שיווה

שיווה
𑖫𑖰𑖪

תרבות	הינדואיזם, ג'ייניזם
מקום מגורים	הר קאילאש
אלים מקבילים	Maheśvara
בן או בת זוג	פרוואטי, Sati
צאצאים	גנש, אייאפן, סקאנדה, אשוקאסונדרי

פסל של שיווה עושה מדיטציה בבנגלור

פסל של שיווה הממוקם מעל נהר הגנגס ברישיקש, הודו

ציורים של שיווה ומא גנגה בואראנאסי שבהודו

פסל שיווה

פסל לינגאם של שיווה במקדש בקטמנדו שבנפאל

שיווה (מסנסקריט: शिव, [ɕɪʋɐ]) הוא אחד האלים המרכזיים בהינדואיזם. יחד עם ברהמא הבורא ווישנו המקיים, שיווה הוא האחראי על הרס ובריאתו מחדש של העולם.

על פי הפוראנות, באחרית הימים עתיד שיווה לרקוד ריקוד הרס אשר יכלה את היקום כולו. הוא בעל שש ידיים. שיווה הוא נאגוואל, כלומר מוליך, או מדריך, אדם שאין לו ברירה אלא לקחת אחריות על חייהם של אחרים. יחודו של כל נאגוואל הוא בכך שתשומת לבו יכולה להיות בשלושה מקומות במקביל. תפיסה תלת־ממדית של המציאות והתודעה.

שיווה מתואר במקומות מסוימים כמעין נקודת אמצע בין וישנו, אלוהים, לבין הנשמות שאינן אלוהים הכוללות הן את היצורים החיים והן את הדווים, היצורים השמימיים השולטים על הטבע בעולם החומרי. מקומו של שיווה נמצא בין העולם החומרי לבין הוויקונטהא, העולם הרוחני שהוא ממלכתו של וישנו. במובן הזה שיווה הוא מעין האצלה של וישנו לצורך העולם החומרי.

פרוואטי, בת זוגו של שיווה, היא המייצגת את האנרגיה החומרית ואת המאיה (אשליה). האיחוד בין שיווה לפרוואטי הכולל שלל תיאורים מיניים הוא המצב בו מתעברת הבריאה החומרית על ידי כוח אלוהי עליון. ילדיהם של שיווה ופרוואטי הם גנש וקרטיקאיה.

תיאורים וסיפורים על שיווה

שיווה מתואר כיוגי סגפן היושב דרך קבע בהגות מדיטטיבית. על כן הוא ידוע גם בשם מהא-יוגי, הגדול והקדוש מבין היוגים. מקומו של שיווה הוא בהרי ההימלאיה, שם הוא יושב ומודט כאחד היוגים. תוך כדי ישיבתו, הוא חוסם את נהר הגנגס בשיערו המסודר כמעין סכר על מנת שלא יציף את העולם כולו ומותיר אך לזרם מים אחד לזרום במורד ההר. לגופו הוא לובש עור של טיגריס והוא עונד נחשים כתכשיטים. נשקו הוא הקלשון המשולש ובמיצחו עין שלישית אשר כל עת שהיא נפקחת בוקעת ממנה אש איומה אשר ביכולתה לכלות את היקום כולו. כלי רכבו של שיווה הוא השור ננדי.

למרות שלל התיאורים המיניים האופפים אותו, שיווה מוצג לרוב דווקא כנזיר סגפן. בפוראנות מסופר כי ברגע שקמאדווה, אל התאווה, ירה אחד מחצי התאווה שלו על שיווה ובכך גרם לתאוותו לבעור אל אשתו פרוואטי, בערה חמתו של שיווה והוא שרף את קמאדווה באש אשר בקעה מעינו השלישית.

גרונו של שיווה כחול. הוא הפך לכחול בעת שבלע את ים הרעל אשר נוצר כתוצר לוואי שעה שחבצו האלים והשדים את ים החלב. מטיפה אחת של הרעל אשר נפלה על האדמה נוצרו הנחשים והעקרבים. היום בו בלע שיווה את ים הרעל מצוין בחג השיווה-רטרי הנחגג מדי שנה על ידי ההינדים.

פולחן שיווה

שיווה הוא אחד האלים הפופולריים ביותר בקרב ההינדים. כבעלה של פרוואטי, אלת הטבע החומרי, ביכולתו להעניק ברכות חומריות לרוב. בשל היותו אל ההרס ביכולתו להשמיד את המידות הרעות אשר בתוכנו. בשל היותו לוחם גדול ורב כוח הוא מספק הגנה. בשל היותו גדול היוגים הוא הגורו הגדול אליו פונים המחפשים אמת. ובשל קרבתו לשדים ורוחות הוא קשור בטנטרה ובמאגיה שחורה.

עיקר הפולחן שסביב שיווה נעשה על ידי השיווה-לינגם, צלם קדוש הכולל צורה פאלית המייצגת את שיווה המוצב על צורה ואגינאלית המייצגת את פרוואטי. השיווה-לינגם מייצג את האיחוד הקוסמי בין הכוח הזכרי של שיווה לבין הכוח הנקבי של פרוואטי. לרוב מעוטר השיווה-לינגם בנחש קוברה המסוכך עליו, זאת בשל תיאורו של שיווה כעוטה נחשים על גופו. לשיווה לינגם נהוג לסגוד על ידי שטיפתו במים או בחלב.

זרעיו המחוספסים של צמח הרודרקשה, אשר צמח לראשונה במקום בו נחתו דמעותיו של שיווה, משמשים להכנת מחרוזות תפילה לחסידיו של שיווה. סאדואים וברהמנים רבים נוהגים לענוד מחרוזות שכאלו ולהשתמש בהם כדי לספור את המנטרות שהם אומרים בזמן מדיטציה.

סימלו של שיווה, אותו נוהגים חסידיו לסמן על מצחם, הוא שלושה קווים אופקיים המייצגים את שלוש הגונות, מידותיו של החומר.

המנטרה העיקרית הנאמרת בהקשר לשיווה היא: אום נמה שיוויה ("אום, משתחווה אני לשיווה").

ראו גם

• נטראג'ה
• מהא שיוורטרי

קישורים חיצוניים

• Mahadeva.org - אתר המוקדש לשיווה וכולל מוזיקה דתית לכבוד שיווה.
• שיווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שיווה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)