לדלג לתוכן

שטרגליים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשטרגליים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
תת־מערכה: סרטנאים
מחלקה: רגלסתיים
תת־מחלקה: שטרגליים
שם מדעי
Copepoda
מילנה-אדואר, 1840
שטרגל

שטרגליים[1] (שם מדעי: Copepoda) הם סרטנים קטנים במחלקת הרגלסתיים שלהם חשיבות אקולוגית רבה. הם מהווים חוליה חשובה בשרשרת המזון ומהווים את מזונם של רבים מהדגים. קיימים 10,000 מינים מוכרים ברחבי הים, כולל על קרקע הים ואפילו בעומק האוקיינוס. יש החיים בשלוליות מים, אחרים חיים בטחב רטוב, בעלים לחים, ברקבוביות ושני מינים מיוחדים נמצאו במערת איילון בישראל, בתחום מחצבות המלט "נשר" ליד רמלה.

הדמות המצוירת שלדון פלנקטון מהתוכנית "בובספוג מכנסמרובע" היא שטרגלי.

הסרטן בשלולית המים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטרגליים, הסרטנים הקטנים, הם בעלי גוף פרוק, דק ומוארך, בעל מספר רב של גפיים עדינות, המשמשות לתנועה, להשגת מזון ולנשימה. השטרגל החי בשלולית מים שוחה כשגחונו כלפי מעלה וגבו כלפי מטה. בכל עונה בוקעים הצעירים מביצי הקיימא בתוך שבוע מהיווצרות השלולית. ההתפתחות מהזחל, הבוקע מן הביצה, ועד לבוגר נמשכת מחודש עד חודשיים ונעשית בדרך של גלגול. השטרגל חי בשכבת המים העליונה, וניזון מסינון אצות זעירות, מחלקיקי חומר אורגני מרחף ומחסרי חוליות זעירים.

תיאור השטרגליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכם של רוב השטרגליים נע בין 0.5 מ"מ לבין 2 מ"מ. אחד המינים הגדולים, Pennella balaenopterae (אנ'), טפיל בגוף לוויתן, מגיע לאורך של 32 ס"מ. אחד המינים הקטנים, הזכרים של 'Sphaeronellopsis monothrix, צדפה ימית, אורכה מגיע ל-0.11 מ"מ.

השטרגל חסר אברי ראיה מוגדרים. הם גם חסרי שלד בגבם. הם מהווים את מזונם של צמחים זעירים ובעלי חיים שווים להם בגודלם. הם מופיעים כמו תחרה של טפילים אצל פונדקאים. רוב המינים מתרבים ברבייה זוויגית, ומעט ברבייה אל-זוויגית, דהיינו הביצה גדלה לבוגר ללא הפריה של זכר.

צילום מהיר במיקרוסקופ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הקצר צולם במים עמוקים עם מיקרוסקופ מהיר. מעט ידוע על קשרי הגומלין בין הפרטים. למרות חשיבותם בטבע, קשה להשיג מידע עליהם מהתנהגותם במעבדה או תחת מצלמות. במקרים אלה הם מגיבים שונה מאשר בטבע.

סרטון בהילוך איטי המתאר מליח אטלנטי אוכל שטרגליים.

אספקת מי שתייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"שטרגליים" מצויים לעיתים במקורות מים המיועדים לשתייה. בייחוד במקומות שלא מצויים בהם מתקני סינון. בדרך כלל אין הדבר מעורר בעיה. בארצות טרופיות מסוימות כמו: פרו ובנגלדש נמצא מתאם בין הימצאות השטרגליים לבין הופעת מחלת הכולרה. מסתבר כי חיידקי הכולרה נדבקים לגוף הסרטנים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שטרגליים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אנציקלופדיית החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 4 – "החי במים", בעריכת לב פישלזון, הוצאת משרד הביטחון, 1983, עמ' 285