שושלת האן המזרחית

שושלת האן המזרחית
东汉
	המחוזות בקיסרות האן בשנת 189 לספירה
ממשל
משטר	מונרכיה אבסולוטית
שפה נפוצה	סינית עתיקה
עיר בירה	צ'אנגאן (שיאן) - 23-25 לספירה, 190-195 לספירה ; לוו-יאנג - 25-190 לספירה, 196 לספירה ; ש'וּצ'אנג - 196-220 לספירה
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
היסטוריה
הקמה
הקמה	23
פירוק
התפרקות סין לשלוש הממלכות	220
ישות קודמת	שושלת שין
ישות יורשת	שלוש הממלכות (וֵיי, צ'וּ ו-ווּ)
שליטים בולטים	מינג-די
דמוגרפיה
דת	קונפוציאניזם, דאואיזם, הדת הסינית העממית

הערך מכיל כתב מזרח-אסייתי. כדי לראות את הכתוב בצורה תקינה, יש להתקין גופן סיני במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, ראו עזרה.

שושלת האן המזרחית (בסינית: 漢; בפין-יין: Hàn. נקראת גם שושלת האן המאוחרת) הייתה השושלת הקיסרית הרביעית. השושלת שלטה בסין משנת 23 לספירה, בה הודח ואנג מאנג, מייסד שושלת שין, עד 220 לספירה.

היסטוריה של השושלת

נפילת שושלת שין וראשיתה של האן המזרחית

בשנים האחרונות לשלטונו של וָאנְג מָאנְג, מייסדה של שושלת שין, פרצו מרידות ברחבי הקיסרות. ואנג מאנג לא ייחס להן חשיבות רבה, וניסה להשקיט אותן בעזרת חילות מקומיים בעוד החלק הארי של צבאו נלחם בשיונגנו. רק לאחר שעלה בהתמדה מספר הכנופיות, והמרכזיות שבהן נחלו הצלחה כנגד החילות נגדם נלחמו, שלח ואנג מאנג כוח צבאי גדול יותר כדי שיביס אותם. הצבא הקיסרי נחל בתחילה הצלחה במיגור המרידות, אולם בסופו של דבר ניגף מול המורדים. המרד התפשט גם אל מחוץ לסין עצמה: מורדים באזור צפון קוריאה של היום, שנכבש בידי האן בשיאה, ניצלו גם הם את שעת הכושר והצליחו להשתחרר משלטונה של סין, וכך גם ערי-המדינה באזור אגן הטארים. בשנת 23 המורדים כנגד ואנג מאנג צרו על ארמונו, ובסופו של דבר חיסלו אותו.

המורדים לא הגיעו להסכמה בנוגע לקיסר השושלת הבאה, ובין אוקטובר 23 באוגוסט 25 פתחו במלחמה פנימית. המנצח בה היה לִיוּ סִיוּ, צאצאו של ליו באנג, מייסד שושלת האן המערבית; ב-5 באוגוסט 25 הוא הכריז על עצמו כקיסר גוּאָנג ווּ, מייסדה של שושלת האן החדשה. שושלת האן החדשה מכונה "המזרחית" בשל העברתה של עיר הבירה מצ'אנג-אן, שנחרבה במהלך המרידות כנגד ואנג מאנג, ללוו-יאנג, שנמצאת ממזרח לה.

על שלטונו של גואנג וו קם עוררין: מצביא בשם גוֹנְג-סוּן שוּ, שתחום השפעתו היה באזור סצ'ואן, הכריז על עצמו כיורשו של ואנג מאנג, אך הובס בשנת 36. גם לאחר דיכוי רוב המרידות מבית, גואנג וו נתקל כעת בתקיפות של השיונגנו, שתמכו באחד ממתנגדיו של גואנג וו, ובהתקוממות וייטנאמית בראשן של האחיות טראנג (אנ') (וייטנאם נכבשה בימי הקיסר וו-די של האן המערבית). שתי המרידות דוכאו על ידי הגנרל מא יואן (אנ'), וממלכת השיונגנו פוצלה לשני חלקים: הצ'אן-יו (המנהיג) הדרומי תמך בשושלת האן, ואילו הצ'אן-יו הצפוני התנגד לה.

משייצב את שלטונו, השקיט גואנג וו את תומכיו על ידי כך שהעניק להם משרות בכירות ואת בנותיו לנשים; בשונה מליו באנג, מייסד האן המערבית, גואנג וו נמנע ממתן נחלות אוטונומיות לבעלי הברית שלו. גואנג וו רופף את המונופולים על הברזל והמלח, הוריד את המיסים, נמנע מפרויקטי בנייה ראוותניים (שהיו מרוקנים עוד יותר את קופת הקיסרות), וצמצם משמעותית את מספר החיילים בצבאו על ידי הפיכתו לצבא מקצועי. למרות כל הישגיו, ניסיונו להחליש את כוחם של בעלי הקרקעות העשירים נחל הצלחה חלקית בלבד.

האן המזרחית בשיאה

בשנת 58 עלה לשלטון בנו של גואנג וו, מִינג דִי; תקופת השלטון שלו ושל בנו נחשבות לתור הזהב של שושלת האן המזרחית. על הישגי השושלת בשיאה ניתן למנות את הבסת השיונגנו הצפוניים וכתוצאה מכך - הרחבת תחום שלטונה של הקיסרות עד להאמי שבשינג'יאנג, יצירת קשרים עם האימפריה הפרתית, אימפריית קושאן, מיאנמאר ויפן, וכיבוש מחדש של אזור צפון קוריאה. בתקופה זו הגיעו לסין הנזירים הבודהיסטיים הראשונים, שתרגמו רבות מהסוטרות (כתבי הקודש הבודהיסטיים) לסינית.

בשנת 97, היה הניסיון הראשון (והאחרון) ליצור קשר עם האימפריה הרומית: לשם כך נשלח הקצין הזוטר גאן יינג; בסופו של דבר, הוא לא הגיע אל יעדו. כמו כן, בתקופת האן המזרחית תועדה משלחת "נושאי מנחות" שנטען שבאה מרומא, כנראה בשמו של מרקוס אורליוס. בקברי האן המזרחית נמצאו כלי זכוכית רומיים, ומדליונים מתקופת אנטוניוס פיוס ומרקוס אורליוס נמצאו בדרום וייטנאם של היום.

הידרדרותה של האן המזרחית

פיסלון חרס של חייל האן מתקופת השושלת המזרחית

הידרדרותה של שושלת האן המזרחית החלה לאחר מותו של הקיסר ג'אנג די: במאה השנים שבאו אחרי תור הזהב התחלפו קיסרי האן עשר פעמים. עקב נטייתם של קיסרי האן למעט בהבאת ילדים (וכל שכן בנים), היה מספר היורשים הפוטנציאלי מועט וכתוצאה מכך הקיסרים היו חלשים, רובם ילדים-נערים ורבים אף היו תינוקות. רבים מהקיסרים נטו לחיי הוללות של שתייה ורדיפת נשים, ולא פעלו למיתון המשברים השונים אליהם נקלעה הקיסרות. תקופה זו אופיינה בעלייה מתמדת בהשפעתם של הסריסים על הממשל ובמאבקים אלימים בין בתי-האב הקיסריים (קרובי משפחתם של קרובי הקיסר ממדרגה ראשונה, או של אשתו). מינויים של הסריסים למשרות רבות-השפעה עורר עליהם את זעמם של המלומדים והפקידים (כמו גם של הסטודנטים באוניברסיטה הקיסרית), ובסופו של דבר הובילו לרדיפתם. המתח בין הסריסים למלומדים התפרץ במספר מקרים, בהם הופללו לסירוגין הסריסים או המלומדים בניסיונות לרצח הקיסר; בשל חולשתם של הקיסרים, לעלילות אלו הייתה השפעה ממשית, והן הובילו להוצאות להורג ולפיטורין של רבים מהפקידים והסריסים מהמעמד הגבוה. צעדים כגון זה החריפו עוד יותר את השחיתות שפשתה בהאן.

להידרדרותה של האן המזרחית הייתה גם סיבה כלכלית: מדיניותה הכלכלית של השושלת הובילה לכך שמקור ההכנסה היחיד כמעט של הקיסרות היה המיסים העצומים שהוטלו על האיכרים. אלו גרמו להם להתרושש, ולמכור את עצמם לבעלי אחוזות בתור צמיתים. הרשויות המקומיות, שלפקידים בהן היו קשרים חזקים עם בעלי האדמות, לא יכלו ולא רצו לסייע לאיכרים ולמנוע את עליית כוחם של בעלי האדמות, שבנחלותיהם היו עשויים לעבוד מאות ואף אלפי צמיתים שלא היו חייבים בתשלום מיסים. מצב זה הוביל להתרוקנות הקופה הקיסרית. בנוסף לכך, ההידרדרות לוותה גם בירידה במעמדו של הצבא הקיסרי: היחידות שהופקדו על המחוזות בפנים סין ועל עיר הבירה היו לא מאומנות, ורק לחיילים האחראים על שמירת הגבול היו יכולות לוחמה סבירות. עם זאת, התמרמרות גוברת מכך שלא שולם להם שכרם (כתוצאה מהמשבר הכלכלי אליו נקלעה השושלת) הובילה לכך שבסופו של דבר יהיו שותפים פעילים במרידות נגד השושלת. גם שבטי הסיין-בי, עמם שושלת האן כבר לא יכלה לשמור על יחסי ה"שלום והנישואין" כמו שעשתה עם השיונגנו, התחילו למרוד כנגד האן, וכך גם שבטי הצ'יאנג, תושביהם של חבל גאנסו. כנגד האחרונים בוצע על ידי הגנרל דואן ג'יונג ב-167 אחד הטיהורים האתניים היחידים בתולדות סין.

קריסת השושלת

כתוצאה מהתפוררותו המואצת של השלטון והיחלשות מעמד האיכרים-חיילים תוך התחזקות מעמד הסוחרים המתעשרים, בשנת 184 פרצו מרד הטורבן הצהוב ומרד המורה השמימי, התקוממויות בעלת אופי דאואיסטי של איכרים בני המעמד הנמוך. הראשון דוכא באכזריות על ידי הגנרל צָאו צָאו, אך זמן קצר לאחר מכן פרצו מרידות קטנות יותר בעלות אופי דומה, ואלו דוכאו סופית רק בשנת 205, לא לפני שתרמו את חלקן להתפוררותה של האן. מרד "המורה השמיימי" המשיך לתסוס עד 215 לספירה. בתום המרידות, שבהן נטלו חלק מאות אלפים, זכתה שושלת האן לניצחון, עבורו שילמה מחיר כבד: רבים נותרו חסרי בית, מבני ממשלה רבים נהרסו, ואזורים רבים נותרו מחוץ לשליטת הממשלה המרכזית.

בשנת 189 המפקדים יואן שאו וחֶה גִ'ין ניסו לגרום לרציחתם של הסריסים על ידי הצעדת צבאם אל פאתי הבירה הקיסרית. הקיסרית נאלצה להסכים לדרישותיהם של המורדים. כשהסריסים שמעו על כך, הם הכריחו את אחיה לבטל את הפקודה והתנקשו בחֶה גִ'ין. יואן שאו ואחיו פתחו במצור על הארמון, ולאחר שהצליחו להיכנס אליו הרגו כאלפיים מהסריסים שהיו בו. אחד מהסריסים הבכירים נמלט מהארמון עם הקיסר-הילד ביין שאו ואחיו, והתאבד לאחר שהבין שהוא לא יוכל להימלט מכוחותיו של שאו. הקיסר הוחזר לבירה בסופו של דבר על ידי הגנרל דונְג גְ'ווֹ, ויואן שאו וצבאו נסוגו. זמן קצר לאחר מכן רצח דונְג גְ'ווֹ את הקיסר ורבים מיורשי עצר של השושלת. לאחר מכן הכריז דונְג גְ'ווֹ על שְׂייֵן די כקיסר האן המזרחית, וזה למעשה כיהן כשליט בובה אשר כיסה על פעולותיו של דונְג גְ'ווֹ. מעשיו האכזריים של דונְג גְ'ווֹ הביאו בסופו של דבר לאיחוד כוחות השליטים הצבאים האחרים בקיסרות, אשר אילצו את דונְג גְ'ווֹ לסגת מהבירה לצָ'אנְג'אָן, שם נרצח בשנת 192 בידי בנו המאומץ. הקיסר שיין נמלט תחילה לצ'אנג-אן, ולאחר מכן לשו-צ'אנג.

צָאו צָאו ניצל את חיסול דונְג גְ'ווֹ, ואת הכאוס ששולט בקיסרות המוכה, כדי להשתלט על השלטון, והמשיך בבניית כוחו הצבאי עד שנפטר ממחלה בשנת 220.

בשנת 220 הודח הקיסר האחרון של שושלת האן, שְׂייֵן די, על ידי צָאו פִּי, בנו של הגנרל צָאו צָאו. צָאו פִּי ושני גנרלים נוספים, לְיוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן, חילקו ביניהם את הטריטוריה לשלוש ממלכות – שׁוּ (蜀), ווּ (吳) ו-וֵיי (魏). תקופת הפיצול שבאה לאחר נפילתה של האן המזרחית, בה שלוש ממלכות אלו לחמו זו בזו, נודעה בשם תקופת שלוש הממלכות (בסינית: 三國; בפין-יין: Sān Guó).

קיסרי שושלת האן המזרחית

מס'	שם הקיסר	מלך בין השנים	פירוט
1.	גואנג וו (לְיוֹ שְׂיוֹ)	25–57	הקים רשמית את השושלת המזרחית על ידי מיקום הבירה בליאוינג. דיכא את מרידות האיכרים והתקוממויות הווייטנאמים וההונים והחזיר את הסדר והשקט לקיסרות.
2.	מִינְג דִי	58–75	הראשון מבין קיסרי תור הזהב של שושלת האן המזרחית.
3.	גָ'אנְג דִי	76–88	השני מבין קיסרי תור הזהב של שושלת האן המזרחית.
4.	הֶה דִי	89–105	הוכתר בגיל 7, היה קיסר חלש שהנהיג שלטון מושחת ובתקופתו נחלשה הקיסרות.
5.	שָׁאנְג דִי	106	הוכתר כתינוק בן פחות משנה, ומת בגיל שנה לערך.
6.	אָן דִי	106–125	קיסר הולל, שתיין ורודף נשים, הוכתר בגיל 12, ומת בגיל 32.
7.	יִי שָׁאו דִי	125	קיסר צעיר מאוד שלט זמן קצר ונרצח. לא קיים תיעוד רב אודותיו.
8.	שׁוּן דִי	125–144	הוכתר בגיל 10, ומת בגיל 30.
9.	צ'ונְג דִי	144–145	הוכתר בגיל שנה, חלה ומת בגיל פחות מ 3.
10.	גְ'ה דִי	145–146	הוכתר בגיל 7, נכלא והורעל למוות על ידי המצביא לְיָאנְג-גי בגיל 8.
11.	חְווָאן דִי	146–168	הוכתר לקיסרות בגיל 14 בהשפעת לְיָאנְג-גי, ומת בגיל 36. קיסר הולל ורודף נשים. תקופתו נחשבת לתקופה שהחלישה מאוד את שושלת.
12.	לִינְג דִי	168–189	הוכתר בגיל 13. בתקופתו פרץ מרד הטורבן הצהוב, עם מותו בגיל 33, השליטה עברה לידי שליטים צבאיים שנאבקו ביניהם על השליטה בקיסרות.
13.	בּייֵן שָׁאו דִי	189	הודח על ידי דונְג גְ'ווֹ, ונרצח בשנת 190.
14.	שְׂייֵן דִי	189–220	קיסר שושלת האן המזרחית האחרון. אחריו התחילה תקופת שלוש הממלכות. למעשה כיהן כשליט בובה, האריך ימים גם לאחר הדחתו.

תרבות ודת בזמן שושלת האן המזרחית

דת

בתקופת האן המזרחית המשיכו התמיכה הקיסרית בקונפוציאניזם, ואיוש הדרג הפקידותי במלומדים בוגרי האוניברסיטה הקיסרית. עם זאת, בתקופה זו התחילה להתבסס בסין הדת הבודהיסטית, שהביאו אליה נזירים בודהיסטיים מהודו וממרכז אסיה, וכמו כן, נוצרו הכתות הדאואיסטיות הראשונות, להן היה חלק מרכזי במרידות שגרמו להפלת האן המזרחית.

הכתות הדאואיסטיות התבססו על הפולחן שקם סביב דמותו של לאו-דזה, פילוסוף בן תקופת האביב והסתיו ומחבר ספר הדרך והסגולה (ה"דאו דה ג'ינג"); לאו-דזה נחשב להתגלמות הדאו (ה"דרך", המושג המרכזי בתורתו) עלי אדמות, והוא מתואר כפושט צורה ולובש צורה. לפי חלק מהכתות הדאואיסטיות, הוא התגלם, בין השאר, בגופיהם של הקיסר הצהוב והבודהה. מנהיגים רוחניים נוספים באותה תקופה טענו שהם עצמם התגלמויות של לאו-דזה והדרך; מצד שני, בכתות מסוימות, כמו "דרך הטוהר העליון", לאו-דזה מתואר כתלמידם של אלים שונים להם יש לסגוד. המטרה המרכזית אליה שאפו החברים בכתות הדאואיסטיות היא ההגעה לאלמוות, שניתן להשגה על ידי מדיטציה ודקלום פסוקים מספר הדרך והסגולה. לכל אחד מהחברים בכת הוקצו "אלים-מצביאים" שתפקידם היה להגן עליו בשלבים שונים בחייו. אחד מהשלבים בטקס החניכה היה "מיזוג הצ'י" על ידי יחסי מין מדיטטיביים, שהביאו לאיחוד של היין והיאנג (שני הכוחות המרכזיים ביקום) בשני השותפים להם. בחלק מהזרמים בדאואיזם המאוחר יותר, נשלל מהטקס החלק הגשמי שבו.

טכנולוגיה

תקופת האן המזרחית, בדומה לתקופת האן המערבית, אופיינה בהתפתחות משמעותית במדע ובטכנולוגיה. ההמצאה הידועה ביותר מתקופה זו היא הנייר; למרות שכבר במאה השנייה לפנה"ס התחיל השימוש בניירות עטיפה עשויים קנבוס, תהליך הכנתו של הנייר, מסיבים שמקורם בעצים וצמחים שונים, התגלה בשנת 105 על ידי צאי לון. הנייר הפך עד מהרה לאמצעי הכתיבה המועדף על המערכת הבירוקרטית הסינית; ראיה לאימוצה המהיר של ההמצאה החדשה ניתן לראות בפיסת נייר כתובה שנתגלתה בשרידי מגדל שמירה במונגוליה הפנימית, שננטש בשנת 110.

המצאה ידועה נוספת מתקופה זו היא "שבשבת רעידות האדמה", שנבנה על ידי האסטרונום ז'אנג הנג (אנ'), ובעזרתה ניתן היה לדעת על רעידות אדמה שהתרחשו בטווח של מאות קילומטרים. המכשיר הורכב מקנקן עשוי נחושת שבמרכזו מטוטלת הפוכה, הממוקם כך ששמונה ידיותיו, המפוסלות בצורת דרקונים, יפנו לרוחות השמיים. במידה וישנה רעידת אדמה בסביבתו הרחוקה של הכלי, המטוטלת תאבד את שיווי המשקל שלה ותפעיל את אחת מהארכובות הנמצאות בצדי הכלי, שתאפשר לכדור האדום בפיו של אחד מהדרקונים המפוסלים ליפול אל לועו של פסל הקרפדה הנמצא מתחתיו, וכך להצביע על הכיוון בו מתרחשת הרעידה. נפילת הכדור יצרה רעש משמעותי שהסב את תשומת לב כל הנמצאים בארמון. הנג המציא גם את הספירה הארמילרית הראשונה, שאפשרה לו לדמות את תנועתם של כוכבי הלכת והכוכבים על כיפת השמיים.

בתקופת האן המזרחית ניתן למצוא אזכורים ראשונים לקיומם של גלגלי מים, ששימושם העיקרי היה הנעת גלגלי שיניים שהרימו פטישים כבדים, כאשר אלו בתורם דשו וכתשו את התבואה. אחת הדוגמאות לשימושים הנוספים של המצאה זו היא משאבת השרשרת (אנ'), שאפשרה העלאת מים לגובה. המצאות נוספות מתקופת האן המזרחית, שלא תועדו בכתבים מהתקופה, הן האודומטר, עגלה ששולבה בה מערכת של תופים וגונגים שאפשרו למדוד את המרחק שעברה בכל זמן נתון, והארכובה, המאפשרת הפיכת תנועה מעגלית לקווית.

גלריה

גואנג-וו, מקים שושלת האן המזרחית
ידית ברונזה מוזהבת מתקופת שושלת האן המזרחית
דונְג גְ'ווֹ שליט צבאי שרצח את ביין שאו די (הקיסר ה-13) והמליך את שיין די (הקיסר ה-14) כשליט בובה
קברי קיסרי שושלת האן
צאו פי, בנו של צאו צאו ומקימה של מדינת ווי - אחת משלוש המדינות שקמו בתום תקופת האן