סוכה יח א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם וכשרה בשלמא למ"ד בין באמצע בין מן הצד בד אמות משום הכי כשרה אלא למאן דאמר באמצע בארבעה אמאי כשרה אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכא בסוכה דלא הויא אלא שמנה מצומצמות עסקינן ויהיב נסר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא ונסר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא דהוו להו שני פסלין באמצע ואיכא הכשר סוכה באמצע אמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודין לא הוי מיעוט והני מילי מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר איש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע מ"ט דמ"ד יש לבוד באמצע דתניא בקורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל אחר וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל אחר ואינן נוגעות זו בזו פחות משלשה אינו צריך להביא קורה אחרת שלשה צריך להביא קורה אחרת ואידך שאני קורות דרבנן מאי טעמא דמאן דאמר אין לבוד באמצע דתנן גארובה שבבית ובה פותח טפח טומאה בבית כולו טמא מה שכנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור ואידך שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו דרש רבי יהודה בר אלעאי בית שנפחת וסיכך על גביו כשרה אמר לפניו ר' ישמעאל ברבי יוסי רבי פריש כך פירש אבא ארבע אמות פסולה פחות מארבע אמות כשרה דרש רבי יהודה בר אלעאי אברומא שריא אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי פריש כך אמר אבא של מקום פלוני אסורה של מקום פלוני מותרת כי הא דאמר אביי האי צחנתא דבב נהרא שריא מאי טעמא אילימא משום דרדיפי מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה חוט השדרה לא מצי קאים והא קא חזינן דקאי אלא משום דמליחי מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה קילפי לא מצי קאי והא קא חזינן דקאי אלא משום דלא מרבה טינייהו דג טמא אמר רבינא והאידנא דשפכי נהר איתן ונהר גמדא להתם אסירא אתמר דסיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה שאין לה פצימין אביי אמר כשרה ורבא אמר הפסולה אביי אמר כשרה
רש"י
[עריכה]בהן ואשיש בהן ד' נמי קאי:
אמאי כשרה - בכל אחת מהנסרים שיש שיעור לפסל היכא דליכא למישרייה בדופן עקומה וזו כולה מבולבלת בהן ואם גדולה היא אותם שחוץ לארבע אמות פוסלות בה:
שאין בה אלא שמונה אמות מצומצמות - לא פחות ולא יותר שהן ארבעים ושמונה טפחים וכגון שהתחיל בה מב' צדדים דיהב נסר ברישא והדר פסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא הרי כ"ד טפחים הרי סיכוך עד אמצעה וחוזר ומתחיל מצדה השני ועושה כמו כן והוו להו שני פסלים באמצע דאיכא הכשר סוכה והרי ח' טפחים הן הלכך כשרה על ידי אותן שני פסלים ותחת הנסרים לא יישן והסוכה אינה נפסלת בהן דאמרי' דופן עקומה עד הפסלים האמצעים דהא פחות מארבע אמות הוא וא"ת בנסרים ופסלים הפחותים מד' לא מתכשרא בשנים האמצעים דזימנין דליכא הכשר סוכה ולרבי מאיר דאמר אף בשאין בהן ארבע אין מסככין בהן היכי מתכשר בשיש בין נסר לנסר כמלא נסר ההיא כולה כשרה ואף תחת הנסרים דהא ליכא ד' במקום אחד והיכא פסיל ר' מאיר היכא דאיכא תרתי בהדדי דקסבר שני נסרים מצטרפים לארבע:
הוי מיעוט - וכשרה דלאו שיעור אויר יש ולא שיעור סכך פסול יש:
בסוכה קטנה - שיעור מצומצם:
בקנים הוי מיעוט - דאמרינן לבוד ואין כאן אויר:
בשפודין לא הוי מיעוט - ואף על גב דלא מזה ולא מזה יש שיעור לפסול מיהו כיון דאיכא ג' טפחים בהדדי דנפקי מהכשר סוכה חשיבי באפי נפשייהו ולא מצטרפין בהדה לאשלומה לשיעורא וליתיה לשיעורא דסוכה:
והני מילי - דאויר פחות מג' לבוד ואינו פוסל בסוכה:
מן הצד - דאמרינן הרי הוא כלבוד מן הדופן:
באמצע - אויר בפחות מג' שלא בסמוך לדופן:
קורה היוצאה - להתיר המבוי ונתונה על רוחב פתח המבוי מכותל לכותל וזו אינה מגעת לשני הכתלים:
וכן ב' קורות כו' - ועל כרחך באמצע אויר פחות מג' שלא בסמוך לדופן:
שאני קורה - דכל איסור טלטול מבוי והלכות עירוב דרבנן הוא דמדאורייתא לא בעי תיקון הלכך הקילו בה הכי דהם אסרו והם התירו אבל סוכה דאורייתא אי לא קים לן לבוד באמצע הלכה למשה מסיני לא מצינן לאכשורה:
ארובה - בגג היא:
כנגד ארובה טהור - כלים שתחתיה טהורים שאינו אהל המת אלמא אין לבוד באמצע למהוי כוליה כסתום:
כל הבית כולו טהור - שאין מאהיל על הטומאה כלום:
אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור. סיפא גרסינן כי רישא ובדברים אחרים יש ביניהם חילוק במשנה דאהלות והכא לא מייתינן לה כולה וזהו ראש הפרק ארובה שבתוך הבית:
הכי גמירי להו - מסיני דאין לבוד באמצע ומהלכה לא גמרינן מידי אחריתי אלא ההוא דאתמר ביה:
רבי פריש - את דבריך:
אברומא - מין דגים קטנים ואין שרצין ניכרין בהן:
של מקום פלוני אסורים - ששרצין גדילין באותו נהר ומרוב קוטנם אין יכול להפרישם שאינן ניכרים:
של מקום פלוני מותרת - שאין אותו נהר מגדל שרצים כדמפרש:
צחנתא - מין דגים קטנים:
דבב נהרא - הנהר בב שמו:
רדיפי מיא - קלות וממהרות לרוץ:
חוט השדרה - נותן כח באדם ובהמה ודגים להיות שדרתו עומדת בבריאות:
והא קחזינן דקאי - בכמה נהרות הרדופין במימיהן:
קילפי - קשקשים:
דלא מירבי טינייהו דג טמא - אין טיט של אותו נהר מגדיל ומשקיץ שקצים ורמשים:
והאידנא כו' - שהוסבו לתוכן עכשיו והם מגדלין שקצים ומהן יורדין לאותו נהר:
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין - כגון חצר המוקפת אכסדרה כדפרישי' במתניתין וסיכך באוירה של חצר וסמך הסכך על שפת קירוי של אכסדרה ואין מחיצות פנימיות מועילות לסוכה דיש בתקרת האכסדרה יותר מארבע אמות אבל לצד הסכה יש לאכסדרה פצימין עמודין כמין חלונות וביניהם פחות פחות משלשה כשרה דאמרינן בהו לבוד:
תוספות
[עריכה]
אין לבוד באמצע. היינו למעלה דדפנות מכשירין לעיל (דף ז.) קנה קנה פחות מג' ומקורת מבוי פריך שפיר דהיינו נמי למעלה ופריך בין למאן דאמר פ"ק דעירובין (דף יב:) קורה משום היכרא בין למאן דאמר משום מחיצה וא"ת אם אין לבוד באמצע א"כ צלתה מרובה מחמתה תיפסל עד שתהא מכוסה יפה ומעובה כמין בית שלא יהא בה נקב לאו פרכא היא דהכא מיירי כשהאויר מהלך על פני כולה ובסיכוך נחלקו לשנים והא דאין סכך פסול פוסל בפחות מארבעה ואע"ג דאין לבוד באמצע לא דמי לאויר דהא מה נפשך יתר משלשה הרי יצא מתורת לבוד ואפילו הכי אינו פוסל לפי שאינו חשוב להיות חוצץ ומפסיק בינתים: אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור. בסיפא גרסינן כי רישא ובדברים אחרים יש ביניהם חילוק במסכת אהלות פרק י' והכא לא מייתי לה כולה שדרך הגמרא לקצר משניות של סדר טהרות:
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין. במשנתנו פירש בקונטרס (לעיל דף יז.) חצר המוקפת אכסדרה חצר זו מוקפת בתים ופתוחים לה סביב משלש רוחות ולפני הבתים עשוין אכסדראות סביב לג' רוחות והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר וזה סיכך על גבי אוירה של חצר ואין דופן לסוכה זו אלא מחיצות הבתים המפסיקות בין הבתים לאכסדרה ונמצא תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות ואם יש ברוחב האכסדרה ד' אמות פסולה פחות מד' אמות כשרה דאמרינן דופן עקומה דוגמא לדבר קלויישטר"א של האומות שיש לה אויר שיש בה עשבים והקיף האכסדרה סביב לה וכשיש בתקרת האכסדרה ארבע אמות ויש לצד הסוכה פצימין לאכסדרה עמודים כמין חלונות וביניהן פחות משלשה כשרה דאמרינן בה לבוד וכשאין בה פצימין פליגי דאביי אמר כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם דהוא עוביין של נסרים שבתקרה עובי ראשיהם הכלה לצד הסוכה יורד וסותם מכל צד ורבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כדמפרש טעמא לקמן כך פירש בקונטרס והא דאיצטריך ליה לאשמועינן שיש לה פצימין דכשרה על ידי לבוד משום דלאידך לישנא קפסיל רבא וקסבר דלא אמרינן הכא לבוד לפי שהפצימין לחלל האכסדרה נעשה ולא לאויר החיצון
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק א (עריכה)
קיג א מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' תרל"ב סעיף ב':
קיד ב מיי' פי"ז מהל' שבת הלכה כ"ד, טור ושו"ע או"ח סי' שס"ג סעיף כ"א:
קטו ג מיי' פט"ז מהל' טומאת מת הלכה א', סמג עשין רלא:
קטז ד ה מיי' פ"ד מהל' סוכה הלכה ח' והלכה ט, סמ"ג עשין מג, טור ושו"ע או"ח סי' תר"ל סעיף ח':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק א (עריכה)
ת"ש סיככה בנסרים שיש בה ד' טפחים מודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר שמניח פסל ביניהן וכשרה ומודה רבי יהודה שאם נתן עליה נסר שרחב ד' טפחים כשרה [ואין ישנים תחתיו] בשלמא לרב דאמר לעולם בד' אמות משום הכי כשרה. אלא לשמואל דאמר באמצע בארבעה טפחים פסולה קשיא.
ומשני רב הונא בריה דרב יהושע אליבא דשמואל הכא בהא מתני' בסוכה שאין בה אלא ח' אמות על ח' אמות מצומצמות שהן מ"ח טפחים היא. וכגון דמסכך בה נסר ופסל ונסר ופסל [ונסר ופסל] מהאי גיסא ונסר ופסל ונסר ופסל [ונסר ופסל] מהאי גיסא דהוו להו ב' פסלין באמצע שיעור ב' פסלין ח' טפחים וכל פסל הוא סכך כשר. והנסר הוא סכך פסול נמצאו שני שהן קנים כדאמרן מאי פסל קנים היוצאים מן הסוכה הוא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה סכך כשר באמצע ח' טפחים שהן אמה ושליש. ושלש אמות [ושליש] מזה הצד שיעור שלשה נסרים וב' פסלין וכן מן הצד האחר ותנן בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין כותל לסיכוך ד' אמות פסולה ש"מ ד' אמות פסולה הא פחות מד' כשרה. וזהו אחד מן המחיצות והיא דופן עקומה דקיימא לן הל"מ אליבא דר"מ וכיון שהיא ג' אמות ושליש מהאי גיסא וג' אמות ושליש מהאי גיסא וסכך כשר באמצע ח' טפחים שהן שיעור סוכה רואין כאילו הן ב' פסלין (הן) שהן באמצע היא הסוכה ואלו הנסרים והפסלין מזה הצד ומזה הצד חשובין כדפנות ודנין אותן כאילו [הן] כדופן עקומה לפיכך היא הסוכה כשרה. ומצאנו אותו מפורש בירושלמי ר' לוי בש"ר חמא ב"ר חנינא דכתיב וסכות על הארון את הכפורת מיכן שהדופן קרוי סכך ומיכן שעושין דפנות בדבר שמקבל טומאה כגון הפרוכת שהיא דופן ואפילו דופן מקצתו עומד ומקצתו עקום נקרא דופן. וראיה לזה הפרוכת וכשר הוא ומפני מה אמרו ח' אמות מצומצמות כדי שיבאו פסלין באמצע שאם יוסיף יפסד החשבון ואם יהיה הסכך ד' אמות פסול וקיימא לן כשמואל בהא דהא סוגיא דשמעתא כוותיה וכן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה כענין הזה (בהא) מוקמי להו בדופן עקומה כבית שנפחת וכחצר המקפת אכסדרה כן סוכה המוקפת בדברים שאין מסככין בהן כגון השפודין וארוכות המטה וכיוצא בהן. אויר פחות מג' טפחים בצדדין אמרינן כלבוד דמי כדתנן הרחיק את הסיכוך ג' טפחים מן הדפנות פסולה הא פחות אמרינן כלבוד דמי וכשרה. אויר פחות מג' באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא.
חד אמר יש לבוד באמצע גמר לה מקורה.
דתניא קורה היוצאה מן הכותל זה ואין נוגעת בכותל זה שכנגדו וכן ב' קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואינן נוגעות זו אצל זו אם יש ביניהן פחות מג' טפחים אין צריך להביא קורה אחרת דאמרינן דפחות מג' כלבוד דמי ג' צריך להביא קורה אחרת עליהם לסתום הפתוח שביניהן והחולק דוחה שאני קורה דמדרבנן היא. אבל סוכה שהיא מן התורה לא אמרינן בה לבוד באמצע דתנן ארובה בתוך הבית ובה פותח טפח טומאה בבית נגד ארובה טהור טומאה כנגד כו'. ואם אמרינן לבוד באמצע למה הבית טהור הלא מאהיל על הטומאה אלא ש"מ אין דין לבוד באמצע.
ודחי שאני הלכות טומאה דהכי גמירי.
ה"ג הכא בשמנה אמות מצומצמות עסקינן ויהיב פסל ונסר ופסל ונסר ופסל ונסר מהאי גיסא פסל ונסר מהאי גיסא: פירוש דהוו להו כלהו עשרה בני ארבע טפחים ואיכא בכלהו מ' טפחים והם ח' אמות לחשבון אמה בת ה' טפחים דל מינייהו תמניא לשני פסלים שבאמצע פשו להו ל"ב טפחים הוו להו ט"ז טפחים מהאי גיסא וט"ז טפחים מהאי גיסא ה"ל פחות מד"א לכל צד לדופן עקומה שאף לחשבון אמה בת ה"ט יש בד"א כ' טפחים ולהכי נקט ח' אמות מצומצמות שאם יהיו יותר יהיה ד' אמות לכל צד ולא אמרינן דופן עקומה והוצרכו לזה משום דאיכא מ"ד בפ"ק דעירובין דלחומרא משערינן באמה בת חמשה טפחים וליתא דהא אסיקנא התם אחד זה ואחד זה באמה בת ששה טפחים אלא הללו שוחקות והללו עצבות ויש שהקשו עוד דלהאי חושבנא כי הוי נמי ט' אמות מצומצמות כמה הוו להו מ"ה טפחים כי דליית שמנה טפחים לשני פסלים פשו להו ל"ז טפחים כי יהבת פלגא מהאי גיסא ופלגא מהאי גיסא ליכא עשרים טפחים וליכא ד"א ואיכא דופן עקומה ואמאי נקט שמנה אמות מצומצמות. ומיהו זו אינה קושיא דכיון דמיירי בנסרים שיש בהם ד' א"א להוסיף בהם ה"ט אם לא ישלימם לשמנה שיוסיף נסר אחד מכאן ונסר אחד מכאן ואלו עשה כן היה מכל צד כ' טפחים שהם ד"א לפירוש זה דוק ותשכח ואעפ"כ הנכון כגירסת הגאונים ז"ל וכן היא בקצת הנוסחאות שלא עבר עליהם קולמוס מגיהי ספרים הכא במאי עסקינן בשמנה אמות מצומצמות דיהיב נסר ופסל נסר ופסל נסר ופסל מהאי גיסא נסר ופסל נסר ופסל מהאי גיסא דהוו כלהו בני ד"ט דאינן מ"ח טפחי' דהוו להו לחשבון אמה בת ו' טפחים ח"א דל מינייהו ח' טפחים לשני פסלים דבנתים פשו להו מ' טפחים עשרים מחד גיסא ועשרים מחד גיסא וליכא ד"א ואמרינן דופן עקומה. מיהו אכתי צ"ל להאי פירושא אמאי נקט ח' אמות מצומצמות דהא כי הוו ט' אמות מצומצמות דאינן כ"ד טפחים כי מפקת שמנה טפחים לשני פסלים פשו מ"ו טפחים וליכא לכל צד אלא כ"ג טפחים דאינן פחות מד"א לדופן עקומה ואי גרסינן ט' אמות מצומצמות אתיא שפיר וא"צ לזה וקל לתרץ ממה שכתבנו למעלה שאי אפשר להוסיף אמה אחת בלבד ואם באנו להוסיף שני נסרים של שמנה טפחים יהיו ד' אמות מכל צד ותו דא"כ לא יבאו הפסלים באמצע אא"כ מתחיל מפסל ונסר פסל ונסר דוק ותשכח.
אמר אביי אויר ג' בסוכה גדולה ומיעט' בקני' הוי מיעוט בשפודין ל"ה מיעוט ומצטרפין וה"מ דאין פחות מג' פוסל מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע ואינו פוסל אפילו בסוכה קטנה והיינו רבינא דרב אחא ורבינא לקולא וחד אמר אין לבוד באמצעו פוסל אפילו בסוכה גדולה מיהו בשיש בו כדי ראשו אבל לא בפחות מכאן דאלת"ה היה צריך לעשות סוכה מעובה כמין בית באמצע אלא ודאי כדאמרן והלכתא כרבינא ואמר מ"ט דמ"ד יש לבוד באמצע דתנן קורה היוצאת כו' ואידך שאני קורת מבוי דרבנן והם אמרו אבל בסוכה דאורייתא לא ומ"ט דמ"ד אין לבוד באמצע דתנן ארובה בתוך הבית ובה פותח טפח טומאה בבית מה שבבית טמא פי' בשיש בו חלל טפח שנעשה אהל מה שכנגד ארובה טהור שאין אויר נעשה אהל ואינו מצטרף עם הבית והטומאה יוצאת דרך ארובה שראויה לצאת משם ולפיכך אין פתח הארובה טמא דומיא דבית שיש לו פתח והמת עתיד לצאת עכ"פ בא' מהם טומאה כנגד ארובה מה שבבית טהור שאין אויר נעשה אהל לטמא בבית כלום אלא שבוקע ועולה כנגדו עד לרקיע.
ג"ה אין בארובה פותח טפח טומאה בבית אפילו כנגד ארובה טמא טומאה תחת ארובה מה שבבית טמא ומפרשים אותה דכיון דליכא פותח טפח לא חשוב פתח כלל והרי הוא כבית עצמו וכאלו הוא סתום וא"כ סייעתא דמייתי' מינה דאין לבוד באמצע היינו מרישא דיש בו פותח טפח ואע"ג דפחות מג"ט הוא לא אמרינן לבוד וזו גי' משובשת מאד וב' תשובות בדבר חדא דאנן לא אשכחן הפרשה בחלון בין שיש בו פותח טפח או שאין בה פותח טפח אלא לענין להביא טומאה לבית אחר או להוציאם דרך שם שלא תהא בוקעת עולה אלא דרך הפתח והבית טמא וסביביו מבחוץ טהור כדכתיבנא בהאי פירקא אבל לענין שיהא אויר נעשה אהל לא שמענו מעולם ועוד אדמסייעיה ליה מרישא ליפרוך ליה מסיפא דכי אין בו פותח טפח הוי כלבוד דאע"ג דיש בו פותח טפח אין בו לבוד שאני טומאה שהכתוב עשה בו טפח כג' טפחים דעלמא ופחות מטפח דידיה הוי כפחו' מג' טפחים דעלמא אלא ודאי ליכא הפרשה בינייהו ובתרווייהו גרסי' טומאה בבית הבית טמא ושכנגד ארבה טהור טומאה תחת ארובה מה שבבית טהור וכן הגירסא במשניות וראיה דידיה מסיפא דפחות מטפח הכא כפחות מג"ט בעלמא ולא אמרינן לבוד ש"מ אין לבוד באמצע וכ"ת אמא פליג להו תנא בתרתי בבי כיון דחד דינא אית להו ליתנינהו בחד בבא ארובה שבבית בין יש בו פותח טפח בין אין בו פותח טפח כו' וא"ל דהתם בדוכתא תני בכל חדא מינייהו עניני אחריני טובא ולא כי הדדי איתנהו הני תרי בבי כי הכא אלא שהתלמוד קיצר לשון המשנה ולא הביא ממנה אלא הצריך בלבד וכן דרך התלמוד בהרבה מקומות כמו שכתבנו בפרק זה.
אתמר סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימין: פי' אכסדרה שבחצר וכתלי החצר סביב רחוקות ד' אמות דליכא דופן עקומה וקורות שפת החזיזין יוצאין באכסדרה בריבועא כאלו מוקפת חומה ופי' הרי"ף ז"ל שעשה זה סוכתו בשתי דפנות אחת מכאן ואחת מכאן סמוך לתקרה אמצעית של אכסדרה ועל גביה פי' בסמוך כדכתיב והחונים עליו ומתרגמינן ודשרן סמיכין עלוהי ולא בסמוך לגמרי דא"כ לא הו"ל קורת אכסדרה בולטת למטה תחת הסכך ובכה"ג לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כדאמרי' לקמן הב"ע שהשוה את קירויו אלא פירשו שעשה מחוץ לאכסדרה בסמוך ונתן ראש הסכך על קורה של אכסדרה ולהכי נקט על גבי ולאו משום דגבי ממש ויש עוד לפרש על גבי אכסדרה ממש שהתקרה תחת הסכך ובודאי לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא לרוח אחת אלא דהב"ע שעשה שתי דפנות אחת מכאן ואחת מכאן ובמקום דופן אמצעי סומך על תקרת אכסדרה משום דופן עקומה ובאותו מקום דופן רביעי יש פצימין טפח ופרש"י שהם נתונין באמצע בפחות מג' ופליגי אביי ורבא אי אמרי' לבוד ורבא אמר ל"א לבוד ואינו נכון דהא לבוד הלכתא גמירי לה ולא פליג עלה רבא ותו דהכי אמרינן לקמן אחוי ליה נראה מבפנים ושוה מבחוץ דהא כיון שהפצימין באמצע נראין יפין מבפנים ומבחוץ אלא כך פירושו שהפצימין הם בשתי קצות הדפנות כנגד דופן האמצעי ופעמים שהפצימין שבסוף הדופן הוא בולט מדופן כלפי חוץ ואינו בולט כלפי פנים וזהו נראה מבחוץ שיש שם פצימין לבד הדופן ושוה מבפנים שאינו נראה שיש כלום מלבד הדופן ופעמים שוה עם הדופן מבחוץ ובולט כלפי פנים וזהו נראה מבפנים ושוה מבחוץ והוי יודע שלא אמרו פי תקרה יורד וסותם אלא בבנין קבוע אבל לא בסוכה שהוא בנין עראי דא"כ לא בעינן דופן רביעית דקורת הסכך יורד וסותם ומסקנא דלא שרינן אלא בשיש שם תקרה ופצימין ואי ליכא חד מהני לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם וי"א דאפילו בתרווייהו לא עבדינן הכי אלא בדופן אחד או בשתים כמין גאם דטפי מהני פילוש גמור הוא דאלת"ה חצר המוקפת אכסדרה דלא תנא בה הכשרה אלא בפחות מד' אמות משום דופן עקומה ליתני בה הכשרה אפילו בד' אמות וכגון שלא השוה את קירויו ולהוי פי תקרה יורד וסותם לכל רוח הא עדיפא ליה מאידך אלא ודאי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא מרוח אחד ולהכי אשמועינן הכשרה לכל רוח מדין דופן עקומה וכשהשוה את קירויו כדלקמן דהא עדיפ' ליה מלמתני הכשר דופן אחת בלבד בשלא השוה את קירויו וכ"ת א"כ היכי אקשינן ממתניתין דחצר המוקפת אכסדרה י"ל משום דפסולה לגמרי דומיא דרישא ואע"פ שעשה דופן אחר אבל רש"י ז"ל פירש דפלוגתא דאביי ורבא בכל הצדדין ובאכסדרה בבקעה פירש שלא היה שם שום דופן אלא קורות בלבד והיינו דהוי בפלוגתא ודחיק בהא דאמרינן במחיצות לגואי עבידן דלהקורות קאמר ואינו נכון והשתא דפרישנא שהפצימין הם בסוף הדפנות ורחוקין זה מזה מאד הא דפליג אביי ורבא אי אמרינן בהו לבוד לאו היינו לבוד דעלמא דהא אין לבוד בג' טפחים אלא ה"ק אי אמרינן שיהא פי תקרה יורד וסותם בסיוע הפצימין דאיכא היכרא ויהא מקום הדופן כסתום כלו או לא. מר אמר פי תקרה יורד וסותם והוי לבוד וסתום ומ"ס אין פי תקרה יורד וסותם ואינו סתום.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה