שבילי התהילה

שבילי התהילה
Paths of Glory

מבוסס על	Paths of Glory
בימוי	סטנלי קובריק
הופק בידי	ג'יימס ב. האריס
תסריט	סטנלי קובריק, ג'ים תומפסון, קולדר וילינגהם, המפרי קוב (רומן)
עריכה	Eva Kroll
שחקנים ראשיים	קירק דאגלס, רלף מיקר, אדולף מנז'ו, ג'ורג' מקרדי, ג'ו טרקל
מוזיקה	ג'ראלד פרייד
צילום	גאורג קראוזה
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Bryna Productions, Harris-Kubrick Pictures Corporation
חברה מפיצה	יונייטד ארטיסטס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	25 בדצמבר 1957
משך הקרנה	88 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מלחמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סרט בית משפט, סרט אנטי־מלחמתי
מקום התרחשות	צרפת
תקופת התרחשות	1916, מלחמת העולם הראשונה
תקציב	935,000$
הכנסות באתר מוג'ו	pathsofglory
דף הסרט ב־IMDb

שבילי התהילה (באנגלית: Paths of Glory) הוא סרט קולנוע משנת 1957 בבימויו של סטנלי קובריק, המבוסס על רומן הנושא אותו שם אותו כתב המפרי קוב. הסרט מציג יחידת חיל רגלים צרפתית בחפירות מלחמת העולם הראשונה שחדלה להיות נאמנה לחייליה שלה בשל רצון המפקדים להתחמק מביקורת העיתונות על כישלונות בשדה הקרב.

תקציר העלילה

עלילת הסרט מבוססת בחופשיות על סיפורם האמיתי של שלושה חיילים צרפתים, המשרתים תחת גנרל רבילאק, שמוצאים להורג במהלכה של מלחמת העולם הראשונה; משפחותיהם תובעות בטענת התנהלות בלתי הוגנת, וזוכות כל אחת בפצוי של פרנק אחד כל אחת.

הסרט מתחיל בסצנה הצופה את העתיד לבוא בשדה הקרב של המערכה. הגנרל מירו (ג'ורג' מקארדי) פוסע בנתיבה של תעלת חפירה ופונה לאנשיו בשאלה: "האם אתה מוכן להרוג עוד גרמנים?" הוא מסלק אחד מהחיילי הגדוד, המראה סימנים של הלם קרב, שהגנרל רואה בה פחדנות.

מירו, המעוניין בקידום, מציג לגדוד משימת התאבדות, כיבוש גבעה הקרויה "תל נמלים", שתחילה הוא מייעץ כנגדה, בציינו את הסבירות הנמוכה להצלחתה ואת הסכנה לחייליו, אולם בעת שהקצין הממונה עליו, גנרל ג'ורג' בולארד (אדולף מנז'ו) מציין את אפשרות קידומו למטה הכללי הצרפתי, הופך מירו את עורו ומשכנע את עצמו בהצלחת המשימה. הוא מותיר את ביצוע ההתקפה על כתפיו של קולונל דאקס (קירק דאגלס), הסבור אף הוא שתוצאתה היחידה תהיה אבדות כבדות לצבא צרפת, בלא שום הישגים בצידם.

במהלך משימת תצפית, מבחין סגן שתוי בתנועה חשודה מכיוון האויב ומשליך רימון יד ההורג אחד משני אנשיו ששלח קודם לסיור תצפית. החייל הנותר שב מהסיור ללא פגע מאשים את הסגן בהרג חברו ברשלנות, אך הסגן מכחיש זאת מכל וכל. המשימה מסתיימת בכישלון חרוץ. אף אחד מתוקפי "תל הנמלים" אינו מגיע ליעדו, ושליש מהם מסרב אף לעזוב את החפירות מחמת אש האויב הניחתת עליהם. הגנרל, מלא זעם נוכח "פחדנותם" ופוקד על פלוגת התותחנים שלו, להפגיזם. אלא שמפקד הסוללה מסרב לכך בלא אישור מפורש בכתב.

כתוצאה מכישלון ההתקפה, מנער מירו את האשם מעל כתפיו, מטיל את כולה על חייליו, ומחליט להוציא להורג בפרהסיה מאה מהם כדוגמה אישית. גנרל בולארד משכנע את מירו להספק בשלושה מוצאים להורג, אחד מכל פלוגה. רב"ט פאריס (רלף מיקר) נבחר כיוון שהיה עד הראיה היחיד להרג חברו לתצפית ברימון היד שהשליך לעברם הסגן השתוי. טוראי פרול (טימותי קרי) נבחר על ידי עמיתיו משום היותו מנודה חברתית. והאחרון הוא טוראי ארנו (ג'ו טרקל) נבחר אקראית, למרות שהיה אחד מהחיילים והנועזים ביותר בפלוגה.

קולונל דאקס מגן על אנשיו בבית הדין הצבאי, בגין פחדנות ועושה זאת בחירוף נפש, אך מפסיד לבסוף במשפט, למרות מחאתו על אמינותו המפוקפקת של בית המשפט. דאקס מציין שנמנעה ממנו הצגת ראייה חיונית להגנה, שהתביעה לא הביאה שום עדים, ושלא נערך כתב אישום נגד הנאשמים ושום תיעוד של מהלך המשפט. הוא פונה לליבו הרחום של ביהמ"ש באומרו: "אם תדונו אותם לחובה, ירדוף הדבר כל אחד מכם עד יומו האחרון".

המורשעים מקבלים את ארוחתם האחרונה. הכומר מבקר את טוראי פרול שמוכן להתוודות, בעוד ארנו מנסה בזעמו לתקוף את הכומר, ואז חובט בו פאריס וארנו מועד אחורנית ונתקל בקיר וסודק את ראשו. ואז מובלים שלושת המורשעים לחצר, בעוד החיילים מכל שלוש הפלוגות נוכחים ועומדים דום. ארנו נישא באלונקה ונקשר עמה לעמוד ההוצאה להורג. פרול מובל קשור עיניים מלווה בידי הכומר, וכל השלושה נורים על ידי כיתת יורים.

לאחר ההוצאה להורג מתהולל הגדוד במסבאה, כששבויה גרמנית אסופית נאלצת לבדר את החיילים הצרפתים על הבמה הקטנה. ברגע שהיא עולה לבמה, מתחילים החיילים ליילל לעברה בשל היותה צעירה יפת מראה, בעוד מנהל הבר מעודד אותם לכך. לאחר שנרגעו מעט, מתחילה האסופית לזמר ברכות שיר עם גרמני "הפרש הנאמן", מתחילה חרישית וממשיכה בקול הולך ומתגבר לאוזני הקהל המחריש. בעודה שרה בגרמנית, שובה השיר את לב החיילים, המצטרפים בהדרגה לנעימה המלנכולית. חלקם מכירים את השיר במילותיו הצרפתיות ומלווים אותה בזמרה, ייתכן שאף מכירים את נושא החייל היוצא למלחמה בעוד אהובתו נשארת בבית. קולונל דאקס מופיע בכניסה למסבאה ומודיע לחיילים שעליהם לשוב מחר לחזית, ומותיר אותם לעוד רגע של הנאה לפני חזרתם לקרב.

על הספר

לספר לא היה כל שם כשקוב סיים לכותבו, לכן ערך המוציא לאור תחרות. השם הזוכה לקוח מתוך הבית השמיני של שירו המפורסם של תומאס גריי "אלגיה שנכתבה בבית קברות כנסייתי":

התרברבות הגיבורים - הוד הכוח,

וכל היופי, כל העושר הניתן,

המתינו בשוויון לשעה שאין ממנה מנוס.

תהילת הקרב לא מובילה לשום מקום זולת לקבר.

ספריית הקונגרס של ארצות הברית כינתה את הסרט כ"בעל חשיבות תרבותית" והוא נבחר לשימור בארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

טריוויה

• הרומן המקורי משנת 1935 של המפרי קוב נחל הצלחה צנועה בזמנו, כשברקע תוכנן הסרט. ברם, תוכניות אלו נשכחו במהרה, עד ששנים רבות לאחר מכן החליט סטנלי קובריק לעבד אותו לקולנוע, בזוכרו את הרומן מילדותו.
• בזכרונותיו של קירק דאגלס הוא מספר כי קובריק התכוון ל"סיום הוליוודי שמח" של הסרט, שלפיו עונשם של שלושת החיילים מומתק. היה זה דאגלס שהתעקש על סוף ריאליסטי יותר (שהופיע בתסריט המקורי שקובריק היה בין כותביו). דיווח זה אומת על ידי עדויות נוספות.
• סביב מלאכת חיבור התסריט והעיבוד נתחוללו לא מעט מחלוקות מהותיות, שהעיבו מאוחר יותר על דמותו של קובריק כאדם ויוצר. סופר ה'נואר' המשובח ג'ים תומפסון, שהיה אחראי לסצנות רבות ודיאלוגים חריפים, צומצם - בקרדיטציה- לרמה של -"דיאלוגים נוספים", ואילו הסופר והמחזאי קאלדר וילינגהאם - ע"פי עדותו - כמעט קופח לחלוטין. אף שלכל עדויות אלה נמצא אישוש גם בין עוזריו הקרובים של קובריק: אלכסנדר זינגר וג'יימס. ב. האריס - התחמק קובריק ממתן הסבר בנדון עד מותו.
• באוקטובר ובנובמבר 2004 הוצג הסרט בפסטיבל הסרטים של לונדון על ידי מכון הסרטים הבריטי. הסרט המקורי ניזוק, ובמהלכן של שנים מספר שוחזר בעדינות המקור והושב לקדמותו. הדבר נעשה בעזרת מספר אולפנים דיגיטליים מודרניים השוכנים בלוס אנג'לס.
• הדמות הנשית המופיעה בסוף הסרט, היא האסופית המזמרת את השיר "הפרש הנאמן", גולמה בידי השחקנית הגרמניה סוזן כריסטיאן. מאוחר יותר היא נישאה לבמאי סטנלי קובריק, והזוג נותר נשוי עד למותו ב-1999.
• ההפקה צולמה במלואה בבוואריה, ברפובליקה של גרמניה.
• הרשויות הצרפתיות ראו את הסרט כהתקפה על צבאם ואסרו על הצגתו בצרפת עד שנת 1975.
• הצבא הצרפתי אכן ביצע הוצאות צבאיות להורג באמתלה של עונש על פחדנות, וכך נהגו כל הצבאות העיקריים האחרים במלחמה. בכל אופן התמה המוצגת בסרט של בחירה אקראית של אינדיבידואלים והוצאתם להורג כעונש על חטאיה של הקבוצה כולה, בדומה לדקימאטיו שביצע הצבא הרומי. עם זאת אין כל הוכחה לכך שהצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה השתמש בזה מעולם. הוצאות להורג בוצעו בפרטיות, כך היה הדבר גם בצבא הבריטי. והמחזה ההמוני של הנראה בסרט מעולם לא אירע.
• במשך שנתיים לאחר הפצת הסרט לא הותרה הקרנתו בגרמניה, מחשש למתיחות ביחסים עם צרפת.
• הסרט צונזר באופן רשמי בספרד בידי ממשלתו של פרנסיסקו פרנקו, בשל תוכנו האנטי מלחמתי, ולא הותר להפצה בארץ זו עד לשנת 1986, כאחד עשר שנה לאחר מותו של הדיקטטור.
• 'שבילי התהילה' הוא גם שמו של משחק אסטרטגיה העוסק במלחמת העולם הראשונה באירופה ובמזרח הקרוב, אשר פותח בידי מתכנן המשחקים טד רייכר, והופץ על ידי משחקי GMT.
• 'שבילי התהילה' הוא גם שם השיר העשירי ב-"Faith No More". "אלבום השנה". מייק פאטון הוא מעריץ נלהב של סטנלי קובריק ואחדים משיריו ומקטעי הווידאו של הלהקה נשאו עליהם את חותם השפעתו של הבמאי.
• הסדרה הבריטית Blackadde Goes Forth אשר נערכת בשוחות הבריטיות במהלכה של מלחמת העולם הראשונה, שואבת את מקורות השראתה מ'שבילי התהילה'. דמותו של גנרל מלצ'ט שונתה ללא היכר מתפקידיו הקודמים של השחקן ב-Black Adder. הוא מגולם כסוציופט, התלוש מהמציאות לחלוטין ואינו מסוגל לתפקד ואינו ביחס קרבה עם אף אחד מהקצינים האחרים, קל וחומר עם פקודיו הכפופים לו. זוהי מקבילה ישירה לדמות אותה מגלם ג'ורג' מקריידי. בנקודה אחת בסדרה ישנה סצנה מפורסמת של הגנרל המסייר בחפירות, הדבר מקושר ישירות לסצנה הפותחת ב'שבילי התהילה'.

לקריאה נוספת

• דני מוג'ה, אהבנו כל כך – 100 סרטי מופת, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003, הערך "שבילי תהילה", עמ' 109–111

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שבילי התהילה בוויקישיתוף

• שבילי התהילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• "שבילי התהילה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "שבילי התהילה", באתר AllMovie (באנגלית)
• "שבילי התהילה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "שבילי התהילה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "שבילי התהילה", באתר Metacritic (באנגלית)
• "שבילי התהילה", באתר אידיבי
• "שבילי התהילה", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
• "שבילי התהילה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• at gonemovies.com תמונות סטילס נאות ומידע נוסף
• מקורות שבילי התהילה מ-TCM
• יכין הירש, בשבילי התהילה אין כל חדש, מתוך עמלנט, מקור: סינמטק 103, ספטמבר-אוקטובר 1999
• יורם המזרחי, נתיבי התהילה/סרט מומלץ משנת 1957