CMV
CMV | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | Heunggongvirae |
מערכה: | Peploviricota |
קבוצה: | קבוצה I (נגיפי dsDNA) |
מחלקה: | Herviviricetes |
סדרה: | Herpesvirales |
משפחה: | Herpesviridae |
סוג: | Cytomegalovirus |
שם מדעי | |
Cytomegalovirus | |
CMV (קיצור של: Cytomegalovirus, תעתיק: ציטומגלווירוס) הוא נגיף הגורם למחלה המסכנת אוכלוסיות בעלות מערכת חיסונית פגועה ועוברים. ההידבקות נגרמת ממגע עם הפרשות של אדם הנגוע בנגיף זה.
CMV מכיל DNA דו-גדילי ומשויך לקבוצת ההרפס. הידבקות בנגיף ניתנת לאבחון באמצעות בדיקת דם. על פי נתונים שנאספו בארצות הברית, כ-50% עד 80% מבני האדם נדבקים בנגיף זה.
בדרך כלל הנגיף גורם לתסמינים קלים הדומים לאלו של התקררות או של מונונוקלאוזיס זיהומי (מחלת הנשיקה). עם זאת, הנגיף עלול להיות קטלני עבור אוכלוסיות עם מערכת חיסון פגועה עקב מצב רפואי כגון סרטן, איידס או השתלת איבר. כמו כן הוא עלול לסכן נשים הרות ואת עובריהן.
בהיריון
[עריכת קוד מקור | עריכה]CMV הוא הגורם השכיח ביותר לזיהום תוך רחמי. רוב האוכלוסייה הבוגרת נחשפת ל-CMV בילדות, וכ-0.2% עד 2% מהנשים ההרות נדבקות במהלך ההיריון. גם אם האם נחשפה בעבר ל-CMV, זה לא מונע לחלוטין ראקטיבציה של הנגיף, או הדבקה של זן אחר מאותו הנגיף (ר-אינפקציה). כיום לא קיים טיפול יעיל למניעת זיהום עוברי, ועל כן נדרשת הימנעות מחשיפה, בעיקר הקפדה על הגיינה מול ילדים (כך למשל עבודה במגע קרוב עם ילדים מעלה את הסיכון לחשיפה ל-CMV).
הדבקה ב-CMV עלולה לגרום לעובר מומים ופתולוגיות שונות:
- משקל לידה נמוך, מיקרוצפלי, פיגור מוטורי ומנטלי.
- פיגור גדילה תוך רחמי
- כוריורטיניטיס (פגיעה בראייה)
- פגיעה בשמיעה
- הגדלה של הטחול והכבד
- אנמיה המוליטית
- הסתיידויות אינטרה-קרניאליות
- צהבת
במקרים של הידבקות ראשונית של האישה במהלך ההיריון, הסיכון להעברת הנגיף אל העובר הוא בין 30% ל-60%, והאחוזים גדלים ככל שהיא נדבקת בשלב מתקדם יותר של ההיריון. מבין העוברים שנדבקו מאמם בזמן ההיריון, כ-20% ייוולדו חולים/פגועים בגלל הנגיף. סיכויי התחלואה לעובר שאמו נדבקה בנגיף בשליש הראשון של ההיריון הם אפסיים. במילים אחרות, ככל שהדבקת האם בנגיף הייתה בשלב מוקדם יותר של ההיריון, סיכויי ההדבקה של העובר נמוכים יותר, אולם אם העובר בכל זאת נדבק, הסיכויים שייפגע יהיו גבוהים. לעומת זאת, אם ההדבקה בוצעה בשליש האחרון של ההיריון, סיכויי הדבקת העובר גבוהים, אולם הסיכוי של העובר לחלות שואף לאפס. כ-10% נוספים יפתחו עד גיל שנתיים הפרעות התפתחות, בעיות בשמיעה ולעיתים גם בראייה. למעט פגיעה בשמיעה, את כל יתר הפגיעות, ניתן כיום לראות בסקירות כך שגם המחקרים העדכניים ביותר מראים את הקשר החזק שבין סקירות תקינות ותינוקות אסימפטומטיים.
מניעת הדבקה בנגיף בעת היריון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאחר שאין דרך להתחסן כנגד הנגיף, מומלץ שנשים אשר טרם חלו במחלה תנקוטנה כמה צעדים, על מנת להקטין את הסיכון להידבקות ראשונית דווקא במהלך ההיריון.[1]
כיוון שהנגיף מועבר באמצעות מגע מיני, מומלץ לקיים יחסי מין בתקופת ההיריון בקונדום בלבד.
הפרשות כגון שתן ורוק, בעיקר של ילדים מתחת לגיל שש, הן מקור הדבקה עיקרי בנגיף. לפיכך:
- יש להקפיד על רחיצה תכופה של הידיים עם סבון ומים, בעיקר לאחר החלפת חיתולים או ניקוי אף נוזל. נשים הרות שעובדות בגני ילדים ומעונות יום צריכות להקפיד על כך במיוחד.
- יש להימנע מלנשק ילדים מתחת לגיל שש באזור הפה או הלחי. כדאי להעדיף לנשק אותם על המצח.
- יש להימנע מלחלוק מזונות או שתייה ואף כלי אוכל ושתייה עם ילדים מתחת לגיל שש.
אם בדיקות דם לנוגדנים נגד הנגיף מצביעות על הידבקות בעת האחרונה, מומלץ לדחות את הכניסה להיריון בחצי שנה.
אבחנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באופן כללי, אין המלצה על בדיקת סקר שגרתית ל-CMV בהיריון. במקרים שמזוהה זיהום ראשוני במהלך ההיריון (לדוגמה בעת תלונה של האם על מחלת חום ופריחה), ניתן להציע אבחון טרום לידתי, דהיינו, לנסות לזהות עוברים אשר נדבקו בנגיף. האבחון יכול להתבצע בשיטות האלה:
- בדיקות הדמיה: ניתן לבדוק באולטרה סאונד סימנים לפיגור בגדילה, מיעוט מי שפיר, מיקרוצפלי, הרחבת חדרי מוח וקלציפיקציות (הסתיידויות).
- בדיקת מי שפיר: ניתן לעשות PCR ולבדוק את נוכחות הנגיף. העובר מפריש את הנגיף בשתן, אם הוא נדבק. יש לערוך את הבדיקה בתוך 5–6 שבועות מההידבקות, ובתנאי שהעובר מפריש כבר שתן. אם התוצאה חיובית, יש לשקול בחלק מן המקרים הפסקת היריון, אולם תוצאה חיובית לא מעידה על כך שהעובר סימפטומטי ואינה אינדיקציה לחומרת המחלה, אם קיימת. גם כאשר התוצאה שלילית, היא לא מעידה באופן חד משמעי שהעובר לא נדבק.
- סרולוגיה ל-IgM, IgG: באופן כללי ניתן לבדוק את קיומם של נוגדנים אלו כנגד CMV, כדרך להעריך את המועד שבו נדבקה האישה. IGG מצביע על הידבקות ישנה של האם במחלה. IGM חיובי מצביע על הידבקות נוכחית של האם במחלה. כאשר מועד ההידבקות אינו ידוע (למשל, כאשר IGM חיובי אולם לא ידוע האם ההידבקות קרתה בזמן ההיריון או כמה חודשים לפניו, נעשית בדיקת IgG Avidity: ערך נמוך (מתחת ל-35%) מצביע על הידבקות חדשה, ואילו ערך גבוה מצביע על הידבקות ישנה.
- דיקור חבל הטבור: בדרך זו ניתן גם לבדוק את רמת טסיות העובר, תפקודי כבד ורמות IGG עובריות כדי לדעת עד כמה העובר חולה.
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות כמה תרופות לטיפול בזיהום על רקע הדבקה ב-CMV, הנפוצה בהן היא גנציקלוביר. תרופות אלו מותרות לשימוש בזיהום על רקע CMV אצל חולים עם דיכוי של מערכת החיסון. בזיהום הנגרם מ-CMV מולד, טיפול בגנציקלוביר יכול למנוע בחלק מהמקרים פגיעה בשמיעה, אך נדרש טיפול ממושך.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- CMV, באתר NCBI (באנגלית)
- CMV, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- CMV, באתר GBIF (באנגלית)
- CMV, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רועי צזנה, הרוצחים הקטנים: הווירוס שרובנו נושאים, וגוזל ארבע שנים מחיינו, באתר "הידען"
- CMV, מאתר דולה
- CMV, מאתר יולדת
- CMV, מאתר תינוק
- CMV, האתר הישראלי להיריון עם CMV
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מניעת הדבקה בנגיף בעת ההיריון, באתר מכבי שירותי בריאות
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.