"ויאסור יוסף מרכבתו" - הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה להזדרז לכבוד אביו
"וירא אליו" - יוסף נראה אל אביו
"ויבך על צואריו עוד" - לשון הרבות בכיה וכן (איוב לד) כי לא על איש ישים עוד לשון רבוי הוא אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע
"אמותה הפעם" - פשוטו כתרגומו ומדרשו סבור הייתי למות שתי מיתות בעוה"ז ולעוה"ב שנסתלקה ממני שכינה והייתי אומר שיתבעני הקב"ה מיתתך עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת
