שוטוקאי
שוטוקאי (ביפנית: 松濤會) הוא ארגון שהוקם ב-1930 על ידי גיצ'ין פונאקושי על מנת ללמד ולהפיץ את אומנות הקראטה. הארגון, שעדיין קיים, מקדם שיטה של אמנות לחימה הדוגלת במסורות של או סנסיי, כאשר העיקרון המרכזי הוא שתחרות מנוגדת לעצם מהותו של הקראטה. כיום משמש השם גם לתיאור של סגנון ושיטה.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]השוטוקאי מזוהה מאז מותו של מסטר פונקושי כשיטה מובדלת בקרטה. במקור, השוטוקאי לא התקיים כשיטה רשמית בקראטה, אלא כשמו של ארגון שנוסד בשנת 1930. שמו המקורי של הארגון היה דאי ניאון קראטה-דו קנקוקאי, והוא התפרסם ביפן כדאי ניאון קראטה-דו שוטוקאי החל משנת 1936. שוטוקאן זהו השם של הדוג'ו - המכון בו מתאמנים. סגנון לוחמת הקראטה של פונאקושי ידוע גם כשוטוקאן ריו. אירועים שונים שהתרחשו אחרי מותו של פונקושי גרמו לפיצול לשתי שיטות: שוטוקאן ושוטוקאי. ההבדל העיקרי בין השיטות הוא שבשוטוקאי אין תחרויות.
מקור השם נובע מהמילה שוטו - שם העט בו היה פונאקושי נוהג לחתום על שיריו (בתרגום מילולי גלי אורן). פירוש המילה קאי הוא קבוצה או שיטה. לכן, המילה שוטוקאי מתורגמת כקבוצת או שיטת שוטו. מאסטר השוטוקאי הבולט ביותר הוא ג'יצ'ין פונאקושי, יחד עם תלמידיו הבכירים - יושיטקה פונאקושי (בנו של ג'יצ'ין), ג'נשין הירונישי, טדאו אוקוימה ושיגרו אגמי.
שיטת הדרוג בשוטוקאי היא חגורה לבנה, אדומה, צהובה, כתומה, ירוקה, כחולה, חומה ושחורה. הדירוג המרבי בחגורה שחורה הוא דאן 5, וזאת בשונה משיטות קראטה אחרות.
האימונים בשוטוקאי כוללים גם חלקים של אימון איטי. הרציונל הוא שבעבודה איטית ניתן להתרכז יותר במהלכים ובדיוק של התנועה. באימון ניתן דגש על עבודה עם אזור האגן שהוא החלק המוביל והמשפיע בכל מהלך. עיקרון נוסף הוא היעדר עידוד לתחרויות כיוון שלפי שיטת השוטוקאי הן סותרות את עקרונות הקראטה.
