לדלג לתוכן

יפתח אשכנזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יפתח אשכנזי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 12 באפריל 1980 (בן 44)
כרמיאל, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים (2017) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יפתח אשכנזי (נולד ב-12 באפריל 1980) הוא סופר ומבקר ספרות ישראלי.

אשכנזי נולד וגדל בכרמיאל. בשנת 2003 עבר לירושלים, שם הוא עבד כמדריך ב"יד ושם".

תואר ראשון ושני השלים אשכנזי בלימודי תרבות בבית הספר להיסטוריה במסגרת תוכנית למצטיינים באוניברסיטה העברית בירושלים. השלים דוקטורט במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בהנחיית פרופ' יגאל שוורץ, בנושא שנת 2008 בספרות העברית.[1]

אשכנזי זכה בפרס היצירה מקרן ראש-הממשלה ע"ש לוי אשכול לשנת תשע"ז 2017.

בראיון שנתן אשכנזי הוא מספר שהנושאים בהם הוא מרבה לעסוק הם: המצב האקטואלי במדינה, יחסי הורים וילדים, היסטוריה צבאית ועוד. מבחינה צורנית הוא מעדיף לגשת לכל ספר מחדש ולעבד אותו בפורמט המתבקש מהטקסט עצמו. "פרסונה נון גראטה" למשל נכתב כולו בחריזה. "גיא בן הינום" הוא ספר שנכתב בסגנון הספרות הבלשית.[2]

בראיון אחר[3] הוא אומר:

בספרים המוקדמים שלי ניסיתי להילחם באמביוולנטיות השמאלנית והספרותית, לירות זיקוקים, לעצבן, לבלגן. אבל היום אני בכלל לא רוצה להיכנס למשחק הזה של נחמד מול לא־נחמד. זה אותו משחק שאומר שאתם תקבעו בשבילי אם אני ציוני או לא ציוני, רדיקלי או לא. [...] אז ברומן החדש אני לא משחק יותר במשחק הזה. אני מראה שאפשר מצד אחד לכעוס, אבל מצד שני לא מתחמק מהמורשת של ההורים שלי: זאת הזהות שלי

יפתח אשכנזי בריאיון ליוני לבנה

ספרו הראשון של אשכנזי יצא בשנת 2003 ונקרא: "סיפורי מות עירי". הספר כולל שתי נובלות וחמישה סיפורים קצרים.[4] העיר ממלאת בספר זה תפקיד קונסטרוקטיבי.[5] כתיבתו של אשכנזי בספר פרובוקטיבית לצד אמון באדם ובכוחות היצירה שלו.

על ספרו השני, "בירקנאו אהובתי", שיצא בשנת 2007, כתב דוד זונשיין במאמר ביקורת, שיפתח אשכנזי כותב כתיבה דחוסה, חסרת רחמים ונטולת חנופה לקורא.[6]

אריק גלסנר מגדיר את ספרו השלישי: פרסונה נון גראטה, שיצא בשנת 2010, "מעניין ומוזר" וטוען שתורתו של מישל פוקו חיונית להבנת הספר.[7]

חנה הרציג פרסמה מאמר ביקורת על ספרו "היידה להגשמה" בכותרת: "האמביוולנטיות של יפתח אשכנזי ... נראה שהסופר המוכשר עדיין לא הכריע אם הוא כותב מחווה לדור של הוריו, שגדל עם המדינה, או מבקש לחשוף את כזבי התקופה"[8]

"הספר גם מהנה, גם חכם וגם וירטואוזי" כתבה נרי לבנה על ספרו האחרון "גיא בן הינום", שיצא בשנת 2019[9].

יוני ליבנה כותב במאמר הביקורת שלו על "גיא בן הינום", שיש בספר "משהו ייחודי, שאמנם ניזון מהרצינות הגדולה של סיפורי קונספירציה, אבל גם חותר תחתיהם ומתאים את האימה הגדולה למזג האוויר המקומי, לחוש ההומור הגרוטסקי ולרמת התחכום שמאפיינים את המערכת הפוליטית והמשטרתית בישראל היום"[10].

בנוסף לספריו, פרסם אשכנזי גם סיפורים קצרים בבמות השונות, שירים וביקורות ספרות במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, בגיליון "ז'ורנל" של העיתון מעריב ובכתבי עת ספרותיים כקשת החדשה ומעין. הוא עורך בכתב העת "אודות", כתב עת למסות וביקורת ספרות.[11]

רשימת ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירותיו:

ביקורת הספרות

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]