ברכות סג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ואימא הר הבית דאסור במנעל לילפא ממנעל אבל (ב"ה) דשרי במנעל אדיליף ממנעל ולהיתר נילף מקפנדריא ולאסור אלא אמר רבא כי ביתו מה ביתו אקפנדריא קפיד אינש ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש אף ב"ה אקפנדריא הוא דאסור ברקיקה ומנעל שרי:
כל חותמי ברכות שבמקדש וכו':
כל כך למה גלפי שאין עונין אמן במקדש ומנין שאין עונין אמן במקדש שנאמר (נחמיה ט, ה) קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ואומר (נחמיה ט, ה) ויברכו (את) שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה יכול כל הברכות כולן תהא להן תהלה אחת ת"ל ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה וברכה תן לו תהלה:
התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו וכו':
מאי ואומר וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה קאמר ת"ש (שופטים ו, יב) ה' עמך גבור החיל וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון ת"ש (משלי כג, כב) אל תבוז כי זקנה אמך ואומר (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך אמר רבא האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש מסיפיה לרישיה מדריש מרישיה לסיפיה מדריש עת לעשות לה' מאי טעם משום הפרו תורתך מסיפיה לרישיה מדריש הפרו תורתך מ"ט משום עת לעשות לה' תניא הלל הזקן אומר בשעת המכניסין פזר בשעת המפזרים כנס ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנאמר (משלי יא, כד) יש מפזר ונוסף עוד ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנא' עת לעשות לה' הפרו תורתך דרש בר קפרא זלת קבוץ קנה מינה באתר דלית גבר תמן הוי גבר אמר אביי ש"מ באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר פשיטא לא נצרכה אלא בששניהם שוין דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה (משלי ג, ו) בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך אמר רבא אפילו לדבר עבירה דרש בר קפרא לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה מה היא אמר רב חסדא מחטא דתלמיותא:
תניא ר' אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנא' (משלי יח, כד) איש רעים להתרועע תניא ר' אומר דאל ימנה אדם אפטרופוס בתוך ביתו שאלמלי לא מינה פוטיפר את יוסף אפטרופוס בתוך ביתו לא בא לאותו דבר תניא ר' אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין אמר חזקיה בריה דר' פרנך אמר רבי יוחנן למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו שנאמר (במדבר ה, י) ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו וכתיב והביא האיש את אשתו וגו' ולא עוד אלא סוף שנצרך להן שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו אמר רב נחמן בר יצחק ואם נתנן סוף מתעשר שנאמר (במדבר ה, י) איש אשר יתן לכהן לו יהיה לו יהיה ממון הרבה א"ר הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו שנאמר (איוב כב, כה) והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך ר' שמואל בר נחמני אמר פרנסתו מעופפת לו כצפור שנאמר וכסף תועפות לך א"ר טבי א"ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר (משלי כד, י) התרפית ביום צרה צר כחכה א"ר אמי בר מתנה אמר שמואל ואפילו מצוה אחת שנאמר התרפית מכל מקום אמר רב ספרא ר' אבהו הוה משתעי כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ שגרו אחריו שני ת"ח רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כיון שראה אותם אמר להם למה באתם אמרו ליה ללמוד תורה באנו הכריז [עליהם] אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש כאותה ששנינו זכריה בן קבוטל אומר הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל התחיל הוא מטמא והם מטהרים הוא אוסר והם מתירים הכריז עליהם אנשים הללו של שוא הם של תהו הם אמרו לו כבר בנית ואי אתה יכול לסתור כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ אמר להם מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים אני אוסר ואתם מתירים אמרו לו מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל אמר להם והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל אמרו לו הנח רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל א"ל אף אני לא הנחתי כמותי בא"י אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים והם שגרונו אצלך וכן אמרו לנו לכו ואמרו לו בשמנו אם שומע מוטב ואם לאו יהא בנדוי
רש"י
[עריכה]
ואימא הר הבית דאסור במנעל - ילפינן רקיקה מיניה לאיסורא בקל וחומר אבל בית הכנסת דשרי במנעל לא נילף רקיקה להתירה דרקיקה מאיסא אלא ילפינן מקפנדריא לאיסורא:
ויברכו שם כבודך - בשכמל"ו עונים והמברך אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם מפרש בתוספתא שתקנו מן העולם ועד העולם להודיע שאין העוה"ז לפני העוה"ב כלום אלא כפרוזדור לפני הטרקלין כלומר הנהיגו ברכותיו בעוה"ז כדי להיות רגילים לעוה"ב שכולו ארוך:
תהלה אחת - שיענו פעם אחת בשכמל"ו:
על כל הברכות - בסוף ברכה אחרונה:
וכי תימא בועז מדעתיה עבד - ולא גמרינן מיניה:
תא שמע - דגמרינן ממלאך שאמר לגדעון:
וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון - כלומר לא שאל בשלומו ולא ברכו אלא בשליחות קאמר מאת המקום לבשרו שהשכינה עמו ולא גמרינן מיניה: תא שמע אל תבוז כי זקנה אמך אל תבוז את בועז לאמר מדעתו עשה אלא למוד מזקני ישראל כי יש לו על מי שיסמוך שנאמר עת לעשות לה':
מסיפיה לרישיה כו' - אם באת לדרשו למקרא זה יש לך לדרשו יפה בין בכתיבתו בין בהפוך:
מרישיה לסיפיה עת לעשות לה' משום הפרו - עתים הם לה' לעשות משפט פורעניות בעוברי רצונו משום דהפרו תורתך:
מסיפיה לרישיה - הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א יח) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא:
בשעת המכניסים - שאין חכמי הדור מרביצים תורה לתלמידים:
פזר - אתה לשנות לתלמידים:
בשעת המפזרים - שהגדולים שבדור מרביצים תורה:
כנס - אתה ולא תטול שררה עליהם דאף זו לכבוד שמים היא לאחוז במדת הענוה וכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך:
ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס - ואל תטיל דברי תורה לבזיון:
הפרו תורתך - מלפזרה בשעה שהכנוס לשם שמים:
הכי גרסינן זלת קבוץ קנה מינה - אם ראית פרקמטיא בזול קבוץ וקנה מינה ואסוף שסופה להתיקר:
פשיטא - הא דאביי למה לי פשיטא שלא יורה אדם הלכה בפני רבו למה ליה לאביי למשמע מכללא:
בששניהן שוין - אם באת במקום תלמיד חכם ואינך גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש במקומו:
בכל דרכיך - אפילו לעבור עבירה:
דעהו - תן לב אם צורך מצוה הוא כגון אליהו בהר הכרמל עבור עליה:
מחטא דתלמיותא - ברושי"ד שלגבויי"ש שהתפירו' עשויות שורות שורות כתלמי מענה:
להתרועע - להתרוצץ:
אפוטרופוס - מכניס ומוציא נכסיו: כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף שנצרך לו על ידי אשתו שנעשית סוטה:
ה"ג ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו וכתיב והביא האיש את אשתו:
איש את קדשיו לו יהיו - שמעכב קדשיו אצלו ואינו נותנן לכהנים וללוים:
סוף שנצרך להן - שנעשה עני וצריך לכך ליטול מעשר עני:
לו יהיו - לעצמו יצטרכו:
המשתף שם שמים בצערו - שמברך על הרעה דיין האמת אי נמי שמבקש רחמים מלפניו.
בצריך - בצרתך:
תועפות - לשון כפילה כדמתרגמינן וכפלת ותעיף (שמות כו, ט):
התרפית - מדברי תורה ביום צרה צר כחכה:
ואפילו מצוה אחת - אם נתרפה ממנה כשבאה לידו ולא חש להתעסק בה צר כחו:
התרפית מכל מקום - אף במצוה אחת משמע:
מעבר שנים וכו' - ותנן אין מעברין את השנים אלא ביהודה דכתיב לשכנו תדרשו כל דרישות שאתה דורש לא יהו אלא בשכנו של מקום בפ"ק דסנהדרין (דף יא:):
שגרו אחריו - למחות בידו:
כבר בנית - שהגדלת שמנו לומר גדולי הדור הם:
והלא עקיבא בן יוסף עשה כן - דתנן ביבמות. א"ר עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר שנים בפרק בתרא האשה שהלך בעלה וצרתה (דף קכב.):
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ט (עריכה)
פח א מיי' פי"א מהל' תפלה הלכה ח', סמ"ג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' קנ"א סעיף ה':
פט ב מיי' פי"א מהל' תפלה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' קנ"א סעיף ז', וטור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף י"ג:
צ ג מיי' פ"ד מהל' תענית הלכה ט"ו:
צא ד מיי' פכ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ט"ו, סמג לאוין קכו, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף ט"ז:
ראשונים נוספים
עת לעשות לה' הפרו תורתך. פירשו טעמו בגמרא דבני מערבא ר' יוסי אומר אם נתישנו דברי תורה בפיך אל תבוז להם מאי טעמא (משלי כג כב) ואל תבוז כי זקנה אמך אמר ר' זעירא אם נזדקנה אומתך עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים מה טעם (שמואל א א ג) ועלה האיש ההוא מעירו:
תנו רבנן מנין שאין עונין אמן במקדש? שנאמר (נחמיה ט ה): "קומו ברכו את יהוה אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה"- יכול כל הברכות כולן לא תהא אלא תהלה אחת? תלמוד לומר "ומרומם על כל ברכה ותהלה"- על כל ברכה וברכה תן לו תהלה: וכתב הראב"ד ז"ל הני מילי דוקא לתפלה, אבל לשאר ברכות לא היו המברכים מאריכין ולא העונין, שהרי מצינו בעזרא עצמו כשברך על התורה ענו אחריו כדכתיב (נחמיה ח, ו) "וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת יְהוָה הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם".
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם: פירוש בסוף כל ברכה היו אומרים ברוך אתה מן העולם (וכו' או עד העולם) ומשקלקלו המינין תקנו מן העולם ועד העולם, וכל כך למה לפי שאין עונין אמן במקדש. פי' במקדש לא היו עונין אמן אלא כל העונין אומרים ברוך שם כבודו לעולם ועד וכיון שהעונין מאריכין ואומרים ברוך וכו' לעולם כדאיתא במס' תענית בדין הוא שיאריכו המברכין ויאמרו מן העולם ועד העולם:
ומנין שאין עונין אמן במקדש דכתיב בעזרא ויקם על מעלה הלוים ישוע וקדמיאל וכו' ויצעקו וכו' ויאמרו קומו וברכו וכו' ויברכו וכו' קומו וברכו אמרו למברכים ויברכו לעונין והיינו ברוך שם כבוד והיינו ויברכו ולא סגי בעניית אמן. ודוקא לתפלה אבל לשאר ברכות אמן היו עונין שהרי מצינו בעזרא עצמו כשבירך על התורה ענו אחריו אמן כדכתיב ויברך עזרא את ה' הגדול ויענו כל העם אמן במועל ידיהם וכו':
ת"ש אל תבוז כי זקנה אמך: כתב הר"א ז"ל נ"ל כי בעבור שבטל המנהג ונעשה כזקן שתשש כחו הביא זה הפסוק:
ואומר עת לעשות לה' וכו': פירוש ומפני חשש שלא ישכחו שם שמים ויהא שם עבודת כוכבים שגור בפיהם אנו מתירין להזכיר שם שמים לבטלה:
והא דאמרינן שהיו מעברין בחוצה לארץ: לאו דוקא מעברין דהא אמרינן בסנהדרין דאין מעברין את השנה אלא בארץ אבל מחשבין היו והעיבור לא היה אלא בארץ ואפילו על החשבון היו מקפידין כדכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים:
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ט (עריכה)
המשנה העשירית כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם וכו' ביאור הדברים הוא שפירשו במסכת תענית שמנהגם היה במקדש שלא היו עונים אמן אלא שבסוף כל ברכה וברכה היה אומר המברך סמוך לחתימתו ברוך ה' מן העולם וחותם כגון ברוך ה' מן העולם מגן אברהם והדומה לזה ובמקום עניית אמן היו השומעים אומרים ברוך שם כבוד מלכותו וכו' והביאוה בגמ' מדכתיב קומו וברכו וכו' ויברכו שם כבודך, קומו וברכו נאמר על המברך, ויברכו את שם כבודך נאמר על העונים, ומשקלקלו המינים לומר לית דין ולית דיין ולית עולם אוחרן התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם, וגדולי המפרשים כתבו שלא היה מנהג זה אלא לתפלה הג"ה [עי' בסוטה ד' מ' בנשיאת כפים לא היו עונים אמן במקדש, וצ"ל דכיון שג"כ בתוך תפלה הוא דינו כתפלה עצמה]: אבל בשאר ברכות היו עונים אמן שהרי בברכת התורה נאמר בעזרא ויברך עזרא את וגו' ויענו כל העם אמן במועל ידיהם, והתקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם כדי שיודו שהשלום ושאר הברכות מגיעות מכבודו והרי מצינו כן בבעז שאמר ה' עמכם ואומר אל תבוז כי זקנה אמך כלומר למוד ממה שנהגו באמך זקנים שבאומתך ואע"פ שיש פתחון פה שלא להזכיר את השם לבטלה ודרך הדיוטות הרי כתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך, ונוח לנו להזכיר יותר מן הראוי משלא יזכירוהו כלל כדי להרגילו בפי הבריות, זהו פי' המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:
כל תלמיד חכם שרואה בדורו שחביבים עליהם דברי תורה יפזר דבריו להם ואם ראה דורו שאין דברי תורה חביבים עליהם יתעסק בהם בעצמו, ואל ימנע עצמו מדברי תורה לסכלותם אלא יזהר שלא ישחית דבריו להשליכם בפניהם אחר שהם מתנכרים עליהם הוא שאמרו בשעת המכנסים פזר ובשעת המפזרים כנס:
לעולם ילמד אדם את בנו אמונות שאם יצטרך לו תהא הזמנת חייו מצויה בידו ולעולם ילמדנו אומנות היותר מסולסל שיוכל:
לעולם אל ירגיל אדם בתוך ביתו אנשים שאינם מהוגנים ואף המהוגנים לא יעשם כבעלי בתים מכל וכל שהלשונות מרובות ומצויות לחטוא בדבורם וראוי לאדם ליזהר שלא להלכד ברשתם:
לעולם יזהר אדם שלא להמשך אחר התאוות יותר מדאי ואם נמשך בהם ישתדל ברפואתו על דרך נטייה אל הקצה האחרון כמו שנודע מדברי החכמים ואף הרואה באחרים שמרוב המשכם אחר תאותם הביאם לידי דברים מגונים ראוי לו להזהר מן הדברים שסבבו לחבריו אותן הדברים המגונים והוא שאמרו כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין:
עבור שנה במסכת סנהדרין שאינו נעשה על ידי מי שיזמן אלא במזומנים לה במקום סנהדרין ואין צריך לומר שלא היו מעברים בחוצה לארץ אלא שאף לחשוב אם ראוי לעבר אם לאו ולעבר בארץ על פי אותו חשבון אסור אלא א"כ על ידי גדול שלא נשאר כמותו בארץ ובזמן הזה אין מעברין כלל אלא אותן העבורים הנמנים ע"פ חשבון העבור להשואת שנת החמה עם שנת הלבנה על סדר גי"א י"א י"ח ע"ז י"ט ודבר זה יתבאר במס' סנהדרין בע"ה:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ט (עריכה)
ואסיקנא דקפנדריא אסירא בבית הכנסת ורקיקה שריא. ומשום הכי איבעי ליה למיעבד כר' מונא דירושלמי דהוי רקיק ושאיף:
כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם - פירוש בסוף כל ברכה היו אומרים ברוך אתה מן העולם (וכו' או עד העולם). ומשקלקלו המינין תקנו מן העולם ועד העולם:
וכל כך למה לפי שאין עונין אמן במקדש - פירוש במקדש לא היו עונין אמן אלא כל העונין אומרים ברוך שם כבודו לעולם ועד. וכיון שהעונין מאריכין ואומרים ברוך וכו' לעולם כדאיתא במסכת תענית בדין הוא שיאריכו המברכין ויאמרו מן העולם ועד העולם:
ומנין שאין עונין אמן במקדש דכתיב בעזרא ויקם על מעלה הלוים ישוע וקדמיאל וכו' ויצעקו וכו' ויאמרו קומו וברכו וכו' ויברכו וכו' - קומו וברכו אמרו למברכים ויברכו לעונין והיינו ברוך שם כבוד. והיינו ויברכו ולא סגי בעניית אמן. ודוקא לתפלה אבל לשאר ברכות אמן היו עונין שהרי מצינו בעזרא עצמו כשבירך על התורה ענו אחריו אמן כדכתיב ויברך עזרא את ה' הגדול ויענו כל העם אמן במועל ידיהם וכו':
תא שמע אל תבוז כי זקנה אמך - כתב הר"א ז"ל נראה לי כי בעבור שבטל המנהג ונעשה כזקן שתשש כחו הביא זה הפסוק:
ואומר עת לעשות לה' וכו' - פירוש ומפני חשש שלא ישכחו שם שמים ויהא שם עבודת כוכבים שגור בפיהם אנו מתירין להזכיר שם שמים לבטלה:
והא דאמרינן שהיו מעברין בחוצה לארץ - לאו דוקא מעברין דהא אמרינן בסנהדרין דאין מעברין את השנה אלא בארץ. אבל מחשבין היו והעיבור לא היה אלא בארץ. ואפילו על החשבון היו מקפידין כדכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה